נישל את ילדיו מהירושה לטובת בת זוגו - מה הכריע השופט?

גבר יליד 1939, שהגיע מברית המועצות לשעבר והשתכן בהרצליה, נפטר בנובמבר 2021 כשהוא מותיר אחריו בית ששווה מיליונים, חסכונות של כ-400 אלף שקל, ושלושה ילדים שלא קיבלו מהעיזבון שלו שום דבר. במקומם, כתב המנוח בצוואתו האחרונה: הבית יילך לבתה של בת זוגו, והיתרה לבת זוגו עצמה. בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, בפסיקה שניתנה באחרונה על ידי השופטת סגלית אופק, קיים את הצוואה.

המנוח לא הגיע להחלטה הזו בן לילה. לאורך שנים הוא ערך לפחות ארבע צוואות, כולן בפני נוטריון. בצוואה הראשונה, מ-1997, הוא הוריש לילדיו את הבית והרכב. ואולם כבר בצוואה של 2006 הוא שינה את הכיוון לחלוטין: את הבית הוא הוריש לבתה של בת זוגו. ב-2015 הלך האיש צעד נוסף והוסיף את בת זוגו עצמה כיורשת של כלל יתרת העיזבון. בצוואה האחרונה, מספטמבר 2021, חודשיים בלבד לפני פטירתו, הוא ביטל את כל הצוואות הקודמות, ואישר מחדש אותה חלוקה. בת זוגו של המנוח עלתה לישראל ב-2004, אחרי שהכירו עוד בארץ מולדתם. מאז היא גרה עם בתה בביתו בהרצליה. הצדדים לא נישאו, אבל לפי פסק הדין, המנוח ראה בהן משפחה לכל דבר.

הילדים לא קיבלו את ההחלטה של אביהם בשקט. הם הגישו התנגדות לצוואה האחרונה, ובמקביל ביקשו לקיים דווקא את הצוואה הישנה מ-1997 - זו שלפיה הם עצמם היו היורשים. שתי הטענות המרכזיות שלהם: ראשית, שהמנוח לא היה כשיר לערוך צוואה ביום שחתם, בשל מצבו הבריאותי; שנית, שבת זוגו היתה מעורבת בעריכת הצוואה, והפעילה עליו השפעה בלתי הוגנת. להוכחת טענת אי-הכשירות, הם הצביעו על מחלות הרקע של המנוח - רעד, סוכרת, לחץ דם, אי-ספיקת כליות - ועל נפילות חוזרות שתועדו בבית חולים מאיר בחודש שלפני פטירתו.

הרופא שבדק אותו יום לפני: "שכל חד, בהכרה מלאה"

התובעת הגישה תיעוד של רופא שהוכנה ב-19 בספטמבר 2021, יום לפני חתימת הצוואה. ד"ר אלכסנדר גינזבורג, רופא מומחה בגריאטריה עם ותק של 35 שנה, בדק את המנוח פנים אל פנים בשפה הרוסית. הוא עיין בתיק הרפואי, שכלל בין היתר בדיקות הדם ורשימת התרופות, ערך מגוון מבחנים קוגניטיביים, ובסוף כתב שהמנוח "בהכרה מלאה, משתף פעולה, מדבר לעניין, מבין את מטרת הביקור שלי. זיכרון שמור לסוגים שונים... וכשיר לעשיית פעולה בפני נוטריון לרבות חתימה על צוואה".

• התנגדות לצוואה: איך יודעים מתי נכון לפעול
• אב הוריש את כל האדמות לבן - האחות תבעה אחרי 47 שנה
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

בחקירתו תיאר הרופא את המנוח כ"איש בן 78 אבל יש לו שכל חד", ואדם שנימק בפני הרופא בעצמו את ההחלטה. "התרשמתי מבן אדם חד שכלו, שהיה איש עסקים באחת המדינות העשירות בברה"מ לשעבר", אמר. השופטת אופק קיבלה את עדות הרופא ודחתה את טענות הילדים: הם לא הגישו חוות דעת של מומחה רפואי מטעם בית המשפט שסתרה את תעודת הרופא, ולא הציגו ממצא ברשומה הרפואית שמעיד על ליקוי קוגניטיבי ממשי ביום עריכת הצוואה.

גם טענת ההשפעה הבלתי הוגנת נדחתה, כשהשופטת מגבה את קביעתה בשורה ארוכה של ממצאים. המנוח תואר על ידי כל מי שהכיר אותו כאיש דעתן ועקשן במיוחד: "אף אחד לא היה אומר לו מה לעשות בחיים", ניהל לבדו את חשבונות הבנק שלו, בחר בעצמו עם מי לדבר, והתנהל חברתית בהתאם לרצונותיו. הנוטריונית, שהכירה אותו שנים, כתבה בגוף הצוואה שנחתמה "מרצוני הטוב, השלם והחופשי, בלי שום אונס או כפיה ובהיותי בדעה צלולה". גם בנסיבות עריכת הצוואה לא התגלה שום פגם: בת זוגו אמנם הסיעה אותו לנוטריונית ולא נכחה במעמד החתימה, אך השופטת קבעה שאין בכך כשלעצמו השפעה פסולה.

מדוע נישל את ילדיו? יחסים קשים, פחדים ואהבה

הרקע לצוואה, כפי שעולה מפסק הדין, הוא העובדה שהמנוח ניהל יחסים מורכבים עם ילדיו. אחד שינה את שם המשפחה ואמר לחברים "אין לי אבא", עם אחר היו יחסים קשים מאוד וסכסוכים על כסף, ואחד נעדר כמעט לחלוטין מחייו. בת זוגו ובתה, לעומת זאת, גרו עמו כמעט 20 שנה, דאגו לו ביומיום, והיוו עבורו משפחה אמיתית.

• הזמין טיול, ביטל בגלל מחלה - האם הוא ישלם?
• אופיר טורס הטעתה את הלקוחות - וזה הסכום שתשיב
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• אב הוריש את כל האדמות לבן - האחות תבעה אחרי 47 שנה

השופטת קבעה שהמנוח פחד ממה שיקרה ביום שבו הוא ייחלש, וראה בצוואה כלי להגן על הנשים שדאגו לו. בת זוגו העידה כי, "הוא פחד שאם יקרה לו משהו והוא יהיה שוכב במיטה בלי יכולת לתקשר, יבואו בני משפחה ויתחילו לשלוט בו. הוא רצה שרק אני אטפל בו".

לאור כל אלה, דחה בית המשפט דחה את ההתנגדות של הילדים לצוואה, דחה את הבקשה לקיים את הצוואה הישנה מ-1997, וקיבל את הבקשה לצו קיום הצוואה מ-2021. הילדים חויבו לשלם לתובעת הוצאות משפט בסכום כולל של 50 אלף שקל.

אבא לא מוריש כלום לילדים - זה בכלל אפשרי?

מבחינה אישית בטח שזה אפשרי, מבחינת החוק - גם. לאדם יש חופש כמעט מלא להחליט למי יוריש את רכושו, גם אם ההחלטה נראית חריגה או פוגעת בילדיו. בתי המשפט נוטים לכבד את רצון המצווה כל עוד ניתן להראות שהוא היה כשיר בעת החתימה ולא הופעלה עליו השפעה בלתי הוגנת. למעשה, גם כאשר הצוואה מנשלת בני משפחה קרובים, נקודת המוצא של בית המשפט היא שרצונו של האדם הוא הקובע - רצונו כבודו. 

מקרים כאלה מגיעים לבתי המשפט לעיתים קרובות יותר ממה שנדמה. שינויי צוואות בשנים האחרונות לחיים אינם נדירים - במיוחד כאשר אדם חי שנים ארוכות עם בן או בת זוג חדשים, או כאשר היחסים עם הילדים מתדרדרים. במצבים כאלה, בתי המשפט בוחנים בעיקר שני דברים: מצבו הקוגניטיבי של המצווה בעת החתימה, והאם היה גורם חיצוני שלחץ עליו לשנות את הצוואה.

במקרה הזה, דווקא העובדה שהמנוח ערך כמה צוואות לאורך השנים, ושכל אחת מהן נחתמה בפני נוטריון לאחר בדיקה פורמלית, חיזקה את המסקנה שמדובר בהחלטה מודעת ומתמשכת ולא בהחלטה רגעית.