סל ניצחון: עמרי כספי גבר על הביטוח הלאומי בבית המשפט
כדורסלן העבר ערער על ההחלטה לבטל את אחוזי הנכות שנפסקו לו בעקבות פציעה שעבר במהלך משחק כדורסל ב-2019, והדרישה להשיב מענק בסך 170 אלף שקל שקיבל עקב כך. הסיבה לביטול ההחלטה היתה פציעה קודמת באותו המקום, אך בית הדין הארצי לעבודה קבע שהוועדה הרפואית לערערים
לא פעלה כראוי
בית הדין הארצי לעבודה, בהרכב שבו היו חברים השופט אילן איטח, השופטת לאה גליקסמן והשופט אילן סופר, הכריע במקרה שמעורר עניין ציבורי רב בגלל האישיות שניצבת במרכזו - כדורסלן העבר עמרי כספי. מדובר במאבק משפטי שניהל כספי, שהיה הישראלי הראשון ששיחק בליגת ה-NBA, מול המוסד לביטוח לאומי, בעקבות פציעתו במשחק כדורסל. כדורסלן העבר נאלץ להתמודד כעת עם שינוי משמעותי בקביעת אחוזי הנכות שלו, בעקבות פציעה שעבר בברכו הימנית.
כספי, יליד 1988, שעוסק כיום בהשקעות בחברות הייטק וסטארט-אפים, נפצע בברכו הימנית במהלך משחק כדורסל ב-2019. פציעתו הוכרה כפגיעת עבודה, ובדצמבר 2020 קבעה ועדה רפואית מדרג ראשון כי נכותו היא בשיעור של 10%, ונפסק לזכותו מענק בסכום של 170 אלף שקל. הוא הגיש ערר, ובמרץ 2021 העלתה הוועדה לעררים את נכותו ל-11.8%. עם זאת, המוסד לביטוח לאומי טען שיש להתייחס לפציעה קודמת בברכו הימנית, ובהתאם לכך הוחזר העניין לדיון נוסף בוועדה הרפואית.
בדיון החוזר, שהתקיים באוגוסט 2022, קבעה הוועדה כי לכספי היה "מצב קודם" בברכו, ולכן נכותו הורדה לשיעור של 0%. בעקבות כך, המוסד לביטוח לאומי דרש מכספי להחזיר את המענק שקיבל על בסיס קביעת הנכות הקודמת. כספי ערער על ההחלטה זו לבית הדין האזורי לעבודה, אך ערעורו נדחה, והוא המשיך להיאבק בהחלטה בבית הדין הארצי.
חובת האזהרה חלה על ועדות רפואיות
השאלה המרכזית בדיון היתה אם הוועדה הרפואית לעררים פעלה כראוי בכך שלא הזהירה את כספי מפני האפשרות של הפחתת אחוזי הנכות. בית הדין הארצי דן בהרחבה בחובת האזהרה שחלה על ועדות רפואיות, תוך התייחסות לפסיקות קודמות ולהליך שהוביל להחלטת הוועדה.
- בנקאי נורה מחוץ לביתו - והוכר כנפגע בתאונת עבודה
- תאונת עבודה – 90% מהתביעות נכשלות ללא ליווי: איך עו"ד ליאור אליטים משנה את הסטטיסטיקה לטובתך
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בפסק הדין שפורסם נכתב כי, "לחובת האזהרה יש שתי מטרות: בראש ובראשונה, להבטיח למבוטח את זכות הטיעון. בנוסף, לאפשר לו לשקול את משיכת הערר שהגיש, אם הוא סבור כי הדבר משרת את טובתו". השופטים הבהירו כי הוועדה היתה מחויבת להזהיר את כספי מפני האפשרות להפחתת הנכות, בייחוד לאור העובדה שהדיון החוזר התקיים בעקבות ערעור של המוסד לביטוח לאומי.
בית הדין הארצי קיבל את ערעורו של כספי, וקבע כי נכותו תיקבע על 10%, כפי שנקבעה בהחלטת הוועדה מדרג ראשון ב-2020, והמענק שאושר לו יישאר ברשותו והוא לא יידרש להשיבו. השופטים ציינו בפסק הדין שפורסם כי, "כאשר ועדה רפואית מתכנסת לדיון חוזר על בסיס פסק דין מחזיר, עליה לשקול מחדש את דרגת הנכות ולשקול את השלכות החלטתה, תוך מתן אפשרות למבוטח להיערך בהתאם".
בנוסף, בית הדין קבע כי הוועדה שגתה בכך שלא הזהירה את כספי לפני שהפחיתה את דרגת נכותו ל-0%. "הזכות להישמע אינה זכות פורמלית בלבד, אלא זכות מהותית שנועדה להבטיח כי תהליכים הנוגעים לזכויות רפואיות יתנהלו בהגינות ובשקיפות", כתבו השופטים.
- אחרי ארבעה עשורים: עסקת המכר מ-1987 הושלמה
- חברה תשלם לסמנכ"ל לשעבר פדיון חופשה של 234 אלף ש'
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- בזמן שפדתה פנסיה לצמצום המשכנתה, הוא היה עם אחרת
פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה אינו עוסק רק במקרה הפרטי של עמרי כספי, אלא מחדד עקרונות חשובים בנוגע לאופן ההתנהלות של ועדות רפואיות. חובת האזהרה, שהוגדרה כ"מרכיב יסודי בהליך ההוגן", נועדה להגן על זכויות המבוטחים ולאפשר להם לקבל החלטות מושכלות בנוגע לעררים שהם מגישים.
בסיס לתביעות דומות
המקרה של כספי מדגיש את החשיבות שבשמירה על זכויות המבוטחים, בייחוד במקרים שבהם הפגיעה היא תוצאה של עבודה, כפי שקרה במקרה של כספי - במהלך משחק כדורסל. עבור רבים מהציבור, פסק הדין עשוי לשמש בסיס לתביעות דומות בעתיד, והוא מציב סטנדרטים ברורים לאופן שבו על ועדות רפואיות להתנהל.
למרות הניצחון המשפטי, המקרה מדגיש את הקשיים שעמם מתמודדים מבוטחים, הנדרשים להילחם על זכויותיהם מול המוסד לביטוח לאומי. עבור כספי, מדובר בסיום פרק מורכב במאבק משפטי שמשך תשומת לב רבה בזכות מעמדו כאחד מספורטאי העבר המוכרים בישראל.
הפציעה שבמרכז הפרשה היא ככל הנראה זו שחווה במהלך עונת החזרה שלו לקבוצת נעוריו, מכבי תל אביב. בבדיקות שנערכו בעקבות הפציעה התגלה אז כי סובל משחיקת סחוס, והוא אף נאלץ לעבור ניתוח. בהמשך הוא חזר לשחק, ולבסוף הוא הודיע על פרישה ממשחק פעיל ביולי 2021.
- 1.הדס 22/01/2025 10:43הגב לתגובה זומה זו.החוצפה הזו אלו מענקיםתשאנשיםצבעלי נכויות קשות יותר וקושימלהשתכר לא מקבלים

“שש שנים בלי זכויות”: עובדת מאפייה שהתפטרה תיחשב מפוטרת
ויקטוריה בלייבה עבדה לילות ארוכים במאפייה בדרום, בלי תלושי שכר אמיתיים, בלי פנסיה ובלי תוספת שכר עבור עבודתה בלילה. אחרי שש שנים של עבודה מפרכת, היא הגישה מכתב התראה והתפטרה. בית הדין קבע: מדובר בהתפטרות בדין מפוטרת, ופסק לה יותר מ-390 אלף שקל. “התובעת
הועסקה שש שנים מבלי ששולמו זכויותיה הבסיסיות”, כתבה השופטת רינת סיני־אלוש בהכרעתה
היא עלתה לישראל מאוקראינה בסוף 2016, מצאה עבודה במהרה במאפייה קטנה בדרום, והחלה לעבוד לילות שלמים כדי לפרנס את עצמה. במשך שש שנים עבדה ויקטוריה בלייבה במאפייה שבבעלות עשהאל ידאעי - 12 שעות במשמרת, לעתים יותר, כמעט בלי ימי חופשה, בלי הפקדות לפנסיה ובלי תשלום על שעות נוספות. רק כשהיא הבינה שדבר לא עומד להשתנות, היא שלחה מכתב התראה, ובחלוף שבוע גם מכתב התפטרות. אלא שבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע קבע כי מדובר למעשה בהתפטרות בדין מפוטרת, ופסק לה פיצויים נרחבים על עוולות שנמשכו שנים. פסק הדין, שניתן בידי השופטת רינת סיני־אלוש ביחד עם נציגי הציבור עינב מורדוך ויפה פחימה, מתפרש על פני עשרות עמודים ומתאר סיפור של עובדת שנוצלה בעבודה ממושכת בתנאים קשים, תוך הפרה בוטה של חוקי העבודה הבסיסיים ביותר.
בית הדין קבע כבר בתחילת פסק הדין כי תלושי השכר שהונפקו לבלייבה “חסרי כל ערך”. השופטת סיני־אלוש ציינה כי הם לא שיקפו את תנאי עבודתה או את השכר ששולם בפועל, וכי הנתבע עצמו הודה שהתלושים נערכו “מטעמים שאינם קשורים לתכלית שלשמה הם נועדו - שעניינם התחמקות משתלום מס”. בעדותו בבית הדין, אמר ידאעי במפורש כי, “חטאתי כלפי רשויות המס, נכון, מוכן לתת על זה את הדין”. בפועל בלייבה קיבלה את שכרה השבועי במזומן - 2,000 שקל בתחילת תקופת עבודתה, ו-900 שקל בשבוע בתקופה המאוחרת יותר. “אופן תשלום השכר אינו שנוי במחלוקת”, כתבה השופטת, “והנתבע הודה כי תשלום השכר חושב לפי דו"חות נוכחות שנערכו בזמן אמת, בהתאם לתעריף שנקבע בכל תקופה”.
אחת הסוגיות המרכזיות שעלו במהלך המשפט נגעה לשאלה אם העסק של ידאעי נחשב מאפייה או רק מקום לשיווק מאפים, שכן על פי ההגדרה המשפטית לכך תלוי גם תחולתו של צו ההרחבה בענף האפייה. בלייבה טענה שעבדה במאפייה עצמה, ליד התנור, כשהיא לשה בצקים ואופה פיתות. מנגד, הנתבע טען שעיקר עבודתה היה באריזה ובניקיון. בית הדין בחן את העדויות וקבע כי, “המסקנה היא שעבודתה של התובעת היתה בייצור פיתות, לרבות אפייתן בתנור ואריזתן”. בהתאם לכך, נקבע כי צו ההרחבה בענף האפייה חל על יחסי העבודה, וכפועל יוצא - בלייבה זכאית לתוספת לילה ולגמול שעות נוספות לפי ההסדרים הקבועים בצו.
“עדותו של הנתבע לקתה בחוסר עקביות"
בלייבה העידה כי עבדה שישה ימים בשבוע, במשמרות שנמשכו בין 12 ל-13 שעות ביום, כמעט תמיד בלילות. היא סיפרה שהיתה מגיעה לעבודה בין 22:00 ל-2:00 בלילה, ועובדת עד שעות הבוקר. בית הדין קבע כי אכן כך היה: “אין חולק שהתובעת הועסקה בשעות נוספות ובשעות לילה, מבלי שקיבלה תגמול על כך". הנתבע לא חלק על כך, ואף הודה כי שולם לה שכר אחיד לכל שעות העבודה, בלי גמול על עבודה מעבר לשמונה שעות ביום. השופטת הדגישה כי הנתבע אף לא הציג את כל דו"חות הנוכחות, אף שהודה כי הם קיימים. “עדותו של הנתבע לקתה בחוסר עקביות... והדו"חות המצויים ברשותו לא הוגשו לתיק", נכתב בהכרעת הדין. בהתאם לכך, חישב בית הדין את גמול השעות הנוספות ותוספת הלילה לפי דו"חות שנמצאו, ופסק לבלייבה סכום של 82,809 שקל עבור שעות נוספות ו-163,461 שקלים כתוספת לילה.
- חברה תשלם לסמנכ"ל לשעבר פדיון חופשה של 234 אלף ש'
- בנקאי נורה מחוץ לביתו - והוכר כנפגע בתאונת עבודה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בלב פסק הדין עומדת ההכרעה הדרמטית: האם מדובר בהתפטרות רגילה, או בהתפטרות בדין מפוטרת, המזכה בפיצויי פיטורים. בלייבה טענה כי אחרי שנים שבהן הופרו זכויותיה, היא שלחה לנתבע מכתב התראה וביקשה להסדיר את התשלומים בתוך שבעה ימים, אך הוא התעלם ממנה והשיב לה בזלזול. רק אז היא שלחה מכתב נוסף, ובו הודיעה על התפטרותה. ידאעי טען מצדו כי בלייבה תכננה לעזוב ממילא, משום שהתכוונה לעבור דירה ולעזוב את בן זוגה. אבל בית הדין לא קיבל את גרסתו. השופטת סיני־אלוש קבעה כי, “אין חולק כי נסיבות העניין עונות על התנאי הראשון, בדבר נסיבות אחרות שביחסי עבודה שבהן אין לדרוש מהעובד כי ימשיך בעבודתו. התובעת הועסקה משך שש שנים מבלי ששולמו זכויותיה הבסיסיות". עוד היא הוסיפה כי, “התובעת הוכיחה כי בזמן אמת לא היה בכוונת הנתבע לפעול לתיקון ההפרות. אי מתן התראה סבירה אינו שולל את זכאותה לפיצויי פיטורים". בהתאם לכך, נקבע כי יש לראות בהתפטרותה של בלייבה כפיטורים לפי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, והיא זכאית לפיצויים בסכום כולל של 44,254 שקל.

אחרי ארבעה עשורים: עסקת המכר מ-1987 הושלמה
יורשי הקבלן טענו כי לא בטוח שהדירה אכן שולמה ולכן אין להכיר בהעברת הזכויות לקונה המקורי, שהעביר אותה לבתו וזו מכרה אותה לתובעים. השופט קבע כי הראיות מצביעות על כך שהעסקה הושלמה בשנות ה-80, וכי טענות היורשים הן ספקולציות בלבד. בפסק הדין פורטו משמעותה
של החזקה שנמסרה כבר אז, הראיות למס שבח ומס רכישה, והתנהלות היורשים לאורך השנים. הדירה תירשם על שם התובעים
הסיפור הבא החל בשלהי שנות השמונים, בבניין מגורים ברחוב גרוסברג 7א’ בירושלים. הדירה המדוברת, בת ארבעה חדרים שפונה לעורף בקומה השלישית, נמסרה אז לרוכש בשם דוד מילר, שקנה אותה מהמנוח ירחמיאל יוניוב, הקבלן שבנה את הבניין. עשרות שנים עברו מאז, הרוכשים המקוריים הלכו לעולמם, וגם הקבלן עצמו איננו עוד, והדירה החליפה ידיים בתוך המשפחה עד שנמכרה לתובעים, ירחמיאל טוקר ונחמה גליקר טוקר. אלא שבדרכם להסדיר את רישום הזכויות, ציפתה להם הפתעה: יורשי הקבלן התנגדו וטענו כי אין כל הוכחה שהתשלום עבור הדירה אכן שולם ב-1987.
המחלוקת הזו, שהתמקדה בשאלה טכנית לכאורה: האם התמורה שולמה או לא, נהפכה למכשול שמנע מהתובעים לרשום על שמם דירה שהם מתגוררים בה בפועל. ההליך המשפטי שניהלו הוביל להכרעה מפורטת של השופט אוהד גורדון בבית המשפט המחוזי בירושלים, שקבע כי העסקה ההיסטורית הושלמה וכי יש לרשום את הדירה על שם התובעים. לאורך פסק הדין חזר השופט והדגיש כי טענות היורשים נותרו בגדר ספקולציה בלבד, בעוד ראיות התובעים היו מוצקות בהרבה, גם אם חלקן מבוססות על מסמכים מלפני 40 שנה.
כבר בפתח פסק הדין מתאר השופט את התמונה העובדתית הכוללת. המנוח, שהיה קבלן שבנה את הבניין במסגרת הסדר עם משפחת גרינפלד, קיבל לידיו כמה דירות ומכר אותן לרוכשים שונים. ברישום הזכויות בבניין הופיע המנוח כבעלים של חלק יחסי של 4/79, המייצג את הדירה שבמרכז ההליך. לא היתה מחלוקת על כך שרישום זה משקף את הזכויות בדירה. ב-1987 נחתם ההסכם שבמסגרתו מכר המנוח את זכויותיו בדירה לדוד מילר, שקיבל לידיו גם את החזקה. בהמשך, העביר דוד את הזכויות ללא תמורה לבתו נעמי, וזו מכרה אותן ב-2018 לתובעים.
הטענות התבססו על אפשרות תיאורטית בלבד
כל אלה לעומת טענת היורשים, יגאל ובתיה יוניוב, שהצהירו כי אין לדעת אם דוד אכן שילם את מלוא התמורה למנוח, וכי ייתכן שהמנוח “נהג לאפשר שימוש בדירות” גם לפני שהועברו תשלומים מלאים. הטענות האלה לא באו מתוך ידיעה, אלא מתוך אפשרות תיאורטית בלבד, כפי שהבהירו השניים בעצמם בדיון. השופט מצטט את תשובת הנתבע יגאל יוניוב, שנשאל האם אביו סיפר לו על חוב כלשהו בגין הדירה: “אין לי מושג לבוא ולהגיד בוודאות ששולם או לא […] אין לי ידיעה מאבי".
- 26 שנה של עיכובים: זה הפיצוי על אי רישום דירה בטאבו
- בנות הזוג נפרדו: האם רישום בטאבו גובר על הסכם ממון?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
לצד זאת, השופט מזכיר כי מדובר בעסקה עתיקה מאוד - ארבעה עשורים חלפו מאז, וכל הצדדים המקוריים הלכו לעולמם. אף על פי כן, התובעים הצליחו להציג ראיות משמעותיות המאששות את הטענה שהעסקה הושלמה. הראיות האלה נגעו בראש ובראשונה למסירת החזקה, שהיתה לפי ההסכם מותנית בעמידה מלאה של הרוכש בהתחייבויותיו, כולל תשלום התמורה. כפי שמציין השופט בפסק הדין שפורסם, “מסירת החזקה הותנתה, בהסכם המכר, בעמידה של דוד בכל התחייבויותיו לפי ההסכם […] מכאן שבעצם מסירת החזקה לדוד יש משום תמיכה ניכרת בכך שהתמורה בגין הדירה שולמה על ידו”.
