22 דקות של איחור - והערעור עדיין זכה להתקבל

בהכרעה משפטית שעשויה לשמש תקדים למקרים דומים, הכריעה הרשמת מורן יהב מבית המשפט העליון השבוע כי איחור של 22 דקות בלבד בהגשת ערעור על פסק דין אינו מצדיק דחייה של ההליך, ובמיוחד כשמדובר בכשל טכני בלתי צפוי. המקרה עוסק בסכסוך נדל"ן מורכב בין אליהו ירושלמי לבין ישראל בלום, שבמסגרתו פסק בית המשפט המחוזי בירושלים באוקטובר 2025 כי הערות אזהרה הרשומות על נכסים בחצור הגלילית לטובת ירושלמי יימחקו. הסכסוך כלל גם דחייה של בקשה לצירוף צד שלישי להליך.

ליבת הפרשה נעוצה בשאלה מתי לירושלמי נודע לראשונה על פסק הדין. לפי הטענה, פסק הדין לא הועבר כנדרש למבקש, ודבר קיומו נודע לעורך דינו רק ב-26 באוקטובר 2025 אחרי 17:00, וזאת בעקבות צפייה "אקראית" של מזכירה ממשרדו בפסק הדין במערכת נט המשפט. בפועל, המערכת שלחה את פסק הדין לעורך הדין המבקש במייל כבר ב-22 באוקטובר. אבל עורך הדין הגיש תצהיר שבו הצהיר במפורש כי "פסק הדין הובא לידיעתו אך ביום 26.10.2025", וכי "לא התקבלו במשרדו ניסיונות המצאה קודמים".

הערעור הוגש ב-25 בדצמבר 2025 ב-17:22 - 22 דקות לאחר תום יום העסקים. הוא נדחה מן המרשם על ידי המזכירות משום שלא צורף לו פסק הדין שעליו הוא מערער. שלושה ימים לאחר מכן, ב-28 בדצמבר, הוגש הערעור מחדש, הפעם עם פסק הדין המצורף. המשיב, בלום, התנגד בתוקף לבקשה. בתשובתו נטען כי הערעור הוגש אחרי שכבר חלף המועד המוגדר, מכיוון ש"פסק הדין נשלח על-ידי מערכת 'נט המשפט' ביום 22.10.2025", וכי עורך הדין של המבקש אף צפה בפסק הדין באותו היום ב-13:48. עוד נטען כי, "המבקש פועל בחוסר תום לב".

פסק הדין: איחור זניח במקרים מיוחדים

הרשמת יהב פסקה כי אכן מדובר באיחור, אך בנסיבות המקרה ראוי להאריך את המועד. בפסק דין מנומק היא כתבה כי, "בנסיבות העניין, ובשים לב למשך הארכה המבוקשת, קרי 22 דקות; לעובדה שהניסיון להגשת הערעור נעשה, לטענת המבקש, בתוך המועד להגשת ההליך הערעורי והוא כשל מטעמים טכניים, והמבקש פעל לתקן את הטעון תיקון מיד לאחר מכן... מצאתי להיעתר לבקשה להארכת מועד". בפסק הדין נזכרו שלושה שיקולים מרכזיים שהכריעו את הכף לטובת המערער: האיחור הזניח של 22 דקות בלבד; העובדה שמדובר בכשל טכני שאינו בשליטת המבקש; והעובדה שכבר ב-23 באוקטובר הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, מה שמלמד על כוונתו הברורה לערער ופוגע פחות באינטרס ההסתמכות של הצד שכנגד.

• "מס רכישה מהזוכים במחיר למשתכן זה לא רציני, זה גול עצמי של רשות המסים"
• ערעור הוגש באיחור - וביה"ד הארצי האריך את המועד
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

הרשמת התייחסה גם לסוגיה העקרונית של מניין הימים להגשת ערעור. באופן כללי, המועד מתחיל מרגע ההצגה הפורמלית של פסק הדין לבעל הדין. אבל לצד העניין הזה התפתח בפסיקה גם כלל הידיעה. הכוונה היא שבמקרים מסוימים, המודעות של צד להליך על קיומו של פסק דין עשויה לגבור על כשלים שמגלים בהצגה הפורמלית של ההחלטה. בפסק הדין נקבע כי, "עיון במערכת 'נט המשפט' מעלה כי בא כוח המבקש אכן צפה בפסק הדין ביום 26.10.2025 בשעה 16:41. בנסיבות אלה - אף בהתעלם מהשאלה אם או מתי הומצאה ההחלטה בהתאם להוראות תקנה 161 לתקנות - אני סבורה כי יש לראות את יום 26.10.2025 כמועד שממנו יש למנות את מניין הימים להגשת ההליך הערעורי".

פסק הדין מדגיש את החשיבות שמייחס המערכת המשפטית לזכות הערעור, גם כשמדובר באיחורים זניחים הנובעים מבעיות טכניות. הרשמת ציינה במפורש כי "עסקינן בערעור בזכות", כלומר מדובר בזכות יסוד של בעל דין שלא ניתן לשלול ממנו בקלות. עם זאת, פסק הדין מבהיר שגם איחור קצר מצריך "טעמים מיוחדים" להארכת מועד, ושהנטל להוכחת הנסיבות האלה מוטל על המבקש. המקרה הנוכחי עבר את המבחן בשל שילוב של נסיבות: האיחור הזניח, הכשל הטכני, והפעולות שנקט המבקש כבר בעת מתן פסק הדין. בשורה התחתונה, התובע ירושלמי זכה בהזדמנות שנייה לערער על פסק דין שלדעתו פגע בזכויותיו בנכסים בחצור הגלילית, וכל זה בזכות 22 דקות שנחשבו כ"איחור זניח" ולא כהחמצת מועד.