כספי נספי השואה: תביעה בסך של 300 מיליון ש' תוגש כנגד בנק לאומי
החברה לאיתור ולהשבת נכסים צפויה להגיש היום (ד') לראשונה תביעה בסך של 300 מיליון שקל כנגד בנק לאומי בגין אי השבת רכושם של אלפי יהודים שנספו בשואה, לכאורה, אשר עדיין מוחזק בידי הבנק.
החברה טוענת כי הסכום הינו בגין כ- 3,577 חשבונות של נספי שואה המוחזקים בבנק. זאת מתוך כ-4,000 חשבונות המוחזקים בחמשת הבנקים המרכזיים בישראל בהיקף של למעלה מחצי מיליארד שקל. עם זאת, החברה טוענת כי היא ממשיכה לבדוק קיומם של חשבונות נוספים בבנק, ובמידה וימצאו, היא צפויה להעלות באופן ניכר את סכום התביעה.
התביעה תוגש לביהמ"ש המחוזי בירושלים, באמצעות עוה"ד ד"ר יעקב ויינרוט, פרופ' אוריאל פרוקצ'יה ויועצה המשפטי של החברה, עו"ד נדב העצני, מתוקף חוק נכסים של נספי השואה (השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה) התשס"ו-2006.
לאומי: תביעה מופרכת מיסודה
מבנק לאומי נמסר בתגובה: "מדובר בתביעה מופרכת מיסודה, שאין בה דבר זולת כיסוי על המחדלים, הרשלנות ואזלת היד החברה לאיתור והשבה של נכסי נספי השואה.
"בנק לאומי העמיד את כל המשאבים הנדרשים, בדק כל תיק, נתון ושם שהועברו אליו על ידי החברה, ולדאבוננו, מצא כשלים מדאיגים בפעולות החברה, בעבודתה ובנתונים שהעבירה. במאות רבות של תיקים שהועברו לבנק ע"י החברה, נמצא כי הנספים לכאורה היו בחיים לאחר סיום מלחמת העולם השנייה או שכתובתם האחרונה לא היתה כלל במדינות שהוגדרו כמדינות אויב. במאות תיקים אחרים נמצאו טעויות חישוביות מהותיות בסכומים של עשרות מיליוני שקלים".
לאומי מסר, כי הוא נכון להעביר כל סכום שיידרש, אם וכאשר יקבל שמות, תיקים וסכומים אמיתיים, אמינים, ומדויקים. עם זאת הוא מסר, כי הוא חולק אף על טיעוניה העקרוניים של החברה. "אנו מאמינים שכשם ששופט ביהמ"ש העליון בדימוס, מר תיאודור אור, דחה את טיעוני החברה במסגרת בדיקה חיצונית ובלתי תלויה שערך, כך יעשה גם בית המשפט ולא נותר לנו אלא להצטער על שליבה של החברה גס בשימוש בכספי ציבור".
למעלה מ- 60 אלף "חשבונות רדומים"
החוק חוקק לאור מסקנותיה של ועדת חקירה פרלמנטארית, וקובע כי מי שמחזיק בישראל נכסים של נספי שואה חייב להעבירם לחברה לאיתור ולהשבת הנכסים, אשר הוקמה מתוקף חוק זה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית שנקבעו על ידי ועדה מיוחדת, וכן כי על החברה לפעול לאיתור יורשי נכסי הנספים ולהשבת הרכוש לידיהם.
במסגרת פעילותה ולאור קביעת ועדת החקירה כי בבנק מוחזקים כספים רבים השייכים לנספי שואה, פנתה החברה לבנק לאומי בדרישה להשיב את הכספים המוחזקים בידו ואשר הופקדו לפני השואה בבנק- אך פניותיה נדחו. לטענת הבנק אין בידו כל כסף השייך לנספי שואה ולפיכך החוק לא חל עליו.
הבנק טוען, כי דרישות התשלום של החברה אינן בגין כספים הנמצאים כיום ברשות הבנק, אלא בגין שערוך מחדש של ריביות עבור כספים שהועברו ע"י הבנק כחוק לידי הרשויות הבריטיות המוסמכות, ואינם נמצאים מזה שנים בידי הבנק (אלא לכל היותר מצויים כיום בידי האפוטרופוס הכללי של מדינת ישראל).
מתוך כלל חשבונות הנספים תובעת החברה חשבונות שהועברו ע"י הבנק לשלטון הבריטי עם פרוץ מלחמת העולם השנייה וממנו, לממשלת ישראל, וכן למעלה מ- 60 אלף "חשבונות רדומים", שנותרו בבנק גם לאחר תום המלחמה ואף לאחר הקמת המדינה, אשר הבנק לא מכחיש את קיומם (התביעה מכילה כרגע 1,000 חשבונות, השאר יידרשו בהמשך). בנוגע לחשבונות אלה תובעת החברה שהבנק ישיבם ליורשים בערכם הריאלי, בהתאם להוראות החוק. בנוגע לחשבונות שהועברו למדינה, תובעת החברה מהבנק להשיב ליורשים הפרשי הצמדה וריבית על התקופה שבה החזיק בנכסים.
התובעים: רכושם של קורבנות השואה היווה ערב המלחמה למעלה מ- 70%, מיתרות ההון בבנק
עוד טוענת התביעה, כי חשבונות יהודי אירופה נפתחו בבנק אנגלו-פלסטינה, לימים בנק לאומי, ערב מלחמת העולם השנייה. לטענתם, היהודים בחרו להפקיד בבנק את כספם בשל היותו הבנק היהודי, הציוני החשוב והגדול בתקופה זו, שהוקם בין השאר כדי לממן ולקיים את ההתיישבות היהודית בארץ ישראל. השקעות היהודים בבנק נעשו כדי להבטיח את עתידם נוכח התגברות האנטישמיות וכן מטעמים ציוניים או לצרכי השקעה . לימים התברר כי רבים מן היהודים שהשקיעו בבנק נספו בשואה וחשבונותיהם נותרו בידי הבנק או הועברו כאמור לבריטים ולמדינה שקמה.
בבסיס התביעה עומדת טענת החברה כי הבנק נושא באחריות משפטית, מוסרית והיסטורית להשבת הנכסים, בערכם הריאלי, ליורשי הנספים, אשר רבים מהם ניצולי שואה בעצמם.
בכתב התביעה נטען ע"י החברה כי הבנק מסכל באופן שיטתי כל ניסיון לאתר את הנכסים ולהשיבם לבעליהם והוא אף מפר את החוק במספר מישורים: ראשית, כאשר סירב לאורך השנים, החל משנותיה הראשונות של המלחמה ועד היום, לשתף פעולה עם גורמים שונים שביקשו לקבל מידע אודות פיקדונות יהודי אירופה, זאת למרות ההוראות המחייבות להעביר כל מידע לגבי נכסים עזובים. שנית, כאשר נמנע מלפרסם, כמתחייב, את העובדה שמוחזקים בידו כספים שלא נדרשו, כמו גם כאשר לא עשה דבר כדי לאתר את יורשי הנספים. גם כיום עצם סירובו של הבנק להחזיר את כספי הנספים ליורשיהם ולחברה, מהווה הפרה בוטה וחמורה של חוק הנכסים של נספי שואה.
עוד נטען בתביעה כי רכושם של קורבנות השואה היווה ערב המלחמה חלק משמעותי, של למעלה מ- 70%, מיתרות ההון בבנק. הבנק הפיק רווחים מכספי הנספים וממשיך לעשות בהם שימוש להשקעותיו וליהנות מערכם הריאלי ומהריביות עד עצם היום הזה. כמו כן, טוענים התובעים כי בידם מסמכים המעידים על קיומם של החשבונות.
לדברי מנחם אריאב, יו"ר החברה: "צר לי שהבנק הגדול במדינה בחר כל השנים להתנער מחובתו כלפי הנספים בשואה ובני משפחותיהם והפיק רווחים מכספי הקורבנות ועל גבם בעוד הוא מסרב להחזיר ליורשים את המגיע להם ע"פ חוק. אנו רואים בלאומי, האחראי הישיר לרכושם של היהודים שבחרו להפקיד דווקא בו את כספיהם, רק משום שהיה הבנק הציוני הגדול בארץ והיו בטוחים כי יגן על רכושם".
לסיכום הוסיף אריאב: "מדובר בכתב אישום חריף מאין כמותו כנגד בנק לאומי ואנו מצפים מהנהלת הבנק להתעשת ולפעול למען החזרת הכספים ליורשים ולסייע בידנו לעשות צדק היסטורי עם יורשיהם של נספי השואה לאחר 65 שנות התעלמות והזנחה".
