נשיא מצרים בהתייחסות ראשונה לעסקת הגז עם ישראל
נשיא מצרים עבדל פאתח אל סיסי התייחס היום לראשונה לעסקת הגז הישראלית-מצרית כשאמר: השגנו את מטרתנו.
בתחילת השבוע שותפויות הגז הודיעו על שני הסכמים מחייבים לייצוא גז למצרים (GSPA), עם חברת דולפינוס המצרית (Dolphinus Holdings Limited), לאספקת גז טבעי ממאגרי לוויתן ותמר בהיקף כולל של כ-BCM 64 למשך 10 שנים בהיקף של כ-15 מיליארד דולר.
הסכם היצוא של השותפויות עשוי להפוך את מצרים למעבר אנרגיה איזורי. אחרי הדיווח של השותפויות מתחילת השבוע, שר האנרגיה הקפריסאי אמר כי גם מדינתו קרובה לחתימה על הסכם יצוא בשבועות הקרובים למצרים. למרות שמצרים כבר הצהירה כי היא תוכל לספק את הביקוש לגז בשוק המקומי בשנים הקרובות, נראה כי נשיא מצרים בונה על ייצוא הגז למדינות אחרות.
סיסי: "חלמתי על זה 4 שנים, שאנו נשמש מעבר אזורי לאנרגיה. כל הגז באזור יגיע אלינו - נשתמש בו לייצוא למדינות אחרות ו/או לשוק המקומי".
בכך למעשה נשיא מצרים גונב במעט את ההצגה לשר האנרגיה יובל שטייניץ שפיזר במהלך השנים האחרונות הבטחות כי ישראל תהיה מעצמת גז איזורית. ההתבטאות של אה סיסי הגיע בנוסף לדיווח לפיו גם קפריסין קרובה לחתום על הסכם יצוא גז עם מצרים, באמצעות המאגר החדש קליפסו והפיתוח המתקרב של אפרודיטה. קפריסין עשויה להפוך לאחת השחקניות המשמעותיות בשוק הגז הטבעי במזרח התיכון ובכך להפוך גם למתחרה של ישראל.
- 7.טיט 21/02/2018 18:51הגב לתגובה זוחוזה שירעיד את הבורסה
- 6.atuk19 21/02/2018 17:00הגב לתגובה זואני זוכר שבעיסקת הקניה ממצרים - התקשורת המצרית בערבית לא דיברה ולא הזכירה. הסוף ידוע - מצרים הפרה את ההסכם. אני זוכר שלאחרונה היו פרסומים רבים במצרים שדיברו על "גז מקפריסין , מצרים ומזרח הים התיכון". בלי לרשום ישראל. אתמול היו פרסומים בתקשורת המצרית - אבל "אל אהרם" שופר המשטר-כלום לכן מאד חשוב לדעת. האם א-סיסי אמר או לא אמר "ישראל". קודם כל פוליטית - אבל הפוליטיקה במצרים משפיעה על יחסי הכלכלה. היום אין יחסים כלכליים עם מצרים. בתורכיה הפוליטיקה כמעט לא משפיעה - ויש יחסים מצויינים. לגבי הסיכויים. - אולי יהיה יצוא - אבל כנראה יפרו הסכם. הידיעה על הפיצוי למימן - הפכה אותי פחות החלטי. אם המצרים יפצו את חברת החשמל הישראלית - סבירות גבוהה לקיום ההסכם. אם לא אז נמוכה. אז אני לא נביא. לא יכול לחזות ב100%. אני כן יכול לומר בביטחון. יחסי הכלכלה עם תורכיה טובים פי 100 ממצרים. לכן אם חברה תורכית תחתום על הסכם דומה עם ליוויתן - הסיכוי לקיום מלא של ההסכם גדול מהסיכוי עם דולפין. אשמח גם אם יצטטו את הנאום של השיח' הבדואי בסיני שנשבע אמונים לדאעש. דעתו חשובה כמו א-סיסי.
- 5.הכתום 21/02/2018 16:03הגב לתגובה זוחשובה ביותר מה שנותן גושפנקא לחוזה
- 4.אלעד 21/02/2018 15:50הגב לתגובה זולא לשכוח שהקידוחים בקפריסין גם של תשובה רציו ודלק יתחברו עם קפריסין ויבצעו ייצוא לאירופה
- 3.צביקה 21/02/2018 15:23הגב לתגובה זוהם יקנו מאיתנו בזול וימכרו ביוקר הם הרוויחו מכול העניין
- חשבתי שאתה שורטיסט :) (ל"ת)רוני 22/02/2018 00:09הגב לתגובה זו
- מר מיסטר 21/02/2018 19:42הגב לתגובה זוצינור לאירופה יעלה 6 מיליארד דולר ולא בטוח שבכלל ניתן לבנות אותו. בנתיים במצרים יושבים מתקני הנזלת גז ללא שימוש כי אין להם מספיק גז לתפעל אותם. בסה״כ זוהי עסקה משתלמת לשני הצדדים.
- 2.ערן 21/02/2018 15:21הגב לתגובה זומניית העם אומנם ירדה קצת לאחרונה אבל עוד כמה חוזים מרעידי שוק כאלה היא תיהיה במקומות אחרים
- 1.עוד עסקאות בדרך (ל"ת)אנונימי 21/02/2018 15:08הגב לתגובה זו
מחירי הגז באירופה: ירידה שנתית של 40% - האם היציבות תימשך?
החוזים על הגז במדד ההולנדי TTF נסחרים סביב 28 אירו ל-MWh, למרות שמלאי האחסון נמוך מהרגיל. עונת חימום מתונה, זרימה סדירה מנורווגיה ועלייה ביבוא LNG שומרים על השקט, אבל תחזית קור ותקלות בצפון הים עוד יכולות לשנות את הטון
מחירי הגז הטבעי באירופה רושמים את הירידה השנתית החדה ביותר מאז 2023, והם מסיימים את השנה סביב מינוס 40% מול תחילתה. בחוזים העתידיים של מדד המסחר ההולנדי TTF, שמכתיב במידה רבה את הטון לכל היבשת, המחיר נע סביב 28 אירו ל-MWh. זה תמחור שנראה נמוך יחסית על רקע פתיחת עונת החימום והעובדה שמלאי האחסון מתחיל את החורף מתחת לממוצע.
השוק נראה יותר כמו מערכת שמחפשת איזון תפעולי ופחות כמו משבר מתגלגל. אחרי כמה שנים שבהן כל שיבוש קטן התגלגל לקפיצות חדות, הפוקוס עובר לשאלה פשוטה יותר, האם ההיצע מגיע בקצב שמכסה את הביקוש היומי, גם כשנקודת הפתיחה של המלאים פחות נוחה.
מה מחזיק את המחיר נמוך, וסוגיית האחסון
אחד הגורמים המרכזיים הוא עונת חימום מתונה יחסית בתחילתה, שמורידה לחץ מהביקוש לחימום ומאטה את קצב המשיכות מהאחסון. כשאין גל קור ממושך בשלב הזה, השוק מקבל מרווח נשימה שמקטין את פרמיית הסיכון בחוזים הקרובים.
במקביל, נורווגיה ממשיכה להיות עוגן לאירופה דרך צינורות הגז, וברוב הזמן הזרימה נשארת סדירה. לצד זה, יבוא הגז הטבעי הנוזלי LNG גדל משמעותית, והאירופים מושכים מטענים לפי הצורך. לפי סוכנות האנרגיה הבינלאומית, יבוא ה LNG לאירופה עולה השנה בכ 25% ומגיע לשיא, עם 92 מיליארד מטר מעוקב במחצית הראשונה של השנה.
- 330 מיליון דולר: דוראל מעמיקה את הפעילות בארה"ב
- משרד האנרגיה בוחן ייצור אנרגיה לישראל בים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
לתמונה הזו נכנס גם שינוי בהרכב המקורות. מעקב אחר תנועות מטענים מצביע על כך שמטענים מארהב מהווים בערך 56% מיבוא ה LNG של אירופה השנה, מה שתורם לרצף אספקה ומקטין את הרגישות לאירועים נקודתיים באזורי הפקה אחרים.
אתר לקידוח נפט בלב ים קרדיט גרוקירד 20% ב-2025: איך איבד הנפט את הרגישות ההיסטורית למתחים גיאופוליטיים?
ביום האחרון של 2025, מחירי חוזי הנפט צנחו והשלימו את השנה עם ההפסדים השנתיים הגדולים ביותר מאז 2020. הירידות נרשמו על רקע חששות לעודף היצע עולמי, בעקבות ביטול המחויבויות להפחתת הפקה מצד מדינות אופ"ק+ ועלייה בהיקף ההפקה במדינות שלא חברות בארגון - על ה"התבגרות" של משקיעי האנרגיה
נפט פעם כל כותרת על מתיחות במזרח התיכון הייתה מקפיצה את הנפט, היום זה לא המצב. אולי זה "התבגרות" מסוימת של המשקיעים בתחום האנרגיה ואולי הסיבה המרכזית לזה היא שההיצע התרחב ונדד הרחק מהמדינות המפרציות אל מדינות המערב. אם בעבר השוק היה כוסס את הציפורניים לקראת כל פגישה של קרטל אופק, היום הגדלת היצע או הקטנה שלו מתקבלים ביתר איפוק כשההבנה שיש תמיכה הרבה יותר גדולה מארה"ב וקנדה, ארה"ב הפכה מיבואנית תלויה ליצרנית הנפט הגדולה בעולם. היא מייצרת מעל 13 מיליון חביות ביום. כשיש מתיחות במזרח התיכון, העולם יודע שטקסס וקנדה יכולות "לפתוח את הברז" ולפצות על החוסר.
המשקיעים בשוק הנפט מתמודדים עם תמונה של היצע גובר. לצד ביטול ההגבלות על ההפקה במסגרת אופ"ק+, מדינות כמו ארצות הברית וקנדה מגדילות את תפוקתן. במקביל, מלאי הנפט העולמיים נותרו ברמות גבוהות יחסית, מה שמוסיף לחץ מטה על המחירים. הביקוש שעלה בתקופת החגים צפוי להצטמצם עם שובם של עובדים לשגרה, ולחזק את הציפייה לעודף היצע. מגמה זו מושפעת גם מהמעבר ההדרגתי לאנרגיות מתחדשות, שמפחית את התלות בנפט.
חוזה הנפט מסוג WTI ירד ב-0.9% לסגירת השנה במחיר של 57.42 דולר לחבית, מה שמסמן ירידה שנתית של כ-20%. הנפט מסוג ברנט ירד ב-0.8% ונסגר במחיר של 60.85 דולר לחבית, עם ירידה שנתית של כ-18%. ניתוח מעמיק מראה כי הירידות נובעות גם מחוסר ביטחון כלכלי גלובלי, שמשפיע על הביקוש לנפט.
רוסיה ואוקראינה משפיעות על הסנטימנט
למרות שהסיכון הגיאופוליטי עדיין משמעותי הוא הולך ונחלש בחודשים האחרונים. בייחוד אם מסתכלים על המלחמה בין רוסיה לאוקראינה, יש לאחרונה ניסיונות להשגת הסכם שלום שגורמים לתזוזות בשוק. במידה שההסכם לא יושג, צפויה החרפת האלימות ושיבושים באספקת הנפט. במקביל, סנקציות אמריקאיות מגבילות את סחר הנפט של ונצואלה, ומתחים גוברים במזרח התיכון, כמו הקולות החדשים לתקיפה על איראן שנשמעו בין השאר בפגישתם של טראמפ ונתניהו תורמים לחוסר היציבות, עם השפעה ישירה על מסלולי שינוע הנפט.
- מניית הנפט והגז ש-UBS ממליצים עליה
- מחירי הנפט עולים: טראמפ מכריז על חסימת מכליות
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
גם ב-2026, המתיחות הגיאופוליטית לא נעלמת. המלחמה בין רוסיה לאוקראינה רחוקה מסיום ברור, המזרח התיכון עדיין לא רגוע ויש בה עדיין אפשרות להסלמה מהירה, והלחצים על איראן וונצואלה לא צפויים להתפוגג. אבל שוק הנפט כבר לא מגיב לאירועים האלה כמו בעבר. הוא שוק שמביט קודם כל על המספרים, על מאזן ההיצע והביקוש, ופחות על הכותרות.
העולם יודע שהנפט כבר לא תלוי כמעט בלעדית במדינות המפרץ. ארה"ב, קנדה ומדינות נוספות מחזיקות היום ביכולת ייצור שמאפשרת גמישות, תגובה מהירה, ובעיקר תחושת ביטחון. גם אם יש זעזוע אזורי, השוק מעריך שיש מי שיכול למלא את החסר.
