לא ניתן לנכות משכרה של עובדת שעות הפסקה כאשר העובדת לא הייתה רשאית לעזוב את מקום העבודה
העובדות
----------------
----------------
ליטל רחמים (להלן: "העובדת") עבדה כסייעת בתינוקיה בוילה מצחיקולה (להלן: "המעסיקה" וגם "המעסיקות").
העובדת הגישה תביעה לתשלום הפרשי שכר, שכר מינימום, תשלום "שעת הנקה", הפרשי דמי הבראה, השלמת פיצויי פיטורים והלנתם.
תביעת העובדת להפרשי שכר מינימום
--------------------------------------------------------
העובדת צירפה דוחות נוכחות וטבלה המסכמת את שעות עבודתה לגביהם תובעת הפרשי שכר מינימום.
המעסיקה טענה, כי לעובדת שולם שכר המינימום עפ"י היקף משרתה וזאת בשים לב לכך שבכל יום נטלה הפסקה של שעתיים שכללה אף שנת צהריים. לנוכח ההפסקות שלקחה העובדת, המעסיקה ניכתה שעת אחת בגין הפסקה ובכך שילמה לה אף יותר. בנוסף, לטענת המעסיקה היו חודשים שהעובדת לא מילאה את מכסת השעות ולמרות זאת שולם לה השכר הגלובלי המוסכם.
העובדת העידה, כי אופי העבודה חייב שלא לעזוב את התינוקייה אלא לדקות ספורות וזאת בהתאם להנחיות של המעסיקה.
תביעת העובדת לשעת הנקה
-------------------------------------------
העובדת טענה שלא שולמה לה שעת הנקה בגין חודשים פברואר-מאי 2006 (בגין הלידה הראשונה) ובגין חודשים נובמבר 2008- פברואר 2009 (בגין הלידה השנייה).
תביעת העובדת לתשלום הפרשי שכר
-------------------------------------------------------
כ-4 חודשים לאחר ששבה מחופשת הלידה, הודיעה העובדת כי היא מבקשת לסיים את תפקידה בגן על מנת לטפל בילדיה.
בחודש אפריל התייצבה העובדת ל-5 ימי עבודה בפועל וזאת מאחר והגן היה סגור בחופשת פסח ובנוסף העובדת החסירה 7 ימים בגין מחלת ילד.
בין העובדת למעסיקה התנהל מו"מ לשיפור תנאי העסקתה. העובדת חזרה בה מן ההתפטרות אולם זמן קצר לאחר מכן שינתה את דעתה ולא שבה לעבודה.
ב 21.4.09 המעסיקה הוציאה מכתב פיטורין לעובדת וציינה שעליה להתייצב לעבודה עד ליום 21.5.09. העובדת לא קיבלה שכר עבודתה בגין חודש אפריל וזאת לנוכח טענת קיזוז שהעלו המעסיקות. לטענת המעסיקות, העובדת התבקשה במכתב הפיטורין לעבוד עד ליום 21.5.09 וזאת לאחר מתן הודעה מוקדמת לפיטורים, אולם היא עבדה עד ליום 23.4.09.
פסק הדין
---------------
---------------
תביעת העובדת להפרשי שכר מינימום
--------------------------------------------------------
חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 (להלן: "החוק") קובע, כי "שעות עבודה" פירושו הזמן שבו עומד העובד לרשות העבודה, לרבות הפסקות קצרות ומוסכמות הניתנות לעובד להחלפת כוח ואויר ולרבות הפסקות לפי סעיף 20א(א), חוץ מההפסקות עפ"י סעיף 20.
בהתאם לסעיף 20 (א) לחוק "ביום עבודה של שש שעות ולמעלה, תופסק העבודה למנוחה ולסעודה ל3/4 שעה לפחות, ובכלל זו תהיה הפסקה רצופה אחת של חצי שעה לפחות, ביום שלפני המנוחה השבועית וביום שלפני חג, ההפסקה היא של חצי שעה לפחות".
סעיף 20(ג) לחוק קובע, כי בעת הפסקה לפי סעיף 20(א) כאמור לעיל, הנמשכת חצי שעה או יותר רשאי העובד לצאת מהמקום שבו הוא עובד, אלא אם נוכחותו במקום העבודה היא הכרח לתהליך העבודה או להפעלת הציוד והשימוש בו, והעובד נדרש ע"י מעבידו להישאר במקום העבודה, ובמקרה זה ייחשב זמן ההפסקה כחלק משעות העבודה.
מעיון בחוק עולה, כי כאשר צרכי העבודה מחייבים שההפסקה שנוטל עובד תתבצע בחצריו של המעביד, והעובד נדרש ע"י מעבידו להישאר במקום העבודה, ייחשב זמן ההפסקה כחלק משעות העבודה.
לאור האמור לעיל, ומאחר שמכלול העדויות הצביעו על כך שהעובדת לא הייתה רשאית לעזוב את הגן במהלך שעות יום העבודה, הרי שכל שעות העבודה בהן נכחה בגן, יחשבו כשעות עבודה, והעובדת זכאית לתשלום שכר מינימום בהתאם לשעות שבוצעו על ידה בפועל ללא ניכוי שעות הפסקה.
תביעת העובדת לשעת הנקה
--------------------------------------------
המעסיקה הצהירה, כי העובדת נטלה הפסקות ארוכות במהלך יום העבודה למשך כשעה וחצי על מנת לשאוב חלב.
העובדת טענה, כי ניצלה דקות בודדות מיום העבודה לשאיבת חלב כאשר כל פעילות ארכה בין 15 ל-20 דקות. לפיכך נקבע, כי העובדת ניצלה על חשבון שעות העבודה שעה ביום לצורך שאיבת חלב ועל כן היא זכאית לתשלום בגין מחצית שעה נוספת בלבד בכל יום.
תביעת העובדת לתשלום הפרשי שכר והשלמת פיצויי פיטורים
-------------------------------------------------------------------------------------------
לעניין שכר חודש אפריל 2009 נקבע, כי העובדת לא הייתה מחויבת להמשיך לעבוד עד ליום 21.5.09 והייתה רשאית לסיים עבודתה ביום 23.4.09 בתום ימי ההודעה המוקדמת, זאת מאחר והמו"מ שהתנהל בין הצדדים לא השתכלל כדי הסכמה מחייבת שיש בה גמירות דעת ומסוימות שיהיה בה כדי לבטל את הודעת ההתפטרות שמסרה העובדת בכתב.
המעסיקה לא הציגה הסכם הלוואה או מסמך אחר שיש בו כדי לתמוך בטענה, וגם עדותה של המעסיקה איננה תומכת במסקנה כי הייתה ציפייה קונקרטית שהעובדת תשיב סכום הלוואה ביום מן הימים. לפיכך נקבע, כי על המעסיקה לשלם לעובדת הפרשי פיצויי פיטורים.
(*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".