ההסתדרות מצטרפת למאבק בייקור הברזל: ההיטל "עלול לסכל כל מהלך של צמיחה בעיתות משבר"
ההסתדרות הודיעה היום (יום א') כי תתמוך במאבק הקבלנים נגד היטלי היבוא על הברזל.
לדברי יו"ר הסתדרות עובדי הבניין והעץ, יצחק מויאל, "אף מדינה לא היתה מעיזה להעלות בדעתה הטלת היטל כזה אשר עלול לסכל כל מהלך של צמיחה בעתות משבר".
במכתב לשר התמ"ת ולשר האוצר, כתב מויאל: "אתה מוסמך לאשר או להתנגד להטלת ההיטל הסופי בעוד מספר חודשים. אם תודיע כבר עתה לבית המשפט שאין בכוונתך לאשר אותו, בית המשפט יבטל גם את ההיטל הזמני". הו מוסיף כי, "מתקבל הרושם שמבלי משים ו'מתחת לראדר' התקבלה החלטה אשר מיטיבה עם יצרנים מונופוליסטיים, אשר גרפו מאות מיליוני שקלים בשנים האחרונות, ומזיקה לכל עם ישראל כדי מעל למאות מיליוני שקלים התייקרות בשנה".
נזכיר כי, בשבוע שעבר הגישו התאחדות הקבלנים ומעבדי הפלדה עתירה לבית המשפט המנהלי בירושלים נגד משרד התמ"ת והממונה על היטלי סחר, אשר מבקשת להביא לביטול ההחלטה על ייקור הברזל.
"ראוי כבר עתה למנוע נזק לכלל עם ישראל על ידי העשרת קופתם של מעטים אשר התמלאה ממילא על גדותיה בשנים האחרונות שלא לצורך על איבוד מקומות עבודה ופטורי עובדים רבים בענף הבנייה אשר כבר ממילא סובל חמורות כתוצאה מהמשבר הכלכלי", מסכם מויאל.

צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.