המרוץ נפתח: ביום שני יחל שלב הגשת המועמדים לתפקיד יו"ר קרן המטבע
בזמן שיו"ר קרן המטבע העולמית המתפטר, הצרפתי דומיניק שטראוס קאהן, שוחרר אתמול (ו') מהמעצר, החל במקביל התהליך לבחירת היורש עם קביעת המועד להגשת מועמדיות לתפקיד היו"ר של ה-IMF על ידי 187 המדינות החברות בארגון.
"חבר המנהלים של הארגון החליט כי התהליך לבחירת היו"ר הבא של הקרן יתנהל בשקיפות מרבית, תוך שמירה על סטנדרטים גבוהים" אמרה אתמול שאקור שאלון, חברת דירקטוריון של ה-IMF לאתר רשת "בלומברג".
דברי שאלון באים לאחר שמדינות רבות, בהן ברזיל וסין, המייצגות את השווקים המתועררים הצהירו לאחרונה כי יש לבחור במועמד שלא מגיע מאירופה, כפי שנעשה במהלך 65 השנים האחרונות, אלה מייצג מדינה מתפתחת.
כאמור, בתהליך לבחירת יו"ר ה-IMF, אשר יחל ב-23 במאי ויימשך עד ל-10 ביוני, משתתפות כל 187 המדינות החברות בארגון, כאשר כל מדינה זכאית ליכולת בחירה על בסיס תרומתה לתקציב הארגון, כאשר ארה"ב מובילה בראש עם 17%.
בהמשך לכך, לאחרונה התייחס לסוגיה שר האוצר האמריקני , טימותי גייטנר, ואמר כי "ארה"ב מוכנה לתמוך בכל מועמד שלו יש את ההבנה, הנסיון ותכונות המנהיגות הנדרשות, ושיקבל תמיכה רחבה מצד כלל חברי הקרן".
- 3.יחזקאל העירקי 21/05/2011 22:32הגב לתגובה זוהפך את ישראל למעצמה כלכלית !! שקל = בקרוב 5 דולר ( לצחוק או לבכות , אתם תחליטו )
- 2.Roni 21/05/2011 11:32הגב לתגובה זוkadima maybe our Fisher can do it!
- 1.רק אני...הצביעו לי (ל"ת)שמואל הנביא 21/05/2011 10:53הגב לתגובה זו
צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.
