הראל בתגובה לדוחות סלקום: "תוצאות מצויינות המחזקות את המלצתנו החיובית על החברה"
בתגובה לתוצאות חברת סלקום שפורסמו הבוקר פרסמו מספר אנליסטים המסקרים את החברה סקירות עדכון. האנליסט גלעד אלפר מאקסלנס אומר כי התוצאות מראות עד כמה קטנים ההבדלים התפעוליים בין סלקום ופרטנר כאשר שתי החברות מראות מגמות כמעט זהות בכל הקשור לרווחיות ותנודות במדדים התפעוליים (דקות שימוש, הכנסה ממוצעת למשתמש וכו").
הירידה במכירות ברבעון אצל סלקום הייתה מתונה מאשר אצל פרטנר (ירידה של 0.8% לעומת ירידה חדה יותר של 4% במקרה של פרטנר) וסלקום היא רווחית מעט יותר. אולם מעבר לזה החברות דומות מאוד, אומר אלפר.
אלפר אומר שההבדל האמיתי בדו"ח הוא שהתחזית של סלקום פחות פסימית ומדברת רק על ירידה בתיירות, לעומת פרטנר שהזכירה גם עלייה בחובות רעים ועצירה בגידול של דקות שימוש.
באקסלנס מציינים כי האופטימיות היחסית של סלקום נובעת מכך שהחברה עמידה יותר בפני המיתון כי רוב לקוחותיה העסקיים אינם נמנים על מגזר ההיי טק ועלי עסקים קטנים-בינוניים אלא על חברות גדולות שנוטות, לפחות בינתיים, לא לפטר.
בנוסף, פרטנר נהגה בשמרנות יתר כשהציגה את התחזית שלה ל-2009. אלפר אומר, עם זאת, כי "זהו רק עניין של זמן ובסופו של דבר סלקום ופרטנר פועלות באותו שוק ונתונות לאותן מגמות ותפגענה מאותה סביבה כלכלית קשה".
מנהל מחלקת המחקר בהראל פיננסים, אמיר אדר, מציין כי "סלקום הציגה תוצאות מצויינות לרבעון. שחיקה נמוכה יחסית ב- RPM מיתנה את הירידה בדקות השימוש כשהסעיף המפתיע לטובה הינו ההכנסות מתוכן אשר רשמו עליה של כ- 40% לעומת הרבעון המקביל.
"ה- ARPU DATA עלה בכ- 34% לרמה של כ- 20 שקל למנוי. נזכיר כי לפני שנה עמד נתון זה על כ-15 שקל בלבד. החברה דיווחה על גידול של כ- 30 אלף מנויים ברבעון ושל כ- 52 אלף מנויי דור שלישי.
היקף נמוך של מכירות ציוד לצד ירידה קלה בהוצאות התפעוליות (חרף גידול הפרשה לחומ"ס) הביאו את החברה לרשום EBITDA על כ- 566 מיליון שקל, כ- 36.0% , מעל הצפי שלנו לשיעור של כ- 35.2%. הכנסות חד פעמיות בסך של כ- 13 מיליון שקל לצד הוצאות מימון נמוכות יחסית הובילו את החברה לרשום רווח נקי של כ- 243 מיליון שקל.
בשורה התחתונה אומר אדר כי מדובר ב"תוצאות מצויינות המחזקות את המלצתנו החיובית על החברה".
פסגות: תשואת דיבידנד גבוהה, תוצאות חזקות
האנליסטית טליה לויברג מפסגות אומרת כי "בהתאם להערכתנו, הציגה סלקום תוצאות אשר ניצני השפעות המשבר הכלכלי החלו לחלחל אליהן - הירידה בנדידה והגידול בהפרשות לחובות מסופקים. למרות כל אלה, הצליחה החברה לגייס 30 אלף מנויים חדשים, הישג בהחלט לא מבוטל גם לרבעון רגיל והכריזה על דיבידנד של 270 מיליון שקל המשקף תשואה רבעונית של 3.3%.
כמובן, אומרת לויברג, "שהדגש הינו על תחזיות ההנהלה ל- 2009. להבדיל מפרטנר שציינה מספר אינדיקציות לירידה בקצב צמיחת ה-MOU בשבועות האחרונים, בסלקום לא מדווחים על השפעה דומה ומרכזים את עיקר ההשפעות בהכנסות הנדידה.

גז ישראלי - רווח מצרי; כך א-סיסי מרוויח מיליארדי דולרים בשנה על חשבון ישראל
כחלק ממערכת היחסים הסבוכה עם מצרים, ישראל דרך מאגר לוויתן מספקת גז למצרים שמשמש גם לייצוא. הרוו ח עליו הוא סביב 80% - ב-15 שנים הבאות תספק ישראל גז למצרים ב-130 מיליארד דולר, חלקו יעבור לאירופה וישאיר סכומי עתק במצרים - מחיר השלום
מצרים מתכננת להגדיל את יצוא ה-LNG לאירופה החל מנובמבר הקרוב. ידיעה לקונית שפורסמה בתקשורת האמריקאית והמצרית, מסתירה סיפור גדול. מצרים שלה מאגרי גז משל עצמה לא יכולה לשרת את האנרגיה שלה היא נזקקת והיא מייבאת גז מישראל בכמויות שהולכות וגדלות. אלא שחלק מגז הזה לא משמש לצרכים פנימיים כי הממשל עושה חשבון פשוט ורואה שכדאי לייצא את הגז הזה לאירופה ולהרוויח סכומי עתק.
כעת, בהמשך לפיתוח והרחבת ההפקה של מאגר לוויתן היקף העברת הגז למצרים יעלה. דיווח על כך ניתן לפני חודשיים ובמקביל מתברר מצרים תיערך להגדלת הייצוא. זה מהלך עסקי לכאורה, אבל יש כאן הרבה מאוד פוליטיקה וקשר עסקי שתומך בעצם בשלום. אחרי הכל, למה בעצם ישראל נותנת מתנה כזו גדולה לשכנה שלה ולא מוכרת בעצמה לאירופה? נכון, יש להקים תשתיות, אבל מלכתחילה הכוונה היתה לספק גז לשכנות (גם ירדן מקבלת גז מישראל) כסוג של עוגן להסכמי השלום והרחבת האינטרסים המשותפים. זה כנראה בחשבון הכולל משתלם - ירדן היתה שותפה שקטה בהגנה על ישראל בעת הטילים, מצרים דחפה להסכם. אבל זה החשבון המדיני, מה עם החשבון של השותפויות - ניו מד ורציו, ושל שברון המחזיקות במאגר?
האם יכול להיות שייצוא כבר לפני שנים לאירופה היה מגדיל את הרווחים שלהם? בטח. אבל, ייצוא הגז לצד שאלות כמה גז להשאיר לדורות הבאים ולאן לייצא הן שאלות פוליטיות. תחום הגז והנפט בעולם בכלל מעורב בפוליטיקה. המחזיקים בלוויתן התיישרו לפוליטיקה.
על פי הדיווחים האחרונים, הממשלה המצרית מנהלת מגעים למשלוח של גז נוזלי נוסף מדי חודש ממתקן ההנזלה באידקו, החל מחודש נובמבר ועד סוף מרץ. המהלך מתבצע על רקע מאמצים לחזק את שיתופי הפעולה עם חברות זרות ולהבטיח להן חלק מייצוא התפוקה המשותפת. לא מדובר כאן בשימוש בתוספת הייצוא של הגז הישראלי, זו תקפוץ מדרגה רק בהמשך. אבל, לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שלמצרים תהיה האפשרות להגדיל את הייצוא ולהגדיל רווחים, כשאירופה עדיין זקוקה מאוד לגז בהינתן המשבר הגדול מול רוסיה. עם זאת, מצרים עצמה מתנדנדת עם ייצוא הגז בהתאם לצרכים המקומיים. בשנה האחרונה היא הורידה את היקף הייצוא, על רקע דרישות הכרחיות של התעשייה המקומית.
- הבונוס של מצרים מסיום המלחמה ולמה היא קיבלה העלאת דירוג אשראי?
- פדיונות של 144 מיליארד דולר ביום אחד ותנועת המחאה שקמה בארה"ב וסחפה את העולם
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הסכם הענק - 35 מיליארד דולר ל-130 BCM
באוגוסט האחרון נחתם הסכם ייצוא חדש בין שותפי לווייתן למצרים בהיקף של 35 מיליארד דולר, הגדול ביותר שנחתם אי פעם בתחום. ההסכם כולל ייצוא של כ-130 BCM עד לשנת 2040, בשני שלבים: כ-20 BCM בשלב הראשון החל מ-2026, ו-110 BCM נוספים לאחר הקמת צינור גז חדש. צינור זה, שייקרא "ניצנה", צפוי לחבר ישירות את מאגר לווייתן למצרים ולהכפיל את קיבולת ההולכה, עם תוספת של כ-600 מיליון רגל מעוקבת ליום. פרויקט זה, שהובילו שברון והחברות הישראליות, נועד לשדרג את תשתיות ההולכה ולהתאים את הייצוא לגידול העתידי.

גז ישראלי - רווח מצרי; כך א-סיסי מרוויח מיליארדי דולרים בשנה על חשבון ישראל
כחלק ממערכת היחסים הסבוכה עם מצרים, ישראל דרך מאגר לוויתן מספקת גז למצרים שמשמש גם לייצוא. הרוו ח עליו הוא סביב 80% - ב-15 שנים הבאות תספק ישראל גז למצרים ב-130 מיליארד דולר, חלקו יעבור לאירופה וישאיר סכומי עתק במצרים - מחיר השלום
מצרים מתכננת להגדיל את יצוא ה-LNG לאירופה החל מנובמבר הקרוב. ידיעה לקונית שפורסמה בתקשורת האמריקאית והמצרית, מסתירה סיפור גדול. מצרים שלה מאגרי גז משל עצמה לא יכולה לשרת את האנרגיה שלה היא נזקקת והיא מייבאת גז מישראל בכמויות שהולכות וגדלות. אלא שחלק מגז הזה לא משמש לצרכים פנימיים כי הממשל עושה חשבון פשוט ורואה שכדאי לייצא את הגז הזה לאירופה ולהרוויח סכומי עתק.
כעת, בהמשך לפיתוח והרחבת ההפקה של מאגר לוויתן היקף העברת הגז למצרים יעלה. דיווח על כך ניתן לפני חודשיים ובמקביל מתברר מצרים תיערך להגדלת הייצוא. זה מהלך עסקי לכאורה, אבל יש כאן הרבה מאוד פוליטיקה וקשר עסקי שתומך בעצם בשלום. אחרי הכל, למה בעצם ישראל נותנת מתנה כזו גדולה לשכנה שלה ולא מוכרת בעצמה לאירופה? נכון, יש להקים תשתיות, אבל מלכתחילה הכוונה היתה לספק גז לשכנות (גם ירדן מקבלת גז מישראל) כסוג של עוגן להסכמי השלום והרחבת האינטרסים המשותפים. זה כנראה בחשבון הכולל משתלם - ירדן היתה שותפה שקטה בהגנה על ישראל בעת הטילים, מצרים דחפה להסכם. אבל זה החשבון המדיני, מה עם החשבון של השותפויות - ניו מד ורציו, ושל שברון המחזיקות במאגר?
האם יכול להיות שייצוא כבר לפני שנים לאירופה היה מגדיל את הרווחים שלהם? בטח. אבל, ייצוא הגז לצד שאלות כמה גז להשאיר לדורות הבאים ולאן לייצא הן שאלות פוליטיות. תחום הגז והנפט בעולם בכלל מעורב בפוליטיקה. המחזיקים בלוויתן התיישרו לפוליטיקה.
על פי הדיווחים האחרונים, הממשלה המצרית מנהלת מגעים למשלוח של גז נוזלי נוסף מדי חודש ממתקן ההנזלה באידקו, החל מחודש נובמבר ועד סוף מרץ. המהלך מתבצע על רקע מאמצים לחזק את שיתופי הפעולה עם חברות זרות ולהבטיח להן חלק מייצוא התפוקה המשותפת. לא מדובר כאן בשימוש בתוספת הייצוא של הגז הישראלי, זו תקפוץ מדרגה רק בהמשך. אבל, לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שלמצרים תהיה האפשרות להגדיל את הייצוא ולהגדיל רווחים, כשאירופה עדיין זקוקה מאוד לגז בהינתן המשבר הגדול מול רוסיה. עם זאת, מצרים עצמה מתנדנדת עם ייצוא הגז בהתאם לצרכים המקומיים. בשנה האחרונה היא הורידה את היקף הייצוא, על רקע דרישות הכרחיות של התעשייה המקומית.
- הבונוס של מצרים מסיום המלחמה ולמה היא קיבלה העלאת דירוג אשראי?
- פדיונות של 144 מיליארד דולר ביום אחד ותנועת המחאה שקמה בארה"ב וסחפה את העולם
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הסכם הענק - 35 מיליארד דולר ל-130 BCM
באוגוסט האחרון נחתם הסכם ייצוא חדש בין שותפי לווייתן למצרים בהיקף של 35 מיליארד דולר, הגדול ביותר שנחתם אי פעם בתחום. ההסכם כולל ייצוא של כ-130 BCM עד לשנת 2040, בשני שלבים: כ-20 BCM בשלב הראשון החל מ-2026, ו-110 BCM נוספים לאחר הקמת צינור גז חדש. צינור זה, שייקרא "ניצנה", צפוי לחבר ישירות את מאגר לווייתן למצרים ולהכפיל את קיבולת ההולכה, עם תוספת של כ-600 מיליון רגל מעוקבת ליום. פרויקט זה, שהובילו שברון והחברות הישראליות, נועד לשדרג את תשתיות ההולכה ולהתאים את הייצוא לגידול העתידי.