חשבונית דיגיטלית
צילום: FREEPIK

ביהמ"ש ביטל החלטה של רשות המסים נגד קבלן

שופטת קבעה כי סגירת ברז החשבוניות על ידי רשות המסים למערערת היא פגיעה קשה בחופש העיסוק וחוסר סבירות קיצוני. הרשות טענה כי "לא ברור מהות העבודה שבוצעה בפועל", "לא התקבלו אסמכתאות פרט לאמירה כללית", ו"לא ברור מי העובדים ביצעו את העבודה", אך גורמים שהגיעו להעיד בבית המשפט סתרו את הטענות

עוזי גרסטמן | (1)

בפסק דין מעניין שניתן באחרונה בבית המשפט המחוזי בנצרת, קבעה השופטת עירית הוד כי רשות המסים פעלה בחוסר סבירות קיצוני כשסירבה להקצות מספרי חשבונית לחברת ב.זעאתרה הנדסה, קבלן בניין בעל רישיון סיווג ג'2. השופטת הורתה לרשות המסים להקצות את המספרים וחייבה אותה בהוצאות משפט בסכום של 20 אלף שקל. המקרה עוסק ברפורמת חשבוניות ישראל שנכנסה לתוקף ב-2023, שמחייבת קבלת אישור מראש מרשות המסים להוצאת חשבוניות מעל סכום מסוים. המטרה המוצהרת של הרפורמה היא למנוע הוצאת חשבוניות פיקטיביות, תופעה שגורמת נזק של מיליארדי שקלים למדינה מדי שנה.

זעאתרה ביצעה עבודות שלד עבור מ. אדלר הנדסה בפרויקט בנייה בחיפה. החברה הגישה שתי חשבוניות בסכום כולל של מאות אלפי שקלים, אך רשות המסים סירבה להקצות להן מספרים. הסיבות שציינה הרשות: "לא ברור מהות העבודה שבוצעה בפועל", "לא התקבלו אסמכתאות פרט לאמירה כללית", ו"לא ברור מי העובדים ביצעו את העבודה". במהלך ההליך המשפטי הוזמנו לעדות כמה גורמים, כולל מור אדלר, מנהל החברה היזמית. אדלר העיד בפני בית המשפט כי "המערערת ביצעה את עבודות השלד בפרויקט", וכי "העבודה בוצעה בפועל והתשלומים נבחנו ואושרו". העבודות אושרו על ידי מפקחת מטעם הבנק המלווה, והתשלומים הועברו בפועל לזעאתרה, כולל רכיב המע"מ.

השופטת הוד לא התרשמה מטיעוני רשות המסים. בפסק דינה היא כתבה כי, "החלטת המשיב ניתנה בחוסר סבירות קיצוני, תוך חריגה מהסמכות המוקנית לו בחוק, ובאופן בלתי מידתי. ההחלטה מהווה פגיעה קשה בזכות היסוד של המערערת לחופש העיסוק ולמעשה עוצרת את פעילותה העסקית ושקולה לסגירת העסק". השופטת גם הצביעה על אי עקביות בולטת בהתנהלות הרשות. לדבריה, "המשיב בדק ואישר מספרי הקצאה לחשבוניות קודמות שהוצאו עבור אותם לקוחות ובגין אותם פרויקטים. החשבוניות מושא הערעור הן המשך ביצוע העבודות באותם פרויקטים". היא הוסיפה כי, "אי העקביות בה נוקט המשיב באותן נסיבות, בגין אותה התקשרות ובאותו פרויקט יש בה כדי לתמוך בחוסר סבירות החלטת המשיב".

אחת הטענות המרכזיות של הרשות נגעה לנספח להסכם בין הצדדים. השופטת דחתה גם טענה זו: "גם אם כל חשבונית עומדת בפני עצמה, אזי אותו נספח להסכם שגרם למשיב להטיל ספק באותנטיות העבודות ובשל כך לא ליתן מספרי הקצאה לשתיים מבין החשבוניות רלוונטי לכל החשבוניות שהוציאה המערערת לחברת אדלר בגין הפרויקט ביסוד ההסכם". כלומר אם אישרו חשבוניות אחרות במסגרת אותו הסכם, מדוע דווקא את השתיים האלה דחו? בפסק הדין נקבע כי "התרשמתי שהחשבוניות משקפות עסקה אמיתית בין הצדדים הנכונים, העבודות בוצעו ואושרו על ידי כל הגורמים הרלוונטיים והתמורה בגין החשבוניות שולמה לרבות רכיב המע"מ. משכך, היה מקום להקצות לחשבוניות אלו מספרי הקצאה". השופטת גם הדגישה בפסק הדין שפורסם כי "מששולם המע"מ בגין החשבוניות מושא הערעור שלפני, אזי אף לא נפגע עיקרון ההקבלה". כלומר המדינה לא הפסידה מס כי המע"מ אכן שולם.

פסק הדין מדגיש את המתח המובנה ברפורמת חשבוניות ישראל: מצד אחד המטרה הלגיטימית למנוע הוצאת חשבוניות פיקטיביות, ומצד שני הצורך להימנע מפגיעה בלתי מידתית בעסקים לגיטימיים. במקרה זה, נקבע כי הרשות חצתה את הגבול ופגעה בחברה שפעלה כדין.

הוספת תגובה
1 תגובות | לקריאת כל התגובות

תגובות לכתבה(1):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 1.
    רשות המסים מגיעה לשמות גדולות כי הרוב מסכימים ולא הולכים למשפט. זה מה שקרה לי. השיטה של הדיונים לא הוגנות (ל"ת)
    נישום עצוב 04/02/2026 16:57
    הגב לתגובה זו