UBS מחזיר 3 מיליארד דולר לבעלי המניות, בזמן שהמדינה דורשת ממנו 22 מיליארד לחיזוק ההון
הבנק השווייצרי סיים רבעון עם רווח נקי של 2.8 מיליארד דולר וזרימת כספים חריגה לניהול ההון, ומכריז על רכישה עצמית חדשה בדיוק כשהרגולטור מבקש ממנו לשמור כרית הון גדולה בהרבה
הנהלת UBS והרגולטור השווייצרי מציגים שתי קריאות שונות לגמרי של אותו מאזן. בציריך הודיעו היום על תוכנית רכישה עצמית חדשה בהיקף שלושה מיליארד דולר, שהיא מטבעה הצהרה שיש עודף הון שראוי להחזיר לבעלי המניות. בברן, במקביל, מקודמת חקיקה שתחייב את הבנק להחזיק כרית הון גדולה בהרבה. הפער בין שתי הקריאות האלה הוא מה שמניע את המניה מאז תחילת השנה.
התוכנית החדשה מגיעה אחרי שהבנק השלים החודש תוכנית קודמת באותו היקף. לפי ההודעה, לפחות מיליארד דולר יירכשו בשלושת החודשים הקרובים, והרכישות יימשכו עד הרבעון השני של 2027. UBS מסר גם שהוא בדרך לעבור את יעד החזר ההון של 15% לשנה הנוכחית, כשקצב הרכישות בהמשך יתעדכן לפי תוצאות הדיון הרגולטורי. בפועל הבנק שומר לעצמו אופציה: מחזיר כסף עכשיו, ומשאיר גמישות לצמצם את הקצב אם החקיקה תעבור במתכונת המחמירה.
רכישה עצמית מקטינה בדיוק את הכרית שברן מבקשת להגדיל
המתח בין שתי ההודעות הוא חשבונאי לגמרי. רכישה עצמית של מניות משמעה שהבנק מוציא מזומן מהקופה וגורע מניות מההון העצמי, ולכן היא מקטינה ישירות את הון הליבה, אותו CET1 שהרגולטור מבקש להגדיל. שלושה מיליארד דולר שיוצאים החוצה הם שלושה מיליארד שיפסיקו לעמוד כנגד הדרישה החדשה. מכאן גם הניסוח הזהיר בהודעה: התחייבות מיידית למיליארד דולר בלבד, והשאר כפוף להתפתחות בפרלמנט.
יחס הון הליבה עצמו מודד את הון הבנק ביחס לנכסי הסיכון המשוקללים, כלומר לתיק האשראי וההשקעות אחרי שכל נכס קיבל משקל לפי מידת הסיכון שלו. 14.4% משמעם שכנגד כל 100 דולר נכסי סיכון עומדים 14.4 דולר הון בעלים שסופג הפסדים לפני שנוגעים בפיקדונות ובנושים. בנקים אירופיים גדולים פועלים בטווח דומה, כך שהמחלוקת בשווייץ נוגעת פחות ליחס הנוכחי ויותר לשאלה כמה הון יידרש כנגד הפעילות הבינלאומית.
רבעון שנשען על חדרי המסחר ועל זרימת כספים חריגה
הרבעון עצמו סיפק את הרוח הגבית. הרווח הנקי הסתכם ב-2.8 מיליארד דולר, מעל הצפי, וההכנסות עלו ל-13.7 מיליארד דולר מול 12.1 מיליארד ברבעון המקביל ותחזית של 13.3 מיליארד. חטיבת ההשקעות הובילה את השיפור עם קפיצה של 26% בהכנסות: המסחר במניות הוסיף 53%, והפעילות של גיוסי הון וחוב עלתה ב-55%. הרווח לפני מס בחטיבה הגיע ל-1.2 מיליארד דולר, יותר מכפול מהרבעון המקביל. גם ניהול ההון, הליבה של הבנק, עקף את הציפיות עם 36 מיליארד דולר של כספים חדשים נטו מול הערכות של כ-21 מיליארד, ורווח לפני מס של 1.9 מיליארד. יחס הון הליבה, CET1, עמד על 14.4%, זהה לרבעון המקביל ומעט מתחת לתחזית.
שני מקורות הרווח האלה שונים זה מזה באיכותם, וזה חשוב לתמחור. הכנסות מסחר תלויות בתנודתיות ובנפחים, ולכן הן חוזרות ונעלמות עם מחזור השוק. כספים חדשים בניהול הון נשארים אצל הבנק שנים ומייצרים דמי ניהול קבועים, ולכן שוק ההון מוכן לשלם עליהם מכפיל גבוה יותר. הפער בין 36 מיליארד דולר שנכנסו בפועל ובין 21 מיליארד שציפו לו הוא אפוא הנתון המשמעותי ברבעון הזה יותר מהזינוק במסחר, והוא גם מדד ישיר להצלחת שימור לקוחות קרדיט סוויס.
הסביבה שבה נרשמו התוצאות האלה היטיבה עם חדרי המסחר בעולם כולו. בנקי ההשקעות האמריקניים רשמו ברבעון השני הכנסות שיא של כ-47 מיליארד דולר על רקע המלחמה באיראן, התנודתיות בשווקים והתנועות החדות במחירי הנפט. בפעילות האמריקנית של UBS נרשמה זרימה נטו של מיליארד דולר, גם אחרי יציאה של 10 מיליארד שקשורה לעונת המס המקומית, והבנק קיבל בחודשים האחרונים אישור לרישיון בנקאי אמריקני מלא שרדף אחריו שנים.
הרישיון האמריקני הוא סעיף שקל לפספס בין המספרים. הוא מאפשר לבנק לאסוף פיקדונות מקומיים ולהעניק אשראי ישירות בארצות הברית, במקום לפעול דרך מבנים מוגבלים יותר, וכך הוא מקטין את התלות במימון סיטונאי יקר בשוק הגדול ביותר לניהול הון בעולם. עבור גוף שמנהל הון פרטי, היכולת להציע ללקוח גם משכנתה וגם הלוואה כנגד תיק ההשקעות היא חלק מרכזי מהתחרות מול הבנקים האמריקניים.
שילוב קרדיט סוויס מתקרב לסיומו, ועם הרבעון הזה נרשם חיסכון נוסף של כ-1.1 מיליארד דולר בעלויות ברוטו. סרג'יו ארמוטי, המנכ"ל, אמר בראיון טלוויזיוני שהתהליך נמצא בשלביו האחרונים, שלוש שנים אחרי הדוח המאוחד הראשון של הקבוצה המשולבת. הדרך לשם הייתה יקרה: כבר בשלב הרכישה העריך הבנק פגיעה של מיליארדי דולרים בהון, לצד רווח חשבונאי חד פעמי גדול מרכישת נכסים מתחת לערכם בספרים.
למה ברן דורשת הון בבית כנגד סניפים בחו"ל
הוויכוח הרגולטורי נשען כולו על מה שקרה לקרדיט סוויס. הממשלה השווייצרית מבקשת לחייב את UBS להחזיק בבית הון עצמי כנגד הפעילות בחו"ל בשיעור של 100% משווי ההון של כל יחידה, במקום 60% היום. בפועל מדובר בדרישה להקצות הון מקומי כנגד סניפים וחברות בת מעבר לים, גם כשאלה כבר עומדות בדרישות ההון של הרגולטור המקומי שלהן. UBS מעריך שהשינוי יחייב אותו בכ-22 מיליארד דולר הון ליבה נוסף, מעבר לכ-15 מיליארד שנדרשו ממנו כבר בעקבות הרכישה.
ההיגיון של ברן נובע מגודל. מאזן הבנק גדול מהתוצר השנתי של שווייץ כולה, ומדינה קטנה שנדרשת לחלץ גוף כזה פעם שנייה תעמוד בפני חשיפה תקציבית שקשה לספוג. הדרישה להון בבית נועדה לוודא שהמדינה שנושאת בסיכון האחרון היא גם זו שמחזיקה את ההון בפועל. הטענה הנגדית של הבנק היא שההון הזה נספר פעמיים: פעם ברמת החברה הבת בשוק המקומי שלה, ופעם נוספת במטה בציריך, וכך נוצר הון כלוא שאינו מייצר תשואה.
הבנק פרש את עמדתו במסמך בן 28 עמודים שהוגש לדיון הציבורי, וקודם לכן יצא נגד קביעת הבנק המרכזי השווייצרי בדוח היציבות שלו, שלפיה הוא מסוגל לספוג את הדרישה החדשה. הטענה המרכזית: הקצאת הון בסדר גודל כזה תפגע ביכולת להתחרות מול בנקים גלובליים שפועלים תחת דרישות מקלות יותר. בברן ריככו בסוף אפריל חלק מהסעיפים ונשארו איתנים בדרישות הליבה.
המשמעות המספרית ברורה כשמציבים את שני הסכומים זה לצד זה. 22 מיליארד דולר הון נוסף שקולים לשבע תוכניות רכישה עצמית בסדר הגודל שהוכרז היום. בנק שנדרש לצבור סכום כזה עושה זאת בדרך כלל בשילוב של צמצום החזרים לבעלי המניות, גיוס מכשירי הון והקטנת נכסי סיכון, כלומר צמצום מכוון של פעילות אשראי ומסחר. כל אחת מהדרכים האלה נוגסת בתשואה על ההון, וזו בדיוק הסיבה שהמניה מגיבה לכל התקדמות בחקיקה יותר מאשר לדוח רבעוני.
שאלת מיקום המטה מרחפת מעל הדיון הזה. ארמוטי דחה בחודשים האחרונים את הפרסומים על העברת המטה מחוץ לשווייץ והצהיר על מחויבות למדינה, אבל הבהיר במקביל שהמסגרת הרגולטורית המוצעת בעייתית מבחינתו במתכונת הנוכחית. המניה, שנסחרה היום בעלייה של כ-2.5% והגיעה לשיאים באמצע יולי, מציגה מתחילת השנה תשואה נמוכה מזו של בנקים אירופיים מקבילים, אם כי הפער הצטמצם עם סדרת הרבעונים החזקים. את קצב הרכישות העצמיות הבאות יכריע הפרלמנט בברן, ושם לוח הזמנים מתמשך אל תוך 2027.
