הנדל"ן בישראל מול העולם? חברת Global Property מדרגת את המדינות הגדולות
מדינת ישראל נמצאת בתהליך האטה ברור, הצמיחה הולכת ומתכווצת, המדדים בבורסה בת"א רושמים ירידות חדות כבר למעלה משנה אבל לגבי מחירי הנדל"ן למגורים, עדיין לא ברור מה מידת הפגיעה. מנגד, בחו"ל אנחנו מתבשרים על ירידות מחירים של ממש במחירי המגורים. חברת Global Property Guide העולמית פרסמה בתחילת השבוע הנוכחי מחקר שמראה את ירידות מחירי הנדל"ן מסביב לעולם.
לפי המחקר, ביחס למדינות העולם, הנדל"ן בישראל רשם ירידות מחירים מתונות ביותר בשנת 2008, כאשר רק קנדה והולנד חוו ירידות מחירים מתונות יותר. עם זאת, קצת קשה להאמין אבל 8 מדינות רשמו עליות מחירים. לפיכך, ישראל ממוקמת במקום ה-11 מבחינת חוסן מחירי הנדל"ן.
מהמחקר עולה, כי ישראל חוותה ירידת מחירים של 2.3% בשנת 2008, בהשוואה ל-2% ב-2007. המדינות שרשמו את הירידות החדות ביותר ב-2008 הן לטביה (37%), ליטא (27%), ארה"ב (20%), בריטניה (18%), איסלנד (16%), אירלנד (12%) ואוקראינה (12%).
המחקר מתייחס גם לרבעון האחרון של 2008 ומציין כי ברבעון זה מחירי הדירות בישראל צנחו ב-4.7%, שיעור גבוה יותר ממדינות רבות בעולם, כולל סין, יפן, הולנד, ספרד וצרפת, ואף גבוה יותר מאיזורים מסויימים בארה"ב, שכלכלתה קרסה בעקבות משבר הנדל"ן.
בפועל, מתווכים אומרים כי שיעור ירידת מחירי הדירות בארץ מגיע אף ל-15%. "השינוי מתבטא בתל אביב בירידת מחירים של 5% ובערים הסובבות לה גם ב-10%", אומרת עדינה חכם, מנכ"ל אנגלו סכסון. "בדירות היוקרה ניכר שינוי גדול יותר עם ירידת מחירים של כ-15%. תושבי החוץ שהיו בעבר הקטר של עלית מחירי דירות היוקרה נמצאים בו פחות, דבר שמשפיע על מחיר דירות היוקרה".
עוד ברבעון האחרון, שיעור ירידת המחירים מחוץ לערים הגדולות בארה"ב מוערך בכ-3% על ידי Freddie Mac. המדינות המעטות שרשמו עליות במחירי הדירות במהלך הרבעון הרביעי הן: שווייץ, גרמניה, קפריסין, דרום אפריקה, ומלטה.
התחזיות לגבי השנה הקרובה קודרות - התאוששות אינה צפוייה בקרוב בשווקי הנדל"ן, לפי הערכות של קרן המטבע העולמית. Global Property Guideגם הוא פסימי לגבי הסיכויים להתאוששות, בשל צמיחה איטית או שלילית ברוב כלכלות העולם, ובשל כך שהבנקים עדיין לא מוכנים לתת אשראי לרוכשים. בנוסף, מימדיה העצומים של קריסת המוסדות הפיננסיים, וחוסר היציבות במטבעותיהן של הרבה ממדינות העולם מוסיפות לתחזית הפסימית.

צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.