הורישה הכל לגבר שצעיר ממנה ב-40 שנה: "היינו בני זוג"
בני משפחתה של המנוחה ביקשו לפסול את הצוואה בטענה שהיא נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת. לטענתם, המנוחה היתה במצב בריאותי ירוד, סבלה מבעיות רפואיות ופיזיות שהקשו עליה להתנהל באופן עצמאי, ולכן היתה פגיעה במיוחד. לדבריהם, הנתבע השתלט על חייה של המנוחה, הרחיק
אותה מסביבתה הקרובה, ויצר תלות מוחלטת בו
בפסק דין שהתקבל באחרונה, קבע בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה כי צוואה שהורישה את כל רכושה של ניצולת שואה שנפטרה, ולא היו לה ילדים, לאדם שטען כי היה בן זוגה - אינה תקפה. בית המשפט מצא כי האיש היה "הרוח החיה מאחורי הצוואה", וכי המנוחה לא היתה חופשייה לחלוטין בזמן שניסחה את המסמך.
המנוחה, שהלכה לעולמה ב-2021, היתה אישה ערירית ללא ילדים, שבמהלך העשור האחרון לחייה ניהלה קשר קרוב עם אדם שטען כי היה בן זוגה. אותו אדם, שהיה צעיר ממנה ב-40 שנה, טען כי השניים התגוררו יחד וקיימו מערכת יחסים זוגית לכל דבר ועניין.
פעל מאחורי הקלעים כדי לוודא שהוא היורש היחיד
לאחר פטירתה, התגלה כי בצוואה שערכה, היא הורישה את כל רכושה לאותו גבר, ואילו לשאר בני משפחתה היא לא הותירה דבר. קרובי משפחתה של המנוחה טענו כי מדובר בצוואה שהוכתבה על ידי "בן הזוג", שפעל מאחורי הקלעים כדי לוודא כי הוא היורש הבלעדי.
התובעים, בני משפחתה של המנוחה, ביקשו לפסול את הצוואה בטענה שהיא נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת. לטענתם, המנוחה היתה במצב בריאותי ירוד, סבלה מבעיות רפואיות ופיזיות שהקשו עליה להתנהל באופן עצמאי, ולכן היתה פגיעה במיוחד. בני המשפחה גם טענו כי הנתבע השתלט על חייה של המנוחה, הרחיק אותה מסביבתה הקרובה, ויצר תלות מוחלטת בו – הן מבחינה פיזית והן מבחינה רגשית. עוד נטען כי המנוחה לא היתה מודעת לחלוטין למשמעות הצוואה, וכי האדם שלכאורה היה בן זוגה היה למעשה הגורם הדומיננטי בעריכתה, תוך ניצול חולשתה.
- רכשו את חלקה של אחותם בנכסים - וישלמו ריבית והצמדה
- ישראלי-צרפתי נפטר בחו"ל - לפי איזה דין יחולק רכושו?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
מנגד, הנתבע טען כי הוא והמנוחה ניהלו זוגיות יציבה במשך שנים, וכי היא החליטה מרצונה החופשי להוריש לו את כל רכושה. לטענתו, הצוואה נחתמה ללא כל לחץ, וכי אין כל הוכחה להתערבותו בניסוחה. עוד הוא טען כי במהלך חייה, המנוחה נמנעה מקשרים קרובים עם משפחתה, ולכן לא רצתה להוריש להם את רכושה.
לאחר ניתוח הראיות והעדויות, קבע בית המשפט כי יש לבטל את הצוואה, מכיוון שהוכח כי היא נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת של הנתבע. "לא ניתן להתעלם מהעובדה כי הנתבע היה הרוח החיה מאחורי עריכת הצוואה", כתבה השופטת אליה נוס בפסק הדין שפורסם. "המנוחה, שהיתה במצב בריאותי רגיש, הפכה תלויה בו לחלוטין – רגשית, חברתית ואף כלכלית".
בפסק
הדין פורטו כמה ממצאים מרכזיים שתמכו בטענות בני המשפחה:
- התלות של המנוחה בנתבע – התברר שהמנוחה היתה זקוקה לסיוע יומיומי, ושהנתבע היה האדם היחיד שניהל עבורה עניינים כספיים, רפואיים ומשפטיים.
- ניתוק מבני משפחתה – מהעדויות עלה כי הנתבע פעל להרחיק את המנוחה מקרוביה, דבר שהגביר את תלותה בו.
- העובדה שהנתבע היה מעורב באופן ישיר בעריכת הצוואה – הראיות הצביעו על כך שהוא
פעל ליזום את ניסוח הצוואה, ואף יצר קשר עם עורך הדין שערך אותה.
- שינויים חדים ברצונה של המנוחה – בני המשפחה סיפרו כי בעבר המנוחה הביעה רצון להוריש לפחות חלק מרכושה לקרוביה, אך לפתע שינתה את דעתה לחלוטין –
מה שהעלה סימני שאלה לגבי מידת ההשפעה של הנתבע עליה.
- ניסתה לעקוף איסור פיטורים בהריון - ותפצה עובדת
- השותפים הסתכסכו - ואז נחשפה התמונה האמיתית
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- תם קרב הירושה על עשרות מיליוני שקלים ומגדל בהרצליה
"חשש כבד שהצוואה לא משקפת את רצון המצווה"
בית המשפט ניתח את המקרה בהסתמך על המבחנים לקביעת השפעה בלתי הוגנת, כפי שנקבעו בפסיקות קודמות של בית המשפט העליון. נקבע כי הנתבע שלט בחייה של המנוחה באופן מוחלט, תוך יצירת יחסי תלות קיצוניים. בנוסף, העובדה שהוא עצמו פעל להביא לעריכת הצוואה, ולמעשה "נווט" את התהליך כולו, מחזקת את המסקנה כי המנוחה לא פעלה מתוך רצון חופשי לחלוטין. "כאשר קיימים פערי כוחות מובהקים בין המצווה ליורש, וכאשר היורש הוא זה שמוביל את הליך עריכת הצוואה, קיים חשש כבד שהצוואה אינה משקפת את רצון המצווה, אלא את רצון הנהנה", צוין בפסק הדין שפורסם.
בסופו של דבר, קבע בית המשפט כי הצוואה בטלה, וכי רכושה של המנוחה יחולק בהתאם לכללי הירושה על פי דין. כלומר בני משפחתה יקבלו את חלקם בהתאם לחוק הירושה. בנוסף, הנתבע חויב בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין לבני המשפחה, בסכום כולל של 15 אלף שקל.
בית המשפט התייחס גם לשאלה אם ניתן לראות בנתבע "ידוע בציבור" של המנוחה - דבר שהיה מקנה לו זכויות בירושה גם ללא צוואה. למרות טענתו כי היה בן זוגה במשך עשור, נקבע כי הוא לא הצליח להוכיח קיום מערכת זוגית מלאה, וכי הקשר בין השניים התבסס בעיקר על תלות ולא על זוגיות שוויונית. "מערכת יחסים אינה יכולה להיחשב כזוגיות של ידועים בציבור, כאשר אחד הצדדים נמצא בעמדה מוחלשת לחלוטין והצד השני הוא השולט המוחלט בענייניו", קבע בית המשפט.
במקרה אחר, בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע הכריע באוקטובר האחרון במחלוקת משפטית סביב זכאות לירושה
בין אלמנתו הרשמית של מנוח לבין אשה שטענה כי היא הידועה בציבור שלו. התביעה שהוגשה על ידי הידועה בציבור הביאה לסכסוך משפטי סבוך הנוגע לזכויות בעיזבונו של איש עסקים שנפטר, כשעיקר הדיון נסוב סביב שאלת זכאותה של הידועה בציבור לרשת חלק מהעיזבון. המקרה מציב שאלות
משפטיות וערכיות חשובות על היחס שבין נישואים פורמליים ומעמד הידועים בציבור בישראל. המנוח, שהיה מהנדס ואיש עסקים מצליח, נפטר ב-2018 בגיל 69, לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן. במועד פטירתו הוא היה נשוי לאשתו מזה 45 שנה, כשלזוג נולדו שלוש בנות משותפות. ואולם במקביל
לחיים המשותפים עם אשתו הרשמית, המנוח ניהל במשך 26 שנה מערכת יחסים זוגית עם המתנגדת – אשה שטענה כי היא היתה הידועה בציבור שלו. בעקבות פטירתו של המנוח, ביקשו האלמנה ובנותיה צו ירושה שיחלק את עיזבונו בהתאם לדין – מחצית לאלמנה ומחצית לבנות. מנגד, טענה הידועה בציבור
כי יש להכיר בה כיורשת של מחצית מהעיזבון, בהתבסס על היותה בת זוגו של המנוח.

המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך
לאחר מאבק משפטי ממושך שנמשך יותר מעשור, בית משפט השלום דחה את תביעתן של בנות משפחת קלקודה, שביקשו לשמור על אחיזתן בשתי נחלות במושב, שנוצלו במשך שנים לשימושים מסחריים אסורים. פסק הדין מהווה חוליה נוספת במאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל נגד שימושים לא חוקיים
בקרקע חקלאית, ומעביר מסר ברור: הקרקע הציבורית שייכת למדינה, ולא למי שעושה בה שימוש פרטי או עסקי
בצהרי יום סתווי שקט במושב כפר טרומן, בסמוך לשדות הירוקים שמתמזגים עם שובל המטוסים של נתב"ג, נחתם עוד פרק ארוך במאבק מתוקשר על אדמות המדינה. אחרי שנים של הליכים משפטיים, פסקי דין, ערעורים ועתירות חוזרות, בית משפט השלום ברחובות דחה על הסף את תביעתן של בנות משפחת קלקודה - ליהי, טל ומעין, שביקשו לעצור את פינוי משפחתן מהנחלות שעליהן נבנו מבנים מסחריים וחניון "חנה וטוס" לא חוקי.
מדובר באחד התיקים הבולטים בשנים האחרונות במסגרת המאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) נגד שימושים חורגים וניצול עסקי של נחלות חקלאיות. פסק הדין החדש, שניתן על ידי השופטת אושרית הובר היימן, מאשר סופית כי גם הניסיון של הדור הצעיר במשפחת קלקודה לא הצליח לעקוף את קביעות בתי המשפט הקודמות, שהורו על השבת הקרקע למדינה. "ניכר כי בני משפחת קלקודה מסרבים להשלים עם התוצאה המשפטית הקובעת כי הם נדרשים לסלק ידם מן המקרקעין", כתבה השופטת בפסק הדין בהכרעתה, וקבעה כי מדובר ב"גלגול משפטי נוסף" שנועד להאריך את האחיזה בקרקע תוך הטרדת המדינה בהליכים חוזרים ונשנים.
שורשיה של הפרשה נעוצים עוד בשנות ה-90, אך הקונפליקט התלקח מחדש בראשית העשור הקודם. משפחת קלקודה, שחכרה שתי נחלות חקלאיות - נחלה 33 ונחלה 34 - מהמושב כפר טרומן, הפכה את האדמות החקלאיות לעסק משגשג. במקום לגדל גידולים חקלאיים, הוקמו שם חניונים מסחריים מסוג חנה וטוס, לצד מבנים מושכרים לעסקים פרטיים. על פי הערכות רמ"י, השימושים האלה גלגלו עשרות מיליוני שקלים בשנה.
"רמ"י זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים"
המדינה, באמצעות רמ"י, פתחה בשורת הליכים אזרחיים ופליליים נגד המשפחה, בטענה לשימוש חורג ולבנייה בלתי חוקית. ב-2019 ניתן פסק דין תקדימי בבית המשפט המחוזי מרכז־לוד, שבו נקבע כי יש להשיב את הנחלות למדינה. השופטת דפנה בלטמן קדראי קבעה אז כי, "בני הזוג קלקודה עשו שימוש חורג במקרקעין למטרות שאינן חקלאיות, בניגוד להסכם המשבצת ובהיקף נרחב ולאורך שנים רבות". בית המשפט חייב אותם גם בתשלום דמי שימוש ראויים בסכום כולל של כ-7 מיליון שקל. בערעור שהוגש לעליון נדחתה טענת המשפחה, ובית המשפט העליון חיזק את עמדת המדינה וקבע כי, "התנהלותם הקיצונית של המערערים עמדה בסתירה חזיתית לתכלית החקלאית של ההקצאה", וכי "המשיבה רשות מקרקעי ישראל - זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים".
- האח יוכל לקבל את המשק - וזה מה שיידרש לעשות
- ועד של מושב יפצה במאות אלפי שקלים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אחרי שההורים הפסידו בכל הערכאות, ניסו הבנות לפתוח דף חדש, משפטית לפחות. בתביעתן החדשה, שהוגשה ב-2021, טענו ליהי, טל ומעין קלקודה כי יש להכיר בהן כבעלות "זכויות עצמאיות" במקרקעין, נפרדות מזכויות הוריהן. הן ביקשו מבית המשפט להורות כי הנחלות יוקצו להן מחדש, או לחלופין שיוכרו כ"ברות רשות" שיכולות להמשיך להתגורר בבתים שבשטח. במקרה הגרוע, כך הן טענו, מגיע להן לפחות דיור חלופי או פיצוי הולם.

ניסתה לעקוף איסור פיטורים בהריון - ותפצה עובדת ב-30 אלף שקל
עובדת בחברה גלובלית שעסקה בבדיקות התאמה למועמדים להגירה לקנדה, טענה כי עם הודעתה על הריונה החל מסע התנכלויות נגדה מצד מנהלי החברה, שכלל הורדת תפקיד, ניתוק ממערכות העבודה ודרישה להתקנת מצלמת מעקב בביתה. בית הדין קבע כי המעסיקה פעלה בחוסר תום לב ובניסיון
לעקוף את החלטת הממונה שאסרה לפטרה, אך דחה חלק מהטענות של העובדת
ירדנה רואס עבדה כמנהלת צוות אנגלית בי.א. שירותי אינטרנט - חברה גלובלית הפועלת באונליין ומספקת בדיקות התאמה וייעוץ למועמדים המבקשים להגר לקנדה. במשך כשנה וחצי היא היתה חלק מהחברה, ניהלה צוות מכירות קטן וקיבלה שכר בסיס שעתי בתוספת עמלות על מכירותיה ועל ביצועי הצוות. אלא שבראשית סתיו 2019, לאחר שהודיעה למעסיקתה כי היא בהיריון, לטענתה החלה שרשרת של אירועים ששינו את חייה המקצועיים.
היא טענה כי מיד לאחר הודעתה, היחס אליה השתנה מן הקצה אל הקצה. שיחה שנערכה שבוע בלבד לאחר ההודעה נהפכה לשיחת נזיפה שבה נמסר לה כי תפקודה כמנהלת אינו מספק, והוחלט להעביר את העובדים שהיו תחתיה לאחריות מנהל אחר. בהמשך, תואר בפסק הדין, היא נדרשה לעבור לשולחן משותף בחלל העבודה, תוך כדי צביעת הקירות במקום ישיבתה - מעשה שגרם לה, לדבריה, עוגמת נפש ופגיעה בתחושת הכבוד שלה. היא גם גילתה כי רשימות הלידים - פרטי הלקוחות הפוטנציאליים שהוזנו למערכת המכירות, הועברו מהעמדה שלה לעובדים אחרים, והלידים שנותרו לה היו באיכות נמוכה שלא אפשרה לה להגיע ליעדי מכירות או לקבל עמלות.
בהמשך, כך לטענתה, הוצעה לה העברה לתפקידים אחרים - נציגת שירות לקוחות או גבייה, בתמורה לשכר שעתי קבוע וללא עמלות, הצעה שהיא ראתה כהשפלה מקצועית. ימים ספורים לאחר מכן גילתה רואס כי החברה מפרסמת מודעות דרושים לתפקיד מנהל צוות אנגלית, בדיוק התפקיד שהיא עצמה מילאה. כשסירבה לשינוי בתנאי העסקתה, כך תיארה, היא הוצאה מקבוצת הווטסאפ של המנהלים, נותקה ממערכות המחשוב של החברה, ולבסוף אף נחסמה מגישה למחשב בעמדתה לאחר שסירבה למסור את סיסמאות הגישה, משום שלטענתה שמרה בו גם חומרים אישיים ופרטיים. באותו שלב כבר הבינה כי החברה מבקשת להיפטר ממנה. ואכן, החברה הגישה בקשה לממונה על חוק עבודת נשים להתיר את פיטוריה - בקשה שנדחתה בינואר 2020.
"תוצאה שאליה הובילו שני הצדדים במשותף"
בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, בראשות השופט יעקב אזולאי, תיאר את השתלשלות האירועים בפסק הדין וקבע כי, "האיסור להפלות עובדת על רקע הריונה מתחייב מהוראות סעיף 2(א) לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח–1988". עם זאת, הדגיש השופט כי מלאכת ההכרעה לא היתה פשוטה, שכן "מצאנו דופי בדרך שבה בחר כל אחד מהצדדים להתנהל... כל אחד בחר להתבצר בעמדותיו, כך שסיום יחסי העבודה סימן במידה רבה את התוצאה שאליה הובילו שני הצדדים במשותף".
- גל של פיטורים באוקטובר, הגבוה מזה 22 שנים
- "האם ה-AI יחליף אותי?" - על הפיטורים שבדרך, גם בישראל
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בית הדין ניתח את נתוני המכירות שהוצגו, שמהם עלה כי הדסק האנגלי בניהולה של רואס לא עמד ביעדים ויחסי ההמרה היו נמוכים במיוחד. הדסק הצרפתי, למשל, הציג יחס המרה של יותר מ-4%, ואילו דסק האנגלית הגיע רק לכ-1.5%. גם מבחינת הכנסות, נרשמו פערים ניכרים: בדוגמה שהובאה בפסק הדין, בספטמבר 2019 הכניס הדסק האנגלי 2,745 יורו בלבד, בעוד שהדסק הצרפתי הכניס יותר מ-100 אלף יורו. על כן קבע השופט אזולאי כי קיימת הצדקה לטענת הנתבעת שלפיה המחלקה שבניהולה של רואס לא היתה רווחית, אך לצד זאת הוא ציין כי התנהלות המעסיקה לאחר הודעת ההיריון עוררה קשיים של ממש. "גם אם נבקש לא לייחס חשיבות לעניין צביעת הקירות או העברת העובדת ממקומה, אין להשלים עם נטילת הלידים האיכותיים מהתובעת", נכתב בפסק הדין, "ובה בעת, הסרתה מקבוצת הווטסאפ של המנהלים וניתוקה ממערכת המכירות מעידים על התנהלות פוגענית".
