בימים האחרונים נרשמה סערה פוליטית בטורקיה עם מעצרו של אקרם אימאמואלו, ראש עיריית איסטנבול ומנהיג האופוזיציה נגד הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן. אימאמואולו שנחשב ליריבו המרכזי של ארדואן ולמועמד פוטנציאלי לנשיאות, נעצר בחשד לשחיתות וקשרים עם ארגוני טרור – האשמות שהאופוזיציה מכנה "הפיכה שיפוטית" ונגד רצון העם. המעצר הזה, שמלווה בהגבלות על רשתות חברתיות כמו אינסטגרם וטוויטר, מצטרף לגל של דיכוי פוליטי שהתגבר מאז הפסד מפלגת השלטון בבחירות המוניציפליות ב-2024 ומגיע בהאשמות ארדואן כי אימאמואולו אינו יכול להיות מועמד כי אין לו תואר כשר - ארדואן נגד אימאמואולו: הקרב שיכריע את עתיד טורקיהעל רקע חוסר היציבות הזה, מפתיע לגלות שממשל טראמפ שוקל למכור לטורקיה מטוסי F-35 – מהכלים המתקדמים בעולם שנמצאת ביחסים מתדרדרים עם ישראל לרבות איומים מפורשים מצד מנהיגה ארדואן.

>  ה-F-47 - כל מה שצריך לדעת על מטוס הקרב העתידי
>  "אם נשתמש ב-F-47 האויבים של אמריקה לא יבינו אפילו מי פגע בהם"
> מטוס הקרב העתידי יהיה של בואינג; גברה על לוקהיד מרטין במכרז של הממשל האמריקאי
> מטוסי הקרב המובילים בעולם - 10 הגדולים

הדיווחים על המהלך האמריקאי מגיעים מפוקס ניוז, שציינה כי ממשל טראמפ בוחן הסרת סנקציות ואף מכירת F-35 לטורקיה – בתנאי שתוותר על מערכת ההגנה האווירית הרוסית S-400, או תעביר אותה לשליטה אמריקאית, אולי בבסיס צבאי של ארה"ב בטורקיה. השינוי הזה מעורר תהיות: האם ארה"ב מוכנה לסכן את ביטחון הברית שלה בנאט"ו על ידי חימוש מדינה שממשלתה מראה סימנים של אי-יציבות ושחיקת הדמוקרטיה? האם היא מוכנה לסכן את ישראל?

טורקיה: מדינה על סף תהום

המעצר של אימאמואולו הוא רק הסימפטום האחרון למצב הפנימי המתערער בטורקיה. מאז ניסיון ההפיכה הכושל ב-2016, ארדואן הידק את אחיזתו בשלטון, עצר עשרות אלפי מתנגדים, סגר כלי תקשורת עצמאיים, והשתמש במערכת המשפט כדי להשתיק קולות ביקורתיים. בבחירות המקומיות של 2024, מפלגתו של ארדואן (AKP) ספגה מפלה משמעותית, במיוחד באיסטנבול, שם אימאמולו שמר על כוחו כסמל להתנגדות. כעת, עם מעצרו, רבים רואים את המהלך כניסיון נואש של ארדואן לחסל את יריבו הפוליטי הגדול ביותר לפני הבחירות לנשיאות ב-2028 – או אפילו מוקדם יותר, אם יוקדמו.  

המצב הכלכלי בטורקיה מוסיף שמן למדורה. האינפלציה, שהגיעה ל-39% בפברואר , ממשיכה לרסק את כוח הקנייה של האזרחים, והלירה הטורקית נמצאת בצניחה מתמשכת. מחאות עממיות, כמו זו של "האפודים הצהובים" ב-2018-2019, עלולות להתלקח שוב, והפעם בעוצמה גדולה יותר. במצב כזה, ממשלה שמתמקדת בדיכוי פנימי עלולה להתקשות לשמור על יציבות אסטרטגית.

• ארדואן מנסה להתחבב על טראמפ - ביבי משקיף מהצד; מה יקבע את גורל היחסים בין ארה"ב לטורקיה?
• לוקהיד עקפה את הצפי בדוחות, אבל העתיד מעורפל
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

טורקיה וה-F-35 – סיפור של משבר אמון

מטוס ה-F-35, שפותח על ידי לוקהיד מרטין, הוא אחד הנכסים האסטרטגיים החשובים ביותר של נאט"ו. טורקיה הייתה שותפה מרכזית בתוכנית הפיתוח שלו כבר מ-2002, השקיעה כספים (למעלה ממיליארד דולר), והתכוונה לרכוש לפחות 100 מטוסים. תעשיות טורקיות אף ייצרו חלקים משמעותיים למטוס. אך הכל התמוטט ב-2019, כשטורקיה קיבלה את משלוחי ה-S-400 מרוסיה – מערכת שוושינגטון רואה כסיכון ביטחוני חמור.  

האמריקאים טענו שה-S-400, שתוכנן לזהות ולפגוע במטוסי קרב מערביים, עלול לאסוף נתונים רגישים על ה-F-35 ולספק אותם לרוסיה, מה שיפגע ביתרון הטכנולוגי של נאט"ו. כתוצאה מכך, טורקיה הושעתה מהתוכנית, המטוסים שהיא כבר שילמה עליהם נשארו בארצות הברית, והיא ספגה סנקציות תחת חוק CAATSA. מאז, טורקיה נאלצה להסתפק ברכישת מטוסי F-16 מתקדמים ובפיתוח מטוס הקרב הלאומי שלה, ה-KAAN, שטרם הוכיח את עצמו.  

השינוי: מה מביא את ארה"ב לשולחן?

הדיווחים האחרונים מצביעים על כך שממשל טראמפ שוקל להסיר את הסנקציות ואף לאפשר מכירת F-35 – בתנאי שטורקיה תוותר על ה-S-400 או תעביר אותו לשליטה אמריקאית. מה עומד מאחורי השינוי הזה? נראה שלחץ גיאופוליטי. המלחמה באוקראינה והמתיחות עם רוסיה העלו את החשיבות של טורקיה כשותפה אסטרטגית. מיקומה הגיאוגרפי – בין אירופה, המזרח התיכון והים השחור – הופך אותה לנקודת מפתח בנאט"ו. ארצות הברית מעוניינת לחזק את הברית הזו, במיוחד לאחר שנים של קרע.  

• לקראת דוחות מיקרון: מחירי הזיכרון עולים והציפיות גבוהות במיוחד
• המשקיעים מאבדים סבלנות: קורוויב נאבקת להוכיח שהיא יכולה להרוויח
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• אילון מאסק = 2 מיליון ישראלים = 1 מיליון אמריקאים

מעבר לכך, טורקיה מפתחת במרץ את מטוס ה-KAAN, שנועד להחליף את צי ה-F-16 הישן שלה עד שנות ה-30. שר ההגנה הטורקי, יאשאר גולר, טען לאחרונה שההתקדמות בפרויקט הזה שינתה את הגישה האמריקאית, שכן וושינגטון מבינה שטורקיה עשויה להפוך לשחקן עצמאי בשוק התעופה הצבאית.  במקביל השיחות על פשרה מתקדמות. יש סימנים שהצדדים יתגמשו בקר ל-S-400. גולר אמר שהמערכת הרוסית ניתנת להפעלה תוך 12 שעות במקרה של "סכנה גבוהה", אך היא אינה פעילה כרגע. הצעה להעביר אותה לבסיס אמריקאי עשויה להיות פתרון ששני הצדדים כנראה יוכלו לחיות איתו.  

מה זה אומר לנאט"ו, לישראל ולמזרח התיכון?

אם העסקה הזו תצא לפועל, היא תשנה את מאזן הכוחות באזור בדרכים. חזרתה של טורקיה לתוכנית ה-F-35 תחזק את האגף הדרום-מזרחי של ברית נאט"ו, אך גם תעורר חששות בקרב חברות אחרות – כמו יוון, שרכשה F-35 לאחרונה – שרואות בטורקיה יריבה. היוונים כבר הביעו דאגה מהחימוש המחודש של שכנתם.  

מבחינת ישראל, התפתחות זו מעוררת דאגה כפולה. מצד אחד, ה-F-35 הוא נכס מרכזי בחיל האוויר הישראלי, והעברתו לטורקיה עלולה לצמצם את היתרון האיכותי של ישראל, במיוחד לאור היחסים המתוחים עם אנקרה בשנים האחרונות. מצד שני, אם טורקיה תוותר על ה-S-400, זה עשוי להפחית את שיתוף הפעולה שלה עם רוסיה – מה שיכול להועיל לישראל בהקשר האזורי.  לרוסים זו תהיה מכה קשה. ויתור טורקי על ה-S-400 יהיה כישלון לרוסים שראו בטורקיה לקוחה חשובה ודרך לערער את נאט"ו מבפנים. עם זאת, רוסיה עשויה ללחוץ על טורקיה שלא לוותר, ואף להציע תמריצים נוספים כמו מטוסי סוחוי מתקדמים.  

מדינות אחרות כמו איחוד האמירויות וסעודיה, שגם הן מעוניינות ב-F-35, עשויות לראות במהלך הזה תקדים שיקל עליהן לרכוש את המטוס בעתיד – או לחילופין, יגרום להן לפנות לאלטרנטיבות כמו ה-KAAN הטורקי.

הדרך לעסקה רצופה מכשולים  

הסנטימנט כלפי טורקיה בוושינגטון עדיין שלילי. חברי קונגרס רבים, משתי המפלגות, רואים בארדואן שותף לא אמין שתומך בארגונים כמו חמאס ומתקרב לרוסיה ואיראן. אישור מכירה כזו ידרוש מאמץ דיפלומטי גדול מצד טראמפ.  במקביל הויתור הטורקי ממש לא בכיס. טורקיה רואה במערכות ההגנה הרוסיות עניין של ריבונות לאומית, והיא תתקשה לוותר עליהם לחלוטין. העברה לבסיס אמריקאי עשויה להיתפס כפשרה משפילה מבחינת אנקרה.  

כך או אחרת, האפשרות שטורקיה תקבל F-35 קיימת, אבל היא בגדר ספקולציה. היא משקפת שינוי רחב יותר בגישה האמריקאית כלפי אנקרה. ממשל טראמפ נראה נחוש לשקם את היחסים עם טורקיה, אולי כחלק מאסטרטגיה רחבה יותר להתמודד עם רוסיה וסין. עבור ישראל, זה יכול להיות איום גדול, אבל צריך לזכור שאם אנקרה תיצמד לארה"ב אז בסופו של דבר זה עשוי לשרת את האינטרסים של ישראל.