סיווג פעילות בניירות ערך בחברה משפחתית כפעולה במישור ההוני
תקציר עמ 871/08 דרור ליאת השקעות בע"מ ואח' נ' פקיד שומה חיפה
תקציר עמ 871/08
דרור ליאת השקעות בע"מ ואח' נ' פקיד שומה חיפה
מאת:
בית המשפט המחוזי בחיפה דחה את הערעור וקבע כי הפסדים מהשקעה בניירות ערך ובמטבע חוץ, שנצברו בחברה המשפחתית אשר בשליטת המערערים, אינם הפסדים מעסק, ועל כן המערערים אינם זכאים לקזז הפסדים אלו מהכנסות עסקיות אחרות.
הרקע העובדתי, השאלה המשפטית וטענות הצדדים
ליאת דרור (להלן: "ליאת") ואורן דרור ( להלן: "אורן") הם בני זוג נשואים. אורן בוגר תואר ראשון בכלכלה ובלימודי מזרח אסיה, וכמו כן למד מינהל עסקים ביפן. בני הזוג הקימו שתי חברות: חברת "דרור ליאת השקעות בע"מ" שהיא חברה משפחתית (להלן: "החברה" ו/או "דרור ליאת השקעות"), וחברת "דרור אורן השקעות בע"מ" (להלן: "דרור אורן השקעות").
המניות בדרור ליאת השקעות מוחזקות כולן על ידי ליאת, והיא אף מונתה כדירקטור יחיד בחברה וכבעלת זכות החתימה בחברה. המניות בדרור אורן השקעות מוחזקות כולן על ידי אורן. מיום היווסדה שימשה דרור ליאת השקעות כאכסניה לעסקיה של ליאת בתחום הפרסום והשיווק. הכנסותיה של דרור ליאת השקעות מעסקיה בתחום השיווק והפרסום בשנים 2006-2005 היו זעומות.
בשנת 2006 החלה דרור ליאת השקעות לסחור בניירות ערך. לטענת המערערים, קיבלה החברה הלוואה בסך 2.5 מיליון ש"ח מבעליה, והחלה לסחור בניירות ערך (בעיקר זרים) ובמטבע חוץ. כל פעילות החברה בתחום זה, דהיינו מתן הוראות קנייה ומכירה, נעשתה על ידי אורן באמצעות חשבון החברה בבנק לאומי לישראל בע"מ. פעילות זו של החברה בשוק ניירות הערך הניבה הפסדים. בשנים 2006-2005 החברה דיווחה על הפסדים בגין הפסד מניירות ערך. המערערים ביקשו לקזז את הפסדי החברה המשפחתית מהכנסותיו של אורן כשכיר.
הסוגיה העיקרית נשוא הערעורים היא סיווג פעילותה העסקית של החברה בהשקעות פיננסיות בשנות המס הנדונות, וכפועל יוצא מכך זכותם של המערערים לקזז הפסדים נצברים אלו מהכנסות פירותיות שצברו. המערערים טוענים כי על פי המבחנים השונים שנקבעו בפסיקה, יש לראות בפעילותה של החברה פעילות עסקית במישור הפירותי. מנגד סבור המשיב, תוך הפנייה לאותם מבחנים, כי הסיווג הנכון של הפעילות בתחום שוק ההון וניירות הערך הוא במישור ההוני.
דיון
במהלך שנת 2006 בוצעו בחשבון החברה בבנק פעולות רבות של רכישה ומכירה של ניירות ערך ומטבע חוץ. מדובר בכ-100 פעולות רכישה ובכ-50 עסקאות מכירה. מרבית העסקאות הסתכמו ברכישה או במכירה של ניירות ערך תמורת עשרות אלפי שקלים, ולעיתים אף למעלה מכך. מקורות המימון לפעולות החברה בשוק ניירות הערך היו כספים פרטיים של ליאת ואורן, אשר נרשמו כהלוואות בעלים בחברה. אורן היה זה שפעל בשם החברה במעקב אחר ההשקעות, במתן פקודות הקנייה והמכירה וכדומה. לעיתים אף ליאת הייתה בקשר עם הבנק, אולם אורן היה "הרוח החיה".
במבט כולל מתחייבת המסקנה כי ההשקעות בניירות ערך ובמטבע חוץ לא היו חלק מעסקה של החברה. כתוצאה מפעילותה של N.B.X. (חברה אחרת שבבעלות אורן) נצברו רווחים בסכומים ניכרים. חלק מאותם רווחים שימשו להשקעות פרטיות, וחלקם שימשו להשקעות באמצעות חשבון החברה. קשה להבחין בין הפעילות במישור הפרטי לפעילות במסגרת החברה, ופרט להבדלים בחשבונות הבנק אין כל הבדל מהותי בין הפעילויות.
חברת דרור ליאת השקעות, על עובדיה ועל מנהליה, לא פעלה בשוק ניירות הערך או ברכישת ובמכירת מטבע חוץ. לליאת לא הייתה כל נגיעה לאותה פעילות. מנגנון החברה לא נטל כל חלק בפעילות בשוק ניירות הערך. אורן לא היה חלק מהנהלת החברה ואפילו לא היה עובד של החברה. כל שעשתה החברה היה להעמיד לרשותו של אורן את חשבונה לצורך הפעילות בשוק ניירות הערך ומטבע החוץ. החברה מעולם לא קיבלה החלטה על כניסה לתחום פעילות זה. מימון הפעילות נבע מנכסים אישיים של בני הזוג דרור. שעות הפעילות בשוק ניירות הערך ומטבע החוץ לא תאמו את שעות פעילות החברה. הפעילות כולה נעשתה בשעות הערב מביתם של בני הזוג, ולעיתים גם על ידי אורן במהלך עבודתו ב"מיקרוסופט". התמונה הכוללת המתקבלת מדברים אלו אינה מתיישבת עם הטענה כי הפעילות בניירות ערך ובמטבע חוץ הייתה חלק מפעילותה של החברה.
טיב הנכס - אין חולק כי "נכס" (דהיינו ההשקעה בניירות ערך) אינו מצביע כשלעצמו על סיווג הפעילות בנכס, שכן ניירות ערך יכולים לשמש הן כנכס עסקי והן כנכס הוני. בדרך כלל נקודת המוצא היא כי ניירות ערך הם נכס הוני, אולם בנסיבות מסוימות הם יכולים להיחשב גם כנכס עסקי. בתי המשפט שמו דגש גם על האופי הספקולטיבי של ההשקעה, והניחו כי ככל שמדובר בהשקעות עם סיכונים גדולים יותר - כך תגדל הנטייה לסווג את הפעילות כפעילות עסקית. מובן שאין מדובר במבחן חד משמעי, אלא רק בכלי עזר לסיווג. במקרה הנוכחי לא הובאו ראיות למידת הספקולטיביות של ההשקעה בניירות הערך.
תדירות העסקאות - בשנת 2008 ביצעה החברה כ-100 פעולות רכישה וכ-50 פעולות מכירה של ניירות ערך. לא מדובר בפעילות יום-יומית. במקרה הנוכחי התדירות העסקית כשלעצמה אינה ראיה מספקת לסיווג הפעילות כפעילות עסקית, והיא יכולה להתפרש לכאן או לכאן. עם זאת, כאשר תדירות זו באה על רקע הנסיבות הנוספות, ברי שאין בה כדי להעביר את הסיווג מהמישור ההוני למישור הפירותי.
ההיקף הכספי - ההיקף הכספי של העסקאות שביצעו המערערים משמעותי, בייחוד בשים לב למחזור עסקיהם בשוק השיווק והנכסים (לגרסת המערערים, יותר מ-3.8 מיליון ש"ח), אולם גם בכך אין די כדי להצביע על פעילות עסקית. אין להתעלם ממקור הכספים (תקבולים של בני הזוג דרור ממכירת פעילות חברת N.B.X), וברי כי באשר להון שעמד לרשות בני הזוג דרור - לא מדובר בהיקף כספי חריג. יתרה מזו - היקף העסקאות היה דומה אף בתיק הפרטי שסווג כפעילות הונית. על כן גם ההיקף הכספי אינו מספיק כדי לשכנע בעניין סיווג הפעילות כעסק.
המימון - רכישת ניירות הערך מומנה מהשקעה פרטית של בני הזוג, אשר מקורה ברווחים שנצברו להם ממכירת פעילותה של חברת N.B.X. המערערים טוענים כי מדובר בהון זר, ועל כן מעיד הדבר על פעולות עסקיות. בית המשפט אינו מקבל טענה זו, שכן מדובר בשימוש בכספים של בני הזוג דרור ולא בהון זר, וכן השקעה של הבעלים בחברה אינה מעידה על "הון זר". בני הזוג פיצלו את השקעותיהם הפרטיות להשקעות בחשבון הפרטי ולהשקעות באמצעות החברה, אולם כך או כך מדובר בהשקעה פרטית שלהם.
בקיאות וידע, שימוש במנגנון - אלו שני מבחנים נפרדים, אם כי הם יכולים להשליך זה על זה. כאשר הפעילות נעשית על ידי הנישום עצמו, הדבר יכול להצביע על קיומו של עסק. המערערים טוענים כי הבקיאות והידע היו של אורן והדבר סייע לחברה שבשליטת אשתו. טענה זו אין לקבל, שהרי אם לאורן ידע ובקיאות, ברי שאין כל דרך לייחסם לחברה שהיא הנישום. אורן לא היה שכיר בחברה ולא היה חלק ממנגנון החברה. הוא לא עשה כל שימוש במנגנוני החברה כדי לקדם את הפעילות, לא עשה שימוש בכל מנגנון חיצוני שהוא, ופעל באמצעות המחשב הביתי הן לצורך הפעולות בחשבון הפרטי והן לצורך הפעולות בחשבון החברה.
ברי שאין בכך כל שימוש בידע של החברה-הנישומה, ואין שימוש במנגנון כלשהו של החברה. זאת ועוד, גם אורן וגם ליאת אינם בעלי ידע ומיומנות בתחום ההשקעות הפיננסיות, והעובדה כי למדו כלכלה ועסקים אינה הופכת אותם לבקיאים בשוק ההון ולבעלי ידע ומיומנות כשל מי שהעיסוק בהשקעות פיננסיות הוא עיסוקו.
לסיכום, המערערים נכשלו בהוכחת טענתם שההפסדים מההשקעה בניירות ערך ובמטבע חוץ הם הפסדים מעסק, ועל כן בדין קבע המשיב כי המערערים לא היו זכאים לקזז הפסדים אלו מהכנסות עסקיות אחרות.
תוצאה
הערעור נדחה.
בבית המשפט המחוזי בחיפה
לפני כב' השופט רון סוקול
ניתן ב-29.3.2011
תן וקח - שחיתות מובנית בקשר בין בנק ישראל לבנקים
בצלאל סמוטריץ דורש מס יתר של 15% על רווחי הבנקים העודפים. זה לא פתרון טוב, אבל קודם צריך להבין את הבעיה - הבנקים עושקים אותנו כי הבכירים בבנק ישראל חברים של מנהלי הבנקים ומוצאים אצלם עבודה בהמשך - תראו את חדוה בר שמרוויחה היום מיליונים בבנק מזרחי טפחות ואיטורו והיתה המפקחת על הבנקים
לפני כחודש דיברנו עם פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל. שאלנו אותו על רווחי הבנקים הגבוהים. הוא הסביר שהוא והבנק המרכזי פועלים כדי לייצר תחרות. אמרנו שאם 7 שנים זה לא צלח, אז אולי סמוטריץ' צודק וצריך להעלות את המס. הוא אמר שבשום פנים ואופן כי זו התערבות פוליטית בבנקים וזה יפגע באמון המשקיעים והציבור. אז אמרנו לו שהוא יכול בקלות לדאוג ובצורה יעילה יותר לשינוי צודק ונכון דרך הקטנת הרווחים המופרזים של הבנקים ושיפור הרווחה של הציבור. מספיק להעלות במעט את הריבית בעו"ש. שהבנקים ישלמו ריבית על העו"ש בדיוק כפי שהם גובים על חובה בעו"ש.
"לא, זה לא קיים במדינות מערביות, זה גם התערבות בבנקים". אגב, זה קיים לתקופות מסוימות במקומות שונים בעולם, אם כי זה נדיר, אבל גם מערכת כל כך ריכוזית ומוגנת כמו הבנקים המקומיים לא קיימת בשום מקום. היא מוגנת על יד בנק ישראל, לוביסטים, משקיעים, מומחים מטעם, אנשים שחושבים שרווחים של בנק חוזרים לציבור כי הציבור מחזיק בבנקים (ממתי הבנקים הפכו למדינה שמקבל מסים מהעם ודואגת לרווחתו, בריאותו, ביטחונו, ומה הקשר בין גב כהן מחדשרה שעושקים אותה בעו"ש ואין לה פנסיה שמחזיקה במניות בנקים). וחייבים להוסיף - גם התקשורת מגנה על הבנקים, מסיבות כלכליות, מסיבות של פחד מהוראות מלמעלה ומסיבות של קשרים עסקיים וקשרי בעלות.
וכך יצא שגופים שחייבים את כל הרווחים שלהם למודל העסקי הפשוט של עולם הבנקאות - קבל כסף, תן ריבית נמוכה למלווים ותגבה ריבית גבוהה מהלווים, והאם עושים את זה במינוף של 1 ל-10 כי המדינה מאפשרת ומגבה - מרוויחים תשואה של 17% על ההון ו-15% על ההון. אף אחד לא מרוויח ככה, וכל זה כשהציבור מקבל אפס על העו"ש.
פרופ' ירון אמר בסוף השיחה שהנה מגיעה תחרות עם הרפורמה של המיני בנקים. אחרי שניתקנו הבנו שאולי הוא באמת מאמין בזה, או שהוא מערבב אותנו או שהוא תמים. אבל תמים ככל שיהיה הוא יודע טוב מאוד שלו עצמו ובעיקר לכפופים לו יש סיכוי טוב מאוד להיכנס למערכת הבנקאית. זה לא סתם להיכנס למערכת הבנקאית, זה להרוויח מיליונים. חדוה בר היתה מפקחת 5 שנים עד 2020. לפני שבוע היא נכנסה להיות דירקטורית בבנק מזרחי טפחות. היא מרוויחה מיליון שקל, יש לה סיכוי טוב להיות גם היו"רית בהמשך. לפני זה ובעצם במקביל היא גם יועצת, משנה למנכ"ל איטורו ועוד תפקידים. מיליונים זרמו לחשבון הבנק שלה, וזה בסדר, אבל אם היא היתה סליחה על הביטוי - "ביצ'ית" שעושה את העבודה למען הציבור ונכנסת בבנקים לטובת הציבור, האם היא היתה מוצאת עבודה?
- המפקח על הבנקים: “השוק השתנה מאז רפורמת בכר - נדרש עדכון רגולטורי”
- בקרוב: מוקד הונאות טלפוני 24/7 בכל הבנקים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אם בר היתה דואגת לתחרות, מסתכסכת עם הנהלות הבנקים, אבל מייצרת תחרות, מספקת ריבית טובה לציבור ועדיין שומרת על יציבות הבנקים (בנקים יכולים להיות יציבים גם ב-9% תשואה, לא רק ב-15%), האם היא היתה הופכת לחלק מהמערכת הבנקאית? יציבות הבנקים אבל זה לא אומר שהם צריכים להרוויח רווחים עודפים וזה לא אומר שזה צריך לבוא על חשבון הציבור, אבל בפיקוח על הבנקים נמצאים אנשים שרוצים להרוויח בהמשך. במקום לקבל 2 מיליון שקל בשנה בעבודה מפנקת, היא היתה מרצה בשני קורסים במכללה או באוניברסיטה (בלי לזלזל כמובן).
הממשלה הכריעה: גלי צה״ל תיסגר
גלי צה״ל תיסגר עד מרץ 2026: הצעת שר הביטחון ישראל כ״ץ אושרה פה אחד, בניגוד לעמדת היועצת המשפטית לממשלה; המיונים לתחנה נעצרו מיידית, חיילי היחידה ישובצו מחדש, וגלגלצ תיבחן בנפרד
גלי צה"ל אחרי דיונים ארוכים, המלצות ועתירות, הממשלה קיבלה הבוקר החלטה דרמטית בנוגע לאחת התחנות המזוהות ביותר עם המרחב הציבורי בישראל. שרי הממשלה אישרו פה אחד את הצעת שר הביטחון ישראל כ"ץ לסגור את תחנת הרדיו הצבאית גלי צה״ל, במהלך שצפוי להסתיים עד 1 במרץ 2026. ההחלטה כוללת צעדים מיידיים בשטח, ובראשם עצירת המיונים לתחנה ושיבוץ מחדש של החיילים המשרתים בה, והיא מתקבלת בניגוד לעמדת היועצת המשפטית לממשלה, שהזהירה מפני פגיעה בשידור הציבורי ובחופש הביטוי.
"תחנה צבאית עם פוליטיקה אינה מודל דמוקרטי"
בדבריו בישיבת הממשלה הציג שר הביטחון את הקו שלו. לשיטתו, עצם קיומה של תחנה צבאית המשדרת תכני אקטואליה ופוליטיקה הוא חריג ואינו מקובל בדמוקרטיות מערביות. כ״ץ טען כי גלי צה״ל חרגה לאורך השנים מהמנדט שניתן לה, והפכה מגוף שנועד לשרת את חיילי צה״ל ומשפחותיהם לבמה לדעות פוליטיות, שחלקן כוללות ביקורת ישירה ולעיתים חריפה על הצבא עצמו, מפקדיו ופעילותו.
לדבריו, העיסוק הפוליטי פוגע באחדות הצבא ובמורל הלוחמים, בעיקר בתקופה של מלחמה מתמשכת, ואף יוצר בלבול מסוכן בזירה החיצונית. כ״ץ ציין כי אויבי ישראל עלולים לפרש מסרים המשודרים בתחנה כעמדה רשמית של צה״ל, בשל היותה יחידה צבאית. ראש הממשלה בנימין נתניהו הצטרף לעמדה הזו וחיזק אותה, כשהדגיש כי המצב הקיים אינו סביר ואינו מתאים למדינה דמוקרטית, ואף השווה אותו למודלים הנהוגים במשטרים שאינם רלוונטיים לישראל.
שרים נוספים בדיון העלו טענות משלימות, ובהן היעדר תשתית חוקית מוצקה להפעלת התחנה. לטענתם, האישור המקורי שניתן לגלי צה"ל בשנת 1950 היה זמני ומוגבל, ומאז לא עוגן בהחלטת ממשלה מסודרת או בחקיקה. כ״ץ הסתמך גם על עמדות של בכירי צבא בעבר ובהווה, כפי שהוצגו בפני ועדות מקצועיות, שלפיהן יש קושי מובנה בכך שיחידה צבאית פועלת כגוף תקשורת עצמאי עם חופש עריכה מלא.
- תיסגר או לא תיסגר: מה יקרה לגלי צה"ל וכמה היא מפסידה בשנה?
- גנץ לאחר סערת ברדוגו: "אין מקום לתחנה צבאית בישראל"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
התנגדות משפטית ועתירות לבג"ץ
לצד ההכרעה העקרונית, הממשלה אישרה שורה של צעדים אופרטיביים שנכנסים לתוקף באופן מיידי. שר הביטחון הנחה לעצור לאלתר את כלל המיונים לגלי צה״ל, הן לשירות סדיר והן לשירות מילואים, ולהפסיק שיבוץ של חיילים חדשים בתחנה. החיילים המשרתים כיום בגלי צה״ל צפויים לעבור תהליך הדרגתי של שיבוץ מחדש ביחידות צה״ל השונות, תוך מתן עדיפות לתפקידי לוחמה ותפקידי תומכי לחימה.
