סיווג פעילות בניירות ערך בחברה משפחתית כפעולה במישור ההוני

תקציר עמ 871/08

דרור ליאת השקעות בע"מ ואח' נ' פקיד שומה חיפה

מאת:

בית המשפט המחוזי בחיפה דחה את הערעור וקבע כי הפסדים מהשקעה בניירות ערך ובמטבע חוץ, שנצברו בחברה המשפחתית אשר בשליטת המערערים, אינם הפסדים מעסק, ועל כן המערערים אינם זכאים לקזז הפסדים אלו מהכנסות עסקיות אחרות.

הרקע העובדתי, השאלה המשפטית וטענות הצדדים

ליאת דרור (להלן: "ליאת") ואורן דרור ( להלן: "אורן") הם בני זוג נשואים. אורן בוגר תואר ראשון בכלכלה ובלימודי מזרח אסיה, וכמו כן למד מינהל עסקים ביפן. בני הזוג הקימו שתי חברות: חברת "דרור ליאת השקעות בע"מ" שהיא חברה משפחתית (להלן: "החברה" ו/או "דרור ליאת השקעות"), וחברת "דרור אורן השקעות בע"מ" (להלן: "דרור אורן השקעות").

המניות בדרור ליאת השקעות מוחזקות כולן על ידי ליאת, והיא אף מונתה כדירקטור יחיד בחברה וכבעלת זכות החתימה בחברה. המניות בדרור אורן השקעות מוחזקות כולן על ידי אורן. מיום היווסדה שימשה דרור ליאת השקעות כאכסניה לעסקיה של ליאת בתחום הפרסום והשיווק. הכנסותיה של דרור ליאת השקעות מעסקיה בתחום השיווק והפרסום בשנים 2006-2005 היו זעומות.

בשנת 2006 החלה דרור ליאת השקעות לסחור בניירות ערך. לטענת המערערים, קיבלה החברה הלוואה בסך 2.5 מיליון ש"ח מבעליה, והחלה לסחור בניירות ערך (בעיקר זרים) ובמטבע חוץ. כל פעילות החברה בתחום זה, דהיינו מתן הוראות קנייה ומכירה, נעשתה על ידי אורן באמצעות חשבון החברה בבנק לאומי לישראל בע"מ. פעילות זו של החברה בשוק ניירות הערך הניבה הפסדים. בשנים 2006-2005 החברה דיווחה על הפסדים בגין הפסד מניירות ערך. המערערים ביקשו לקזז את הפסדי החברה המשפחתית מהכנסותיו של אורן כשכיר.

הסוגיה העיקרית נשוא הערעורים היא סיווג פעילותה העסקית של החברה בהשקעות פיננסיות בשנות המס הנדונות, וכפועל יוצא מכך זכותם של המערערים לקזז הפסדים נצברים אלו מהכנסות פירותיות שצברו. המערערים טוענים כי על פי המבחנים השונים שנקבעו בפסיקה, יש לראות בפעילותה של החברה פעילות עסקית במישור הפירותי. מנגד סבור המשיב, תוך הפנייה לאותם מבחנים, כי הסיווג הנכון של הפעילות בתחום שוק ההון וניירות הערך הוא במישור ההוני.

דיון

במהלך שנת 2006 בוצעו בחשבון החברה בבנק פעולות רבות של רכישה ומכירה של ניירות ערך ומטבע חוץ. מדובר בכ-100 פעולות רכישה ובכ-50 עסקאות מכירה. מרבית העסקאות הסתכמו ברכישה או במכירה של ניירות ערך תמורת עשרות אלפי שקלים, ולעיתים אף למעלה מכך. מקורות המימון לפעולות החברה בשוק ניירות הערך היו כספים פרטיים של ליאת ואורן, אשר נרשמו כהלוואות בעלים בחברה. אורן היה זה שפעל בשם החברה במעקב אחר ההשקעות, במתן פקודות הקנייה והמכירה וכדומה. לעיתים אף ליאת הייתה בקשר עם הבנק, אולם אורן היה "הרוח החיה".

במבט כולל מתחייבת המסקנה כי ההשקעות בניירות ערך ובמטבע חוץ לא היו חלק מעסקה של החברה. כתוצאה מפעילותה של N.B.X. (חברה אחרת שבבעלות אורן) נצברו רווחים בסכומים ניכרים. חלק מאותם רווחים שימשו להשקעות פרטיות, וחלקם שימשו להשקעות באמצעות חשבון החברה. קשה להבחין בין הפעילות במישור הפרטי לפעילות במסגרת החברה, ופרט להבדלים בחשבונות הבנק אין כל הבדל מהותי בין הפעילויות.

חברת דרור ליאת השקעות, על עובדיה ועל מנהליה, לא פעלה בשוק ניירות הערך או ברכישת ובמכירת מטבע חוץ. לליאת לא הייתה כל נגיעה לאותה פעילות. מנגנון החברה לא נטל כל חלק בפעילות בשוק ניירות הערך. אורן לא היה חלק מהנהלת החברה ואפילו לא היה עובד של החברה. כל שעשתה החברה היה להעמיד לרשותו של אורן את חשבונה לצורך הפעילות בשוק ניירות הערך ומטבע החוץ. החברה מעולם לא קיבלה החלטה על כניסה לתחום פעילות זה. מימון הפעילות נבע מנכסים אישיים של בני הזוג דרור. שעות הפעילות בשוק ניירות הערך ומטבע החוץ לא תאמו את שעות פעילות החברה. הפעילות כולה נעשתה בשעות הערב מביתם של בני הזוג, ולעיתים גם על ידי אורן במהלך עבודתו ב"מיקרוסופט". התמונה הכוללת המתקבלת מדברים אלו אינה מתיישבת עם הטענה כי הפעילות בניירות ערך ובמטבע חוץ הייתה חלק מפעילותה של החברה.

טיב הנכס - אין חולק כי "נכס" (דהיינו ההשקעה בניירות ערך) אינו מצביע כשלעצמו על סיווג הפעילות בנכס, שכן ניירות ערך יכולים לשמש הן כנכס עסקי והן כנכס הוני. בדרך כלל נקודת המוצא היא כי ניירות ערך הם נכס הוני, אולם בנסיבות מסוימות הם יכולים להיחשב גם כנכס עסקי. בתי המשפט שמו דגש גם על האופי הספקולטיבי של ההשקעה, והניחו כי ככל שמדובר בהשקעות עם סיכונים גדולים יותר - כך תגדל הנטייה לסווג את הפעילות כפעילות עסקית. מובן שאין מדובר במבחן חד משמעי, אלא רק בכלי עזר לסיווג. במקרה הנוכחי לא הובאו ראיות למידת הספקולטיביות של ההשקעה בניירות הערך.

תדירות העסקאות - בשנת 2008 ביצעה החברה כ-100 פעולות רכישה וכ-50 פעולות מכירה של ניירות ערך. לא מדובר בפעילות יום-יומית. במקרה הנוכחי התדירות העסקית כשלעצמה אינה ראיה מספקת לסיווג הפעילות כפעילות עסקית, והיא יכולה להתפרש לכאן או לכאן. עם זאת, כאשר תדירות זו באה על רקע הנסיבות הנוספות, ברי שאין בה כדי להעביר את הסיווג מהמישור ההוני למישור הפירותי.

ההיקף הכספי - ההיקף הכספי של העסקאות שביצעו המערערים משמעותי, בייחוד בשים לב למחזור עסקיהם בשוק השיווק והנכסים (לגרסת המערערים, יותר מ-3.8 מיליון ש"ח), אולם גם בכך אין די כדי להצביע על פעילות עסקית. אין להתעלם ממקור הכספים (תקבולים של בני הזוג דרור ממכירת פעילות חברת N.B.X), וברי כי באשר להון שעמד לרשות בני הזוג דרור - לא מדובר בהיקף כספי חריג. יתרה מזו - היקף העסקאות היה דומה אף בתיק הפרטי שסווג כפעילות הונית. על כן גם ההיקף הכספי אינו מספיק כדי לשכנע בעניין סיווג הפעילות כעסק.

המימון - רכישת ניירות הערך מומנה מהשקעה פרטית של בני הזוג, אשר מקורה ברווחים שנצברו להם ממכירת פעילותה של חברת N.B.X. המערערים טוענים כי מדובר בהון זר, ועל כן מעיד הדבר על פעולות עסקיות. בית המשפט אינו מקבל טענה זו, שכן מדובר בשימוש בכספים של בני הזוג דרור ולא בהון זר, וכן השקעה של הבעלים בחברה אינה מעידה על "הון זר". בני הזוג פיצלו את השקעותיהם הפרטיות להשקעות בחשבון הפרטי ולהשקעות באמצעות החברה, אולם כך או כך מדובר בהשקעה פרטית שלהם.

בקיאות וידע, שימוש במנגנון - אלו שני מבחנים נפרדים, אם כי הם יכולים להשליך זה על זה. כאשר הפעילות נעשית על ידי הנישום עצמו, הדבר יכול להצביע על קיומו של עסק. המערערים טוענים כי הבקיאות והידע היו של אורן והדבר סייע לחברה שבשליטת אשתו. טענה זו אין לקבל, שהרי אם לאורן ידע ובקיאות, ברי שאין כל דרך לייחסם לחברה שהיא הנישום. אורן לא היה שכיר בחברה ולא היה חלק ממנגנון החברה. הוא לא עשה כל שימוש במנגנוני החברה כדי לקדם את הפעילות, לא עשה שימוש בכל מנגנון חיצוני שהוא, ופעל באמצעות המחשב הביתי הן לצורך הפעולות בחשבון הפרטי והן לצורך הפעולות בחשבון החברה.

ברי שאין בכך כל שימוש בידע של החברה-הנישומה, ואין שימוש במנגנון כלשהו של החברה. זאת ועוד, גם אורן וגם ליאת אינם בעלי ידע ומיומנות בתחום ההשקעות הפיננסיות, והעובדה כי למדו כלכלה ועסקים אינה הופכת אותם לבקיאים בשוק ההון ולבעלי ידע ומיומנות כשל מי שהעיסוק בהשקעות פיננסיות הוא עיסוקו.

לסיכום, המערערים נכשלו בהוכחת טענתם שההפסדים מההשקעה בניירות ערך ובמטבע חוץ הם הפסדים מעסק, ועל כן בדין קבע המשיב כי המערערים לא היו זכאים לקזז הפסדים אלו מהכנסות עסקיות אחרות.

תוצאה

הערעור נדחה.

בבית המשפט המחוזי בחיפה

לפני כב' השופט רון סוקול

ניתן ב-29.3.2011