חוב של 1,069 שקל תפח פי 15 - דמי הפיגורים נחתכו לאפס

כמעט שלושה עשורים עברו מאז שהחוב הזה נולד. תיק ההוצאה לפועל נפתח בשנות התשעים, בתקופה שבה הכלכלה הישראלית נראתה אחרת, יוקר המחיה היה ברמות אחרות, והרבה לפני שאנשים התרגלו לשמוע על חובות שתופחים לממדים בלתי נתפשים בגלל תוספות של ריביות, הצמדות ודמי פיגורים. אבל עבור חייב אחד, יליד 1947, המציאות הזו נמשכה שנים ארוכות, ולבסוף הגיעה אל שולחנה של רשמת ההוצאה לפועל מלשכת כפר סבא, מיטל דלל-איינשטיין, שהחליטה לעצור את הסחף.

החוב המקורי הגיע בזמן פתיחת התיק, ב-1997, לסכום צנוע יחסית: 1,069 שקל בלבד. אלא שהמספר הזה, כפי שמתברר, היה רק נקודת ההתחלה. לפי נתוני התיק, לאורך השנים נגבו בו החזרים בסכום כולל של 2,678 שקל. כלומר החייב שילם בפועל יותר מסכום הקרן המקורית, ובכל זאת, יתרת החוב תפחה והגיעה נכון למועד ההחלטה ל-16,242 שקל. יתרת החוב הגיעה להיקף של פי 15 מסכום הקרן המקורי. כשהחוב מגיע לממדים כאלה, השאלה המשפטית-חברתית שמרחפת מעל פני השטח אינה רק כמה חייבים לשלם, אלא גם איך הגענו לכאן, ובעיקר האם נכון לאפשר לחוב כזה להמשיך לגדול כאשר חלק משמעותי ממנו מורכב מתוספות שנצברו לאורך תקופה ארוכה מאוד. במקרה הזה, החייב לא פנה בבקשה למחיקת החוב עצמו או להפחתת הקרן, אלא ביקש להפחית את הריביות שנצברו בתיק, ובמוקד ההכרעה עמדה האפשרות להפחית את דמי הפיגורים, באמצעות סמכות ייחודית שמוקנית לרשם ההוצאה לפועל בחוק.

החייב, כך נטען בבקשה שהוגשה, הוא אדם בן 77 שמוכר כנכה על ידי המוסד לביטוח לאומי, ומצבו הבריאותי קשה. לפי האמור, הוא מרותק למיטתו, וכל הכנסתו מגיעה מקצבת אזרח ותיק בלבד. בנוסף, נטען שגם רעייתו מתקיימת מקצבת אזרח ותיק. הנתונים האישיים האלה אינם שוליים. הם נהפכו להיות חלק מהשיקולים שנבחנו במסגרת ההחלטה, משום שהשאלה אינה רק משפטית טכנית, אלא נוגעת ליכולת הכלכלית של החייב לעמוד בחובותיו. התיק המדובר ממילא לא התנהל במנותק, אלא היה חלק ממסגרת רחבה יותר: התיק כלול במסגרת תיק איחוד שנפתח לחייב ב-2017, ובמסגרתו נקבע לו צו חיוב חודשי בסכון של 350 שקל. גם כאן, לפי נתוני ההחלטה, החייב שילם כמעט באופן רציף ובהתאם לצו התשלומים שנקבע.

אחת הטענות המרכזיות שהועלו בבקשה היתה טענת השיהוי בגביית החוב מצד הזוכה. לפי המתואר, מדובר בשיהוי ניכר שנמשך שנים ארוכות, ושכתוצאה ממנו הצטברו ריביות ודמי פיגורים, עד שהחוב תפח והגיע לסכום שנהפך לגמרי לא פרופורציונלי ביחס לסכום המקורי. בפסק הדין שפורסם צוין כי "כן נטען לשיהוי ניכר מצד הזוכה בגביית החוב במשך שנים ארוכות, באופן שגרם להצטברות ריביות ודמי פיגורים, עד אשר סכום החוב תפח והגיע לכדי סכום העולה פי 15 מסכום הקרן המקורי".

• פתחה תיק הוצל"פ נגד אביה: התחייבות בהסכם גירושים מחייבת
• ביקש לסחור בכספי הנושים ולהבטיח תשואה - מה נפסק?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

הזוכה לא טרח להגיב

הטענה הזו מתחברת גם לתמונה הרחבה יותר של מערכת ההוצאה לפועל בישראל: מצד אחד, מדובר במנגנון שמטרתו לאפשר לזוכים לגבות חובות שמגיעים להם; ומצד שני, מדובר בכלי שמופעל כלפי חייבים רבים שנמצאים במצוקה אמיתית, לעתים במשך שנים, כשרכיב התוספות הוא זה שמנפח את הסכום ומקבע אותם בתוך מעגל שקשה לצאת ממנו. בדיוק על הרקע הזה, נוצר בשנים האחרונות דגש גובר והולך על האפשרות לצמצם רכיבים כמו דמי פיגורים וריביות, בייחוד כשמדובר בנסיבות חריגות. במקרה הזה, הרשמת מיטל דלל-איינשטיין ציינה כי הבקשה הועברה לתגובת הזוכה, אבל עד למועד מתן ההחלטה לא הוגשה תגובתו, אף שחלף המועד שניתן לכך.

אף שהיעדר התגובה מצד הזוכה אינו בהכרח חזות הכל, הוא יכול להשפיע במובן הזה שהוא קיבל הזדמנות לטעון את טענותיו ולא מימש אותה בפועל - דבר שמותיר את המערכת להתמודד עם הבקשה על בסיס הנתונים הקיימים והמידע שנמסר מצד החייב. כאן נכנסת גם הסמכות המשפטית שעליה התבססה ההחלטה: סעיף 81א4 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, לפי הנוסח שלו לאחר תיקונו החל מה-1 לינואר 2025.

הרשמת הפנתה לסעיף הנ"ל וקבעה כי סמכות רשם ההוצאה לפועל להפחתת ריביות מעוגנת בו, תוך שהיא מצטטת את לשונו: "רשם ההוצאה לפועל רשאי, מיוזמתו או לפי בקשת החייב ולאחר שנתן לזוכה הזדמנות לטעון את טענותיו, להפחית את תוספת הריביות ודמי הפיגורים הנצברים בתיק ההוצאה לפועל". לצד זה הודגש בהכרעת הדין כי קיימת גם מגבלה מובנית –-ריבית הבסיס וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה אינן מופחתות אלא מטעמים מיוחדים שיירשמו. לאחר שהוצגה המסגרת החוקית, הרשמת הבהירה כיצד הופעלה הסמכות במקרה הנוכחי. היא צינה כי היא עיינה בנתוני התיק ובמערכת, והתייחסה בין היתר לנסיבותיו האישיות והכלכליות של החייב, לסכום החוב בעת פתיחת התיק, לגבייה שבוצעה בו, להליכים שננקטו, וגם למגמות החקיקה והפסיקה העדכניות בסוגיית הפחתת ריביות.

• אושרה העלאת שכירות לדייר מוגן בחנות - אחרי 36 שנה
• נפל במדרגות של הבניין בדרך הביתה - תאונת עבודה?
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• דירות בכיכר המדינה, פנטהאוז בראשון, מרצדס, יהלומים, ומזומנים...

ראייה רחבה יותר של השאלה מהו תפקיד ההוצאה לפועל

הפסקה הזו בהחלטה היא לב לבה של ההנמקה, והיא מציירת תמונה של החלטה שלא מתבססת רק על מספרים, אלא גם על ראייה רחבה יותר של השאלה מהו תפקיד ההוצאה לפועל, בייחוד כשמדובר בחייב של קשיש ונכה, שמתקיים מקצבאות בלבד ומשלם צו תשלומים כמעט ברציפות. הרשמת כתבה בהחלטתה כי, "לאחר שעיינתי בנתוני התיק ובמערכת, בנסיבותיו האישיות והכלכליות של החייב, בסכום החוב בעת פתיחת התיק, בגבייה שבוצעה בו, בהליכים שננקטו וכן בשים לב למגמות החקיקה והפסיקה העדכניות בסוגיית הפחתת ריביות - ובהתאם לסמכותי לפי סעיף 81א4 לחוק - מצאתי כי יש מקום להיעתר לבקשה".

אחרי ההכרעה העקרונית, הגיעה גם ההחלטה המעשית, שהיתה חד-משמעית. הרשמת הורתה על הפחתת דמי הפיגורים בשיעור של 100%, החל ממועד פתיחת התיק ועד למועד מתן ההחלטה. המשמעות היא שהרכיב הזה, שצבר נפח משמעותי לאורך השנים, יימחק למעשה מהחוב. היא כתבה בהכרעת הדין כי, "אשר על כן, אני מורה על הפחתת דמי הפיגורים בשיעור של 100% החל ממועד פתיחת התיק ועד למועד מתן החלטה זו".  לבסוף נקבע גם ההמשך הטכני, אך המשמעותי מבחינת החייב, שלפיו, "המזכירות תפעל להקטנת החוב בהתאם".

מה זה בכלל דמי פיגורים, ולמה הם לפעמים נהפכים לחלק הכי גדול בחוב?
דמי פיגורים הם סוג של "תוספת עונשית" על זה שהחייב לא שילם בזמן, והם יכולים להצטבר חודש אחרי חודש. במקרה הזה, החוב המקורי היה רק קצת יותר מ-1,000 שקל, אבל השנים עשו את שלהן, ודמי הפיגורים והריביות הפכו את החוב למשהו גדול הרבה יותר.

אם החייב כבר שילם יותר מהחוב המקורי, איך זה הגיוני שהוא עדיין נשאר עם חוב של יותר מ-16 אלף שקל?
משום שלא תמיד התשלומים הולכים ישר לקרן. לפעמים רוב מה שנצבר זה תוספות כמו ריביות ודמי פיגורים, וכשזה נמשך הרבה שנים, הסכום הכולל יכול להמשיך לטפס גם אם החייב שילם פה ושם לאורך הדרך.

למה בעצם ההחלטה היא להפחית רק את דמי הפיגורים, ולא גם את כל הריביות או את הקרן עצמה?
מכיוון שהחוק נותן לרשמת אפשרות להפחית את התוספות שנצברות בתיק, אבל לא כל דבר אפשר להפחית באותה הקלות. יש רכיבים שהחוק מתייחס אליהם בצורה קשוחה יותר, ורכיבים אחרים שהמערכת כן מאפשרת יותר גמישות לגביהם.

מה זה תיק איחוד ולמה זה חשוב במקרה הזה?
תיק איחוד זה מצב שבו לחייב יש כמה חובות בכמה תיקים, ואז מאחדים אותם למסגרת אחת, עם תשלום חודשי מסודר. זה חשוב כאן כי הרשמת ראתה שהחייב משלם על בסיס קבוע לפי הסכם התשלומים, וזה יכול להראות שהוא לא בורח מהחוב אלא כן מנסה לעמוד בו.

אם הזוכה לא הגיש תגובה בזמן, זה אומר שהחייב ניצח אוטומטית?
לא בדיוק אוטומטית, אבל זה כן יכול להשפיע מאוד. כשהזוכה מקבל הזדמנות להגיב ולא עושה את זה, הרשמת נשארת עם פחות טיעונים בצד השני, ואז היא יכולה לקבל החלטה על בסיס מה שיש בתיק ומה שהחייב טען והראה.

למה זה משנה שהחייב מוכר כנכה ומתקיים מקצבאות?
מפני שכשמדברים על תשלום חוב, בית משפט או רשמת הוצאה לפועל לא מסתכלים רק על מספרים. הם גם בודקים מה המצב של הבן אדם: האם יש לו הכנסה, האם הוא מסוגל לשלם, והאם יש פה מצב שבו החוב כבר נהיה כמעט בלתי אפשרי לתשלום מבחינה אנושית וכלכלית.

מה המשמעות של הפחתה של 100% בדמי הפיגורים?
המשמעות היא שכל רכיב דמי הפיגורים שנצבר בתיק נמחק לחלוטין. לא חלק ממנו, לא הנחה קטנה, אלא איפוס מלא של דמי הפיגורים. זה יכול לחתוך מהחוב סכום משמעותי, בייחוד בתיקים ישנים מאוד.

אחרי ההחלטה הזו, התיק נסגר וזהו, נגמר?
לא בהכרח. ההחלטה אומרת להפחית את דמי הפיגורים ולהקטין את החוב בהתאם, אבל לא נכתב בה שהחוב נמחק כולו או שהתיק נסגר מיד. בפועל, אחרי שהמזכירות מעדכנת את החוב, נשאר לראות מה היתרה החדשה ומה יקרה עם המשך התשלומים במסגרת תיק האיחוד.