אי שם באחד המחסומים התפתחה תגרה בין חיילי צהל לבושי המדים לערבים. מישהו יודע להסביר מה קרה שם? האם מדובר בחיילים רשעים וחסונים שחונכו מגיל צעיר בחברה מיליטריסטית להתעלל בחסרי ישע לבושי בגדים מרופטים? או שמא הסיטואציה לגמרי שונה ומדובר בחבר'ה שרוצים להיות מחבלים מסוכנים, שיזמו מריבה עם ילדים בני 18 במדים? פרוש המציאות של צרכני התוכן תלוי בדבר אחד, רגשות.

2 מאמרים מעולים עלו באייס השבוע. האחד של איש יחסי הציבור עודד פריד והשני של אורי רודרגיז מנהל התוכן של קו מנחה. אלו התייחסו לסיטואציה במסגרתה יחצנית מנסה לדחוף אייטם לעורך. רודריגז התייחס לאיך שהעיתונאי מרגיש כשהוא מקבל אייטם הזוי, ופריד התייחס לצורה שהיחצנית מרגישה כשהיא עושה בעצם כל שביכולתה לקדם את הלקוח ולתגובות לעשייה שכזו. שתי נקודות מבט לסיטואציה דומה, ודיסוננס אחד.

המסקנה, כמו הקוראים גם למקצוענים מציאות סובייקטיבית, כל אחד מפרש אותה בצורה אחרת ומסיבה זו נוצר דיסוננס והשאלה שעולה היא איך להתנהל עימו ואף לנהל אותו, במטרה להימנע מהנזקים שהוא גורם.

תכניסו עצמכם לנעליים של האחר

יש עיתונאי שכולכם מכירים שנמצא כל הזמן בדרכים עם שני טלפונים. עסוק בלשוחח עם מקורות, דוברים ומשרדים שהוא עובד איתם באופן קבוע. נוח לו עם המקורות האלו, אפשר לומר שהוא מקטין ראש, אפשר לומר שאין לו סבלנות לדבר עם אחרים ואפשר לומר שהדוברים הקיימים נותנים לו מספיק סחורה להמון זמן.

קשה להיכנס לגילדת הדוברים שעובדים עימו כי עד שאתה אומר "בוקר טוב" הוא מנתק ואומר "לא עכשיו". אבל במקום להתלונן בואו ננסה להבין מי הוא, איך עובדים עימו ומדוע: הזמן עבור עיתונאים הוא מגבלה, קל וחומר עבור עיתונאי החדשות הספציפי הזה. הדד ליין עומד מעל הראש והוא עובד כמו מטורף, הוא גם לא בנאדם חברותי במיוחד, לכן חסר סבלנות. ומסיבה זו שימוש בהודעת טקסט עם הפאנצ' של הסיפור תוך מגבלת זמן, זו הדרך הנכונה לעבוד עימו עד שתצליחו להיכנס ל"חביבים שלו".

שכן מגבלת זמן מצד היחצן תיראה לו כמהלך טבעי כי הוא איש של "כן" לא" ו"מתי" בעצמו, מסיבה זו סיומת של "יכול לחכות חצי שעה לתשובה, לא יותר" לא תיתפס כאיום, התנשאות או חוצפה. בעצם, אם הבנתם את תנאי עבודתו הבנתם מה משפיע עליו. הבנתם מה משפיע עליו הבנתם איך להתייחס לאופיו ולכן גם איך להתנהל מולו, התוצאה: הקטנתם את הדיסוננס.

מאידך, כתבת אחרת מתחום הלייף סטייל שעובדת מהבית עם כוס קפה ושקית תפוצ'יפס ליד, שעונה מהר ובאריכות, היא אישה רגועה ו"לוקחת את הזמן שלה". לכן היא פחות לחוצה עם התשובה להצעות שהיא מקבלת כי אפקט הזמן דרך העיניים שלה שונה מהעיתונאי בפסקה הקודמת. ומסיבה זו אם תכתבו משהו כמו "מחכה חצי שעה" זה יעבוד לרעתכם, לעומת המקרה הקודם.

השחקנים נושקים ומשיקים

יש מגוון דרכים לצמצם את הדיסוננס בין יחצנים ועיתונאים. הדרך הראשונה היא כמובן תשומת הלב שאתם צריכים להקדיש במהלך עבודתכם לרגישויות השונות שלהם במטרה להכיר את העדפותיהם, ואפילו לנהל רשימות. בתוך כך אתם יכולים להסתכל על התכנים שמעלים העיתונאים הנמצאים בין חבריכם בפייסבוק ובצורה זו ללמוד אותם. וכמובן, לשאול. תשאלו פעם אחת כל עיתונאי מה ההעדפות שלו, כך תבנו תשתית טובה ליחסים ותקטינו את הדיסוננס.

בכל תחום שיש בו נקודת השקה עם שחקנים אחרים החוכמה היא להכניס עצמכם לנעליים של הצד האחר במטרה להרגיש אותו. לפני שאתם מציעים לעיתונאי הצעה חישבו איך הוא יראה אותה ותשפרו אותה בהתאם לאישיות שאתם עומדים לדבר איתה. וכך גם תתנהלו ברמה הבין אישית עימם, בצורה שמותאמת להם. יש עיתונאים שכדי שייקחו אתכם ברצינות צריך להראות להם אהבה קשוחה, יש כאלו שצריך להיות עדינים איתם. לא ניתן להמציא דרך אישית לעבודה מול כל העיתונאי, אבל בהחלט אפשר לשאוף לכך. כך תורידו סיכונים, תעלו את הסיכויים, תחסכו בזמן, ותשפרו את הביצועים. בהצלחה