פיטורי עובד בשל הגשת תביעה לבית הדין היא פגיעה חמורה בזכות היסוד של העובד

העובדות

---------------

דנגור אורי (להלן: "העובד") עובד לשעבר של אלאר מהנדסים בע"מ (להלן: "המעבידה") הגיש נגדה תביעה ובה עתר לחייבה לשלם לו הפרשי פיצויי פיטורים, הפרשי דמי הבראה, הפרשי עמלות, החזר דמי הבראה שנוכו לו בגין נזקי תאונה ברכבו הצמוד, וכן פיצוי בגין פיטורים שלא כדין. העובד הועסק אצל המעבידה כאיש מכירות החל מיום 6/2005. לצורכי עבודתו קיבל העובד רכב צמוד שהיה רשאי לעשות בו גם שימוש פרטי. ביום 3.11.06 בעת שהעובד היה בנסיעה פרטית הוא פגע ברכב שלפניו. נוכח הנזק שנגרם לרכב עקב התאונה קיזזה המעבידה מהעובד, חד צדדית, סך של 2,225 ש"ח מדמי ההבראה שהגיעו לו, תוך שהיא שומרת לעצמה את הזכות לקזז יתרה של 351 ש"ח. ביום 19.3.07 הגיש העובד תביעה ובה עתר לחייב את המעבידה להשיב לו את הסכום שקוזז מדמי ההבראה.בשלב זה, העובד עדיין הועסק על ידי העובדת. התביעה נמסרה למעבידה ביום 29.4.07. ביום 13.5.07 פוטר העובד תוך מתן הודעה מוקדמת בת חודש ימים. טענת העובד הייתה, כי הוא פוטר מעבודתו בשל התביעה שהגיש.

פסק הדין

--------------

בית הדין שקל את הראיות שבפניו וקבע, כי העובד הוכיח את טענתו כי פוטר בשל הגשת התביעה. העובדה הפשוטה, לפיה כתב התביעה התקבל אצל המעבידה בסמיכות להודעת הפיטורים מקימה חשד סביר לקשר סיבתי בין הפיטורים לבין הידיעה על הגשת התביעה. מצבור הראיות הוביל למסקנה לכאורית,כי העובד פוטר בשל התביעה שהגיש ועל המעבידה הנטל להפריך מסקנה לכאורית זו. המעבידה לא הרימה נטל זה.

ביה"ד קבע, כי אפילו אם יקבל את גרסתה של המעבידה לגבי הירידה במכירות, הרי, שהירידה במכירות כשלעצמה, אינה מעידה בהכרח, כי העובד פוטר בשל כך. ביה"ד קבע, כי לא הובאה כל ראיה ממשית כאילו זו היתה הסיבה לפיטורים. גם במכתב הפיטורים לא צוין הדבר וגם לא הובאה ראיה, כי נעשתה פניה לעובד בעניין זה. כמו כן, לא ניתן הסבר כלשהו המניח את הדעת מדוע המתינה המעבידה עם פיטורי העובד עד חודש וחצי מעבר לתום החוזה בעוד שהמכירות ירדו כבר בחודש 12.06.

ביה"ד הגיע למסקנה, כי העובד פוטר בשל התביעה שהוגשה על ידו. ביה"ד בחן את שאלת הפיצוי לו עתר העובד בגין עגמת הנפש הרבה שנגרמה לו. פיטורי עובד אך בשל הגשת תביעה לבית הדין היא פגיעה חמורה בזכות היסוד של העובד וחתירה תחת היסודות של המשטר החברתי הדמוקרטי. בחברה בת תרבות בתי המשפט הם המנגנון שתפקידו להכריע בסכסוכים. בתי המשפט לא יכולים להקל ראש בתופעה, לפיה פניה של עובד תוביל לפיטוריו. תופעה כזו תותיר עובד אשר סבור שנגרם לו עוול ללא יכולת ממשית לפנות ולברר את חילוקי הדעות שלו עם מעבידו.

במקרה דנן, החליטה המעבידה באופן חד צדדי ומיידי לקזז משכרו של העובד סכום משמעותי של 2,225 ש"ח. השאלה האם הקיזוז נעשה כדין אם לאו אינה חשובה (אם כי במקרה הזה הקיזוז נעשה שלא כדין, משהקיזוז לא עמד בתנאי סעיף 25 לחוק הגנת השכר ? העדר הסכמה של העובד בכתב לקיומו של החוב).

במקרה דנן, לעובד לא היה שום פתרון כנגד הפעלת הסעד העצמי של המעבידה, זולת פניה לבית המשפט, וזכותו היסודית היתה לפנות לערכאות ולברר את טענתו לפיה מעבידו פעל שלא כדין. לפיכך, חייב בית הדין את המעבידה לשלם לעובד פיצוי בסך של 24,000 ש"ח בגין פיטורים שלא כדין.