בפסק דין שניתן באחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, נקבע כי סבתא שהלכה לעולמה בגיל 97, הורישה את דירתה לנכדה אחת בלבד. פסק הדין מתייחס לסכסוך משפטי שהתנהל במשך שנים רבות בין היורשים של המנוחה, ונוגע לחלוקת הרכוש שנצבר בתקופת הנישואין. על פי פסק הדין, למנוחה, שהיתה אלמנה, היו כמה ילדים וצאצאים. ואולם בצוואתה, שנערכה ב-18 לספטמבר 2006, היא ציוותה להעביר את זכויות הדירה – הנכס המרכזי שבבעלותה – לבת היחידה של הבן ש', שהיא נכדתה.

המנוחה הלכה לעולמה ב-2020 בגיל כ-97. בעת פטירתה היא היתה אלמנה והותירה אחריה חמישה ילדים – מהם ארבעה נתבעים ומר ב', וכן צאצאים נוספים, כשהבן ש' נפטר ב-2011 והותיר בת אחת, שהיא התובעת. ב-24 באפריל 2001, במסגרת מבצע קנה ביתך של עמידר, רכשה המנוחה את זכויות הדירה שבה היא התגוררה עד אז כשוכרת. בעקבות רכישת הדירה, נרשמו זכויות הבעלות על שמה ביום ב-2006. בהמשך, באותה השנה, ערכה המנוחה צוואה בפני הנוטריון עו"ד ו', שבה ציוותה שהזכויות בדירה יועברו לבתו היחידה של הבן ש'. לאחר פטירתה של המנוחה ב-2020, הגישה התובעת בקשה לקיום הצוואה, בעוד הנתבעים הגישו התנגדויות. לטענתם, הצוואה נחתמה תחת השפעה בלתי הוגנת או בהשתתפות של גורמים חיצוניים.

הנתבעים טענו שהצוואה צריכה להיות מבוטלת

הנתבעים טענו כי הצוואה אינה סבירה באופן קיצוני, שכן המנוחה העניקה את דירתה רק לנכדה אחת, בהתעלם משבעת ילדיה ומ-28 נכדיה האחרים. לדבריהם, הצוואה סותרת את העיקרון של חלוקת הרכוש באופן שווה בתוך המשפחה. הם טענו כי "המנוחה היתה אשה פשוטה, ללא השכלה פורמלית, בעלת אינטליגנציה נמוכה, והיא לא ידעה לערוך צוואה" – טענה שלדבריהם מעידה על כך שהצוואה נעשתה לא על פי רצונה האמיתי אלא בעקבות השפעות חיצוניות, בעיקר מצד הבן ש', שהיה מעורב במימון רכישת הדירה. בנוסף, הנתבעים העלו טענות בדבר פגמים פורמליים בצוואה, כולל טענות על אי-התאמה בין צורת הצוואה לדרישות חוק הירושה, וטענו כי הצוואה צריכה להיות מבוטלת בהתאם לסעיפים 26, 28, 30(א) ו-35 לחוק הירושה.

לעומתם, התובעת טענה כי הצוואה נכתבה במלואה מרצונה החופשי והמלא של המנוחה. לפי עדותו של הנוטריון, עו"ד ו', שנחשב עד מהימן בפסק הדין, "המנוחה ידעה היטב את תוכן הצוואה והבינה את משמעותה והיא חתמה עליה מרצונה החופשי והמלא". התובעת הדגישה כי לא היתה מעורבת בעריכת הצוואה, ולא הכירה את עו"ד ו' עד שנתיים לאחר פטירת המנוחה - מה שמצביע על כך שהצוואה נערכה באופן עצמאי על ידי המנוחה בלבד.

• ההבטחה לא נכללה בצוואה - זו הסיבה שכן תצא לפועל
• בית המשפט חייב דוד להשיב לאחיינית 220 אלף שקל
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

בנוסף, העדויות שהוצגו בפסק הדין מצביעות על כך שהצוואה נערכה בפני רשות ובאופן שעונה על כל דרישות חוק הירושה, וזאת ללא כל הוכחה לכך שהמנוחה נאלצה לפעול על פי השפעה בלתי הוגנת או כפייה. התובעת טענה כי, "הנתבעים לא הוכיחו אף אחת מטענותיהם", והעדויות שפורטו בבית המשפט מצביעות באופן חד משמעי על כך שהצוואה משקפת את רצונה האמיתי של המנוחה.

במהלך הדיונים המשפטיים, נדרש בית המשפט נדרש לבחון את כל טענות הנתבעים - הן בנוגע לפגמים פורמליים בצוואה והן בנוגע לשאלת ההשפעה הבלתי הוגנת.
השופטת ענת הלר-כריש הדגישה כי "עיקרון העל בדיני הצוואות הוא כי יש לקיים את רצונו של המת", וכי נטל ההוכחה לקיום טענות על השפעה בלתי הוגנת מוטל על המבקש לבטל את הצוואה. על פי פסק הדין שפורסם, "הצוואה נהנית מחזקת התקינות, ועל המתנגד לקיומה מוטל נטל השכנוע להוכיח כי היא לא משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה".

לא הוצגו ראיות המעידות על כך שהמנוחה פעלה לפי רצון של אדם אחר

בית המשפט סבר כי טענות הנתבעים בדבר חוסר השכלה של המנוחה או חוסר יכולתה לערוך צוואה, לא נתמכו בראיות. העדות של עו"ד ו' הציגה בצורה מהימנה את העובדה שהמנוחה היתה מודעת לכל פרט בצוואה, והבינה היטב את משמעותה – דבר שמצביע על כך שהצוואה נערכה מתוך רצונה האמיתי. עוד צוין כי גם אם הועלו טענות בדבר השפעה בלתי הוגנת או לחץ, לא הוצגו ראיות מוצקות המעידות על כך שהמנוחה נאלצה לפעול על פי רצון של אדם אחר. במסגרת דיוני ההוכחות, נבדקו עדויות שונות, כולל עדויות של בני המשפחה ונציגי הנתבעים, אך רובן סותרות את טענותיהם של הנתבעים ומחזקות את טענת התובעת.

• בקרוב? ההחלטה שעלולה לעלות למדינה מאות מיליונים
• עזבה את הבית וביקשה שבעלה ימשיך לפרנס אותה: מה קבע בית המשפט?
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• בית המשפט חייב דוד להשיב לאחיינית 220 אלף שקל

פסק הדין, שכאמור ניתן לאחר שנים של הליכים משפטיים מורכבים, מהווה תקדים חשוב שיכול להשפיע על עתיד חלוקת הירושה במקרים דומים. החלטה זו מדגישה כי "הצוואה משקפת את רצונו האמיתי של המצווה" ועל כן יש לקיימה, גם אם מופיעות טענות בדבר השפעה בלתי הוגנת – כל עוד נטל ההוכחה לעמדות האלה לא הועבר כראוי. בנוסף, היא מבליטה את החשיבות שבהבטחת הזכויות של היורשים, ובפרט את ההכרה בזכויותיה של הצאצאית היחידה שאביה מימן את רכישת הדירה - מה שמדגיש את הלגיטימיות וההיגיון שבהחלטת הסבתא.

במקרה אחר, הכריע באחרונה בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה במקרה שבו ניצולת שואה הורישה את כל רכושה של ניצולת שואה שנפטרה, ולא היו לה ילדים, לאדם שטען כי היה בן זוגה - אינה תקפה. בית המשפט מצא כי האיש היה "הרוח החיה מאחורי הצוואה", וכי המנוחה לא היתה חופשייה לחלוטין בזמן שניסחה את המסמך. המנוחה, שהלכה לעולמה ב-2021, היתה אישה ערירית ללא ילדים, שבמהלך העשור האחרון לחייה ניהלה קשר קרוב עם אדם שטען כי היה בן זוגה. אותו אדם, שהיה צעיר ממנה ב-40 שנה, טען כי השניים התגוררו יחד וקיימו מערכת יחסים זוגית לכל דבר ועניין. לאחר פטירתה, התגלה כי בצוואה שערכה, היא הורישה את כל רכושה לאותו גבר, ואילו לשאר בני משפחתה היא לא הותירה דבר. קרובי משפחתה של המנוחה טענו כי מדובר בצוואה שהוכתבה על ידי "בן הזוג", שפעל מאחורי הקלעים כדי לוודא כי הוא היורש הבלעדי.