הורישה הכל לגבר שצעיר ממנה ב-40 שנה: "היינו בני זוג"
בני משפחתה של המנוחה ביקשו לפסול את הצוואה בטענה שהיא נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת. לטענתם, המנוחה היתה במצב בריאותי ירוד, סבלה מבעיות רפואיות ופיזיות שהקשו עליה להתנהל באופן עצמאי, ולכן היתה פגיעה במיוחד. לדבריהם, הנתבע השתלט על חייה של המנוחה, הרחיק
אותה מסביבתה הקרובה, ויצר תלות מוחלטת בו
בפסק דין שהתקבל באחרונה, קבע בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה כי צוואה שהורישה את כל רכושה של ניצולת שואה שנפטרה, ולא היו לה ילדים, לאדם שטען כי היה בן זוגה - אינה תקפה. בית המשפט מצא כי האיש היה "הרוח החיה מאחורי הצוואה", וכי המנוחה לא היתה חופשייה לחלוטין בזמן שניסחה את המסמך.
המנוחה, שהלכה לעולמה ב-2021, היתה אישה ערירית ללא ילדים, שבמהלך העשור האחרון לחייה ניהלה קשר קרוב עם אדם שטען כי היה בן זוגה. אותו אדם, שהיה צעיר ממנה ב-40 שנה, טען כי השניים התגוררו יחד וקיימו מערכת יחסים זוגית לכל דבר ועניין.
פעל מאחורי הקלעים כדי לוודא שהוא היורש היחיד
לאחר פטירתה, התגלה כי בצוואה שערכה, היא הורישה את כל רכושה לאותו גבר, ואילו לשאר בני משפחתה היא לא הותירה דבר. קרובי משפחתה של המנוחה טענו כי מדובר בצוואה שהוכתבה על ידי "בן הזוג", שפעל מאחורי הקלעים כדי לוודא כי הוא היורש הבלעדי.
התובעים, בני משפחתה של המנוחה, ביקשו לפסול את הצוואה בטענה שהיא נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת. לטענתם, המנוחה היתה במצב בריאותי ירוד, סבלה מבעיות רפואיות ופיזיות שהקשו עליה להתנהל באופן עצמאי, ולכן היתה פגיעה במיוחד. בני המשפחה גם טענו כי הנתבע השתלט על חייה של המנוחה, הרחיק אותה מסביבתה הקרובה, ויצר תלות מוחלטת בו – הן מבחינה פיזית והן מבחינה רגשית. עוד נטען כי המנוחה לא היתה מודעת לחלוטין למשמעות הצוואה, וכי האדם שלכאורה היה בן זוגה היה למעשה הגורם הדומיננטי בעריכתה, תוך ניצול חולשתה.
- רכשו את חלקה של אחותם בנכסים - וישלמו ריבית והצמדה
- ישראלי-צרפתי נפטר בחו"ל - לפי איזה דין יחולק רכושו?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
מנגד, הנתבע טען כי הוא והמנוחה ניהלו זוגיות יציבה במשך שנים, וכי היא החליטה מרצונה החופשי להוריש לו את כל רכושה. לטענתו, הצוואה נחתמה ללא כל לחץ, וכי אין כל הוכחה להתערבותו בניסוחה. עוד הוא טען כי במהלך חייה, המנוחה נמנעה מקשרים קרובים עם משפחתה, ולכן לא רצתה להוריש להם את רכושה.
לאחר ניתוח הראיות והעדויות, קבע בית המשפט כי יש לבטל את הצוואה, מכיוון שהוכח כי היא נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת של הנתבע. "לא ניתן להתעלם מהעובדה כי הנתבע היה הרוח החיה מאחורי עריכת הצוואה", כתבה השופטת אליה נוס בפסק הדין שפורסם. "המנוחה, שהיתה במצב בריאותי רגיש, הפכה תלויה בו לחלוטין – רגשית, חברתית ואף כלכלית".
בפסק
הדין פורטו כמה ממצאים מרכזיים שתמכו בטענות בני המשפחה:
- התלות של המנוחה בנתבע – התברר שהמנוחה היתה זקוקה לסיוע יומיומי, ושהנתבע היה האדם היחיד שניהל עבורה עניינים כספיים, רפואיים ומשפטיים.
- ניתוק מבני משפחתה – מהעדויות עלה כי הנתבע פעל להרחיק את המנוחה מקרוביה, דבר שהגביר את תלותה בו.
- העובדה שהנתבע היה מעורב באופן ישיר בעריכת הצוואה – הראיות הצביעו על כך שהוא
פעל ליזום את ניסוח הצוואה, ואף יצר קשר עם עורך הדין שערך אותה.
- שינויים חדים ברצונה של המנוחה – בני המשפחה סיפרו כי בעבר המנוחה הביעה רצון להוריש לפחות חלק מרכושה לקרוביה, אך לפתע שינתה את דעתה לחלוטין –
מה שהעלה סימני שאלה לגבי מידת ההשפעה של הנתבע עליה.
- שוכרים קיזזו ליקויים שגילו לטענתם - ואולצו להתפנות
- המחוזי: לא היה ניגוד עניינים במשרד עמית פולק מטלון
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- תם קרב הירושה על עשרות מיליוני שקלים ומגדל בהרצליה
"חשש כבד שהצוואה לא משקפת את רצון המצווה"
בית המשפט ניתח את המקרה בהסתמך על המבחנים לקביעת השפעה בלתי הוגנת, כפי שנקבעו בפסיקות קודמות של בית המשפט העליון. נקבע כי הנתבע שלט בחייה של המנוחה באופן מוחלט, תוך יצירת יחסי תלות קיצוניים. בנוסף, העובדה שהוא עצמו פעל להביא לעריכת הצוואה, ולמעשה "נווט" את התהליך כולו, מחזקת את המסקנה כי המנוחה לא פעלה מתוך רצון חופשי לחלוטין. "כאשר קיימים פערי כוחות מובהקים בין המצווה ליורש, וכאשר היורש הוא זה שמוביל את הליך עריכת הצוואה, קיים חשש כבד שהצוואה אינה משקפת את רצון המצווה, אלא את רצון הנהנה", צוין בפסק הדין שפורסם.
בסופו של דבר, קבע בית המשפט כי הצוואה בטלה, וכי רכושה של המנוחה יחולק בהתאם לכללי הירושה על פי דין. כלומר בני משפחתה יקבלו את חלקם בהתאם לחוק הירושה. בנוסף, הנתבע חויב בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין לבני המשפחה, בסכום כולל של 15 אלף שקל.
בית המשפט התייחס גם לשאלה אם ניתן לראות בנתבע "ידוע בציבור" של המנוחה - דבר שהיה מקנה לו זכויות בירושה גם ללא צוואה. למרות טענתו כי היה בן זוגה במשך עשור, נקבע כי הוא לא הצליח להוכיח קיום מערכת זוגית מלאה, וכי הקשר בין השניים התבסס בעיקר על תלות ולא על זוגיות שוויונית. "מערכת יחסים אינה יכולה להיחשב כזוגיות של ידועים בציבור, כאשר אחד הצדדים נמצא בעמדה מוחלשת לחלוטין והצד השני הוא השולט המוחלט בענייניו", קבע בית המשפט.
במקרה אחר, בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע הכריע באוקטובר האחרון במחלוקת משפטית סביב זכאות לירושה
בין אלמנתו הרשמית של מנוח לבין אשה שטענה כי היא הידועה בציבור שלו. התביעה שהוגשה על ידי הידועה בציבור הביאה לסכסוך משפטי סבוך הנוגע לזכויות בעיזבונו של איש עסקים שנפטר, כשעיקר הדיון נסוב סביב שאלת זכאותה של הידועה בציבור לרשת חלק מהעיזבון. המקרה מציב שאלות
משפטיות וערכיות חשובות על היחס שבין נישואים פורמליים ומעמד הידועים בציבור בישראל. המנוח, שהיה מהנדס ואיש עסקים מצליח, נפטר ב-2018 בגיל 69, לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן. במועד פטירתו הוא היה נשוי לאשתו מזה 45 שנה, כשלזוג נולדו שלוש בנות משותפות. ואולם במקביל
לחיים המשותפים עם אשתו הרשמית, המנוח ניהל במשך 26 שנה מערכת יחסים זוגית עם המתנגדת – אשה שטענה כי היא היתה הידועה בציבור שלו. בעקבות פטירתו של המנוח, ביקשו האלמנה ובנותיה צו ירושה שיחלק את עיזבונו בהתאם לדין – מחצית לאלמנה ומחצית לבנות. מנגד, טענה הידועה בציבור
כי יש להכיר בה כיורשת של מחצית מהעיזבון, בהתבסס על היותה בת זוגו של המנוח.
בנימין נתניהוהחוקר בתיקי נתניהו סותר את הפרקליטות - לא היה סיקור אוהד ומה זה בכל היענות חריגה?
עדות צחי חבקין, אחד החוקרים הבכירים בתיקי נתניהו גורמת להבין שהפרקליטות הגישה כתב אישום שלא תאם את מה שקרה בשטח. עוד לפני כן נסביר ונזכיר שתיק 4000 שמתייחס לסיקור אוהד שקיבל נתניהו מוואלה עבר שינויים שונים - מסיקור אוהד זה שונה ל"היענות חריגה", כשבפועל הפרקליטות מתקשה להצביע על סיקור אוהד ו"מפחיתה" את טענת האשמה ל"היענות חריגה". וכל זה קורה כאשר גם המתת, השוחד לבזק לא ברור. נתניהו קיבל לכאורה היענות חריגה בתמורה למתנות לבזק של משפחת אלוביץ'. לא ברור שיש היענות חריגה ובטח שלא סיקור אוהד, ולא בטוח שיש כאן מתנה לבזק.
בימים האחרונים מעיד צחי חבקין מהחוקרים הבכירים בתיק. העדות שלו מחזקת מאוד את טענת נתניהו שאין כלום. עו"ד עמית חדד, סנגור נתניהו שואל את חבקין במסגרת העדות - "היה סיכום שלך של 315 מקרים בתיק 4000, הם מהווים את המתת, להבנתי אתה לא סיכמת 315 מקרים כאלו? גם לא 100 מקרים.
חבקין: סדר גודל של 15-20, ככל שאני זוכר.
עו"ד חדד: לראש הממשלה לא הוצגו 315 ולא 15. ספרנו 10 מקרים. למה לא הצגתם לראש הממשלה 315 מקרים?
חבקין: כי לא הכרתי 315 מקרים בזמן אמת, לא הכרתי כאלה כמויות.
הפרקליטות הגישה בכתב האישום 315 מקרים, בפועל נחקרו ונבדקו 10-20 מקרים של "סיקור חיובי" שהפכו ל-"היענות חריגה". חדד ממשיך לשאול - מה שרציתם להוכיח שוואלה הוא אתר מוטה, שיש בו סיקור חיובי לראש הממשלה. זה המתת?
חבקין: נכון.
עו"ד חדד: לא חקרתם לעניין "היענות חריגה"?
חבקין: מה זו "היענות חריגה?"
חדד: האם חקרתם היענות חריגה לפי כתב האישום? אתם לא חקרתם אם ראש הממשלה קיבל היענות חריגה בוואלה?
חבקין: לא יודע מה זה אומר, תסביר לי. חקרנו סיקור אוהד, כתבות פרסומים לפי בקשה.
בהמשך חבקין מדגיש שוב כי חקר בקשות שהגיעו מראש הממשלה וסביבתו לפרסם או לשנות פרסום הוא מעיד שלא נבדקה נקודת השוואה לפוליטקאים אחרים שפנו למערכת וואלה. הסניגור עו"ד חדד מנסה להוכיח שלא היה סיקור מוטה ולא היתה היענות חריגה. חבקין סיפק לו את מה שהיה צריך. התיק מול וואלה הוא תיק מעניין במובן הרכילותי - הוא מספר על מאחורי הקלעים של מערכת עיתון. הוא חושף את הציבור למהלכים של פוליטיקאים, לוביסטים ועוד. זה בעיתונים רבים ואלו פוליטקאים ואנשים רבים שפונים לשנות סיקור או לפרסם אייטם. זאת בעצם עבודת יח"צ - יחסי ציבור. האם העבודה הזו פסולה, לא חוקית? יחצנים מנסים להשפיע על הסיקור, גם פוליטקאים, מנהלי חברות ועוד מנסים לשנות כתבות עליהם ולקבל סיקור חיובי - זה לא פסול כל עוד אין "תן וקח", אתם חושבים שאין "תן וקח" - מה אלו כל ההדלפות? זה חלק מהמשחק שהפרקליטות במשפט וואלה טוענת שהוא לא חוקי ואם כך - צריך לחקור עוד אלפים רבים של אנשים במדינה.
שוכרים החליטו לקזז את הליקויים שהתגלו לטענתם - ונאלצו להתפנות
בית-משפט השלום באשקלון קבע כי שוכרים שהחזיקו בדירה בתקופת האופציה מבלי לשלם דמי שכירות, בטענה לקיזוזים בגין ליקויים - הפרו את הסכם השכירות. בכך נקבע שלא רק שהם לא מימשו את האופציה להארכה, אלא הם איבדו גם את זכותם להחזיק בדירה. פסק הדין הזה ממחיש את
גבולות הקיזוז בדמי שכירות ואת משמעות תום-הלב ביחסי שכירות
ברחוב השבטים באשקלון עמד בית צמוד קרקע שאליו עמד להיכנס זוג למגורים בשכירות למשך שנה, עם אופציה לשנה נוספת. תקופת השכירות נקבעה מה-1 לאוגוסט 2024 ועד ל-31 ליולי 2025. בהסכם עצמו נכתב בתוספת בכתב יד: “ניתנת בזה אופציה לשוכר לשנה נוספת החל מ-1.8.2025 עד 31.7.2026". מה שנראה בתחילה כהסכם פשוט ודי סטנדרטי, הסתבך במהרה סביב תלונות על ליקויים, הפחתת דמי שכירות, וכתב תביעה - שהוביל בסופו של דבר להכרעה כי הזכות להמשך השכירות פקעה, והחובות הופנו אל השוכרים. במקרה הזה היו שתי נקודות מפתח שעלו לדיון: ראשית, האם היתה הודעה ברורה ומסודרת שהוגשה לגבי מימוש האופציה; ושנית, האם השוכרים היו רשאים להפסיק לחלוטין לשלם דמי שכירות, בטענה לקיזוז בגין ליקויים בנכס המושכר. בית המשפט הכריע בשאלות האלה באופן החלטי.
הרקע של הדיון מתחיל בהסכם השכירות שנחתם בין משה מאיר לבין שרון פריגן. כבר בשלב מוקדם החלו פניות רבות: השוכרים העלו טענות לגבי ליקויים כמו בעיות ניקוז, מערכת ביוב ישנה ואקוסטיקה לא תקינה. כך למשל, נטען "כי זמן קצר לאחר הכניסה למושכר התגלתה בעיית אקוסטיקה וכי מערכת הביוב והניקוז מבוססת על ביוב מיושן ומצריכה שיפוץ יסודי". השוכרים גם טענו כי הם זכאים להפחתה בדמי השכירות או לקזז נזקים בשל הליקויים. הם אף הגישו תביעה קטנה וטענו כי, “מקזזים נזקיהם או מפחיתים את שווי דמי השכירות”. המשכיר, מנגד, טען כי האופציה לא מומשה כדין, וכי השוכרים המשיכו להחזיק בנכס ללא תשלום - ולכן הם חויבו לפינוי.
הדיון המשפטי נפרש על פני שני מוקדים עיקריים: האם מומשה האופציה כדת וכדין, והאם ניתן להימנע מתשלום דמי שכירות בשל ליקויים לא הוכחו. בית המשפט בחן תחילה את נסיבות מימוש האופציה להארכת תקופת השכירות. בשלב הזה נקבע כי היתה חובה להודיע למשכיר לפחות 60 יום לפני תום תקופת השכירות, כלומר עד סוף מאי 2025. בתביעה הקטנה שהוגשה ב-26 למרץ 2025 נטען כי היה מימוש של האופציה, אבל בית המשפט קבע כי מהנוסח שלה לא ניתן להבין אותה כהודעה ברורה. “לא מצאתי כי האמור בה הוא הודעה ברורה על מימוש האופציה". בנוסף לכך, במהלך תקופת השכירות עלה כי הנתבעים הציעו לקצר את התקופה, ואף הודיעו על כוונתם לפנות את הנכס המושכר - דבר שמעיד על כך שהם לא היו צעוניינים להאריך את ההסכם. בית המשפט קבע כי “ההסכם פקע ביום 31.7.25”. כך הגיע פסק הדין אל המסקנה השנייה: גם אם נניח לרגע שהאופציה היתה מומשת, השוכרים הפרו את הסכם השכירות באופן מובהק, בכך שלא שילמו דמי שכירות החל מאוגוסט 2025, בטענה לקיזוזים בגין הליקויים.
לא הוכח כי הנכס אינו שמיש
בשלב הזה קבע השופט עידו כפכפי כי בעקבות היעדר ראיות שתומכות בטענות השוכרים לגבי הליקויים, לא הוכח כי הנכס אינו שמיש או שליקוייו מנעו שימוש סביר. “אין כל תיעוד של הליקוי
או טיבו ואין כל הוכחה כי אין כלל מערכת ביוב שאינה שמישה", הוא כתב בפסק הדין שפורסם. עוד נטען כי סעיף 17 בהסכם שנחתם בין הצדדים שולל במפורש את זכות הקיזוז. כמו כן, מוזכר העיקרון המשפטי שלפיו, “החיוב לשלם את שכר הדירה הוא עצמאי ואינו תלוי בחובתו של בעל הבית
לשמור על תקינות המושכר”.
- נמחקה על הסף תביעת סלקט נגד פרטנר
- רוכשת דירה טענה שהמוכר הסתיר רטיבות, מה ההכרעה?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בהמשך נקבע כי השוכרים פעלו על דעת עצמם, כשהם ממשיכים לגור בנכס עצמו ללא תשלום של דמי השכירות. בית המשפט קבע כי, “שימוש במושכר במשך חודשים ושנים מבלי לשלם את דמי השכירות (…) פוגע בזכויות הקניין של המשכיר”. לאור כל אלה, נקבע כי נפל פגם יסודי ביחסי השכירות מצד השוכרים: הם המשיכו להחזיק במושכר לאחר תום התקופה ומבלי לעמוד בתשלום דמי השכירות. מכאן הגיע בית המשפט למסקנה שלפיה הזכות להמשך השכירות, בין בשל אי‐מימוש האופציה ובין בשל הפרת חוזה מהותית, פקעה. “בין אם מחמת אי מימוש הברירה … ובין אם מחמת הפרת ההסכם הפרה יסודית בגין אי תשלום דמי השכירות, אני מורה על פינוי המושכר". בנוסף על כך, נקבע כי הנתבעים יישאו בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 8,500 שקל.
