רכשה דירה עם הוריה - בן הזוג דרש מחצית מהזכויות
התובע והנתבעת חיו יחד כידועים בציבור 16 שנה. במהלך חייהם המשותפים, הם גרו בדירה שנרכשה ב-2002 על ידי האשה והוריה, כשהדירה נרשמה על שם שלושתם – האשה, אביה ואמה – בחלקים שווים. לאחר הפרידה, הגיש האיש תביעה שבמסגרתה דרש לקבל 900 אלף שקל - מחצית
מהזכויות בדירה. בנוסף, הוא דרש לקבל דמי שימוש בגין מגוריה של האשה בדירה מאז הפרידה, וחלק ממחיר מכירת רכב ששייך לאשה
בית המשפט לענייני משפחה באשדוד הכריע באחרונה בסוגיה סבוכה הנוגעת לזכויות רכושיות בין בני זוג לשעבר, שחיו כידועים בציבור במשך קרוב לשני עשורים. פסק הדין, שניתן על ידי השופטת עפרה גיא, קובע כי הגבר, שתבע מחצית מהזכויות בדירת מגוריהם, אינו זכאי לקבל אותן.
התובע והנתבעת חיו יחד כידועים בציבור ממאי 2003 ועד דצמבר 2019, ואף הביאו לעולם שתי בנות משותפות. במהלך חייהם המשותפים, התגוררו בני הזוג בדירה שנרכשה ב-2002 על ידי האשה והוריה, כשהדירה נרשמה על שם שלושתם – האשה, אביה ואמה – בחלקים שווים.
התובע: בעת רכישת הדירה הוסכם שהיא תהיה בבעלות בני הזוג
לאחר הפרידה, הגיש האיש תביעה שבמסגרתה דרש לקבל 900 אלף שקל - סכום שלטענתו משקף מחצית מהזכויות בדירה. בנוסף, הוא דרש לקבל דמי שימוש בגין מגוריה של האשה בדירה מאז הפרידה, איזון במיטלטלין וחלק ממחיר מכירת רכב ששייך לאשה.
לטענת האיש, בעת רכישת הדירה הוסכם בינו לבין האשה והוריה כי הדירה תהיה בבעלות בני הזוג, ובלבד שהם יישאו בתשלומי המשכנתא. לדבריו, לא היתה כדאיות כלכלית לרשום את המשכנתא על שמם בשל הטבות שקיבלו הורי האשה כעולים חדשים. לטענתו, מכיוון שהוא ואשתו נשאו יחד בתשלומי המשכנתא במשך שנות חייהם המשותפים, הוא זכאי למחצית מהדירה.
- בזמן שפדתה פנסיה לצמצום המשכנתה, הוא היה עם אחרת
- למרות 4 ילדים וחיים משותפים: הנכסים יישארו של הבעל
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
האשה מצדה, טענה כי האיש מעולם לא שילם את המשכנתא, וכי מי שנשאו בתשלומים היו היא, הוריה ואף סבתה, שהתגוררה עמם בדירה. לדבריה, במהלך השנים התובע נמנע מלקחת חלק משמעותי בתשלומי הבית, והעדיף להשקיע את הכנסותיו בעסקיו הפרטיים. "האיש התחמק מלשלם חשבונות בטענה שאינו צריך לממן את משפחתי", טענה האשה בבית המשפט. עוד היא ציינה כי כשחלתה בסרטן ב-2017, היא נאלצה להסתמך על כספים מהדודה שלה כדי לכסות תשלומים, שכן בן זוגה סירב לסייע.
השופטת גיא דחתה את תביעת הגבר על הסף, תוך שהיא קובעת כי לא הוכיח את זכאותו לזכויות בדירה. "הרישום בפנקס המקרקעין הוא ראיה חותכת לתוכן הזכויות בנכס", ציינה השופטת. היא אף הוסיפה כי האיש לא הציג כל ראיה לכך שהוסכם עמו על העברת זכויות בדירה בתנאי תשלום המשכנתא.
עוד קבעה השופטת כי גם אם היה מוכח שהתובע שילם חלק מתשלומי המשכנתא – מה שלא הוכח – הרי שלא היה בכך כדי להקנות לו זכויות קנייניות בדירה. "חזקה על מי שטוען לשיתוף בזכויותיו של אחר כי עליו להציג ראיות מוצקות, מה שלא נעשה במקרה זה", נכתב בפסק הדין שפורסם.
- ישראל מהדקת פיקוח על מידע אישי: מה המשמעות לעסקים?
- בית המשפט דחה בקשה להשיב סמארטפון שנלקח בחקירה
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- בזמן שפדתה פנסיה לצמצום המשכנתה, הוא היה עם אחרת
בנוסף, נדחתה טענתו של האיש שלפיה חזקת השיתוף צריכה לחול על הדירה בשל מערכת היחסים הארוכה ביניהם. השופטת קבעה בהכרעתה כי, "מגורים משותפים אינם מהווים כשלעצמם ראיה לכוונת שיתוף ספציפית בדירה, בייחוד כאשר לא הייתה ביניהם שותפות כלכלית כוללת".
התובע נמנע מלהביא עדים רלוונטיים
במהלך ההליך, ביקר בית המשפט את העובדה שהתובע נמנע מלהציג אסמכתאות לתשלומים ששולמו על ידו. בנוסף, כשנדרש להביא עדויות לתמיכה בטענותיו, הוא נמנע מלהביא עדים רלוונטיים, כמו דודו שלטענתו שילם חלק מהמשכנתא עבורו. "אי הבאת עד משמעותי מחזקת את המסקנה כי עדותו הייתה עלולה להזיק למגיש התביעה", נכתב בפסק הדין.
האם תביעות נוספות של האיש נדחו?
כן, בית המשפט דחה גם את דרישותיו לקבלת דמי שימוש, איזון מיטלטלין, וחלק ממחיר מכירת הרכב.
מה יכולה להיות השלכה של פסק הדין על מקרים דומים?
הפסיקה מחזקת את הצורך בראיות חותכות לכוונת שיתוף, ומדגישה כי מגורים משותפים לבדם אינם מקנים זכויות בנכס.
במקרה אחר, בפסק דין בע"מ 1983/23, קבע בית המשפט העליון כי כשאין ראיות מובהקות לכוונת שיתוף, לא ניתן להחיל את חזקת השיתוף באופן אוטומטי. בפסק דין נוסף, ע"א 806/93 הדרי נגד הדרי, נפסק כי מגורים משותפים אינם מספיקים כדי להקנות זכויות בדירה, וכי יש צורך בכוונת שיתוף מפורשת.
- 1.אנונימי 26/02/2025 12:52הגב לתגובה זווהגבר היה בעל הדירה והאישה היתה תובעת לסכום ששוה למחצית הדירה מעניין אז מה בית המשפט היה פוסק
“שש שנים בלי זכויות”: עובדת מאפייה שהתפטרה תיחשב מפוטרת
ויקטוריה בלייבה עבדה לילות ארוכים במאפייה בדרום, בלי תלושי שכר אמיתיים, בלי פנסיה ובלי תוספת שכר עבור עבודתה בלילה. אחרי שש שנים של עבודה מפרכת, היא הגישה מכתב התראה והתפטרה. בית הדין קבע: מדובר בהתפטרות בדין מפוטרת, ופסק לה יותר מ-390 אלף שקל. “התובעת
הועסקה שש שנים מבלי ששולמו זכויותיה הבסיסיות”, כתבה השופטת רינת סיני־אלוש בהכרעתה
היא עלתה לישראל מאוקראינה בסוף 2016, מצאה עבודה במהרה במאפייה קטנה בדרום, והחלה לעבוד לילות שלמים כדי לפרנס את עצמה. במשך שש שנים עבדה ויקטוריה בלייבה במאפייה שבבעלות עשהאל ידאעי - 12 שעות במשמרת, לעתים יותר, כמעט בלי ימי חופשה, בלי הפקדות לפנסיה ובלי תשלום על שעות נוספות. רק כשהיא הבינה שדבר לא עומד להשתנות, היא שלחה מכתב התראה, ובחלוף שבוע גם מכתב התפטרות. אלא שבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע קבע כי מדובר למעשה בהתפטרות בדין מפוטרת, ופסק לה פיצויים נרחבים על עוולות שנמשכו שנים. פסק הדין, שניתן בידי השופטת רינת סיני־אלוש ביחד עם נציגי הציבור עינב מורדוך ויפה פחימה, מתפרש על פני עשרות עמודים ומתאר סיפור של עובדת שנוצלה בעבודה ממושכת בתנאים קשים, תוך הפרה בוטה של חוקי העבודה הבסיסיים ביותר.
בית הדין קבע כבר בתחילת פסק הדין כי תלושי השכר שהונפקו לבלייבה “חסרי כל ערך”. השופטת סיני־אלוש ציינה כי הם לא שיקפו את תנאי עבודתה או את השכר ששולם בפועל, וכי הנתבע עצמו הודה שהתלושים נערכו “מטעמים שאינם קשורים לתכלית שלשמה הם נועדו - שעניינם התחמקות משתלום מס”. בעדותו בבית הדין, אמר ידאעי במפורש כי, “חטאתי כלפי רשויות המס, נכון, מוכן לתת על זה את הדין”. בפועל בלייבה קיבלה את שכרה השבועי במזומן - 2,000 שקל בתחילת תקופת עבודתה, ו-900 שקל בשבוע בתקופה המאוחרת יותר. “אופן תשלום השכר אינו שנוי במחלוקת”, כתבה השופטת, “והנתבע הודה כי תשלום השכר חושב לפי דו"חות נוכחות שנערכו בזמן אמת, בהתאם לתעריף שנקבע בכל תקופה”.
אחת הסוגיות המרכזיות שעלו במהלך המשפט נגעה לשאלה אם העסק של ידאעי נחשב מאפייה או רק מקום לשיווק מאפים, שכן על פי ההגדרה המשפטית לכך תלוי גם תחולתו של צו ההרחבה בענף האפייה. בלייבה טענה שעבדה במאפייה עצמה, ליד התנור, כשהיא לשה בצקים ואופה פיתות. מנגד, הנתבע טען שעיקר עבודתה היה באריזה ובניקיון. בית הדין בחן את העדויות וקבע כי, “המסקנה היא שעבודתה של התובעת היתה בייצור פיתות, לרבות אפייתן בתנור ואריזתן”. בהתאם לכך, נקבע כי צו ההרחבה בענף האפייה חל על יחסי העבודה, וכפועל יוצא - בלייבה זכאית לתוספת לילה ולגמול שעות נוספות לפי ההסדרים הקבועים בצו.
“עדותו של הנתבע לקתה בחוסר עקביות"
בלייבה העידה כי עבדה שישה ימים בשבוע, במשמרות שנמשכו בין 12 ל-13 שעות ביום, כמעט תמיד בלילות. היא סיפרה שהיתה מגיעה לעבודה בין 22:00 ל-2:00 בלילה, ועובדת עד שעות הבוקר. בית הדין קבע כי אכן כך היה: “אין חולק שהתובעת הועסקה בשעות נוספות ובשעות לילה, מבלי שקיבלה תגמול על כך". הנתבע לא חלק על כך, ואף הודה כי שולם לה שכר אחיד לכל שעות העבודה, בלי גמול על עבודה מעבר לשמונה שעות ביום. השופטת הדגישה כי הנתבע אף לא הציג את כל דו"חות הנוכחות, אף שהודה כי הם קיימים. “עדותו של הנתבע לקתה בחוסר עקביות... והדו"חות המצויים ברשותו לא הוגשו לתיק", נכתב בהכרעת הדין. בהתאם לכך, חישב בית הדין את גמול השעות הנוספות ותוספת הלילה לפי דו"חות שנמצאו, ופסק לבלייבה סכום של 82,809 שקל עבור שעות נוספות ו-163,461 שקלים כתוספת לילה.
- בנקאי נורה מחוץ לביתו - והוכר כנפגע בתאונת עבודה
- העובד טען שהוא חולה, נתפס בתערוכת נחשים - ובכל זאת יפוצה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בלב פסק הדין עומדת ההכרעה הדרמטית: האם מדובר בהתפטרות רגילה, או בהתפטרות בדין מפוטרת, המזכה בפיצויי פיטורים. בלייבה טענה כי אחרי שנים שבהן הופרו זכויותיה, היא שלחה לנתבע מכתב התראה וביקשה להסדיר את התשלומים בתוך שבעה ימים, אך הוא התעלם ממנה והשיב לה בזלזול. רק אז היא שלחה מכתב נוסף, ובו הודיעה על התפטרותה. ידאעי טען מצדו כי בלייבה תכננה לעזוב ממילא, משום שהתכוונה לעבור דירה ולעזוב את בן זוגה. אבל בית הדין לא קיבל את גרסתו. השופטת סיני־אלוש קבעה כי, “אין חולק כי נסיבות העניין עונות על התנאי הראשון, בדבר נסיבות אחרות שביחסי עבודה שבהן אין לדרוש מהעובד כי ימשיך בעבודתו. התובעת הועסקה משך שש שנים מבלי ששולמו זכויותיה הבסיסיות". עוד היא הוסיפה כי, “התובעת הוכיחה כי בזמן אמת לא היה בכוונת הנתבע לפעול לתיקון ההפרות. אי מתן התראה סבירה אינו שולל את זכאותה לפיצויי פיטורים". בהתאם לכך, נקבע כי יש לראות בהתפטרותה של בלייבה כפיטורים לפי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, והיא זכאית לפיצויים בסכום כולל של 44,254 שקל.
ישראל מהדקת פיקוח על מידע אישי - ומה זה אומר על כל עסק וארגון
חוק פרטיות מקיף אושר בכנסת לפני כמה חודשים לאחר דיונים ממושכים. החוק מכריז למעשה על חובת מינוי ממונה הגנת פרטיות ועל הטלת סנקציות כבדות על מפרי החוק. מעתה כל ארגון או עסק שמחזיק במידע אישי חייב ליישם שורה של דרישות, או להסתכן בקנסות ועיצומים שיכולים
להגיע לאחוזים ניכרים מהמחזור של העסקים והארגונים
תיקון 13 לחוק הגנת הפרטיות, שנכנס לתוקפו לאחר חודשים ארוכים של דיונים אינטנסיביים בכנסת, מסמן נקודת מפנה עמוקה בכל מה שקשור לאופן שבו מידע אישי מנוהל בישראל. במשך שמונה חודשים התכנסה ועדת החוקה, בראשות ח״כ שמחה רוטמן (הציונות הדתית) ל-20 דיונים רצופים, שעסקו בעיקר בהיערכות המדינה לאיומי הסייבר הגוברים והצורך לסגור פערים מול מדינות מערביות, שבהן החוקים בתחום מחמירים בהרבה. הדיונים התקיימו ברקע תקופה ביטחונית מתוחה במיוחד, שבמהלכה גברו מתקפות הסייבר והתגבר החשש מפני זליגת מידע רגיש ומניצול פרצות אבטחה בארגונים.
כמעט שנה לאחר פרוץ גל התקיפות המקוון, התגבשה בכנסת הסכמה רחבה על כך שהמצב הקיים אינו מספק וכי יש צורך בשינוי מקיף שיכלול הגדרות חדשות, דרישות אבטחת מידע מחמירות, אחריות מוגברת למנהלים ומנגנוני ענישה אפקטיביים. התוצאה היא רפורמה שמהווה לראשונה קפיצה רגולטורית רחבת היקף, שמיישרת קו עם מדינות בעלות תקנים בינלאומיים גבוהים, ומציבה בפני ארגונים ישראליים רף חדש לגמרי.
אחד ההיבטים הבולטים של התיקון הוא השינוי המהותי בסמכויות הרשות להגנת הפרטיות. עד היום פעלה הרשות תחת מגבלות משמעותיות, ולמרות ריבוי דליפות המידע - מרשתות קמעונות ועד מוסדות רפואיים וחברות טכנולוגיה - יכולת הענישה שלה היתה מצומצמת עד שולית. גם במקרים שבהם דלף מידע אישי רגיש, לרוב לא היה ניתן להטיל על הארגון קנסות משמעותיים, ותחושת הציבור היתה שההרתעה כמעט שלא קיימת. התיקון החדש משנה את התמונה באופן חד: לעיצומים הכספיים יש "שיניים", והם יכולים להגיע לאחוזים ממשיים מהיקף הפעילות של העסק, כך שעסקים קטנים ובינוניים עלולים למצוא את עצמם מתמודדים עם פגיעה אמיתית אם לא יעמדו בדרישות החוק.
עדיין לא הופעלו עיצומים משמעותיים
למרות האיום הגלום בסנקציות, ברשות להגנת הפרטיות מדגישים כי בשלב זה, חודשים בודדים בלבד לאחר כניסת התיקון לתוקף, עדיין לא הופעלו עיצומים משמעותיים. עם זאת, גורמים ברשות מציינים כי הליכי האכיפה כבר קיימים וכי מדובר בתקופת הסתגלות קצרה בלבד. להערכתם, בחודשים הקרובים יתחילו העיצומים להיות מוטלים בפועל, בין היתר משום שהחוק החדש מעניק לרשות יכולת פעולה שלא היתה בידיה בעבר, וזו צפויה להשפיע על כלל השוק.
- אלוט מעלה תחזיות ומסבירה זינוק של פי 7 בשנה וחצי; המניה מגיבה בחיוב
- גרדיו מגייסת 80 מליון דולר להגנת סייבר לצרכן בעידן ה-AI
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
מהצד החיובי, תיקון 13 מציב את ישראל על מפת המדינות שמעמידות את נושא הפרטיות בחזית ומיישרות קו עם התקנים המחמירים מסוגו של ה-GDPR האירופי. המשמעות היא יצירת ודאות רגולטורית עבור עסקים בינלאומיים, שיכולים כעת לפעול בישראל תוך התאמה לנורמות המוכרות להם בעולם. זהו צעד שבפועל עשוי להיטיב עם חברות טכנולוגיה ועם גופים המבקשים לשתף פעולה עם ארגונים גלובליים, משום שהדרישות האחידות מקלות על פעילות חוצת גבולות.
