מכסים, תקציב ושוק העבודה: מה מניע את וול סטריט?

מכסים - בינתיים השוק רגוע

בימים האחרונים, נושא המכסים והשפעתם על הסחר העולמי חזר לשלוט בסדר היום בוול סטריט. אמש הודיע הנשיא טראמפ על החזרת מכסים על מספר מדינות ובראשן יפן ודרום קוריאה. מדובר על מכסים שדומים למה שהוכרז בתחילת אפריל. אז, ההודעה גרמה לזעזוע משמעותי ואף להתרסקות בשוק. הפעם נרשמו ירידות אבל לא חדות כמו אז. ייתכן שהשוק "מתחמם" ככל שהאירוע מתפתח, אך נראה, כפי שחזינו בשבוע שעבר, שהתגובה הפעם תהיה מתונה יותר. טראמפ אמנם הודיע על החלת המכסים אבל רק מהראשון לאוגוסט, ובכך הוא משאיר זמן נוסף למשא ומתן. האם לפני הראשון לאוגוסט הדד ליין ידחה שוב? ייתכן מאד.

בשוק עדיין מחכים גם לעסקאות סחר נוספות מלבד אלו שהוכרזו עם בריטניה וויטנאם. בתוך כך התפרסם שארצות הברית מציעה עסקה לאירופה של מכסים כלליים של 10%. מכל מקום, גם אם אכן המכסים ייכנסו לתוקף, התגובה בשוק תהיה לדעתי מתונה בהרבה ממה שחווינו באפריל, שכן ניתן כבר לבחון מה ההשפעה של המכסים, שכן אלו כבר פועלים במשך כמה חודשים ברמה של 10%. לפחות בינתיים ההשפעה היא חלקית ביותר אם בכלל. פאוול סבור שההשפעה תורגש בחודשי הקיץ. ייתכן, או שלא - אי הוודאות עדיין קיימת. שבוע שעבר הערכנו שהשוק לא יגיב באותה עוצמה, ואכן, למרות ירידות שהגיעו לכאחוז פחות או יותר, לא נרשמה היסטריה קרובה אפילו למה שחווינו לאחר "יום השחרור". ייתכן שזה יגיע בהמשך, אבל בינתיים השוק נראה יציב, רחוק רק מעט משיא כל הזמנים שנרשם שוב בשבועש עבר.

חוק התקציב של טראמפ: צעדים פיסקליים שנויים במחלוקת

הנושא השני שמעסיק את העולם הכלכלי הוא חוק התקציב, המהלך הפיסקלי העיקרי של ממשל טראמפ. הצעדים המשמעותיים בתקציב בצד ההוצאות הם הפיכה של קיצוצי המס הזמניים משנת 2017 לקבועים, קיצוץ מיסים על הוצאות הון (כלומר, הכרה כהוצאה מוכרת בקניית מכונות וכדו'), ומצד שני קיצוץ בשירותי רווחה כמו תוכנית הביטוח הרפואי מדיקאייד, תלושי מזון ותנאי ההלוואות לסטודנטים, כמו גם קיצוץ בקרדיטים על השקעות באנרגיה מתחדשת ועוד.

• טראמפ מטיל מכסים על 7 מדינות ומאיים במכסים של עד 70%
• חוסר הוודאות הפך לחבר הכי טוב של המשקיעים ב-2025

התקציב מעורר ביקורת מימין ומשמאל. הדמוקרטים מתמקדים בביקורת על הטבות המס לעשירים, לדבריהם, והם רואים בכך פגיעה בשכבות החלשות, אם כי מדובר בעיקר בהמשך קיצוצי המס שנכנסו לתוקף כבר בשנת 2017, ואילו הם היו בשלטון אין שום סיכוי שהם היו מבטלים אותם. ביקורת נוספת משמאל היא על הקיצוצים בביטוחי הבריאות המדינתיים והטבות סוציאליות אחרות. החוק החדש מוציא מהביטוח מהגרים לא חוקיים, שבעצם מעולם לא היו אמורים להיות מבוטחים, וכן מוסיף דרישות שדומות למושג "מיצוי כושר תעסוקה". זוהי שאלה פוליטית ולא כלכלית – האם התנאים לקבלת ביטוח בריאות נוקשים מדי או לא, האם ביטוח בריאות ממשלתי צריך להיות תלוי ביכולות עבודה או לא וכדו'. ישנן ביקורות נוספות מהסוג הזה שאין כאן המקום להתייחס אליהן. 

הביקורת מימין, לעומת זאת, מתרכזת בהגדלת הגרעון. התקציב עורר, שוב, את זעמו של השותף לשעבר אלון מאסק, שאף הקים מפלגה מתחרה כתגובה, כזו שתתמקד בצמצום הגרעון התופח של ממשלת ארצות הברית, וההתנהלות שהוא רואה כחסרת אחריות מצד שתי המפלגות הגדולות במהלך השנינם האחרונות. האם התקציב אכן לא אחראי מבחינה פיסקלית? החוק אכן מגדיל את תקרת הגרעון, מה שיאפשר המשך גיוס אגרות חוב למימון הגרעון ולהגדיל את הגרעון, אך ניתן לראות זאת רק כאמצעי מונע כדי להתחמק מסאגות הגדלת התקרה שחוזרת מדי מספר חודשים ומאיימת להקפיא את פעילות הממשל, ולא כהצהרת כוונות להגדיל את החוב. מכל מקום, המספרים שנזרקים לאוויר על ידי מכוני מחקר למיניהם מדברים על הגדלת החוב בטריליונים בשנים הבאות. הממשל טוען לעומת זאת שהמספרים האלו לא נכונים ולא יקרו, יותר מזה, גורמים בממשל טוענים שהתקציב יוריד (!) את החוב ב-2 טריליון דולר על פני עשר שנים. אלו פערים משמעותיים מאוד. האמת היא שאי אפשר באמת לדעת מה יקרה.

על פניו הצעדים שתורמים לגרעון משמעותיים יותר מאלו שאמורים להפחית אותו. לטענת הממשל ישנם ויהיו קיצוצים מסוימים בהוצאות דרך התייעלות, אלו צפויים להסתכם בכמה עשרות עד מאות מיליארדי דולרים במקרה הטוב ביותר. כמו כן צפויות הכנסות ממכסים שיגיעו כנראה לעוד כמה עשרות עד מאות מיליארדי דולרים בשנה. על כל פנים, גם התרחיש האופטימי ביותר לא מכסה את העלייה הצפויה בגרעון כתוצאה מסכום כל הצעדים האחרים. אז האם מאסק צודק? עדיין אין שום אפשרות לדעת.

• למרות הפוליטיזציה, קת'י ווד מגבה את מאסק ואת טסלה
• סולאראדג' נופלת, אנבידיה וטסלה בעלייה - המניות הבולטות בוול סטריט
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

הנעלם הגדול ביותר שהכל תלוי בו הוא הצמיחה. לדברי שר האוצר בסנט, צמיחה של 3%, לא מספר מופרך, תגרום לכך שהגרעון לא יגדל, ודאי לא כאחוז מהתוצר (שזה הנתון החשוב ביותר). המספרים של אותם מכוני מחקר מתבססים על צמיחה נמוכה יותר. אז הכל תלוי בצמיחה, נתון שאף אחד לא באמת יכול לחזות. האם המדיניות של טראמפ אכן תחזיר את מגזר הייצור בארצות הברית לפריחה? האם המכסים יעיקו על המשק יותר משיועילו? התשובות לכך עדיין בגדר תעלומה. נתון נוסף שנלקח בחשבון במודלים האלארמיסטים הוא תשלום ריבית הולכת וגדלה על החוב, עקב עלייה בהיקף גיוס החוב הממשלתי. שוב, מדובר בנתון שלא ניתן לדעת בוודאות אם הוא נכון או מדויק. האם הריבית על החוב תעלה בהכרח? יש כל כך הרבה גורמים שמשפיעים על גובה הריבית מלבד היקף ההנפקה, גורמים שלא ידועים ולא יכולים להיות ידועים בשלב זה. לכן כל המספרים שנזרקים לחלל (קראתי על הערכות שנעות בין 2 טריליון ל-6 טריליון) הם לא יותר מספקולטיביים. 

טענות הממשל מסתמכות, כאמור, בעיקר על תקווה לעידוד הצמיחה. חוק התקציב אכן תומך בצמיחה במגוון דרכים, ולא מעט כלכלנים מצביעים על כך. מלבד קיצוצי המס שתומכים בהמשך הצמיחה (או יותר נכון, ביטול קיצוצי המס היה מביא קרוב לוודאי למיתון), ההקלות באפשרות להכרה בהוצאות מעודדות מאד השקעה. החוק קובע, לדוגמה, כי הוצאות על ציוד מכני יוכלו להיות מוכרות במלואן באופן מיידי ולא לאורך שלוש שנים. מדובר בעידוד משמעותי להשקעות הון, שחשוב במיוחד לאור ההכרזות השונות על העברת מפעלים לארצות הברית בהיקפים של עשרות מיליארדי דולרים.

שוק התעסוקה: תמונת מצב מורכבת

שבוע שעבר היה "שבוע התעסוקה". הוא התחיל לא כל כך טוב, עם נתונים מעט חלשים בדו"ח ADP, אך הסתיים, ביום חמישי, עם דו"ח תעסוקה מצוין שהפיג מעט את החששות מגלישה למיתון, ומצד שני גם נתן תירוץ טוב ליו"ר הפד' פאוול לא להוריד ריבית גם בפגישה הקרובה בסוף החודש. היו שהצביעו על כך שהעלייה במשרות הייתה בעיקר בסקטור הממשלתי, בניגוד לנראטיב של ממשל טראמפ על קיצוצים של DOGE, אבל האותיות הקטנות יותר הראו שהעלייה במשרות הממשלתיות הייתה בעיקר במדינות ובשלטון המקומי, אבל מספר המשרות בשלטון הפדרלי המשיכו להתכווץ. המגזר הפרטי לא הראה חוזקה מיוחדת, ובסופו של דבר בניגוד לציפיות לעליית שיעור האבטלה ל-4.3% היא דווקא ירדה ל-4.1%. מובן מאליו הדו"ח לא היה חלש "מספיק" כדי להצדיק הורדת ריבית בפגישה הקרובה.

שוק התעסוקה יכול להיות מעט טריקי לאור מדיניות ההגירה של ממשל טראמפ. עוד בסוף הממשל הקודם נרשמה ירידה משמעותית בהגירה לארצות הברית, החוקית והלא חוקית, ירידה שהפכה להיות דרסטית בממשל טראמפ, ומלווה גם בגירושים משמעותיים. מדובר בירידה בכוח העבודה, שיכול לבוא לידי ביטוי בירידה במספר המשרות החדשות כפי שבא לידי ביטוי בסקר ה-ADP, אבל לא בירידה בביקוש למשרות, וממילא לא תהיה עלייה באבטלה, כפי שאכן ראינו שאחוז האבטלה ירד. לכן, לא ניתן להחליט על חולשה בשוק העבודה רק על סמך מספר המשרות החדשות. כלומר ייתכן שהחולשה בשוק העבודה היא מצד ההיצע, לא מצד הביקוש, מה שלא מעיד על היחלשות כלכלית. כך, כל אחד מוצא בדו"ח הצדקה למדיניות הריבית שהוא רואה כנכונה, והעימות בין הממשל לבנק המרכזי נמשכת במלוא עוזה.