במקרה משפחתי רווי תיקים ודיונים, שהתגלגל על פני שש שנים ויותר, הכריע באחרונה השופט ארז שני מבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב בתביעה שהגיש אב לביטול או הפחתת מזונות בנו הקטין, יליד 2018. ההורים, המצויים במשמורת משותפת, מצאו עצמם שוב בפני בית המשפט בעקבות טענת האב כי השתנו הנסיבות: האם החלה לעבוד ולהשתכר, והיא מתגוררת עם הילד ביחידת דיור בבית הוריה, מבלי לשלם בפועל דמי שכירות. מדובר בסכסוך מתמשך. בין הצדדים מתנהלים לא פחות מ-15 תיקים שונים, רובם סביב סוגיות המזונות וזמני השהות של הקטין. כבר בפסק הדין הראשון מ-2019 נקבעו המזונות החודשיים בסכום כולל של 1,400 שקל, בנוסף לדמי מדור ואחזקת מדור (השתתפות בעלויות המגורים) בסכום של 1,500 שקל. באותו פסק דין הדגיש בית המשפט כי מדובר במזונות מינימליים בלבד, וכי חיוב המדור מותנה בכך שהאם אכן שוכרת דירה שבה תתגורר עם הקטין.

בחלוף השנים, טען האב, השתנו הדברים. לדבריו, האם לא נושאת עוד בהוצאות מדור, שכן היא מתגוררת בבית אביה ואינה משלמת דמי שכירות ממשיים. בנוסף, לדבריו, הכנסותיה גדלו והיא משתכרת לפחות 7,000 שקל נטו. לכן הוא ביקש לבטל את החיוב שלו בדמי מדור ולהפחית גם מהמזונות.

האם מצדה, טענה כי ההסכמה שניתנה בעבר בבית המשפט המחוזי, שאיפשרה לה לעבור עם הילד ליישוב אחר, לא ביטלה את חיוב המדור. עוד טענה כי היא שוכרת מאביה יחידת דיור בתשלום חודשי של 2,500 שקל, ולכן היא זכאית לחלקו היחסי של האב, בסכום של 833 שקל בחודש. לדבריה, הכנסותיה מגיעות לכ-5,200 שקל בחודש בלבד, והיא משלמת גם ליסינג של 2,000 שקל על רכבה.

השופט: "לא תישמע טענה בדבר שינוי נסיבות"

השופט שני בחן תחילה את בקשת האב להפחתת המזונות השוטפים. לדבריו, פסק הדין המקורי כבר ניתן תוך התחשבות בעובדה שמדובר במשמורת משותפת, ולכן אין מדובר בשינוי נסיבות המצדיק התערבות. "במלים אחרות", כתב השופט בפסק הדין שפורסם, "לא תישמע טענה בדבר קיום משמורת משותפת לעניין שינוי נסיבות". עוד הוא הזכיר כי לפי ההלכה הפסוקה, הפחתת מזונות תתאפשר רק בעקבות שינוי נסיבות מהותי ובלתי צפוי. "הכלל הוא שהפחתת מזונות צריכה להיעשות אגב שינוי נסיבות משמעותי שלא היה צפוי", הוא ציין בהכרעתו, תוך הפניה לע"א 363/81 פייגה נ' פייגה ולע"א 442/83 קם נ' קם. לדבריו, העובדה שהאם החלה לעבוד אינה בגדר שינוי כזה, שכן בית המשפט הקודם כבר צפה את האפשרות שתפנה לשוק העבודה, ואף ציין כי עליה לפנות לסיוע בשכר דירה או להבטחת הכנסה עד שתמצא עבודה.

• למרות אירוע אלימות בעבר - האב יזכה לזמן עם בתו
• מי האם - תורמת הביצית או זו שילדה את הילד?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

השופט הוסיף כי גם המעבר של האם ליישוב שבו היא גרה כיום אינו מהווה שינוי נסיבות מהותי, שכן ההסכמה לכך ניתנה מראש במסגרת פסק דין של בית המשפט המחוזי, והאב לא התנה את הסכמתו בשינוי גובה המזונות. מעבר לכך, הבהיר השופט כי אף שמדובר במשמורת משותפת, הרי שבפועל זמני השהות אינם שוויוניים לחלוטין - הילד שוהה עם אביו פעמיים בשבוע עם לינה ובסופי שבוע לסירוגין. לפיכך דחה השופט שני את בקשת האב להפחתת המזונות השוטפים. "די באמור לעיל כדי שאדחה את תביעת האב הן לביטול המזונות והן להפחתתם מן הטעם של שינוי נסיבות", הוא קבע.

לעומת זאת, בסוגיית דמי המדור הגיע השופט למסקנה אחרת לגמרי. בסוגיה הזו הוא התמקד בפועל בשאלה אם האם אכן שוכרת דירה מאביה, או שמא מדובר בעסקה פיקטיבית שנועדה להמשיך את חיוב האב. "כאשר שוכר בן זוג דירה מבן משפחתו, קל וחומר מהורהו, מתגבר מאוד נטל ההוכחה המוטל עליו," כתב השופט שני. הוא הוסיף כי לפי הפסיקה, הורה המעניק לילדו זכות מגורים בביתו ללא תמורה, אין לראות בו זכאי לפיצוי כספי כאילו השכיר את הנכס לצד ג’. השופט הפנה בהקשר זה לפסק הדין בעניין ואלס נ’ גת (ע"א 3829/91), שבו נקבע כי ויתור הורה על דמי שכירות לילדו הוא מצב טבעי שאין בגינו חיוב כספי.

"ערבוב בין עזרה להוצאות אחזקת הדירה, דמי טיפול, וקצת עזרה שוטפת"

השופט בחן לעומק את טענות האם והעדויות שהובאו בפניו. לדבריו, האם הציגה חוזה שכירות לפיו היא משלמת לאביה 2,500 שקל בחודש, אך בפועל התברר כי החוזה לא מומש במובנו הרגיל. כך לדוגמה, החוזה מחייב רישום מוני חשמל ומים על שמה של האם - דבר שלא נעשה. בנוסף, היחידה עצמה פורסמה להשכרה ברשת, תשעה חודשים לאחר שהאם טענה כי היא מתגוררת בה, ובמחיר נמוך יותר מזה שהיא טוענת ששילמה. "תחושתי היא שנוצר ערבוב סכומים בין עזרה להוצאות אחזקת הדירה, דמי טיפול, וקצת עזרה שוטפת", כתב השופט בהכרעתו, "והכל כדי כך שלטעמי לא הוכיחה הנתבעת כי מדובר בתשלום אמיתי". עוד העיר השופט כי אביה של האם, בעדותו, התקשה להציג גרסה סדורה לגבי הסכומים שהוא גובה ממנה: "אביה של הנתבעת העיד כי הוא עוזר בכסף לנתבעת, ואחר כך סייג דבריו וטען שהוא עוזר רק בכ-200 שקל".

• רגולציה על AI: איפה היא עומדת ומה מנסה ממשל טראמפ לקדם?
• הצוואה החדשה נפסלה - זו מ-2003 היא הקובעת
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• נפסלה צוואה שנעשתה כדין, אף שתאמה את רצון המורישה

השופט ציין כי גם עצם העובדה שהאם מבצעת העברה בנקאית חודשית לאביה אינה מוכיחה שמדובר בתשלום שכירות אמיתי. "העברה בנקאית אינה הוראת קבע והיא מחייבת טורח מידי חודש", הוא הסביר. "העברה בנקאית גם אינה סותרת את העובדה שמדובר במעין עסקה סיבובית".

לאור כל אלה, קבע השופט שני כי לא הוכח שהאם משלמת בפועל דמי שכירות, ולכן אין לחייב את האב במדור. "כדי לחייב אדם בדמי מדור," הוא כתב, "יש צורך בביצוע תשלום המדור בפועל, וכבר ראינו שהנתבעת הודתה בוויתור חלקי של דמי השכירות, על דרך נשיאה בהוצאות". עוד הוא הדגיש כי העובדה שהאם חיה בבית אביה במשך חמש שנים מבלי שדרשה דמי מדור, מחזקת את המסקנה שמדובר בסידור מגורים ולא בשכירות אמיתית. הוא מתח ביקורת גם על סירובה של האם להודות בכך או לפחות להסכים להפחתה חלקית. "מה פתע פתאום, כאשר היא ממשיכה לגור אצל אביה, החליטה הנתבעת לדרוש דמי מדור ואף לא היתה הוגנת מספיק כדי להסכים להפחתת הדרישה ל־1/3 מהסך לו היא טוענת שהיא משלמת?" תהה השופט.

לאחר בחינת כל העדויות, החוזים והמסמכים, פסק השופט כי בשלב זה אין ראיות לכך שהאם משלמת באמת עבור מדור נפרד. "ועד אשר לא יוצג חוזה לפיו שוכרת הנתבעת מדור מצד ג', ויוכח היקף השכירות נטו, דין הוא לפטור את התובע מעלות המדור", הוא קבע בהכרעת הדין.

בסיום פסק הדין, השופט שני דחה כאמור את תביעת האב להפחתת המזונות, אך קיבל את תביעתו לביטול חיוב המדור. בנוסף, הוא חייב את האם לשלם לאב הוצאות משפט בסכום כולל של 15 אלף שקל. "סוף דבר," סיכם השופט, "תביעת התובע להפחתת המזונות השוטפים נדחית ותביעתו לביטול דמי המדור מתקבלת". ההכרעה משקפת, למעשה, את הקו העקבי של השופט שני בפסיקות דומות, שלפיו אין להטיל על הורה חיוב כספי אלא כשהוכח בבירור קיומו של תשלום ממשי. בפסק דין זה הדגיש שוב את ההבחנה בין מזונות שוטפים, שאותם הוא ראה כחיוב בסיסי ומינימלי שאין להפחית אלא במקרים חריגים, לבין חיוב המדור, התלוי בהוצאה ממשית ומוכחת.

לדברי עו"ד אוהד הופמן, שותף מייסד במשרד הופמן & פרידנברג המתמחה בענייני משפחה וירושה, "יחסים פנים משפחתיים שונים במהותם מיחסים עסקיים רגילים. בעוד שבחיי היומיום מקובל ונפוץ לערוך הסכמים בכתב ולדרוש העמדת ערבויות וביטחונות, התנהלות כספית בין קרובי משפחה מבוססת בדרך כלל על אמון בלבד ואף כוללת הקלות משמעותיות - בכספים, במוסר התשלומים, בבטוחות הנדרשות, ועוד; מעצם טיבה, הקרבה המשפחתית טומנת בחובה רצון טבעי לסייע ולתמוך. השופט שני מסביר כי נטל ההוכחה הרובץ על בעל דין הטוען להתרחשות כספית פנים משפחתית מסוימת איננו רגיל אלא מוגבר, ועליו לא רק לשכנע את בית המשפט באמיתות הטענות אלא גם להסיר ספקות ביחס לגרסתו. כך למשל, בתי המשפט לענייני משפחה מתייחסים לעתים למי שמתגורר בנכס מקרקעין שבבעלות הוריו מבלי לשלם להם שכירות או דמי שימוש כ'מצב טבעי', ומי שטוען אחרת (למשל: מי שטוען להתגורר בנכס בתשלום) צריך לשכנע את בית המשפט שלא מדובר בעסקה פיקטיבית או מה שהשופט שני מכנה 'פיקציה כזו או אחרת'. יש בכך היגיון רב, שכן להוצאות הקבועות תפקיד חשוב בקביעת ההכנסה הפנויה - אלמנט משפטי משמעותי שברוב המקרים מהווה את אבן הראשה של סכסוכי משפחה".

למה בעצם האב ביקש להפסיק לשלם על המדור של הבן שלו?

האב טען שהוא משלם כבר שנים עבור מדור, כלומר חלק מהוצאות המגורים של הילד - אבל בפועל הילד גר עם אמו ביחידת דיור בבית של סבא שלו. לטענתו, האם לא משלמת שכירות אמיתית, ולכן אין סיבה שהוא ימשיך לממן דירה שלא באמת מושכרת.

האם בית המשפט האמין לאם כשהיא אמרה שהיא משלמת שכירות לאבא שלה?

לא ממש. השופט ארז שני בדק את המסמכים והעדויות, והגיע למסקנה שהתשלומים לא נראים כמו שכירות אמיתית אלא יותר כמו סידור בתוך המשפחה. הוא גם ציין שהחוזה ביניהם לא קוים בפועל. כך למשל, החשבונות לא נרשמו על שמה של האם, והיחידה אף פורסמה להשכרה לאחר מכן באינטרנט.

מה המשמעות של הקביעה שאין שכירות אמיתית?

המשמעות היא פשוטה: אם האם לא משלמת בפועל על מקום המגורים, אי אפשר לחייב את האב להשתתף במשהו שלא קיים באמת. השופט כתב בפירוש כי, "כדי לחייב אדם בדמי מדור יש צורך בביצוע תשלום בפועל".

אז האם זה אומר שהאב יצא "נקי" לגמרי?

לא. בית המשפט אמנם ביטל את חיובו במדור, אבל לא ביטל את המזונות. השופט קבע שהמזונות עצמם - הסכום שהאב משלם כל חודש לצורכי הילד - יישארו כמו שהם, משום שלא הוכח שינוי נסיבות מהותי שמצדיק הפחתה.

למה השופט לא הפחית את המזונות, אם האם התחילה לעבוד?

מכיוון שכבר בפסק הדין הראשון צפו שהאם תתחיל לעבוד מתישהו, ואף המליצו לה לפנות לשירותי רווחה או להבטחת הכנסה עד שתמצא עבודה. לכן, כשהיא באמת החלה לעבוד, זה לא נחשב שינוי מפתיע שמצדיק שינוי במזונות.

מה זה בעצם "שינוי נסיבות מהותי"?

זה מונח משפטי שמשמעותו שינוי משמעותי ולא צפוי במצב הכלכלי או המשפחתי של אחד ההורים. שינוי שבגללו כבר לא מוצדק לשמור על גובה המזונות הקודם. כך למשל, פיטורים ממושכים, מחלה קשה או מעבר של הילד לגור אצל ההורה השני, כל אלה יכולים להיחשב שינוי נסיבות מהותי.

האם זה משנה שהאם גרה רחוק יותר מהאב?

לא במקרה הזה. המעבר ליישוב האחר נעשה באישור בית המשפט כבר מזמן, והאב לא התנה את הסכמתו בשינוי גובה המזונות. לכן זה לא נחשב שינוי חדש שמאפשר לו לבקש הפחתה.

מה חשב השופט על כך שהאם הציגה חוזה שכירות עם אביה?

הוא היה סקפטי מאוד. הוא כתב שהאם לא הוכיחה שמדובר בתשלום אמיתי, ושיש ערבוב בין עזרה של ההורים לבין שכירות ממשית. הוא גם תהה איך ייתכן שהיחידה שכביכול היא שוכרת פורסמה להשכרה באינטרנט - מה שמעורר ספק אם בכלל מדובר בשכירות אמיתית.

האם זה אומר שכל מי שגר אצל ההורים לא יקבל דמי מדור?

לא בהכרח. אבל במקרים כאלה, מי שטוען שהוא משלם שכירות צריך להראות שזה באמת קורה - עם חוזה אמיתי, תשלומים קבועים, והוכחות שמדובר בהסדר אמיתי ולא רק על הנייר. כשמדובר בהורים או במשפחה, בתי המשפט בודקים את זה ביתר זהירות.

מה דעתו של השופט על זה שהאם דרשה דמי מדור אחרי חמש שנים שבהן היא לא ביקשה?

הוא ראה בזה דבר תמוה. השופט שאל בפסק הדין מדוע רק עכשיו, אחרי חמש שנים שבהן היא גרה אצל אביה ולא דרשה מדור, החליטה האשה פתאום לתבוע. הוא רמז שזה נראה אמין פחות.

במקרה אחר, ב-2013 חתמו בני זוג לשעבר על הסכם גירושים שנראה אז סופי וברור. ההסכם הזה, שאושר וקיבל תוקף של פסק דין, קבע את שיעור דמי המזונות שישלם האב לשני ילדיו הקטינים. השנים חלפו, כל אחד מהם בנה לעצמו חיים חדשים, אך המציאות המשתנה - ילדים נוספים, שינויים בהכנסה וזמני שהות שנהפכו לשוויוניים כמעט - הובילה אותם שוב אל אולם בית המשפט בספטמבר האחרון. הפעם לא כדי להתגרש, אלא כדי לשוב ולבחון את הסדר המזונות הישן, שלדברי האב נהפך לבלתי צודק. הצדדים נישאו ב-2006 והתגרשו ב-2013. במהלך השנים שבהן היו נשואים נולדו בת ב-2008 ובן ב-2010, והם מתגוררים באותו יישוב. בהסכם הגירושים שנחתם ונכנס לתוקף נקבעו זמני שהות מוגבלים לאב, בין היתר בשל היותו איש קבע בצה"ל. אלא שכבר מ-2018, לדבריו, נהפכו הזמנים לשוויוניים כמעט, ובינואר 2023 אף ניתן לכך ביטוי בהסכם חדש שאושר כפסק דין: הילדים יבלו לילות רבים גם בבית האב, כך שהחלוקה קרובה ל-50%. בספטמבר 2023 הגיש האב תביעה להפחתת המזונות. חודש לאחר מכן פרצה מלחמת חרבות ברזל, והוא גויס לשירות מילואים פעיל. במשך ארבעה חודשים רצופים שהו הילדים אצל אמם בלבד. השופט ירון אלטרזון ציין כי ניהול התיק בזמן שהאב לוחם במילואים יצר תחושת אי נוחות, אך הדיונים נמשכו, מתוך רצון להביא לסיום מהיר של ההליך.