אסטרטגיה טובה עושה שימוש באנרגיה של היריב כדי להביס אותו. מזה שנים רבות שהנחת היסוד של מוסדות אקדמיים רבים היא הנחת יסוד של תחרות עקובה מדם שיש לשרוד בה, לגבור עליה ולהצליח למרות הכל. הנחת יסוד זו יצרה אסכולות רבות שמתחרות זו בזו על טריטוריית המצליחנות התחרותית' בשדה הקרב של הלימודים והקריירה. במלים אחרות התחרות היא על מי מכין אותך טוב יותר לתחרות... הסערה הזו יצרה במו ידיה טריטוריה פנויה שמתריסה כנגד הנחת היסוד הזו, בה אולי לא צריך מרפקים כדי להצליח.

בין המהלכים הידועים בתחרות-על-התחרותיות ניתן למצוא את המכללה למנהל עם 'אל תשתלב תוביל', את 'מנהיגים לא נולדים. לומדים להיות כאלה' של הבינתחומי, את 'אל תיכנע לבינוניות' של האקדמית תל אביב יפו וכמובן את הקונספט החדש של אותה מכללה 'לדעת איפה להצטיין'.

זה המקום להזכיר את הסנונית הראשונה בנאראטיב המצליחנות התחרותית הלא היא חברת קידום להכנה למבחן הפסיכומטרי שיצאה בתחילת שנות התשעים עם 'לך תצטיין' הפרובוקטיבי.

הרעיון שאין מקום לכולם, ושהסלקטיביות הינה גורלו של האדם שרוצה להתקבל ללימודים, להצליח בהם ולהשתמש בהם כקרש קפיצה לג'וב יוקרתי בתפקיד ניהולי, הינו רעיון שתפס תאוצה ב 20- 30 שנים האחרונות.

לפני כן עולם ההשכלה היה פחות בוטה במסרים שלו והוא עדיין לבש את הכפפות האקדמיות האלגנטיות, בלי להחצין את ערכי הגלדיאטוריות של עולם ההשכלה והקריירה.

בתוך המולה זו מגיע סמינר הקיבוצים ושואל את עצמו איך, מול מוסדות שמוציאים כרישים ותותחי על, אפשר בכלל לדבר על הישגיות וניצחון במירוץ?

הבריף של קריספין פורטר בוגוסקי, משרד פרסום מוביל בעולם, מבקש לדעת בסעיף הראשון "כיצד יצליח הקונספט שלנו לערער את השוק לגבי כל מה שחשב עד כה על הקטגוריה?"

עבור סמינר הקיבוצים התשובה היא מתחת לאף. מי אמר שכדי להצליח חייבים לא להיות בן-אדם? 'להיות בנאדם ולהצליח' היא נישה שהמתחרים יצרו במו ידיהם בכך שהתחפרו כל כך עמוק בהווית התחרותיות. הציניות של התקופות האחרונות הוציאה את המצליחנות האנושית מהאופנה. זה נכון לגבי פוליטיקאים, מנכ"לים ויועצים. הקלישאה האומרת שכדי להצליח צריך מרפקים, שמנהיגות לא מקבלים אלא לוקחים, שהעלאה בשכר לא מבקשים אלא מקבלים וחברים יש רק באגד (ובפייסבוק) הפכה להיות כמעט דת שכולנו מאמינים בה ומשננים את מצוותיה. היא גם זו שמזמינה שמישהו יגיד שהמלך הוא עירום ויעשה לכולם מה שיופלה עשה לדנונה: חשבתם שיוגורט רק בריא? אז זהו שלא. חשבתם שלהצליח אפשר רק בכוח? אז שהו שלא.

להצליח בלי לפגוע בהצלחתם של אחרים היא אופציה שכל אחד מאיתנו יודע בסתר ליבו שאולי היא אפשרית, אבל לא מדברים עליה.

את העולם שסמינר הקיבוצים מבדל את עצמו ממנו מסמלים 4 אבי טיפוס אנושיים עם ראש של חיה: כריש, זיקית, שועל ונחש. כל אחד מהם מדלקם אסטרטגיות הצלחה דורסניות ומניפולטיביות. אופציות ההצלחה האנושית התמימה לא עוברת לרגע במוחם.

הפרזנטור יפה התואר של סמינר הקיבוצים שואל את הצופה "ומה חשוב לך, להצליח או להישאר בן אדם" כשקריינית הרקע מודיעה, במקביל, שבסמינר הקיבוצים מאמינים שאפשר גם להצליח וגם להישאר בן אדם".

מה שחכם במיוחד במהלך הזה הוא שסמינר הקיבוצים רק פותח מפרשים ונעזר ברוח שהיריב מייצר כדי להתקדם. בלי השועלים והכרישים לא הייתה האמירה כל כך מעניינת ואפילו הייתה עלולה להישמע ארכאית וחיוורת.

החיות הרעות נשמעות מאד מוכרות לנו והן מסכמות את עולם המשחק סכום אפס שכולנו עייפנו ממנו. הסמינר מציע להפוך דף באופן שבו אנו רואים הצלחה, ומדבר על מציאות עם כללי נצחון שונים בהם כל אחד יכול להרוויח. אמירה זו מערערת את מה שאנחנו חושבים על החיים וגורמת לנו לחשוב, שזה לכשעצמו הישג נאה של מסר, ויריית פתיחה די מוצלחת.