הטרדה מינית לא תתקיים בין ממונה לכפופה אם בעל המרות הוכיח שהיחסים אינם תולדה של ניצול המרות

העובדות ---------------- התובעת (להלן: "העובדת") עבדה באגף החשבונאות במפעל.

הנתבע (להלן: "הממונה") היה מנהל אגף חשבונאות במפעל ומתוקף תפקיד זה היה הממונה העקיף על העובדת.

במאי 2006 הגישה העובדת במקום העבודה תלונה נגד הממונה, המייחסת לו מעשים של התנכלות, הטרדה מינית וניצול יחסי מרות.

התלונה הועברה לטיפולה של עו"ד אורה לוין-סלע, שקבעה, כי העובדת אכן הוטרדה מינית ע"י הממונה תוך שימוש לרעה בסמכותו, והמליצה על העברתו לתפקיד אחר.

ביולי 2006 הגישה העובדת תלונה למשטרה כנגד הממונה, שנסגרה.

בפברואר 2007 הגישה העובדת תביעה, המייחסת לממונה מסכת של מעשי הטרדה מינית, התעללות מינית קשה והתנכלות. לטענת העובדת, ראשיתה של מסכת המעשים בשיחת טלפון שיזם הממונה, שבעקבותיה החל ליצור עמה קשר טלפוני בתדירות גבוהה, ללא הצדקה מקצועית. במקביל החל לדרוש ממנה לעבוד שעות נוספות מרובות ומאוחרות. שלב זה התפתח למגע פיזי בין הצדדים, וזאת תוך ניצול הקרבה הפיזית הכרוכה בעבודתם המשותפת בכלל, ובשעות נוספות ומאוחרות בפרט. לטענת העובדת, בהמשך היו מספר אירועים שבהם קיימו הצדדים מגע מיני, שהתקיימו כולם ביוזמתו של הממונה ולמורת רוחה, אותה הביעה בפניו. עוד טענה, כי השתתפה במפגשים משום שחששה מכוחו של הממונה נוכח תפקידו, ושמרה בסוד את דבר ההטרדה מתוך מחשבה, כי בכך תשמור על כבוד בעלה ועל מקום עבודתה.

העובדת יצאה וחזרה מחופשת לידה ולאחריה נמנע הממונה מלכפות עליה מגע מיני, אולם מסכת ההטרדות במקום העבודה נמשכה. לדבריה, במקביל החל הממונה להפעיל עליה לחץ נפשי כבד על רקע תסיסת עובדות במפעל כנגד סגנון ניהולו הכוחני. מסכת הלחצים הגיעה לשיא, כאשר לאחר מספר ימים שבהם לא נענתה לפניותיו, קיבלה ממנו מסרון, ובו מאיים שילך לדבר עם בעלה (להלן: "המסרון"). קבלת המסרון הניעה את העובדת להגיש תלונה במסגרת העבודה על הטרדה מינית, אשר הביאה לפתיחתם של הליכים שונים, שסיומם בתביעה זו.

הממונה טען, כי מדובר במערכת יחסים שיזמה העובדת התנהלה בשיתוף פעולה מלא מצידה, ולכן דין התביעה להידחות.

פסק הדין ---------------- המעשה המגונה המהווה "הטרדה מינית" על פי סעיף 3 לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח - 1998 הוא, בין היתר, מעשה מגונה באדם "תוך ניצול מרות ביחסי העבודה" (סעיף 348 לחוק העונשין).

עוולת ההטרדה המינית כוללת מספר רכיבים עובדתיים: מעשה מגונה, ובכלל זה מעשה של בעילה אסורה בהסכמה, מעשה שנעשה במסגרת יחסי העבודה, על ידי בעל מרות, תוך ניצול המרות.

על פי הפסיקה, גם ממונה עקיף, שיש לו השפעה על מעמדה של העובדת במקום העבודה ייחשב כ"בעל מרות". עם זאת, בקיומה של ה"מרות" לבדה אין די לצורך גיבוש עוולת ההטרדה המינית, אלא בנוסף יש צורך בקיום יסוד "ניצול המרות". "ניצול המרות" משמעו שימוש לרעה בסמכותו ובכוחו של בעל המרות להשפיע על מעמדו ועל עתידו של הכפוף למרותו, על מנת להשיג את הסכמתו של הכפוף לביצוע המעשים המיניים, וכדי לכפות עליו את רצונו של בעל המרות.

הנחת המחוקק היא, כי במקום שבו מתקיימים יחסי קרבה בין כפוף לבעל המרות, היחסים הם פרי ניצול המרות, וזאת גם אם המוטרד לא גילה את אי הסכמתו לכך. החוק דורש מבעל המרות לחשוב היטב בטרם ייכנס למערכת יחסים אינטימית עם כפופה, ולוודא כי מערכת יחסים זו איננה פרי של ניצול המרות. מטרתו של החוק למניעת הטרדה מינית במקום העבודה איננה לאסור על יחסים חופשיים מרצון בין בגירים; אלא, להבדיל, להתערב מקום שמדובר ביחסים של ניצול מרות ביחסי העבודה.

אין חולק, כי ביחסים שבין העובדת לממונה, הממונה הינו במעמד של "בעל מרות". גם קיומם של המגע המיני והפיזי, השיחות שמחוץ למסגרת העבודה בעניינים פרטיים, המפגש בין העובדת לממונה במסגרת העבודה במפעל, והעובדה כי הקשר התפתח במקום העבודה ובמהלכה- גם הם אינם במחלוקת. מכאן שבענייננו התקיים היסוד של עוולת ההטרדה המינית, שעניינו עוולה המתרחשת במסגרת יחסי העבודה. הנגזרת המשפטית המיידית מהיותו של הממונה במעמד של בעל מרות, ומכך שבין הצדדים התפתחה במסגרת העבודה מערכת יחסים שכללה מגע מיני ופיזי ושיחות החורגות מיחסי עבודה רגילים מקימה את החזקה, כי אותה מערכת יחסים היא פרי ניצול מרות, דהיינו של שימוש לרעה בכוחו של הממונה כבעל הסמכות במקום העבודה. הנטל לסתור חזקה זו, ולהוכיח כי אותה מערכת יחסים איננה פרי של ניצול המרות, עובר לממונה. סוגיית טענת ניצול המרות על ידי הממונה, היא לב לבה של המחלוקת נשוא פסק דין זה.

הממונה הגדיר את עצמו ונתפס ע"י הסובבים אותו כמנהל קשה, קשוח וריכוזי המעורה עד לפרטים הקטנים בענייני האגף עליו הוא ממונה. היסוד המרכזי בגרסת העובדת, מציג אותה כצד סביל ומוחלש של הקשר, שמעשיו והתנהגותו מוכתבים על ידי הממונה. הביטול העצמי של העובדת ביחסיה עם הממונה הוא תוצאה של החשש מפניו, כמי שנתפס כבעל הסמכות שהכל סרים למרותו, חשש שהתעצם על רקע מרכזיותה של העבודה בחייה. מספר חודשים לאחר שהתקבלה לעבודה במפעל, התקיימה בין הצדדים שיחת טלפון. בסמוך לכך טענה העובדת, כי הממונה דרש ממנה לעבוד בשעות נוספות, לשיטתה גם זאת על מנת לקדם את הקשר הפסול שביניהם. לדברי העובדת, במהלך התקופה האמורה ביצע כלפיה הממונה מעשי הטרדה מינית אשר באו לידי ביטוי במגע גופני כנגד רצונה. ההטרדה המינית הגיעה לשיאה שעה שהממונה דרש ממנה לקיים איתו יחסי מין. לטענתה, המגע המיני בינה לבין הממונה היה נטול רגש וחד צדדי. לאחר שחזרה העובדת לעבודה בסיום חופשת הלידה ועד לחשיפת הקשר בסוף מאי 2006, טענה העובדת כי הייתה חשופה להטרדה מינית ולהתנכלויות מצדו של הממונה. במהלך תקופה זו הופעלו עליה לחצים נפשיים כבדים שהלכו והתעצמו, עד למועד הגשת התלונה בסוף מאי 2006. אין הצדדים חולקים על העובדה, לפיה ביקשו להסתיר את קיומו של הקשר ביניהם מבעלה של העובדת, ובהתאם ביקשו לוודא כי לא יהיה עד לשיחות הטלפון ביניהם.

לאורך כל חקירתה של העובדת שזורות אמרות, המלמדות כי הצדדים שיתפו זה את זה בחייהם, נועצו זה בזה, נעזרו אחד בשני והביעו את רגשותיהם זה כלפי זה. תיאור זה איננו מתיישב עם גרסתה העולה מכתב התביעה לקשר של כפייה, ניצול והתבטלות בפני הממונה. בהקשר זה יש להדגיש אירוע נוסף שבו, לאחר הסיפור הטראומתי לטענתה של מגע מיני שכפה עליה, כביכול, הממונה. באותו מעמד סיפרה העובדת, כי ביקשה מהממונה להסיע את בתה כבת ה-18 (דאז) בשעות הלילה, לבית של חברה. העובדה שהעובדת הפקידה בידי הממונה את בתה, נערה מתבגרת לפני גיוס, איננה מתיישבת עם הסיפור שבכתב התביעה על יחסים שבמסגרתם כופה הממונה מגע מיני על העובדת חרף רצונה.

בית הדין בחן את היחסים שנרקמו בין העובדת לממונה גם מנקודת מבטם של העובדים במקום העבודה ושל אנשים הקרובים לצדדים וקבע, כי מנקודת מבטם של הסובבים בזמן אמת, בין אם מדובר בעמיתים לעבודה ובין אם מדובר בקרובים ביותר לעובדת, הקשר שבין הצדדים לא היה קשר של ניצול וכפייה, כי אם קשר של שיתוף שהעובדת נוטלת בו חלק פעיל. התמונה המצטיירת היא של יחסים בהסכמה שבין הממונה לעובדת במקום העבודה, שתחילתם ביוזמת העובדת, ובהמשך בשיתוף פעולה הן בשיחות ובמפגשים במקום העבודה, והן במפגשים מחוץ למקום העבודה, שבהם קיימו השניים יחסי מין.

החוק למניעת הטרדה מינית קושר את תופעת ההטרדה המינית עם הפגיעה בכבודם של אדם וחווה, והוא שם לו למטרה להילחם בתופעה מכוערת זו. עם זאת ההכרה בזכות אדם וחווה לכבוד דורשת להכיר ולכבד את בחירותיהם של צדדים לקשר, גם בין ממונה לכפופה, ובתנאי שבעל המרות הוכיח כי היחסים אינם תולדה של ניצול המרות, וגם אם הצדדים בדיעבד מצטערים על בחירתם.

בית הדין קבע, כי בתביעות כגון אלה יש לקחת בחשבון את השפעת החיוב בהוצאות על תובעות פוטנציאליות בתביעות הטרדה מינית. קביעת רף הוצאות גבוה עלולה להרתיע תובעות פוטנציאליות מהגשת תביעה עקב החשש, כי תביעתן תידחה והן תחויבנה בהוצאות. בכך יש משום חשש כי מטרת החוק תסוכל. לאור האמור, בית הדין דחה את התביעה ופסק הוצאות בסך 10,000 ש"ח.

(*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".