בעל חברה חויב בכפל מס עקב חשבוניות פיקטיביות שהוציא

בוקר אחד, בשגרת העבודה האפורה של רשויות המס, נפתח תיק נוסף שעוסק במספרים, חשבוניות ודיווחים. אלא שמאחורי המספרים היבשים, כך מתברר מפסק הדין, הסתתרה פרשה רחבה בהרבה - כזו שממחישה עד כמה יכולה חשבונית אחת, שלא עומדת מאחוריה עבודה אמיתית, לגרור אחריה שורה ארוכה של השלכות פליליות ואזרחיות גם יחד. פסק הדין שניתן באחרונה בבית המשפט המחוזי מרכז לוד, עוסק בערעור שהגיש רמדאן מפארג’ה על החלטת מנהל מע”מ להטיל עליו כפל מס, בעקבות הוצאת חשבוניות מס שלא שיקפו עסקות אמתיות.

מפארג’ה שימש בתקופה הרלוונטית בעל מניות ומנהל במ.ס קילנור, חברה שעסקה במתן שירותי שמירה, ניקיון וכוח אדם והחזיקה ברישיון מתאים ממשרד התמ”ת והכלכלה. בין 2015 ל-2016 הוציאה החברה, באמצעות מפארג’ה, 17 חשבוניות מס לכנפי עטלף שירותי אבטחה, כשסכום המע"מ הכלול בהן הגיע לכ-896 אלף שקל. בעקבות ממצאי החקירה, קבע מנהל מע”מ כי מדובר בחשבוניות שאינן משקפות עסקות אמתיות, והטיל על המערער כפל מס בסכום כולל של כ-1.79 מיליון שקל.

במקביל להליך האזרחי, התנהלה גם פרשה פלילית. כתב אישום הוגש נגד החברה, נגד מפארג’ה ונגד גורמים נוספים, ובמרכזו טענה להוצאת חשבוניות מס שלא כדין. לאחר שלב ההוכחות ושמיעת הראיות, הגיעו הצדדים להסדר טיעון. כתב האישום תוקן, היקף החשבוניות צומצם לתשע בלבד, כולן מ-2016, והמערער הודה והורשע בעבירות לפי חוק מס ערך מוסף. סכום המס באותן תשע חשבוניות הגיע לכ-387 אלף שקל.

אלא שהודאתו של מפארג’ה בהליך הפלילי לא שמה קץ למחלוקת. בהליך האזרחי הוא טען כי גם אם ניתן היה להטיל כפל מס, היה על רשות המסים להטילו תחילה על החברה עצמה, ורק לאחר מכן, אם בכלל, על המנהל או בעל המניות. לטענתו, סעיף 50 לחוק מס ערך מוסף נועד בראש ובראשונה לפעול נגד העוסק המורשה, ולא נגד אדם פרטי, וכי הפעלת הסנקציה כלפיו באופן אישי פוגעת בזכויותיו באופן חמור.

• העלימו רווחי קריפטו בעשרות מיליונים - כך חוקרי רשות המסים תפסו אותם
• טלפון של חשוד יישאר בידי החוקרים לעוד 180 יום
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

המערער עצמו הודה בהליך הפלילי שהחשבוניות היו כוזבות

עוד טען המערער כי רשות המסים לא הציגה תשתית ראייתית מספקת להטלת כפל המס, בייחוד ביחס לחשבוניות מ-2015, שלא נכללו בסופו של דבר בכתב האישום המתוקן. לדבריו, הסתמכות על חומר חקירה ישן ועל כתב אישום שנמחק ברובו, לא יכולה להצדיק סנקציה כה חמורה. הוא אף הדגיש כי החברה סיפקה שירותים לאתרים שונים, וכי המשיב לא טרח לבדוק את אותם אתרים או לגבות עדויות מלקוחות.

בית המשפט לא קיבל את הטענות האלה. בפסק דין ארוך ומנומק, קבע השופט שמואל בורנשטין כי התשתית הראייתית שהוצגה על ידי רשות המסים רחבה, עקבית ומשכנעת, וכי היא עומדת ברף הנדרש לצורך הטלת כפל מס. השופט הדגיש כי המערער עצמו הודה בהליך הפלילי כי החשבוניות שהוציא ב-2016 היו כוזבות, והוסיף כי בחקירתו הנגדית הוא אף אישר שאין הבדל מהותי בין החשבוניות שהוצאו ב-2015 לאלה שהוצאו ב-2016. “אין מחלוקת כי החשבוניות שהוציא המערער אינן משקפות עסקאות אמת”, כתב בית המשפט בהחלטתו, והוסיף כי “הודאתו, לצד הודאות נוספות של גורמים בפרשה, מלמדות כי הן שימשו כסות להעברת דמי חסות ולא משקפות עסקאות ממשיות”. הקביעה הזו, כך נקבע, מספיקה לביסוס סמכותו של מנהל מע”מ להטיל כפל מס.

השופט בורנשטין דחה גם את הטענה שלפיה יש להבחין בין החשבוניות שנכללו בכתב האישום לבין אלה שלא נכללו בו. לדבריו, הרשעה פלילית מהווה ראיה לכאורה בהליך אזרחי, בהתאם לסעיף 42א לפקודת הראיות, ובמקרה הזה מדובר בראיה בעלת משקל משמעותי במיוחד. “אין הצדקה לאפשר למי שכבר הורשע בדין לשוב ולהעלות את אותן טענות במסגרת ההליך האזרחי”, הוא ציין בפסק הדין שפורסם, והוסיף כי גם ביחס לחשבוניות מ-2015 קיימת תשתית ראייתית מספקת לכך שמדובר בחשבוניות פיקטיביות.

• קבוצת הווטסאפ, העובד וההאשמות: הסכסוך נהפך לתביעה
• עשרות מיליוני שקלים תלויים בשיחת טלפון אחת
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• המס שלא נעלם: מי שלא דיווח בזמן, ישלם שנים אחר כך

אחת הנקודות המרכזיות שעלו בפסק הדין נוגעת לחוסר הידיעה המוחלט של המערער ביחס לפרטי העסקות שלכאורה בוצעו. מהראיות עלה כי מפארג’ה לא ידע לפרט אילו עובדים סופקו, באילו אתרים בוצעה עבודה, מה היה היקף השעות, ואף לא הציג הסכם עבודה בין החברות. “המערער לא ביקר באתרים, אינו מכיר את העובדים שסופקו לו, ואינו מודע לפרטי סוג העבודה, היקף השעות או מספר העובדים”, צוין בפסק הדין.

גם המסמכים שצורפו לחשבוניות לא שכנעו את בית המשפט. מהעדויות עלה כי התרשומות שימשו “למראית עין בלבד”, לא נוהלו בזמן אמת, וחלק מהחשבוניות הונפקו חודשים לאחר התקופה שאליה התייחסו. בחקירתו התקשה המערער להסביר מה מייצגים הסכומים והכמויות, והדברים שנאמרו על ידו רק חיזקו את המסקנה כי לא עמדה מאחורי החשבוניות פעילות עסקית ממשית.

אין מניעה להטיל כפל מס על מנהל או בעל מניות

בית המשפט התייחס בהרחבה גם לתכלית החקיקתית של סעיף 50(א) לחוק מס ערך מוסף. מדובר, כך נקבע, בסנקציה אזרחית־מנהלית שנועדה לשרת שתי תכליות מרכזיות: השבת הכספים שנגרעו מהקופה הציבורית והרתעה. בפסק הדין הובאה פסיקה קודמת של בית המשפט העליון, שלפיה השימוש בחשבוניות כוזבות הוא מכת מדינה, והטלת כפל מס היא כלי מרכזי ויעיל במיוחד להתמודדות עם התופעה. בהקשר הזה הדגיש השופט כי הסעיף מנוסח באופן רחב ומכוון לכל אדם שהוציא חשבונית שלא כדין, ולא רק לעוסק עצמו. לפיכך, אין שום מניעה להטיל כפל מס גם על מנהל החברה או בעל המניות, ובוודאי כשמדובר במי שהוציא את החשבוניות בפועל. הטענה שלפיה יש להקדים ולהטיל את הסנקציה על החברה נדחתה, תוך קביעה כי היא אינה עולה בקנה אחד עם התכלית ההרתעתית של החוק.

לבסוף דן בית המשפט בבקשת המערער להפעיל את סעיף 100 לחוק, המאפשר להפחית או לבטל כפל מס מטעמים מיוחדים. גם כאן התשובה היתה שלילית. השופט קבע כי מדובר בסמכות חריגה שיש להפעילה במשורה בלבד, וכי המקרה שלפניו אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים. “במצב העניינים שלפניי, בו המערער הוציא חשבוניות פיקטיביות וגרם לגזילת סכומים משמעותיים מהקופה הציבורית, מתקיימות במלואן שתי התכליות המרכזיות של הוראת כפל המס”, הוא כתב בהכרעת הדין.

הערעור נדחה אפוא במלואו. בית המשפט הותיר על כנו את החיוב בכפל מס, וחייב את המערער גם בהוצאות משפט בסכום כולל של 20 אלף שקל. פסק הדין משמש תזכורת ברורה לכך שחשבוניות כוזבות אינן רק עניין טכני או טעות חשבונאית, אלא עבירה חמורה שעלולה להוביל לתשלום כבד, גם שנים לאחר מעשה, גם לאחר הליך פלילי וגם כשהיקף האישום מצטמצם.

מה בעצם ההבדל בין הליך פלילי להליך של כפל מס?
הליך פלילי נועד להעניש אדם על עבירה שביצע, ויכול להסתיים במאסר, קנס או עבודות שירות. לעומת זאת, כפל מס הוא הליך אזרחי־מינהלי, שמטרתו העיקרית היא להחזיר למדינה את הכסף שנגרע מקופת הציבור ולהרתיע אחרים. גם אם אדם כבר נענש בפלילים, זה לא מונע מרשות המסים להטיל עליו כפל מס.

אם החשבוניות הוצאו על שם החברה, למה בכלל לחייב את המנהל באופן אישי?
לפי חוק מע”מ, מי שהוציא את החשבוניות בפועל או היה מעורב בהוצאתן יכול להיחשב אחראי אישית, גם אם מדובר בחברה בע”מ. בית המשפט קבע שאין חובה להתחיל דווקא מהחברה, ובמקרים כאלה מותר ואף ראוי לחייב ישירות את האדם שמאחורי הפעולות.

האם העובדה שחלק מהחשבוניות לא נכללו בכתב האישום לא אמורה להגן על המערער?
לא בהכרח. בית המשפט הסביר שההליך הפלילי וההליך האזרחי אינם זהים, ושגם אם אישום פלילי הוסר כחלק מהסדר טיעון, אין בכך כדי למחוק את הממצאים העובדתיים. במקרה הזה, ההודאה של המערער והראיות הנוספות שימשו בסיס גם לגבי החשבוניות שלא נכללו בכתב האישום.

מה המשמעות של זה שהמערער טען שהוא לא הכיר את פרטי העסקות?
זו נקודה קריטית. כשאדם טוען שהוציא חשבוניות על עבודה אמיתית, מצופה ממנו לדעת איפה עבדו העובדים, כמה שעות, ואילו שירותים ניתנו. חוסר ידיעה כזה פועל לרעתו, ויכול להעיד על כך שהחשבוניות לא משקפות פעילות אמיתית אלא ניירת בלבד.

האם תשלום כספי בפועל לא מוכיח שהיתה עסקה אמיתית?
לא תמיד. גם אם עבר כסף מחשבון לחשבון, זה לא אומר בהכרח שניתנה תמורה אמיתית. בפסק הדין נקבע שגם תשלום יכול להיות חלק ממנגנון של חשבוניות כוזבות, ולכן השאלה המרכזית היא אם היתה פעילות עסקית אמיתית מאחורי החשבונית, ולא רק אם שולם כסף.

למה בית המשפט מתייחס לחשבוניות כוזבות כאל מכת מדינה?
מפני שמדובר בתופעה רחבה שפוגעת בהכנסות המדינה בהיקפים עצומים. חשבוניות כוזבות מאפשרות ניכוי מס שלא כדין, פוגעות בתחרות ההוגנת בין עסקים, ומעמיסות על מערכת האכיפה. לכן הפסיקה רואה בהטלת כפל מס כלי חשוב במיוחד למאבק בתופעה.

האם כפל מס הוא תמיד פי שניים מהמס שבחשבונית?
כן. כפל מס פירושו חיוב בסכום כפול ממס הערך המוסף שנכלל בחשבונית שהוצאה שלא כדין. במקרה הזה, מאחר שסכום המס הגיע לכ-896 אלף שקל, החיוב הכולל הגיע לכ-1.79 מיליון שקל.

האם יש מקרים שבהם בית המשפט כן מפחית או מבטל כפל מס?
כן, אבל מדובר במקרים חריגים מאוד. למשל אם החשבונית הוצאה בטעות בתום לב, בלי כוונת מרמה, או אם המס שולם במלואו ולא נגרם נזק לקופה הציבורית. בפסק הדין נקבע שבמקרה הזה התנאים האלה לא התקיימו.

מה המשמעות של זה שהחברה הפסיקה לפעול?
המערער טען שזה שיקול להקלה, אבל בית המשפט קבע שאין בכך כדי להצדיק הפחתת כפל מס. העובדה שהחברה חדלה מלפעול לא מוחקת את האחריות למעשים שנעשו בעבר, ולא מבטלת את הצורך בהשבת הכספים ובהרתעה.