צוואה
צילום: canva

אשת היהלומן המנוח תבעה את הראל; האם קיבלה את כספי ביטוח החיים?

האיש לא עדכן אותה כמוטבת בביטוח החיים שלו, שבה כן הופיעה אחותו, והחברה הסכימה להעביר לידי האלמנה את הכספים בעקבות הגשת התביעה - אך רק בכפוף לקביעה שיפוטית שלפיה היא הזוכה בכספים
עוזי גרסטמן |

אדם שהיה חבר בבורסת היהלומים הישראלית מסוף שנות השמונים, בהיותו צעיר ורווק, רכש לעצמו אז ביטוח חיים, ומינה כמוטבת את אחותו. כעבור שנה הוא התחתן, אבל במשך 32 השנים שחלפו מאז ועד לפטירתו - האיש לא עדכן את אשתו כמוטבת בפוליסה. למזלה של האלמנה, זמן קצר לפני מותו הוא הספיק לערוך צוואה שבה הוריש לה את מלוא רכושו. במצב שנוצר, קבעה שופטת בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, איריס אילוטוביץ' סגל, כי 254 אלף השקלים מביטוח החיים יועברו לאלמנה - ולא לאחות שלו.

הפרשה החלה ב-1989, אז התקבל המנוח כחבר בבורסת היהלומים, ובוטח בביטוח חיים בחברת הראל. בטופס מינוי המוטבים הוא ציין את אחותו כמוטבת. שנה חלפה, והיהלומן הצעיר התחתן עם התובעת, אלא שחרף נישואיו הוא לא עדכן אותה כמוטבת במקום אחותו עד לפטירתו בספטמבר 2022. ואולם חודש וחצי לפני מותו, היהלומן ערך צוואה שבה הוריש את מלוא רכושו, לרבות הביטוחים שלו, לרעייתו.

אחרי מותו של היהלומן, הוציאה האלמנה צו לקיום צוואתו, אך כשביקשה מהראל למשוך את כספי ביטוח החיים שלו, נתקלה בחומה בצורה. חברת הביטוח טענה כי יש לפעול בהתאם לתנאי הפוליסה, ולהעביר את הכספים לאחותו של המנוח, ומכיוון שהיא מתה – יש לשלם אותם ליורשים שלה.

בתביעה שהגישה האלמנה לבית המשפט ביולי 2023, היא טענה כי הצוואה לטובתה גוברת על מינוי גיסתה כמוטבת בפוליסת ביטוח החיים, ומשכך הסכום של כרבע מיליון שקל שהתקבלו עקב מות בעלה - שייכים אך ורק לה. האלמנה סיפרה כי בעקבות הגשת התביעה חברת הביטוח אמנם הסכימה להעביר לידיה את הכספים, אך זאת רק בכפוף לקביעה שיפוטית שלפיה היא הזוכה בכספים - ומכאן הצורך בניהול התביעה עד תומה. יורשי האחות, מצדם, כלל לא הגישו כתב הגנה, ואף לא הביעו עמדה כלשהי בסוגייה שנצבה על הפרק.

השופטת אילוטוביץ' סגל קבעה כי בהיעדר גירסה כלשהי מטעם ההגנה, לא קיימת אינדיקציה שמלמדת על הרצון של המנוח להוריש את כספי ביטוח החיים לאחותו או לילדיה, במקום לאשתו. אף שסעיף 147 לחוק הירושה מחריג כספים של ביטוח מנכסי העיזבון, השופטת הסבירה כי בצוואתו, כלל המנוח למעשה את כספי ביטוח החיים שלו בעיזבונו, ומשכך הזוכה בכספים אלה היא אלמנתו.

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

עוד ציינה השופטת כי אמנם המנוח לא נקט בצוואתו לשון ברורה ומפורשת לגבי הכללה של ביטוח החיים בעיזבון שלו, בניגוד לפסיקה שקובעת כי יש בכך צורך, ורק הגדיר בכלליות שהוא מוריש לאשתו את רכושו "מכל סוג ומין שהוא ... לרבות ביטוחים". אלא שלדבריה, העמדה של הפסיקה רוככה עם השנים, כך שיש להעניק את הבכורה לשיקול של רצון המנוח וכוונתו.

"המנוח ציווה לתובעת את כל הביטוחים השייכים לו"

היא ציינה בפסק דינה כי, "המנוח ציווה לתובעת את כל הביטוחים השייכים לו, לרבות ביטוח החיים שרכש במהלך חייו. אמנם אין התייחסות מפורשת לביטוח החיים הספציפי שבנדון. עם זאת, מהצוואה ומנסיבות העניין עולה כי אומד דעתו של המנוח היה כי כספי הביטוח יועברו לאחר מותו לאשתו התובעת (ולא לאחותו)".

קיראו עוד ב"משפט"

השופטת העריכה כי במהלך השנים המנוח פשוט שכח לחלוטין מדבר קיומה של פוליסת הביטוח, ולכן הוא לא טרח לעדכן את אשתו כמוטבת. בכל מקרה, כאמור, בהיעדר גירסה הסותרת את עמדת האלמנה, כי בעלה ביקש להוריש לה את הכל, לרבות ביטוח החיים, השופטת הכריעה כי כספי הביטוח שייכים לה.

ביטוח חיים הוא הסכם בין המבוטח לחברה המבטחת. על פי ההסכם, אם מתרחש מקרה ביטוח, החברה המבטחת אמורה לפצות את המבוטח על פי מה שמצוין בפוליסת הביטוח – שהיא בעצם ההסכם. המאפיין החשוב והמשמעותי ביותר של ביטוח חיים, הוא שאמנם המבוטח רכש את פוליסת הביטוח, אבל את הפיצויים בהינתן מקרה ביטוח מקבלים המוטבים. 

לאחר מוות של בן משפחה יש צורך לטפל בכספים שלו, בין היתר במסגרת חשבון הבנק שלו, חסכונותיו, ביטוח חיים וקופות גמל שרשומות על שמו. בנוסף, יש להגיש בקשה לצו ירושה או בקשה לצו קיום צוואה (אם המנוח ערך צוואה), כדי לחלק את כספו ואת רכושו בין היורשים החוקיים שלו. יש לבדוק, בין השאר, אם המנוח שילם עבור ביטוח חיים או ביטוח מנהלים, או ביצע הפקדות לביטוח פנסיוני באופן עצמאי, ואת אפשרויות המימוש של אותם ביטוחים.

מוטבים הם מי שיהיו זכאים לקבל את כספי הביטוח, כאשר מתרחש מקרה ביטוח. המבוטח לא יוכל ליהנות מכספי הביטוח בעודו בחיים, וכשימות הוא בוודאי לא יוכל לעשות זאת. הוא עושה את זה עבור בני המשפחה ואנשים אחרים שתלויים בו. מקרה ביטוח הוא בעצם אחד התרחישים שמתוארים בפוליסת הביטוח, שההתרחשות שלו מפעילה את הביטוח. בביטוח ריסק, התרחיש האפשרי היחיד הוא מוות. עם זאת, פוליסות ביטוח חיים מחריגות בדרך כלל מקרה מוות כתוצאה מהתאבדות.

את המוטבים חשוב לציין באופן הברור ביותר בביטוח. כמו כן, כל מבוטח חייב לבדוק מעת לעת את ביטוח החיים שלו ולעדכן אותו. כך למשל, אם נולדו לו ילדים נוספים, או אם מוטב הלך, חלילה, לעולמו.

בפסק דין אחר שפורסם באחרונה, עלתה השאלה אם ביטוח ריסק מבטיח ליורשים את כספי הביטוח. לפני כחודש וחצי דן בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב בתביעה שהגישה אלמנה בבקשה לקבל מחצית מכספי הביטוח שהתקבלו. השופטת ענת הלר-כריש קבעה בפסק הדין שהזכות לקבל את כספי הביטוח אינה באה בגדר "כלל נכסי בני הזוג" על פי חוק יחסי ממון, ולפיכך אין לאזנה בין התובעת למנוח אחרי מותו. מעבר לכך, לפי צוואת המנוח היא זכאית לפחות ממחצית מהכספים. 

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
שדה חיטה
צילום: pixbay

המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך

לאחר מאבק משפטי ממושך שנמשך יותר מעשור, בית משפט השלום דחה את תביעתן של בנות משפחת קלקודה, שביקשו לשמור על אחיזתן בשתי נחלות במושב, שנוצלו במשך שנים לשימושים מסחריים אסורים. פסק הדין מהווה חוליה נוספת במאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל נגד שימושים לא חוקיים בקרקע חקלאית, ומעביר מסר ברור: הקרקע הציבורית שייכת למדינה, ולא למי שעושה בה שימוש פרטי או עסקי

עוזי גרסטמן |

בצהרי יום סתווי שקט במושב כפר טרומן, בסמוך לשדות הירוקים שמתמזגים עם שובל המטוסים של נתב"ג, נחתם עוד פרק ארוך במאבק מתוקשר על אדמות המדינה. אחרי שנים של הליכים משפטיים, פסקי דין, ערעורים ועתירות חוזרות, בית משפט השלום ברחובות דחה על הסף את תביעתן של בנות משפחת קלקודה - ליהי, טל ומעין, שביקשו לעצור את פינוי משפחתן מהנחלות שעליהן נבנו מבנים מסחריים וחניון "חנה וטוס" לא חוקי.

מדובר באחד התיקים הבולטים בשנים האחרונות במסגרת המאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) נגד שימושים חורגים וניצול עסקי של נחלות חקלאיות. פסק הדין החדש, שניתן על ידי השופטת אושרית הובר היימן, מאשר סופית כי גם הניסיון של הדור הצעיר במשפחת קלקודה לא הצליח לעקוף את קביעות בתי המשפט הקודמות, שהורו על השבת הקרקע למדינה. "ניכר כי בני משפחת קלקודה מסרבים להשלים עם התוצאה המשפטית הקובעת כי הם נדרשים לסלק ידם מן המקרקעין", כתבה השופטת בפסק הדין בהכרעתה, וקבעה כי מדובר ב"גלגול משפטי נוסף" שנועד להאריך את האחיזה בקרקע תוך הטרדת המדינה בהליכים חוזרים ונשנים.

שורשיה של הפרשה נעוצים עוד בשנות ה-90, אך הקונפליקט התלקח מחדש בראשית העשור הקודם. משפחת קלקודה, שחכרה שתי נחלות חקלאיות - נחלה 33 ונחלה 34 - מהמושב כפר טרומן, הפכה את האדמות החקלאיות לעסק משגשג. במקום לגדל גידולים חקלאיים, הוקמו שם חניונים מסחריים מסוג חנה וטוס, לצד מבנים מושכרים לעסקים פרטיים. על פי הערכות רמ"י, השימושים האלה גלגלו עשרות מיליוני שקלים בשנה.

"רמ"י זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים"

המדינה, באמצעות רמ"י, פתחה בשורת הליכים אזרחיים ופליליים נגד המשפחה, בטענה לשימוש חורג ולבנייה בלתי חוקית. ב-2019 ניתן פסק דין תקדימי בבית המשפט המחוזי מרכז־לוד, שבו נקבע כי יש להשיב את הנחלות למדינה. השופטת דפנה בלטמן קדראי קבעה אז כי, "בני הזוג קלקודה עשו שימוש חורג במקרקעין למטרות שאינן חקלאיות, בניגוד להסכם המשבצת ובהיקף נרחב ולאורך שנים רבות". בית המשפט חייב אותם גם בתשלום דמי שימוש ראויים בסכום כולל של כ-7 מיליון שקל. בערעור שהוגש לעליון נדחתה טענת המשפחה, ובית המשפט העליון חיזק את עמדת המדינה וקבע כי, "התנהלותם הקיצונית של המערערים עמדה בסתירה חזיתית לתכלית החקלאית של ההקצאה", וכי "המשיבה  רשות מקרקעי ישראל - זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים".

אחרי שההורים הפסידו בכל הערכאות, ניסו הבנות לפתוח דף חדש, משפטית לפחות. בתביעתן החדשה, שהוגשה ב-2021, טענו ליהי, טל ומעין קלקודה כי יש להכיר בהן כבעלות "זכויות עצמאיות" במקרקעין, נפרדות מזכויות הוריהן. הן ביקשו מבית המשפט להורות כי הנחלות יוקצו להן מחדש, או לחלופין שיוכרו כ"ברות רשות" שיכולות להמשיך להתגורר בבתים שבשטח. במקרה הגרוע, כך הן טענו, מגיע להן לפחות דיור חלופי או פיצוי הולם.