דרשו להגדיל את שווי שימוש הרכב שלהם במיליון שקל - מה פסק בית המשפט?
בני משפחה רשמו שווי שימוש רכב גבוה מהמותר. כך הם רשמו הוצאות גבוהות לצרכי מס, ושילמו פחות מס. כל הטיעונים שלהם נדחו על ידי השופט הרי קירש מבית המשפט המחוזי בתל אביב, בטענה כי הרכב שימש לעבודה, והוכרו הוצאות פחת והוצאות שוטפות. השופט קבע כי במידה ויש להם השגות על אחוזי המס טענותיהם צריכות להיות מופנות לשר האוצר והכנסת.
בית המשפט המחוזי דן לאחרונה בערעור בו שבה ועלתה הסוגיה הנפיצה והבעייתית של זקיפת שווי השימוש ברכב כ"השתכרות או ריווח מעבודה" לעניין סעיף 2 לפקודת מס הכנסה. תחילתו של הסיפור במשפחה שעוסקת שנים רבות בתחום השילוט, לרבות ייצור שילוט אלקטרוני למשרדים. למשפחה יש עסק מאז שנת 1968 שמתנהל במסגרת חברת לטרא סיסטמס.
בני המשפחה הגישו ערעור לגבי השנים 2016-2014. בשנים אלה ההורים והבנים הועסקו כולם כשכירים בחברה בתפקידים שונים. כאשר הכלות, עבדו בחברה חלק מהזמן. המכוניות שהיו רשומות בספרי החברה שימשו את כלל בני המשפחה, הן לצורך נסיעות בבוקר מהבית למשרדי החברה ובחזרה בסוף היום, הן לנסיעות עבודה במהלך היום, והן לנסיעות פרטיות שלא היו קשורות לעבודה כלל. בני המשפחה מתגוררים בירושלים ומשרדי החברה מצויים בתל אביב. מדובר על שמונה מכוניות שונות.
מחלוקת על מיליון שקל
השופט ציין כי "אין מחלוקת כי בני המשפחה היו רשאים להשתמש במכוניות כאוות נפשם, הן מבחינת ייעוד הנסיעות, מועד הנסיעות ואורך הנסיעות. החברה, כמעסיקתם של בני המשפחה, לא יישמה לגביהם את הוראות תקנות מס הכנסה לגבי שווי שימוש ברכב, במקום זאת ייחסה להם החברה הכנסה בגובה 55% מסכום הוצאות הרכב התקופתיות בהן היא עמדה בפועל, כאילו חלות על המקרה הוראות תקנה 2 לתקנות מס הכנסה של ניכוי הוצאות רכב".
- הבטיחו להם תשואה של 8.7% בלי סיכון והכסף נעלם
- "הלך הכסף": המשקיעים בקבוצת הנדל"ן פרסונל בצרות, מה יקבע ביה"מ?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
פקיד השומה, לא הסכים עם הדיווח וערך שומות לבני המשפחה בהתאם לתקנות שווי השימוש ברכב. וכך, נוספה לכלל בני המשפחה, לשלוש שנות המס, תוספת הכנסה בהיקף כולל של כ-961 אלף שקל.
לטענת המערערים תקנות שווי השימוש מביאות לתוצאות בלתי סבירות ושרירותיות וכי יישומן איננו מוביל לגביית מס אמת. טיעון זה מועלה הן באופן עקרוני והן בנוגע לנסיבות המקרה הקונקרטי. בנוסף, טענו כי כבעלי שליטה בחברה דינם שונה מעובדים שכירים רגילים וכי בכל הקשור לשימוש בכלי רכב, דינם אמור להיות מושווה לנישומים עצמאיים – מכאן עריכת תחשיב ההכנסה המבוסס על 55% מן ההוצאות בפועל.
כמו כן, סבורים המערערים כי בשל נסיבות רכישת המכוניות ומימונן, אין מקום להחלת תקנות שווי השימוש, מפני שכלי הרכב לא הועמדו לשימושם על ידי החברה, אלא להיפך.
מה החוק אומר?
- פיצוי של יותר מ-40 אלף ש' למשפחה שטיסתה בוטלה
- מפקח על מקרקעין אישר תמ״א 38 חרף התנגדות בעלי דירה
- תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
- מפקח על מקרקעין אישר תמ״א 38 חרף התנגדות בעלי דירה
השופט קירש ציין כי הוראות החוק במקרה זה ברורות, לפי סעיף 2 לפקודת מס הכנסה נקבע כמקור הכנסה "השתכרות או ריווח מעבודה".
"השתכרות או ריווח מעבודה; כל טובת הנאה או קצובה שניתנו לעובד ממעבידו; תשלומים שניתנו לעובד לכיסוי הוצאותיו, לרבות תשלומים בשל החזקת רכב או טלפון, נסיעות לחוץ לארץ או רכישת ספרות מקצועית או ביגוד, אך למעט תשלומים כאמור המותרים לעובד כהוצאה; שוויו של שימוש ברכב או ברדיו טלפון נייד שהועמד לרשותו של העובד; והכל - בין שניתנו בכסף ובין בשווה כסף, בין שניתנו לעובד במישרין או בעקיפין או שניתנו לאחר לטובתו". בחוק גם נקבע כי "שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, יקבע את שוויו של השימוש ברכב או ברדיו טלפון נייד שהועמד כאמור לרשות העובד".
השופט ציין כי בפקודה נקבע כי "שוויו של שימוש ברכב" הוא סוג של השתכרות מעבודה ולכן הוא מהווה מקור הכנסה הנתון למיסוי. לפי השיטה הנהוגה בשלוש עשרה השנים האחרונות, השווי לכל חודש של שימוש ברכב "שעומד לרשות העובד" יהיה "התוצאה המתקבלת מהכפלת המחיר המתואם לצרכן של הרכב בשיעור שווי השימוש". על פי אותה תקנה, "שיעור שווי השימוש" נע סביב 2.5%. לשם קביעת שווי השימוש לכל חודש, שיעור זה מוכפל במחיר המקורי של הרכב, המבוסס על מחיר הרכב לצרכן. "השווי" שנקבע על ידי שר האוצר בתקנות, לא קשור כלל להיקף ההוצאות הכרוכות בהחזקת הרכב וביצוע הנסיעות בו.
דין הערעור להידחות: "מלווים באנשי מקצוע הבקיאים בדיני המס"
של מי הרכבים בכלל?
ה
שופט קירש קבע כי המציאות שונה בתכלית ממה שהציגו המערערים, משום שהמכוניות היו רשומות במאזן החברה כרכוש קבוע שלה. בני המשפחה הסבירו כי זה נועד רק לשם תביעת פחת על המכוניות וניכוי הוצאות האחזקה, וכי נרשמו להם יתרות זכות על קיום חוב של החברה כלפי בני המשפחה וכך הם משכו כספים מהחברה שלא כדיבידנדים טעוני מס.רואה החשבון הוסיף: "ברגע שהם, הרישום בספרים החברה נוהגת מנהג בעלים אז אין לזה משמעות כי הרישום במשרד הרישוי הוא לא רישום קונסטיטוטיבי. מה שקובע זה הרישום בספרים". אחד מבני המשפחה טען כי "יעץ לנו אפילו עו"ד למה, למה להעמיס? יש לכם רכבים, תביאו את זה לחברה שהחברה לא תקנה רכבים יקרים ולבקש עליהם הוצאות. כל אחד נתן את האוטו שלו והמינימום שביקשנו זה קצת הוצאות" .
"אין מנוס אלא לקבוע כי לצורכי מס המכוניות אכן היו של החברה ולא ניתן הסבר מדוע הן לא נרשמו, בשום שלב, על שמה במשרד הרישוי. מכיוון שכך, יש להמשיך ולומר כי החברה "העמידה" את המכוניות לשימוש בני המשפחה, ועל כן יש מקום להחלת תקנות שווי השימוש, אף בנסיבות המסוימות של המקרה דנן".
השופט תקף את המערערים וכתב כי "הכתובת לטרוניות המערערים בעניין ההסדר הקיים לזקיפת שווי שימוש ברכב היא שר האוצר או כנסת ישראל. טיעוניהם הם בתחום הדין הרצוי (להשקפתם) ולא בתחום הדין המצוי. לטעמי, הערעורים לא היו אכסניה מתאימה למרבית הטענות שהועלו.
השופט קירש דחה את ערעור בני המשפחה וקבע כי בנוסף לתשלום הסכום שנקבע על ידי פקיד השומה של 961 אלף שקל, המערערים ישלמו גם הוצאות משפט של 40 אלף שקל.
- 4.חרטאגו 01/06/2023 18:42הגב לתגובה זווזה ממש דפוק
- 3.יש הרבה תחמנות והרבה אי דיוקים בדוחות (ל"ת)אלקין 01/06/2023 17:19הגב לתגובה זו
- 2.123Gil 01/06/2023 15:39הגב לתגובה זולקרוא ולא להאמין שלקחתם מקרה כזה לבית משפט. יש הבדל בין שיטת מצליח ובין ללכת עם זה עד הסוף. הרי רואה החשבון שלכם יודע שרכב בחברה חייב בשווי וכל הסיפורים לעקוף את זה אינם רלוונטיים.
- 1.ככה קמצנים (ל"ת)כמה עשירים 01/06/2023 15:17הגב לתגובה זו
מפקח על רישום מקרקעין אישר תמ״א 38 חרף התנגדות בעלי דירה
פסק הדין דן במקרה שבו שמונה מתוך תשעת בעלי הדירות בבניין בהרצליה חתמו על הסכם להריסה ובנייה מחדש, בעוד שדיירים באחת הדירות סירבו בטענה שהתמורה מקפחת ואינה משקפת את ערך דירתם. אף שגם לדבריהם דירתם תושבח בכ-400 אלף שקל, הם התעקשו כי מגיעה להם תמורה גבוהה
בהרבה. המפקח דחה את התנגדותם וקבע כי האינטרס הציבורי בחיזוק מבנים גובר על הרצון למקסום רווח אישי
בשכונה שקטה בהרצליה, ברחוב אחד העם, ניצב בניין ותיק שבו תשע דירות. כמו בניינים רבים אחרים שנבנו בשנות החמישים והשישים, גם הוא תוכנן ללא תקן עמידות לרעידות אדמה וללא מיגון בסיסי מפני איומים ביטחוניים. כששמונה מבעלי הדירות בבניין התאגדו וחתמו על הסכם עם אלמוג להריסה ולבנייה מחדש של המבנה במסגרת תמ״א 38/2, הם סברו כי הצליחו להבטיח לעצמם חיזוק ראוי והזדמנות לחדש את סביבת מגוריהם. אלא שנותר גורם אחד שסירב לשתף פעולה - בעלי דירה יחידה בקומה השלישית, שלהם מוצמד גם גג רחב ידיים.
אותם בעלי דירה, יאיר אבן זוהר וורד גורן, טענו כי דירת התמורה שהוצעה להם מקפחת ואינה משקפת את הזכויות המיוחדות שברשותם. לדבריהם, שטח הדירה שנלקח בחשבון בחישוב התמורות היה על פי היתר בנייה ישן, 99.4 מ"ר, בעוד שבפועל דירתם משתרעת על יותר מ-106 מ"ר. לכך נוספו טענות לגבי שוויו של הגג הצמוד בשטח כמעט 98 מ"ר וזכויות בנייה נוספות שלא נוצלו, לטענתם בהיקף של 23 מ"ר. "מדובר בפגיעה קשה ומהותית בקנייננו ובהפרת עקרון השוויון", הם טענו, ואף העריכו את הנזק הכלכלי שנגרם להם בכ-1.2 מיליון שקל.
מנגד, יתר בעלי הדירות טענו כי מדובר בפרויקט הכרחי, שמטרתו חיזוק הבית המשותף ולא העשרת מי מבעליו. הם הזכירו כי שמונה מתוך תשעת הדיירים חתמו על ההסכם, וכי גם הדירה הדומה לזו של הנתבעים - דירת גג אחרת בבניין - קיבלה את אותן תמורות בדיוק ובעליה הסכימו להן. "עצם העובדה שדירת הנתבעים צפויה להיות מושבחת בלפחות 400 אלף שקל, לפי חוות דעת שמאית מטעמם, מוכיחה שהתנגדותם אינה נובעת מפגיעה אמיתית בקניינם אלא מציפייה להגדלת הרווח", טענו השכנים.
מבחן של שוויון מהותי-כמותי
המפקח על רישום המקרקעין, ארז שטיינברג, בחן את מכלול הטענות. הוא ציין כי לפי ההסכם יקבלו הנתבעים דירה חדשה בקומה השישית בשטח של 120.43 מ"ר, הכוללת ממ"ד, מרפסת שמש, חניה ומעלית - תוספות משמעותיות ביחס לדירתם הישנה. "אין חולק כי ערכה של דירת הנתבעים יעלה כתוצאה מהפרויקט", הוא כתב בהחלטתו, ואף הדגיש כי שמאי מטעם הנתבעים עצמו העריך את דירת התמורה ב-4.215 מיליון שקל, לעומת 3.82 מיליון שקל - השווי של הדירה המקורית. שטיינברג התעכב על עקרון השוויון בתמורות - סוגיה שמלווה פרויקטים רבים של תמ״א. הוא הזכיר כי בפסיקה נקבע שהמבחן הוא "שוויון מהותי־כמותי", כלומר האם כל בעלי הדירות מקבלים תוספת שטח דומה מבחינת היקפה, ולא בהכרח שווי כלכלי זהה. לדבריו, "דירת התמורה לנתבעים צולחת את המבחן המהותי־כמותי, שהותווה בפסיקה", שכן היא קיבלה את אותן תוספות כמו הדירה הדומה לה בבניין.
- סירב לחתום על ליווי בנקאי לתמ"א - וישלם ביוקר
- היזמית טענה שעיכוב במסירת חניון הוא "כוח עליון"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בנוגע לטענת חוסר הכדאיות הכלכלית בשל "רווח יזמי מופרז", קבע המפקח כי אין לקבלה. בעוד שהמומחה מטעם הנתבעים טען לרווחיות של 62%, המומחה שמונה מטעם התובעים קבע כי מדובר בכ-16% בלבד - שיעור גבולי לפרויקט מהסוג הזה. שטיינברג קיבל את עמדת התובעים והבהיר כי, "בעלי הדירות זכאים לתמורה סבירה והוגנת, אך לאו דווקא לחלוקה שווה של רווחי הפרויקט בינם לבין יזמיו". הוא הדגיש כי הנתבעים לא הציגו חלופה קונקרטית אחרת ולא הראו יזם מוכן לבצע את הפרויקט בתנאים טובים יותר.
פיצוי של יותר מ-40 אלף ש' למשפחה שטיסתה בוטלה
משפחה שומרת מצוות שהייתה אמורה לשוב מפריז לישראל ביום שישי בבוקר בטיסת ארקיע, נאלצה להישאר בצרפת עד יום ראשון, לאחר שהטיסה נדחתה ביותר מ-20 שעות. חברת התעופה טענה כי התקלה נגרמה כתוצאה מצירוף נסיבות חריג ובלתי צפוי - גלגל שנקרע במטוס אחר באיסלנד, אך
בית המשפט דחה את טענותיה וקבע כי מדובר במחדל צפוי מראש, ותוצאה של התנהלות רשלנית ושאננה
ביום שישי לפנות בוקר, ב-26 באוגוסט 2022, ארזה משפחת זמיר את מזוודותיה ונערכה לשוב מפריז לישראל. ההורים וארבעת ילדיהם, כולם שומרי מצוות, הזמינו טיסת ארקיע שנקבעה לשעה 00:25. אלא שכשהגיעו לשדה התעופה, הם גילו שהמטוס כלל לא מוכן להמראה. בשעות הלילה נאמר להם כי צפוי עיכוב, אך רק לקראת 3:00 לפנות בוקר התברר שהטיסה בוטלה לגמרי. מה שהחל באיחור קל, נהפך עד מהרה לסוף שבוע מתסכל בן 60 שעות של חוסר ודאות, עוגמת נפש והוצאות כבדות. בני המשפחה, שלא היו מוכנים לחלל שבת, מצאו עצמם לכודים בפריז ללא נציג של החברה וללא כל מענה. הטיסה החלופית שהוצעה להם - למחרת ב-21:30 בלילה - יצאה בעיצומה של השבת, ולכן הם נאלצו להישאר בצרפת עד ליום ראשון. רק אז הם שבו לישראל, באיחור של כמעט שלושה ימים מהמועד המתוכנן.
ארקיע טענה כי העיכוב בטיסה נבע מצירוף נסיבות חריג ובלתי צפוי - תקלה בגלגל מטוס אחר שלה, שהתגלתה יומיים קודם לכן בטיסה לאיסלנד. לטענת החברה, לאחר שהוחלף הגלגל התקול, הוא הוטס חזרה לישראל, אך עקב מחסור בכוח אדם בשדה התעופה בן גוריון, לא ניתן היה לפרוק אותו מבטן המטוס בזמן. כך נוצר עיכוב בלוח הטיסות, שגרר ביטול של הטיסה מצרפת.
אלא שהשופט אביים ברקאי מבית משפט השלום בתל אביב לא קיבל את ההסבר. בפסק הדין שלו נכתב כי, "העיכוב יוצא הדופן בהמראה שעלה על עשרים שעות הוא זה שהפך את טיסת התובעים ל'טיסה שבוטלה'". השופט ציין כי התקלה לא נבעה מאירוע בלתי צפוי, אלא מהתנהלות צפויה וידועה מראש. "הנתבעת יודעת שאירוע סיום חיי הגלגל הוא אירוע צפוי וקיומו וודאי", כתב השופט בהכרעתו, "ואולם הנתבעת אינה עושה דבר כדי למנוע את התקלות שינבעו ממנו, אלא פועלת רק כאשר אותו גלגל אכן הגיע לסוף חייו".
החברה מחליפה גלגלים רק כשמתגלים סימני שחיקה
נציג התחזוקה של ארקיע, מר חיים פרץ, העיד כי הגלגל שבו התגלתה התקלה עבר כבר 275 נחיתות, כשאורך חייו הממוצע של גלגל מטוס הוא 300 נחיתות. הוא הודה כי החברה אינה מחליפה גלגלים מראש, אלא רק כשמתגלים סימני שחיקה. השופט ברקאי ציטט מתוך עדותו: "העד: גלגל מוחלף בהתאם, עם הבדיקה הוויזואלית שלו... אין פג תוקף לצמיגים... יכול להיות 350, יכול להיות 400, יכול להיות 250". בהמשך אף העיר השופט כי, "אם 'יכול להיות' שחיי הגלגל יהיו רק 250 נחיתות - הרי בוודאי שהיה על הנתבעת להיערך לאירוע הצפוי לאחר שזה כבר עבר 275 נחיתות".
- התחרות חוזרת? ארקיע משיקה את יעדי הסתיו והחורף
- ארקיע פותחת קווים למזרח הרחוק: האנוי ובנגקוק
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בית המשפט קבע כי ארקיע לא הוכיחה את טענתה בדבר "נסיבות מיוחדות" שאינן בשליטתה - תנאי הכרחי להשתחררות מחובת הפיצוי לפי סעיף 6(ה) לחוק שירותי תעופה. לא זו בלבד שהתקלה היתה צפויה, אלא שגם הטענה בדבר מחסור בכוח אדם בנתב"ג הועלתה "בעלמא וללא כל הוכחה", כדבריו. השופט הדגיש כי החברה לא הציגה מסמכים, תכתובות או עדויות שיתמכו בטענותיה לגבי עיכוב בפריקת הגלגל או העומס בשדה התעופה.
