מי הם 'אספני הרעיונות' וכיצד ניתן להתגונן מהם?
מאחורי עשרות שנים של ניסיון כמנהל משרד יחסי ציבור וכיועץ תקשורת ולא שבעתי מלגלות ניסיונות חדשים וישנים לגרוף הצעות או עבודה בחינם (סליחה - בהתנדבות).
לעיתים מדובר במכרז רשמי של גופים ציבוריים, או בפניה של לקוח פוטנציאלי המחפש משרד יח"צ, או בעמותה ללא כוונת רווח. אלה מבקשים לקבל עבודה או תוכנית המכילה רעיונות קריאטיביים בלי כל כוונה לשלם עבורם.
הפקת תוכנית אסטרטגית ויצירתית מחייבת זמן הכנה והגשה, השקעת משאבים כספיים לאיסוף מידע על הלקוח העתידי, על קהלי היעד הקיימים והפוטנציאליים, על המתחרים, כולל ביצוע סקרים ומחקרי-שוק וכן שיתוף פעולה מלא של מפרסם המכרז וצוותו.
מסירת עבודות לגורם חיצוני ובחירתו באמצעות מכרז, הינה שיטה מקובלת, שעיקרה נועד למניעת שחיתות בגופים ציבוריים ובעסקים. בחירת ספק לשירותים טכניים כאלה ואחרים, מאפשרת קביעת כללים ואיכויות הניתנות למדידה, ולקבלם במחיר תחרותי. לא כך הוא כאשר מדובר בשירותים רעיוניים, שיש בהם "נכס רוחני". כאן יש למדוד את יכולתו של הספק לתת את השירות הטוב ביותר, בהתאם לניסיונו בתחום, לידע ולמוניטין.
מניסיוני הרב בתחום, הן כחבר או כיועץ לועדת מכרזים, מצאתי עצמי מתמודד בחוות דעתי המקצועית לבחירת הגוף המתאים מול תחשיבי עלות, הנחשבים ביותר בעיני הגזבר או החשב, בעוד שתכונותיו של הגיש ומרכיבי התועלת הצפויה זוכה למיקום משני בחשיבותו.
שיטת המכרזים לשירותי ייעוץ, בתחום הפרסום ויחסי ציבור שיש בהם דרישה להגיש תוכנית המציגה פתרונות ורעיונות יצירתיים אינה הוגנת כשאין לצידה תגמול או תמורה להשקעות המציעים באיסוף מידע, עיבודו והצגת פתרונות יצירתיים.
דרך נוספת לקבל שירותים ורעיונות חינם, היא לחפש (ולמצוא) את "הפראייר" התורן, להציע לו לספק את שירותיו "פרו בונו" בהתנדבות עד שירווח... לעתים, הפנייה היא של גורם מסחרי בעל פוטנציאל לרווח ולרוב עמותה או מלכ"ר הנאבקים "למען".
יש משרדי יח"צ המתפתים נוכח האפשרות לרכישת לקוח חדש, ומספקים שירות תמורת הבטחות. למרבה הצער, במרבית המקרים, ההבטחה אינה ממומשת, והתירוץ או הנימוקים רבים ומגוונים.
הפתרון הנכון וההוגן למי שרוצה לבחור את הספק על פי תוכנית אסטרטגית ורעיונות קריאטיביים, הוא בהתחייבות לשלם למציעים, שלא יזכו במכרז. גם אם אין מדובר בהחזר מלא של ההשקעה, הרי שמשתתפי המכרז יידעו מראש מה וכמה להשקיע בסיכוי לזכות במכרז. המציע גם מודע לאפשרות שרעיונות טובים שיציע (נכס רוחני אמרנו?) עלולים למצוא את דרכם לביצוע, על ידי מי שיזכה במכרז. אפשרות זו קיימת גם כאשר חותמים הכול על הסכם שמירת סודיות.
כן - כך מקובל בעולם הנאור שאינו מתעמר בספק המעוניין לתת שירותים ומוכן להשקיע בידע ובכסף תמורת הסיכוי. למי שדורשים ייעוץ רעיוני חינם אני נוהג להשיב: "מעיינותיי הם מקור רעיונותיי - הרוצה לשתות, ישלם!"
- 8.יוש פורת 15/02/2011 15:24הגב לתגובה זוובמיוחד היום - כאשר הרעיון הוא הבסיס להכל, הרבהמעבר למדיה, החשיבות שלו רבה עוד יותר
- 7.קובי 14/02/2011 21:17הגב לתגובה זומסוים שבו למשל אנו יודעים כי אף משרד לא ייתן את ה"רעיון" בחינם ויסתכן בכך שהלקוח בסוף יבחר במתחרה או שייקח את הרעיון וינסה לעבד אותו הלאה כולנו היינו מרגישים בביטחון מלא להגיד !לא! לגבי הפרו בונו, מי שמסכים לזה זו בעיה שלו, יש עסקים שהאסטרטגיה שלהם היא כזו במיוחד בתחום האפיליאייטס
- 6.צודק (ל"ת)עומר 14/02/2011 15:25הגב לתגובה זו
- 5.צודק (ל"ת)עומר 14/02/2011 15:24הגב לתגובה זו
- 4.נחמן ישראל 14/02/2011 07:57הגב לתגובה זובמשך 30 שנותי כפרסומאי נתקלתי פעמים רבות במקרים דומים. אף פעם לא סרבתי לתת יד לצערי, לא חשבתי ולו פעם אחת על משכורתו של העומד בראש העמותה. משה תודה על כך שפתחת לי כיוון החשיבה שונה.
- 3.כל מילה במקום (ל"ת)איתן הרשקו 14/02/2011 06:53הגב לתגובה זו
- 2.מיכל אדר 13/02/2011 16:08הגב לתגובה זומשה דיין הינו אחד מעמודי התווך של הענף והוא נגע בבעייה המתרוצצת בתוכנו, אנשי יחסי הציבור והתקשורת. היחס למקצועות התקשורת ולייעוץ התקשורתי בפרט הוא יחס של "כל אחד יכול" ולכן מרובות הפניות מארגונים שונים ומשונים להציג תוכנית מפורטת ולתת שירותים פרו בונו. עמותה שהמנכ"ל שלה מביא תלוש של 150.000 ש"ח מדי חודש מן הראוי שיתייחס לשירותי הייעוץ התקשורתי בכבוד ולא יבקש שירות פרו בונו. הגדיל לעשות יועץ תקשורת שבעצמו שפנה אלי למתן שירותי פרו בונו לעמותה שהוא הקים בתחום רפואת העיניים . אם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק. מי שרוצה שירות מקצועי חייב לשלם עליו בדיוק כמו עורכי הדין יועצי מס ועוד.
- 1.good one... (ל"ת)בסדר... 13/02/2011 14:41הגב לתגובה זו
גיוס חרדים (צילום: חיים בן־הקון)חוק הגיוס: כשזה מגיע לחרדים, עוצמה יהודית מאבדת את העוצמה
גיוס תלמידי ישיבות במסגרת מאמציהם למנוע את רוע הגזירה, משמע לשאת בעול הביטחון כמו כל יהודי אחר במדינת ישראל, מנהיגי החרדים מייצרים כמה שיותר קומבינטוריקה וביסמוט נופל או מופל לפח. במסגרת ההסכמות שחוק הגיוס החדש והרע מאד הזה קובע, ייספרו בתוואי הגיוס כל הבנים שלמדו אי פעם במוסדות חרדיים, כולל 20% מהם שבכלל עזבו את המגזר. אסביר בסוף גם איך כל זה קשור לא רק לביטחון אלא גם לכלכלה.
מסתבר שכיום שיעור היוצאים בשאלה מכל שנתון חרדי עומד על שיעור של כ-20%. אתם קוראים נכון. לפי "עמותת הלל", שהיא הכתובת הראשית של יוצאות ויוצאים בשאלה מהמגזר - שמגיעים אליה ונעזרים בה לרוב כשהם בגילאי 17 עד 25, אלו מביניהם בגילאי 18 עד 20 מתגייסים ברובם לצה"ל. למעשה לפי עמותת הלל כ-75% בגילאים הללו מתגייסים לצה"ל.
בואו ניכנס רגע למספרים. בשנתון הגיוס של 2024-2025 (תשפ"ה) יש כ-76 אלף בנים שנולדו בשנת 2006, מתוכם כ-57 אלף הם יהודים שמתוכם כ-14 אלף הם מהמגזר החרדי. מתוכם התגייסו השנה כ-2,900 שהם כ-20% מהשנתון החרדי (המקור: עיתון "הארץ" )
יש לציין כי זו קפיצה משמעותית ביותר לעומת כ-1,200 מגויסים יוצאי המגזר בממוצע שנתי, משמע 8% מכל שנתון, בשנים שקדמו לתשפ"ה וזו לפחות בהחלט בשורה טובה.
- הפתרון לגיוס חרדים: הקמת ישיבות לאורך הגבול
- פסיקת בג"ץ והשלכותיה על תקציבי הישיבות
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
כמה מתוך המתגייסים יצאו מהמגזר וכבר אינם חרדים? ע"פ הערכות כ-20% מכל שנתון עזבו את המגזר. משמע מתוך שנתון של 15,000 כ-3,000 כבר אינם חרדים. לפי עמותת הלל המלווה יוצאים ויוצאות מהמגזר, כ-75% מהם מתגייסים לצה"ל. משמע מתוך ה-2,900 שהתגייסו, שהם יוצאי המגזר החרדי ניתן להניח שכ-2,250 מהם בכלל עזבו את המגזר. מבחינתם, הם לא מתגייסים לצה"ל כחרדים אלא כדתיים לאומיים, כמסורתיים או כחילוניים (רובם נותרים קרובים לאמונה ולמסורת ואינם הופכים לחילוניים). אבל הם נספרים כמתגייסים חרדים - וזו נקודה מאד חשובה.
משקיעים בחאקי: כך הפכו החיילים את הבסיסים לחממת השקעות לוהטת
בין שמירה לשמירה ובין אימון ניווט למארב, איתי חולם במספרים, והוא לא לבד. בשנתיים האחרונות, נוף הטלפון החכם בבסיסים השתנה: אפליקציות משחקים פינו את מקומן לאפליקציות בנקאות, ושיחות על כדורגל או יציאות לסופ"ש הוחלפו בדיונים על מדדי S&P 500, קרנות מחקות וגם קריפטו. בסיסי צה"ל הפכו, בניגוד גמור לדימוי המסורתי של "תקופת ביניים" חסרת דאגות כלכליות, לחממת השקעות לוהטת, והשינוי הזה אינו מקרי.
נקודת המפנה המשמעותית התרחשה בינואר 2022, אז נכנסה לתוקף העלאה דרמטית בשכר החיילים הסדירים - זינוק של 50%. עבור לוחם כמו איתי, מדובר בתוספת משמעותית שהפכה את המשכורת החודשית מכסף כיס סמלי לסכום המאפשר חיסכון משמעותי. "פתאום אתה רואה 'נכנס לחשבון 2,400 שקל'", הוא מסביר, "זה סכום שאפשר לעשות איתו משהו. להשאיר אותו בעו"ש זה פשוט לבזבז אותו על שטויות. הבנתי שאני רוצה שהכסף הזה יעבוד בשבילי".
חלק מהשגרה, כמו טיול לשק"ם
הגורם השני שתרם לשינוי הוא הזמן. במיוחד בקרב המשרתים בתפקידי לחימה, שגרת השירות כרוכה בימים ארוכים של המתנה, שעות רבות בבסיס ויציאות מצומצמות הביתה (מגמה שהתעצמה משמעותית מאז ה-7 באוקטובר). הזמן הזה, שבעבר נוצל למנוחה או שיחות בטלות, מתועל כיום ללימוד. "אנחנו יושבים באוהל, אחרי שסיימנו את המשימות, במקום סתם לגלול בטיקטוק, אנחנו רואים סרטוני הסבר על בורסה. זה הפך להיות חלק מהשגרה, כמו טיול לילי לשק"ם", מספר איתי.
הידע הפיננסי, שבעבר היה נחלתם של בעלי מקצועות הצווארון הלבן, הפך לדמוקרטי וזמין. פודקאסטים, קבוצות פייסבוק ייעודיות ואושיות רשת בתחום הפיננסים מספקים הדרכה בגובה העיניים, המותאמת לדור ה-Z.
- בנק ישראל פרסם תכנית כוללת להקלות כלכליות לחיילי חובה
- יפן מתכננת תקציב ביטחון שיא של 60 מיליארד דולר: רחפנים ורובוטים במקום חיילים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בניגוד לדימוי של בני נוער חסרי דאגות, דור החיילים הנוכחי מפגין בגרות פיננסית מפתיעה ואחריות כלכלית. רבים מהם מבינים ששוק הדיור בישראל מאתגר ויוקר המחיה גבוה באופן כללי, והם מחפשים כל דרך לצבור הון ראשוני שיאפשר להם לקנות דירה או לפתוח עסק לאחר השחרור. השילוב בין שירות משמעותי לבין בניית עתיד כלכלי אינו סותר מבחינתם, אלא משלים.
