סבב בחירות שלישי תוך כשנה וחצי והאדישות בקרב הציבור מורגשת ביתר שאת. אלו שמאסו בחילופי ההאשמות בין שתי מפלגות השלטון הפוטנציאליות ועדיין חושבים להצביע, מתקשים למצוא אלטרנטיבת ביניים - כזו שנושאת את הדגל החברתי ומחזירה למרכז הבמה נושאים חשובים באמת שהוציאו אנשים לרחובות במחאה החברתית לפני עשור כמעט.

עד לא מזמן היתה זו מפלגת 'כולנו' שרצה על הטיקט הזה והייתה תקוותם של לא מעט בוחרים לאחר שקיבלה 10 מנדטים בבחירות לכנסת ה-20. מדובר בהישג לא מבוטל למייסדה, שר האוצר היוצא משה כחלון, שפורש פעם נוספת מהחיים הפוליטיים מתחת לרדאר וללא כל הודעה רשמית. עם השבעתה של הממשלה החדשה ככל שתקום, ובהינתן שלא נראה סבב רביעי, יסיים כחלון את תפקידו. זאת לאחר התרסקות המפלגה בבחירות הבאות, אז קיבלה פחות ממחצית הקולות מהפעם הראשונה שהתמודדה לכנסת – 4 מנדטים בלבד. בבחירות לכנסת ה-22 כבר אוחדה המפלגה עם מפלגת 'הליכוד' כשכחלון חזר להתפקד לשורותיה ושרת הבינוי והשיכון, יפעת שאשא ביטון, נותרה הנציגה היחידה מטעם 'כולנו' בכנסת.

יציאתו של כחלון מהזירה הפוליטית צוננת בהרבה מההתלהבות שהפגין עם חזרתו לפוליטיקה לפני כשש שנים, מלווה במפלגה חדשה ואמון הציבור - הצעירים בעיקר, שלימים זנחו בקלפי את המועמד שלכל הפחות הצליח יותר מאחרים לעשות עבורם בתחום הדיור.

נטו הצלחה, מקסימום ניסיון

עת הקים את 'כולנו' באפריל 2014, מיתג אותה כחלון כמפלגה חברתית-כלכלית שמכוונת "נטו" לטובת האזרח. הוא הצהיר כי משבר הדיור הוא אחד הנושאים המרכזיים עבורם קמה המפלגה. ואכן, בתקופת כהונתו, הוא הפנה חלק ניכר ממאמציו לנושא בעיקר באמצעות תוכנית הדגל שלו - "מחיר למשתכן", השנויה במחלוקת (כפי שיורחב בהמשך). עוד הוא הוביל מהפכה בהיבט התכנון בשוק הנדל"ן כשפעל לאיחוד הסמכויות הרלוונטיות תחת משרד האוצר ומטה הדיור החדש, בהן מינהל התכנון שהיה קודם לכן במשרד הפנים, ורשות מקרקעי ישראל (רמ"י). במקביל, החברה הממשלתית "דירה להשכיר" שהינה זרוע הביצוע של משרד האוצר, הפכה גם היא לחלק ממטה הדיור. המשמעות – כוח אדיר  שהתרכז בידי משרד האוצר.

• טאקאיצ’י בדרך לראשות הממשלה ביפן - המניות מזנקות והין נופל
• אינפלציה, אורז וטראמפ: יפן הולכת לבחירות
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

כמו כן, אחד המהלכים המזוהים ביותר עם שר האוצר הוא העלאת מס הרכישה למשקיעים על ריבוי דירות (המכונה גם מס דירה שלישית), שמטרתו היתה לצמצם את היקף הדירות הנרכשות לצורכי השקעה לטובת הגדלת ההיצע לזוגות הצעירים המעוניינים לרכוש את דירתם הראשונה.

בכך קיווה כחלון לקצר תהליכים ולהביא להורדת מחירי הדיור. בפועל, המציאות לא עלתה בקנה אחד עם אותן שאיפות: המשקיעים אכן יצאו, המחירים לא ירדו – מגורים ושכירות כאחד, ורבים מהרוכשים המתינו על הגדר להזדמנות המיוחלת במסגרת מחיר למשתכן שבסופו של דבר נתנה מענה לפלח מאוד מצומצם באוכלוסייה.

עד היום, זכו כ-72 אלף זכאים במסגרת התכנית, מהם כ-30 אלף קיבלו מפתח. בסך הכל מדובר בעשרות אלפי רוכשים שקיבלו הנחה שהגיעה לעתים לאף יותר מ-30% ממחירי השוק, המהווים מאות אלפי שקלים – סכום לא מבוטל ומשמעותי לזוג צעיר בתחילת דרכו. אלא שפערי ההנחות חשפו שונות גדולה בין אזורי המרכז לפריפריה, תוך הצפת דירות באזורים שאינם אזורי ביקוש ולו רק בגלל שהיתה קרקע פנויה. משכך מחירי הדירות באזורי הביקוש המשיכו לעלות ומגמה זו אינה צפויה להיעצר. במקביל, יכולת ההשתכרות של הציבור לא השתנתה ולמרות העלייה בשכר הממוצע, הוא אינו מדביק את קצב עליית המחירים, כשנכון להיום מספר המשכורות לרכישת דירה רק הולך ועולה.

• עסקת הענק ברמת גן: השלישות תהפוך לשכונה יוקרתית
• ככה תפחיתו את החזר המשכנתא שלכם - והאם הריבית שאתם משלמים טובה?
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• לזה הקבלנים לא ציפו - מבול של ביטולי עסקאות בפתח

אז מה כן צריך לעשות?

תחילה, יש לפעול לצמצום ביורוקרטיה ולהקל תהליכים בשחרור קרקעות, בין היתר דרך הקטנת הגופים העוסקים במלאכה – יש יותר מדיי כאלה ואין בהם צורך (בין היתר הותמ"ל, הרשות להתחדשות עירונית). כמו כן, נדרשת התייחסות למשך הזמן הנדרש להוצאת היתרי הבנייה – התור לוועדות התכנון והבניה מתארך ככל שהיקף השיווקים הולך וגדל, ואלו אינן עומדות בעומס, ובמקביל הזמן שלוקח לעלות על הקרקע מעת קבלת ההיתר ממושך ובסך הכל מדובר בתהליך של למעלה משלוש שנים. כך למשל, במסגרת מחיר למשתכן ניתנו עד היום היתרי בניה רק למחצית מהקרקעות ששווקו, משמע עשרות אלפי דירות שטרם החלה בנייתן, כשאין בכלל תשתיות מתאימות לפיתוח הקרקעות.

כמו כן, יש למקד יותר את אופן העזרה לצעירים ולייעל את השיטה של התכנית הממשלתית דרך קריטריונים מסוימים כדוגמת רמת שכר, מיקום גיאוגרפי ועוד – באופן שייצר אחידות ושוויוניות גדולה יותר בהטבות שיוענקו לחסרי דירה. ככלל, יש לרסן התערבות ממשלתית אגרסיבית ולסייע היכן שצריך דרך מענקים והטבות מס לצעירים.

יותר מכך, נדרש שינוי תפיסתי בכל הקשור להשכרה ארוכת טווח כאלטרנטיבה אמיתית לרכישת דירה – לא כל זוג צעיר בתחילת דרכו צריך למהר לקנות דירה. בהקשר זה יש לציין גם את נושא הסדרת שוק השכירות – המציאות הבעייתית בה השוכרים נאלצים לעבור דירה לעתים קרובות, בין אם בשל החלטה שרירותית של בעל הדירה או דרישות מוגזמות מצד שוכרים קיימים שמנצלים את עודף הביקוש, דוחפת דווקא אנשים לרכישת דירה מתוך רצון להגיע לנחלה מסוימת ולצאת מהמירוץ הבלתי נגמר.

ישנה גם סוגיית ההתחדשות העירונית שמסתמנת כפתרון המרכזי והמשמעותי ביותר להגדלת היצע הדירות באזורי הביקוש אך עדיין מדובר בקצב איטי, והרשויות המקומיות מצדן, לא אחת מערימות קשיים בקידום תהליכים אלו, ובייחוד בתקופה כאוטית זו כשאין מי שינצח על התזמורת.

אכן, המלאכה רבה ואין עוררין על כך שדרכו של כחלון בטיפול במשבר הדיור לא הייתה חפה מטעויות וכן, מפלגת 'כולנו' לא הייתה הצלחה מסחררת, ועדיין – בתחום מאתגר ממילא שרבים מעדיפים להתרחק ממנו, היא לפחות ניסתה. כחלון ניסה. כך או אחרת, כדי למדוד את השפעתה האמיתית יידרשו עוד מספר שנים. מה שבטוח הוא שבמסגרת תפקיד שר האוצר, שהינו כפוי טובה במהותו, בחירתו של כחלון לשאת את הדגל בתחום שכבר ידע שנים לא פשוטות, לא היתה מובנת מאליה וההכרה מצד אותם צעירים שעמדו במוקד מאמציו לא הגיעה. מכאן עולה השאלה – האם חובת ההוכחה חלה רק על נבחרי הציבור, או אולי גם על המצביעים?