ההחלטה מתי לפרוש לפנסיה היא אחת הדילמות המורכבות ביותר שעומדות בפני עובדים. צריך לקחת בחשבון אם ניפגע כלכלית מפרישה מוקדמת מדי או אם ניפגע נפשי או בריאותית במקרה ונדחה אותה שוב ושוב כאשר לעיתים קרובות הסתירה בין השיקולים השונים הופכת את הבחירה למאתגרת במיוחד. כדי להבין טוב יותר מתי נכון לעשות את הצעד, חשוב להכיר את המציאות הישראלית ואת השיקולים השונים שצריכים להנחות כל אחד ואחת.

המסגרת החוקית: מה אומר החוק?

בישראל, החוק מגדיר את גיל הפרישה והזכאות לקבלת קצבת זקנה באופן ברור. עבור גברים הגיל החוקי עומד כיום על 67 שנים. לגבי נשים, המצב מעט מורכב יותר: נכון לשנת 2025 גיל הפרישה לנשים עומד על כ-63 שנים, אך הוא עולה בהדרגה במסגרת תהליך שיגיע בשנים הקרובות לכ-65 שנים.

עם זאת, חשוב להבין שגיל הפרישה החוקי אינו מחייב אדם לעזוב את מקום עבודתו באופן מיידי, אך רבים ממשיכים לעבוד גם מעבר לגיל הפרישה, בין אם מתוך צורך כלכלי ובין אם מתוך רצון להמשיך להיות פעילים ומוטיבציה אישית. המחקרים מצביעים על כך שגיל הפרישה הממוצע בפועל בישראל גבוה יותר מהזכאות החוקית. למשל, נשים רבות עושות פרישה בפועל רק אחרי גיל הזכאות, ולא מחליטות אך ורק על פי החוק.

התמריצים הכלכליים להמשך עבודה

אחד השיקולים המרכזיים בהחלטה מתי לפרוש הוא ההיבט הכלכלי. מחקרים מראים כי כל שנת תעסוקה נוספת מעל גיל 62 בישראל יכולה להגדיל את הקצבה החודשית העתידית בלמעלה מ-6%. זהו תמריץ משמעותי עבור מי ששוקל להמשיך לעבוד עוד שנה או שנתיים. עבור עובד שמרוויח משכורת סבירה ורוצה להבטיח את רמת החיים שלו בגיל מבוגר, המשך העבודה עשוי להיות בחירה חכמה מבחינה פיננסית.

• דירוג הפנסיה - מי הקרן המובילה ומי המאכזבת?
• כך הפסיד ישראל אלפי שקלים מהקצבה החודשית בפנסיה, רק בגלל שחשב שיהיה בסדר
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

הארכת תקופת העבודה משפיעה על החיסכון הפנסיוני משני כיוונים: מצד אחד, היא מאפשרת חיסכון נוסף וצבירה גדולה יותר בקופת הגמל או בקרן הפנסיה. מצד שני, היא מצמצמת את מספר שנות הקצבה שיהיה צורך למשוך קצבה, ובכך משפרת את האיזון האקטוארי. מבחינה כלכלית גרידא, ברור שהמשך עבודה הוא לרוב החלטה נכונה, במיוחד אם העבודה עצמה אינה מטילה נטל בריאותי או רגשי כבד.

עם זאת, יש להכיר בכך שלא כולם מחזיקים באותו מצב כלכלי. בקרב עובדים בעלי הכנסה נמוכה, ובמיוחד בקרב נשים, המחקרים מצביעים על נטייה לפרישה מוקדמת יותר. זה עלול להשפיע לרעה על ההכנסות בגיל מבוגר, אך במקרים רבים מדובר בהכרח ולא בבחירה חופשית. כאשר הגוף אינו מסוגל עוד לעמוד בקצב העבודה, או כאשר יש צורך לטפל בבני משפחה מבוגרים, המשך עבודה פשוט אינו אופציה ריאלית.

בישראל קיימת נטייה יחסית גבוהה להמשך עבודה גם מעבר לגיל הפרישה החוקי. מחקר של מרכז טאוב מצביע על כך שישראל מובילה במדינות ה-OECD מבחינת שיעורי תעסוקה בקרב בני 55 עד 64. עם זאת, כמובן שבקרב בני 65 עד 74 שיעור התעסוקה עדיין נמוך באופן משמעותי ביחס לקבוצות הצעירות יותר, ועומד על פחות מ-50% משיעורי התעסוקה של בני 55 עד 64.

• מחפשים עבודה הרבה זמן? אלו המקצועות שמשוועים לעובדים חדשים
• "אם פעם היו מחקרים עם 47 מטופלים, כיום אני מסוגלת לעשות מחקרים על אלפי מטופלים"- קריירה בעידן ה-AI
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• איך להפוך את ה-Chat GPT לכלי חכם באמת? מדריך

הנתונים האלה מלמדים על מציאות כפולה: מצד אחד, המגמה בישראל היא לעודד המשך עבודה גם בגיל מבוגר, והממשלה מפעילה תוכניות לשיוך אוכלוסיית גילאי 50 פלוס לעבודה, כולל משאבים להכשרה ושימור עובדים מבוגרים. מצד שני, עדיין קיים פער גדול בין העובדים הצעירים לבין אלה שמעבר לגיל 65, וזה מרמז על כך שעבור רבים הפרישה עדיין נתפסת כשלב טבעי ונכון.

מתי נכון לפרוש מבחינה אישית?

מעבר לחישובים הכלכליים והנתונים הסטטיסטיים, ההחלטה מתי לפרוש היא קודם כל החלטה אישית ביותר. יש עובדים שממשיכים להגיע למשרד מתוך הרגל, מחויבות או נאמנות למקצוע, אך חווים ירידה בתחושת החיבור לתפקיד. אם אנחנו מגיעים למשרד בתחושת ריקנות חוזרת, כנראה שמשהו השתנה. זה יכול להצביע על שחיקה מצטברת, על חוסר עניין במשימות או על רצון להשתחרר מהקצב האינטנסיבי.

מחקרים בפסיכולוגיה ארגונית מצביעים על כך שתחושת שחיקה כרונית בגיל מתקדם קשורה לרצון להאט, לתת מקום לפעילויות חדשות או לפנות זמן למשפחה. במקביל, גם ארגונים מבינים שהישארות בתפקיד מתוך אינרציה בלבד מייצרת תסכול הדדי ובסוף פוגעת ביעילות. לכן, כאשר התחושות האישיות מצטרפות לשיקולים כלכליים, ההחלטה אם ומתי לפרוש תהיה שקולה יותר.

גורם נוסף שמשפיע על ההחלטה הוא קצב השינויים הטכנולוגיים, שהוא מהיר במיוחד בהרבה ענפים. תוכנות מתעדכנות לעיתים קרובות, מערכות חדשות נכנסות, תהליכים משתנים. עבור חלק מהעובדים הקפיצה הטכנולוגית ופתיחתו של עידן ה-AI מהווה הזדמנות, אבל אחרים מרגישים שהם כבר לא מעוניינים להשקיע בשינון עוד מערכת ולשנות הרגלי עבודה של שנים כשהם כבר בגיל 65. אמנם מחקרים בכלכלה התנהגותית מצביעים על כך שהיכולת ללמוד טכנולוגיות חדשות נשארת גבוהה גם בגיל מבוגר, אבל המוטיבציה משתנה. הרצון למקד זמן בפעילויות משמעותיות יותר גובר, בין היתר משום שעובדים מבוגרים רואים בתקופת הפרישה חלון זמן יקר ולא אינסופי.

כשמדברים על גילאי פנסיה, אי אפשר להתעלם מההיבט הבריאותי בהחלטה מתי לפרוש. הגוף לעיתים מאותת לפני הראש. כאבי ברכיים, עייפות מתמשכת או צורך בהפחתת עומס עשויים לרמוז על כך שהקצב הנוכחי דורש התאמה. מומחי בריאות מדגישים שאין הכוונה לוויתור על פעילות אלא להחלטה על שינוי סדרי עדיפויות. הרעיון של טיולי טבע, זמן איכות או מנוחה הופך אטרקטיבי יותר ככל שהעומס המקצועי מתמשך.

כאשר הגוף כבר לא מסוגל לעמוד בעומסים, המשך עבודה עלול לגרום נזק בריאותי לטווח ארוך. במצבים כאלה, הפרישה אינה רק בחירה אלא הכרח. לכן, חשוב להקשיב לגוף ולהבין מתי הוא דורש הפוגה, גם אם מבחינה כלכלית היה נכון להמשיך לעבוד עוד שנה או שנתיים.

החברים כבר פרשו והיחסים המורכבים עם הבוס

היבט נוסף שצריך לקחת בחשבון הוא המרקם החברתי במקום העבודה. תחושת ניכור יכולה להופיע גם בסיטואציות חברתיות במשרד. עובדים ותיקים מספרים לעיתים שהם מסתכלים סביבם ומגלים שרוב החברים מהמחלקה עזבו. זה יוצר בדידות מקצועית. לכן, כאשר הפערים הבין דוריים גדלים והחיבור החברתי נחלש, נראה שזה עוד סימן שמרמז על תנועה טבעית החוצה. סוגיה נוספת להחלטה על פרישה היא אם קיימת מערכת יחסים מורכבת עם המנהל. עובדים רבים מדווחים שהמתח מול הממונים הוא אחד הגורמים המרכזיים שמאיצים פרישה מוקדמת. לכאורה מדובר בתסכול רגיל, אבל כאשר זה מגיע בשלב שבו ממילא מתלבטים, זה עלול להפוך לטריגר שמכריע את הכף.

לצד מערכות היחסים בעובדה, גם הסביבה הביתית יכולה להשפיע, במקרים שבהם בני הזוג והחברים כבר פרשו. במצבים כאלה עולה תחושה שנשארים מאחור, במיוחד אם העבודה כבר לא מעניקה סיפוק. כלכלנים מדגישים שהחלטות פרישה משפיעות גם על מערכת היחסים המשפחתית ועל הבריאות הנפשית, ולכן כדאי לשלב בתהליך שיחות עם בני זוג או הילדים.

אז מתי בדיוק כדאי לפרוש? 

התשובה תלויה באיזון עדין בין השיקולים השונים. מבחינה כלכלית גרידא, המשך עבודה כמה שנים נוספות מעל גיל הפרישה החוקי יכול להועיל משמעותית לקצבה העתידית במיוחד עבור מי שרוצה לשמור על רמת חיים גבוהה בגיל מבוגר.

מנגד, אם העבודה כבר לא מעניקה סיפוק, אם הגוף מתחיל לתת איתותים של עייפות או כאב, ואם ישנו רצון גובר להשקיע זמן במשפחה, בתחביבים או בהתנדבות, אז המשך עבודה מתוך אילוץ כלכלי בלבד עלול לפגוע באיכות החיים. בסופו של דבר, החיים אינם רק עניין של חיסכון פנסיוני אלא גם של איזון נפשי, חברתי ובריאותי.

יועצים פנסיוניים ממליצים לבצע בדיקות עומק תקופתיות שכוללות בחינת רמת הסיכון, הערכת תזרים עתידי וזיהוי הטבות מס אפשריות. כך ניתן לקבל תמונה ברורה יותר של המצב הכלכלי ולהבין האם אפשר להרשות לעצמו לפרוש מוקדם יותר או שעדיף להמשיך לעבוד עוד שנה או שנתיים. החישוב הזה צריך להיעשות תוך התחשבות גם בהוצאות הצפויות, בתוכניות עתידיות ובמצב הבריאותי.

פרישה לפנסיה היא תהליך אישי ואין נוסחה אחת שמתאימה לכולם. כל אחד ואחת צריכים לשקול את המצב הכלכלי שלהם, את מצב הבריאות, את תחושת הסיפוק מהעבודה ואת הרצונות האישיים לגבי העתיד. בסופו של דבר, פרישה אינה סוף אלא התחלה חדשה. זו הזדמנות ליצור פרק חיים שמוקדש למה שחשוב באמת, בין אם זה משפחה, תחביבים, התנדבות או פשוט מנוחה ואיכות חיים. ההחלטה מתי לעשות את הצעד צריכה להתקבל כאשר הזמן נכון, ולא רגע לפני או אחרי.