לא ניתן לראות עובדת כמתפטרת בעת שיצאה לחופשה בהסתמך על אישור של גורם מוסמך במקום העבודה
העובדות
-----------------
צבר לינור (להלן: "העובדת") עבדה כפקידה במשרדו של אריה חגי (להלן: "המעביד") החל מיום 9.12.07.
זמן קצר לאחר שנישאה העובדת, פנתה למנהלת המשרד, על מנת שתאשר את יציאתה לחופשת ירח דבש. מספר ימים לאחר מכן, רכש בן זוגה של העובדת כרטיסי טיסה לחו"ל. העובדת שהתה בחופשה בתאריכים 7/4/09-4/5/09.
עם שובה ארצה, העובדת פנתה למנהלת המשרד והודיעה כי לא תחזור מיידית לעבודה בשל חשש כי נדבקה במחלת שפעת החזירים במהלך החופשה.
ביום 11/5/09 העובדת זומנה לשיחה עם המעביד. במועד זה הסתיימו יחסי העבודה בין הצדדים.
לטענת העובדת, מנהלת המשרד אישרה את יציאתה לחופשה, וכשבוע לפני יציאתה לחופשה, זומנה לשיחה עם המעביד, אשר הבהיר לה כי אינו מאשר את חופשה, תוך התעלמות מאישור מנהלת המשרד. היא גייסה אף מחליפה זמנית לביצוע עבודתה עד תום ימי החופשה בהתאם להתחייבות המעסיק כי במידה ותדאג למחליפה זמנית תשמר משרתה. בעת חזרתה לארץ ניהלה שיחות עם מנהלת המשרד ולא נמסר לה כי עבודתה הופסקה.
לטענת המעסיק, העובדת לא פוטרה מעבודתה אלא התפטרה. העובדת יצאה לחופשה למרות שחופשתה לא אושרה לה ע"י הגורם המוסמך במקום העבודה - המעסיק. המעסיק אף התריע בפניה, כי אם תבחר לצאת לחופשה ספק אם ישמר מקום עבודתה. בנוסף, המועמדת שהעובדת הציעה לא התקבלה לעבודה.
פסק הדין
-----------------
האם אושרה חופשת העובדת
------------------------------------------------
ע"פ עדותה של העובדת, פנתה למנהלת המשרד, ועדכנה כי ברצונה לצאת לחופשה תוך שפירטה בפניה את התאריכים הצפויים.
בית הדין הגיע למסקנה, לפיה מנהלת המשרד אישרה את חופשת העובדת.
המעסיק טען לנוהג במקום העבודה, לפיו, מנהלת המשרד מוסמכת לאשר חופשות רגילות בלבד, אך אינה מוסמכת לאשר חופשות חריגות כגון חופשה ללא תשלום.
בשל סתירות בעדויות עדי המעסיק מול עדותה העקבית והאמינה של העובדת, הגיע בית הדין למסקנה, לפיה אין ממש בטענת המעסיק בדבר הנוהג לו טען בנוגע לאישור חופשות "חורגות". מנהלת המשרד הסכימה ואישרה את חופשת העובדת מעבר לימי חג הפסח, ובהתאם לכך, העובדת ובן זוגה רכשו כרטיסי טיסה למועד החופשה המתוכנן.
התפטרות או פיטורים
-------------------------------------
העובדת טענה, כי פוטרה ביום 11.5.09, ואילו המעסיק טוען כי היא זו אשר התפטרה ביום 6.4.09, כאשר יצאה לחופשה אשר לא אושרה.
כשבוע לפני מועד החופשה, המעסיק נפגש עם העובדת, והבהיר לה כי אינו מאשר את חופשתה כיון שתמו ימי החופשה העומדים לזכותה, ומדובר בחופשה ללא תשלום, הדורשת אישור מיוחד מטעמו.
כאמור, העובדת, קיבלה אישור ממנהלת המשרד ולאור אישור זה, כלכלה את צעדיה ורכשה כרטיסי טיסה.
בית הדין הגיע למסקנה, כי ביטול החופשה ע"י המעסיק, כשבוע לפני מועדה המתוכנן, נעשה בחוסר תום לב, בפרט משהחופשה נדרשה פרק זמן רק קודם לכן. המעסיק הותיר את העובדת במצב בלתי אפשרי, כאשר מחד היה עליה לבטל את חופשתה (אשר כאמור אושרה ע"י מנהלת המשרד), מהלך הכרוך בהפסד כספי ובעגמת נפש, ומאידך, נקט עמדה מפורשת כי צאתה לחופשה, משמעותה, סיכון מקום עבודתה.
לפיכך, נראה כי אין לראות בהחלטת העובדת בנסיבות מקרה זה, ובפרט לאחר שאושרה חופשתה מראש, כהפרת משמעת ולחילופין כאקט של התפטרות.
על מנת שייקבע, כי אכן הסתיימו יחסי עובד מעביד חייבת להיווצר וודאות שאכן הצד הפועל התכוון לסיים את הקשר והודיע על כך לצד השני.
כאמור, המעסיק הצהיר כי בשיחה בין הצדדים הובהר לעובדת שהיה ותצא לחופשה חזרתה לעבודה מוטלת בספק ותלויה ברצונו.
המעביד "העניק" לעובדת הזדמנות לאייש תפקידה באמצעות מחליפה זמנית. מצב זה מלמד על כוונה לפטר את העובדת. העובדת אף הציעה למעביד עובדת זמנית מטעמה, אך המועמדת לא התקבלה על ידו.
מהתנהלותה של העובדת למדים כי עשתה כל שביכולתה על מנת לשמר מקום עבודתה, לרבות ניסיון לאתר מחליפה זמנית, פעולה מובהקת של אדם הרואה עצמו כעובד ולא כמי שמתפטר מעבודתו.
ועוד, עדכון מנהלת המשרד בדבר מועד שובה לעבודה לאחר ימי המחלה, מלמד כי היה בכוונתה של העובדת לחזור לעבודה.
בית הדין קבע, כי העובדת ביקשה לשמור על מקום עבודתה ולצורך כך ניסתה לגייס עובדת "מטעמה", ולשוב לעבודה מייד עם תום ימי החופשה, והתוצאה היא כי העובדת פוטרה ע"י המעביד ביום 11/5/09.
העובדת הייתה רשאית לתכנן את חופשתה על סמך האישור אשר ניתן ע"י מנהלת המשרד. אין דין יציאת העובדת לחופשה אשר אושרה ע"י גורם מוסמך, כדין יציאת עובד לחופשה אשר לא אושרה כלל וכלל ועם סיומה לא חזר למקום העבודה.
בהתאם לכך נקבע, כי העובדת זכאית לתשלום בגין פיצויי פיטורים.
העובדת פוטרה לאלתר ולא ניתנו ימי הודעה מוקדמת טרם פיטוריה, ולכן היא זכאית לתשלום בגין רכיב זה.
דמי מחלה
----------------
בהמשך למסקנה, לפיה העובדת פוטרה ביום 11/5/09, לאחר שובה ארצה, במועד בו עדין שררו יחסי עובד מעביד בין הצדדים זכאית היא לתשלום ימי מחלה.
פיצויים בגין פיטורים שלא כדין
----------------------------------------------------
לטענת העובדת היא פוטרה מבלי שנערך שימוע כדין.
מנגד, המעסיק טען, כי בשיחה שנערכה בין הצדדים עם סיום עבודתה, ניתנה לעובדת הזדמנות להשמיע טענותיה ולשנות דעתו.
בהתאם להלכה הפסוקה, זכות הטיעון הנה מזכויות היסוד הראשוניות במשפט הישראלי. לפיכך, לעובד נתונה זכות הטיעון כזכות יסוד אשר מטרתה לאפשר קבלת החלטה עניינית ומושכלת בעניינו. לצד זכות זו קמה חובת המעסיק לקיים הליך שימוע.
עוד נקבע לעניין זכות הטיעון המוענקת לעובד המועסק ע"י מעסיק פרטי, כי "זכות הטיעון הנה זכות יסודית ובסיסית הקנויה לעובד במסגרת יחסי העבודה בינו לבין מעסיקו. זכות הטיעון עומדת לעובד במלוא הדרה, כלפי המעסיק הפרטי, בה במידה שעומדת היא לו כלפי המעסיק הציבורי וכלפי המעסיק הדו מהותי" (ע"ע 415/06 דני מלכה נ' שופרסל, ניתן ביום 15/07/07).
לא ניתן לקבל את עמדת המעסיק ולקבוע, כי שיחת פיטורים תחשב כשימוע מבלי שהעובדת תדע מבעוד מועד מהי מטרת השיחה ומשלא ניתן לה פרק זמן להתכונן לשימוע ולהכין טענותיה מראש.
אין לקבל ההחלטה אד-הוק אלא לאחר שמיעת טענות העובד, בחינתן ושקילתן טרם קבלת החלטה גורלית בדבר פיטוריו. שיקולים אשר כאמור לא נשקלו וזאת משההחלטה לפטר את העובדת התקבלה אצל המעסיק טרם השיחה בין הצדדים. המעסיק בחר לזמן את העובדת לשיחה אשר מטרתה ותוצאותיה היו ידועות וברורות לו מראש. התנהלות זו אינה בגדר עריכת שימוע וברי כי לא נערכה היא ב"לב פתוח ובנפש חפצה".
לפיכך, המעסיק הפר את חובת קיום השימוע טרם פיטורי העובדת, והעובדת זכאית לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין.
בית הדין קבע פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בגובה שני חודשי השתכרות בסך כולל של 8,900 ש"ח.
טענת קיזוז
--------------------
המעסיק העלה טענה באשר לקיזוז 4 ימי חופשה אשר שולמו לעובדת ביתר. העובדת לא הכחישה טענה זו. לפיכך נקבע כי יש לקזז מכל סכום שיפסק לטובת הנתבעת 4 ימי חופשה.
פיצוי בגין עגמת נפש
---------------------------------
בית הדין לא סבר כי התקיימו עובדות המזכות בפיצוי בגין עגמת נפש, מעבר לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין ולכן דין התביעה בגין רכיב זה להדחות.
(*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".
תן וקח - שחיתות מובנית בקשר בין בנק ישראל לבנקים
בצלאל סמוטריץ דורש מס יתר של 15% על רווחי הבנקים העודפים. זה לא פתרון טוב, אבל קודם צריך להבין את הבעיה - הבנקים עושקים אותנו כי הבכירים בבנק ישראל חברים של מנהלי הבנקים ומוצאים אצלם עבודה בהמשך - תראו את חדוה בר שמרוויחה היום מיליונים בבנק מזרחי טפחות ואיטורו והיתה המפקחת על הבנקים
לפני כחודש דיברנו עם פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל. שאלנו אותו על רווחי הבנקים הגבוהים. הוא הסביר שהוא והבנק המרכזי פועלים כדי לייצר תחרות. אמרנו שאם 7 שנים זה לא צלח, אז אולי סמוטריץ' צודק וצריך להעלות את המס. הוא אמר שבשום פנים ואופן כי זו התערבות פוליטית בבנקים וזה יפגע באמון המשקיעים והציבור. אז אמרנו לו שהוא יכול בקלות לדאוג ובצורה יעילה יותר לשינוי צודק ונכון דרך הקטנת הרווחים המופרזים של הבנקים ושיפור הרווחה של הציבור. מספיק להעלות במעט את הריבית בעו"ש. שהבנקים ישלמו ריבית על העו"ש בדיוק כפי שהם גובים על חובה בעו"ש.
"לא, זה לא קיים במדינות מערביות, זה גם התערבות בבנקים". אגב, זה קיים לתקופות מסוימות במקומות שונים בעולם, אם כי זה נדיר, אבל גם מערכת כל כך ריכוזית ומוגנת כמו הבנקים המקומיים לא קיימת בשום מקום. היא מוגנת על יד בנק ישראל, לוביסטים, משקיעים, מומחים מטעם, אנשים שחושבים שרווחים של בנק חוזרים לציבור כי הציבור מחזיק בבנקים (ממתי הבנקים הפכו למדינה שמקבל מסים מהעם ודואגת לרווחתו, בריאותו, ביטחונו, ומה הקשר בין גב כהן מחדשרה שעושקים אותה בעו"ש ואין לה פנסיה שמחזיקה במניות בנקים). וחייבים להוסיף - גם התקשורת מגנה על הבנקים, מסיבות כלכליות, מסיבות של פחד מהוראות מלמעלה ומסיבות של קשרים עסקיים וקשרי בעלות.
וכך יצא שגופים שחייבים את כל הרווחים שלהם למודל העסקי הפשוט של עולם הבנקאות - קבל כסף, תן ריבית נמוכה למלווים ותגבה ריבית גבוהה מהלווים, והאם עושים את זה במינוף של 1 ל-10 כי המדינה מאפשרת ומגבה - מרוויחים תשואה של 17% על ההון ו-15% על ההון. אף אחד לא מרוויח ככה, וכל זה כשהציבור מקבל אפס על העו"ש.
פרופ' ירון אמר בסוף השיחה שהנה מגיעה תחרות עם הרפורמה של המיני בנקים. אחרי שניתקנו הבנו שאולי הוא באמת מאמין בזה, או שהוא מערבב אותנו או שהוא תמים. אבל תמים ככל שיהיה הוא יודע טוב מאוד שלו עצמו ובעיקר לכפופים לו יש סיכוי טוב מאוד להיכנס למערכת הבנקאית. זה לא סתם להיכנס למערכת הבנקאית, זה להרוויח מיליונים. חדוה בר היתה מפקחת 5 שנים עד 2020. לפני שבוע היא נכנסה להיות דירקטורית בבנק מזרחי טפחות. היא מרוויחה מיליון שקל, יש לה סיכוי טוב להיות גם היו"רית בהמשך. לפני זה ובעצם במקביל היא גם יועצת, משנה למנכ"ל איטורו ועוד תפקידים. מיליונים זרמו לחשבון הבנק שלה, וזה בסדר, אבל אם היא היתה סליחה על הביטוי - "ביצ'ית" שעושה את העבודה למען הציבור ונכנסת בבנקים לטובת הציבור, האם היא היתה מוצאת עבודה?
- המפקח על הבנקים: “השוק השתנה מאז רפורמת בכר - נדרש עדכון רגולטורי”
- בקרוב: מוקד הונאות טלפוני 24/7 בכל הבנקים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אם בר היתה דואגת לתחרות, מסתכסכת עם הנהלות הבנקים, אבל מייצרת תחרות, מספקת ריבית טובה לציבור ועדיין שומרת על יציבות הבנקים (בנקים יכולים להיות יציבים גם ב-9% תשואה, לא רק ב-15%), האם היא היתה הופכת לחלק מהמערכת הבנקאית? יציבות הבנקים אבל זה לא אומר שהם צריכים להרוויח רווחים עודפים וזה לא אומר שזה צריך לבוא על חשבון הציבור, אבל בפיקוח על הבנקים נמצאים אנשים שרוצים להרוויח בהמשך. במקום לקבל 2 מיליון שקל בשנה בעבודה מפנקת, היא היתה מרצה בשני קורסים במכללה או באוניברסיטה (בלי לזלזל כמובן).
הממשלה הכריעה: גלי צה״ל תיסגר
גלי צה״ל תיסגר עד מרץ 2026: הצעת שר הביטחון ישראל כ״ץ אושרה פה אחד, בניגוד לעמדת היועצת המשפטית לממשלה; המיונים לתחנה נעצרו מיידית, חיילי היחידה ישובצו מחדש, וגלגלצ תיבחן בנפרד
גלי צה"ל אחרי דיונים ארוכים, המלצות ועתירות, הממשלה קיבלה הבוקר החלטה דרמטית בנוגע לאחת התחנות המזוהות ביותר עם המרחב הציבורי בישראל. שרי הממשלה אישרו פה אחד את הצעת שר הביטחון ישראל כ"ץ לסגור את תחנת הרדיו הצבאית גלי צה״ל, במהלך שצפוי להסתיים עד 1 במרץ 2026. ההחלטה כוללת צעדים מיידיים בשטח, ובראשם עצירת המיונים לתחנה ושיבוץ מחדש של החיילים המשרתים בה, והיא מתקבלת בניגוד לעמדת היועצת המשפטית לממשלה, שהזהירה מפני פגיעה בשידור הציבורי ובחופש הביטוי.
"תחנה צבאית עם פוליטיקה אינה מודל דמוקרטי"
בדבריו בישיבת הממשלה הציג שר הביטחון את הקו שלו. לשיטתו, עצם קיומה של תחנה צבאית המשדרת תכני אקטואליה ופוליטיקה הוא חריג ואינו מקובל בדמוקרטיות מערביות. כ״ץ טען כי גלי צה״ל חרגה לאורך השנים מהמנדט שניתן לה, והפכה מגוף שנועד לשרת את חיילי צה״ל ומשפחותיהם לבמה לדעות פוליטיות, שחלקן כוללות ביקורת ישירה ולעיתים חריפה על הצבא עצמו, מפקדיו ופעילותו.
לדבריו, העיסוק הפוליטי פוגע באחדות הצבא ובמורל הלוחמים, בעיקר בתקופה של מלחמה מתמשכת, ואף יוצר בלבול מסוכן בזירה החיצונית. כ״ץ ציין כי אויבי ישראל עלולים לפרש מסרים המשודרים בתחנה כעמדה רשמית של צה״ל, בשל היותה יחידה צבאית. ראש הממשלה בנימין נתניהו הצטרף לעמדה הזו וחיזק אותה, כשהדגיש כי המצב הקיים אינו סביר ואינו מתאים למדינה דמוקרטית, ואף השווה אותו למודלים הנהוגים במשטרים שאינם רלוונטיים לישראל.
שרים נוספים בדיון העלו טענות משלימות, ובהן היעדר תשתית חוקית מוצקה להפעלת התחנה. לטענתם, האישור המקורי שניתן לגלי צה"ל בשנת 1950 היה זמני ומוגבל, ומאז לא עוגן בהחלטת ממשלה מסודרת או בחקיקה. כ״ץ הסתמך גם על עמדות של בכירי צבא בעבר ובהווה, כפי שהוצגו בפני ועדות מקצועיות, שלפיהן יש קושי מובנה בכך שיחידה צבאית פועלת כגוף תקשורת עצמאי עם חופש עריכה מלא.
- תיסגר או לא תיסגר: מה יקרה לגלי צה"ל וכמה היא מפסידה בשנה?
- גנץ לאחר סערת ברדוגו: "אין מקום לתחנה צבאית בישראל"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
התנגדות משפטית ועתירות לבג"ץ
לצד ההכרעה העקרונית, הממשלה אישרה שורה של צעדים אופרטיביים שנכנסים לתוקף באופן מיידי. שר הביטחון הנחה לעצור לאלתר את כלל המיונים לגלי צה״ל, הן לשירות סדיר והן לשירות מילואים, ולהפסיק שיבוץ של חיילים חדשים בתחנה. החיילים המשרתים כיום בגלי צה״ל צפויים לעבור תהליך הדרגתי של שיבוץ מחדש ביחידות צה״ל השונות, תוך מתן עדיפות לתפקידי לוחמה ותפקידי תומכי לחימה.
