ניכוי שעות עבודה בגין הפסקות מבלי שקיימת ודאות שניתנו בפועל אינו כדין
העובדות
--------------
אולגה פלדמן (להלן: "העובדת") הועסקה בטיב טעם בע"מ (להלן: "המעבידה") כ- 6 שנים כעובדת שעתית. העובדת פוטרה פיטורי צמצום. לאורך כל תקופת עבודתה נהגה המעבידה לקזז משכרה של העובדת חצי שעת הפסקה בכל יום עבודה. העובדת תבעה את השבת הסכומים שנוכו בטענה שלא עלה בידה לצאת להפסקות בפועל.
פסק הדין
--------------
במקרה דנן, לא ערך, אף אחד מהצדדים, רישום כלשהו באשר לזמני ההפסקות אשר נטלה העובדת או נטלה לכאורה, בכל ימי עבודתה. אין בהעדר תיעוד של העובד של מועדים מדויקים בהם עבד כשלעצמו, כדי להביא לדחיית תביעתו. על כן, די כי העובד יוכיח את מספר ימי העבודה ושכרו לשעה כדי לעמוד בנטל ההוכחה המוטל עליו ברכיב זה של תביעתו, וככל שיעמוד העובד בנטל זה, יעבור נטל ההוכחה למעסיק.
ככל שהמעסיק יטען, כי היו מקרים בהם לא מגיע לעובד שכר בעבור זמן הפסקה, למשל, בימים בהם עבד העובד פחות מ-6 שעות עבודה ליום (סעיף 20(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951), על המעסיק הנטל להראות את המועדים המדויקים לכך.
בנסיבות המקרה שלפנינו, הוכיחה העובדת, באמצעות תלושי שכרה, את ימי עבודתה ואת השכר שקיבלה ומכאן שנטל ההוכחה בעניין ההפסקות, עובר למעבידה, אשר היה עליה להוכיח את המועדים המדויקים בהם לא הגיע לעובדת שכר בעבור זמן ההפסקה שלכאורה נטלה. המעבידה, כאמור, לא עמדה בנטל זה, שכן מועדי ההפסקות לא נרשמו.
מאחר ולא ניתן להעריך האם ובאילו ימי עבודה ניתנה לעובדת הפסקה, נדרש בית הדין להכריע בשאלה האם מאפייני "זמן הפסקה" אכן באים לידי ביטוי בנסיבות המקרה דנן.
מאפייני "זמן הפסקה" הנם היות העובד חופשי לעשות כרצונו בזמן זה, נתון לרשות עצמו, משוחרר מחובתו כלפי מעסיקו, ובפרט על המעסיק להיות אדיש לנוכחותו או לאי נוכחותו של העובד במקום העבודה. אם נוכחותו של העובד במקום העבודה היא הכרח לתהליך העבודה או להפעלת הציוד והשימוש בו, אז העובד אינו נחשב כמי שחופשי לעשות כפי רצונו בזמן ההפסקה.
בחינת נסיבות המקרה דנן הובילה את בית הדין למסקנה, כי המאפיין הראשון של "זמן ההפסקה" כפי שהוגדר, לא קוים - הלחץ ומצוקת כח האדם בעבודתה של העובדת מנע ממנה את האפשרות הלגיטימית להיות חופשיה ולעשות כרצונה במסגרת זמן כלשהי במהלך העבודה היומית שאמורה להיות מוקדשת להפסקה.
אין לראות במעבידה כמי שדאגה לכך או כמי שידעה בוודאות שעובדיה ממשים את זכותם להפסקה, כאשר הוכח, כי לכל היותר, היציאה וזמניה היו תלויים באופן ישיר ביכולות העובדים כל אחד במחלקתו. דבר זה מנוגד לכלל לפיו, העובד אמור להיות נתון לרשות עצמו, משוחרר מחובתו כלפי מעסיקו, כאשר האחרון צריך להיות אדיש לנוכחותו או לאי נוכחותו של העובד במקום העבודה.
מעבר לכך, נוכחות העובדת במקום עבודתה הייתה הכרחית לתהליך העבודה, שהרי מידת נחיצותה במחלקתה או בתפקידים נוספים בהתאם לתנועת הלקוחות והמחסור בעובדים, לא אפשרו לעובדת לעשות כרצונה בזמן ההפסקה (אם זו כלל ניתנה ומומשה), שכן היא נאלצה להמשיך להיות קשורה לעבודה.
לנוכח האמור לעיל, ניכוי המעבידה משכרה של העובדת חצי שעת הפסקה ביום, באופן קבוע, ללא כל קשר להתנהלות העובדת בפועל ויכולותיה למימוש הזכות להפסקה עפ"י החוק, אינו כדין.
לפיכך נפסק, כי על המעבידה לשלם לעובדת את הסכום, שניכתה משכרה בגין ה"הפסקות".
(*) המידע באדיבות "כל עובד" - מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS"

הריבית על הפיקדונות בבנקים ירדה - ריבית תעריף עד 3.5%
הציפיות להורדת ריבית כבר גלומות בשוק האג"ח וגם במק"מ (מלווה קצר מועד). התשואות ירדו מאוד בימים האחרונים כשהתשואה לשנה עומדת על 3.5%. במקביל הבנקים הורידו את הריבית התעריפית - בבנקים הגדולים אתם תקבלו עד 3.5% בפיקדון לשנה בריבית קבועה. אם תנהלו מו"מ אולי תקבלו עוד כמה עשיריות, כנראה שמעטים יוכלו עדיין לקבל 4%. בקרוב גם זה לא יהיה אפשרי.
הבנקים לא חיכו לירידת ריבית בנק ישראל כדי להוריד את הריבית בפיקדונות. מנגד, הריבית על ההלוואות לא ירדה. זה אומר שהמרווח שלהם דווקא גדל - הפער בין הריבית שהם מקבלים לריבית שהם משלמים דווקא עלה.
כתבנו כאן רק לפני שבוע שיש חלון הזדמנות מאוד קצר כדי להשיג עדיין תשואות יחסית טובות בפיקדונות ( כמה תקבלו בפיקדונות - והאם הם הופכים לאטרקטיביים יותר מקרנות כספיות? ) החלון הזה לרוב הציבור נסגר, רק אלו שיכולים להתמקח מול הבנק וחשובים לבנק, יכולים לקבל ריבית עם קידומת 4. ואז עולה השאלה - מה צריך לעשות משקיע סולידי?
ובכן, מי שלא הספיק לקבע את התשואה בפיקדון שקלי בריבית קבועה, יכול לקבל סדר גודל של 3.5%, אולי 3.8% בבנק, כ-3.5% במק"מ והשאלה כמה בקרנות כספיות - המכשירים בשוק כבר מגלמים כאמור ריבית של 3.5% בשנה, והקרנות הכספיות לרוב מצליחות לעשות יותר בשל היתרון לגודל. סיכוי טוב שהתשואה שנה קדימה תהיה באזור 3.7%-3.8%, זה כמובן נכון להערכה הקיימת שמתבטאת בבשוק במחירי אגרות החוב והמק"מ. אם יהיה שוני בהערכות לגבי הורדת הריבית, אז זה ישפיע על התשואה והריבית.
- בלי עמלות ועם נזילות יומית: בנק לאומי משיק פיקדון מובנה דולרי S&P500
- מה הריבית שתקבלו בהשקעה סולידית לשנה?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
מעבר לתשואה ברוטו, צריך לזכור את המס. על קרנות כספיות יש מס של 25% על הרווח הריאלי. בפיקדונות יש מס של 15% על הרווח הנומינלי. נניח , כפי שצופים הכלכלנים אינפלציה של כ-2.2% שנה מהיום. זה אומר שקרן כספית שתניב 3.8%, תשלם מס על רווח ריאלי של 1.6%. מדובר במס של 0.4%. יישאר לכם ביד כ-3.4%.

מודיס מתעלמת מהמציאות; הדירוג של ישראל צריך לעלות וזו עובדה
בסוכנות הדירוג מודי'ס מציינים כי ההסכם בעזה הוא התפתחות חיובית אם כי בסוכנות לא משנים את הדירוג; במשרד האוצר מרוצים: השווקים כבר משקפים אמון בכלכלה הישראלית; למה במודיס מנותקים מהמציאות?
חברת הדירוג מודי'ס פרסמה אמש עדכון על ישראל הכולל ניתוח כלכלי בעקבות חתימת ההסכם בין ישראל לחמאס בשבוע שעבר.
בדו"ח נכתב כי ההסכם מהווה התפתחות חיובית לדירוג האשראי של ישראל (Baa1, תחזית שלילית), שכן הוא מאפשר לממשלה
להפנות משאבים חזרה לכלכלה ולצמצום הגירעון. עם זאת, במודי'ס מבהירים כי השפעה ממשית על הדירוג תגיע רק אם ההסכם יישמר לאורך זמן ויעבור מעבר לשלב הראשון, כולל שיקום בעזה, ומעלים את התחזיות לצמיחה בהמשך.
מודיס מנותקים
במבט ראשוני נראה שההודעה של מודי'ס חיובית למרות שבקריאה מעמיקה יותר עולות שתי נקודות שמחלישות את אמינות המסר: התחזית המאוחרת מדי להורדת הריבית, והקישור התמוה בין דירוג האשראי של ישראל לשיקום הכלכלה בעזה.
ראשית, ההנחה שהורדת ריבית בישראל תתרחש
רק בתחילת 2026 נראית מנותקת מהמציאות בשטח. סביבת האינפלציה כבר מתמתנת וקיבלנו הפתעה חיובית במיוחד במדד המחירים האחרון, השקל התחזק, והפעילות הריאלית מראה סימני האטה בנתוני התמ"ג של הרבעון השני, כל אלה מגבירים את הסבירות שבנק ישראל יחל בצעדים מוקדמים יותר, כנראה
כבר בהחלטה הקרובה. התחזית של מודי'ס, שמרמזת בעקיפין על רצון לראות מדיניות מוניטרית זהירה יותר, עשויה להתפרש כלחץ עקיף על הבנק המרכזי דווקא בשלב שבו הוא שוקל להקל על המשק.
בעיה נוספת היא הקישור שמודי'ס עושה בין התאוששות כלכלית בישראל לבין שיקום עזה. נכון ששקט ביטחוני ויציבות אזורית תורמים לסנטימנט, אך הצגת השיקום בעזה כתנאי מרכזי לשיפור בדירוג האשראי של ישראל נראית שנויה במחלוקת במקרה הטוב. הכלכלה הישראלית מבוססת על מנועי צמיחה פנימיים, טכנולוגיה, יצוא וחדשנות, והיא אינה תלויה באופן ישיר במידת ההתקדמות בשיקום הכלכלה העזתית. הקישור הזה מעלה סימני שאלה לגבי סדרי העדיפויות של מודי'ס וההבנה של מבנה הכלכלה המקומית ואת רמת ההפרדה בין השיקולים הכלכליים לבין הפוליטיים-אזוריים.
- מודיס והדירוג, ריבית בנק ישראל ושאר ירקות
- מודי'ס לא מתרגשת מעובדות ובוחרת לראות שחורות
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7