סל ניצחון: עמרי כספי גבר על הביטוח הלאומי בבית המשפט
כדורסלן העבר ערער על ההחלטה לבטל את אחוזי הנכות שנפסקו לו בעקבות פציעה שעבר במהלך משחק כדורסל ב-2019, והדרישה להשיב מענק בסך 170 אלף שקל שקיבל עקב כך. הסיבה לביטול ההחלטה היתה פציעה קודמת באותו המקום, אך בית הדין הארצי לעבודה קבע שהוועדה הרפואית לערערים
לא פעלה כראוי
בית הדין הארצי לעבודה, בהרכב שבו היו חברים השופט אילן איטח, השופטת לאה גליקסמן והשופט אילן סופר, הכריע במקרה שמעורר עניין ציבורי רב בגלל האישיות שניצבת במרכזו - כדורסלן העבר עמרי כספי. מדובר במאבק משפטי שניהל כספי, שהיה הישראלי הראשון ששיחק בליגת ה-NBA, מול המוסד לביטוח לאומי, בעקבות פציעתו במשחק כדורסל. כדורסלן העבר נאלץ להתמודד כעת עם שינוי משמעותי בקביעת אחוזי הנכות שלו, בעקבות פציעה שעבר בברכו הימנית.
כספי, יליד 1988, שעוסק כיום בהשקעות בחברות הייטק וסטארט-אפים, נפצע בברכו הימנית במהלך משחק כדורסל ב-2019. פציעתו הוכרה כפגיעת עבודה, ובדצמבר 2020 קבעה ועדה רפואית מדרג ראשון כי נכותו היא בשיעור של 10%, ונפסק לזכותו מענק בסכום של 170 אלף שקל. הוא הגיש ערר, ובמרץ 2021 העלתה הוועדה לעררים את נכותו ל-11.8%. עם זאת, המוסד לביטוח לאומי טען שיש להתייחס לפציעה קודמת בברכו הימנית, ובהתאם לכך הוחזר העניין לדיון נוסף בוועדה הרפואית.
בדיון החוזר, שהתקיים באוגוסט 2022, קבעה הוועדה כי לכספי היה "מצב קודם" בברכו, ולכן נכותו הורדה לשיעור של 0%. בעקבות כך, המוסד לביטוח לאומי דרש מכספי להחזיר את המענק שקיבל על בסיס קביעת הנכות הקודמת. כספי ערער על ההחלטה זו לבית הדין האזורי לעבודה, אך ערעורו נדחה, והוא המשיך להיאבק בהחלטה בבית הדין הארצי.
חובת האזהרה חלה על ועדות רפואיות
השאלה המרכזית בדיון היתה אם הוועדה הרפואית לעררים פעלה כראוי בכך שלא הזהירה את כספי מפני האפשרות של הפחתת אחוזי הנכות. בית הדין הארצי דן בהרחבה בחובת האזהרה שחלה על ועדות רפואיות, תוך התייחסות לפסיקות קודמות ולהליך שהוביל להחלטת הוועדה.
- פנתה לטיפול רק אחרי חודשיים - ותוכר בביטוח לאומי
- מאסר למנהל עבודה שהורשע בגרימת מוות ברשלנות
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בפסק הדין שפורסם נכתב כי, "לחובת האזהרה יש שתי מטרות: בראש ובראשונה, להבטיח למבוטח את זכות הטיעון. בנוסף, לאפשר לו לשקול את משיכת הערר שהגיש, אם הוא סבור כי הדבר משרת את טובתו". השופטים הבהירו כי הוועדה היתה מחויבת להזהיר את כספי מפני האפשרות להפחתת הנכות, בייחוד לאור העובדה שהדיון החוזר התקיים בעקבות ערעור של המוסד לביטוח לאומי.
בית הדין הארצי קיבל את ערעורו של כספי, וקבע כי נכותו תיקבע על 10%, כפי שנקבעה בהחלטת הוועדה מדרג ראשון ב-2020, והמענק שאושר לו יישאר ברשותו והוא לא יידרש להשיבו. השופטים ציינו בפסק הדין שפורסם כי, "כאשר ועדה רפואית מתכנסת לדיון חוזר על בסיס פסק דין מחזיר, עליה לשקול מחדש את דרגת הנכות ולשקול את השלכות החלטתה, תוך מתן אפשרות למבוטח להיערך בהתאם".
בנוסף, בית הדין קבע כי הוועדה שגתה בכך שלא הזהירה את כספי לפני שהפחיתה את דרגת נכותו ל-0%. "הזכות להישמע אינה זכות פורמלית בלבד, אלא זכות מהותית שנועדה להבטיח כי תהליכים הנוגעים לזכויות רפואיות יתנהלו בהגינות ובשקיפות", כתבו השופטים.
- הבטחות בע"פ, הסכם לא חתום - והכרעה מפתיעה בביהמ"ש
- אזורים דרשה פטור מפיצוי בשל הקורונה, ונדחתה
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- ציטט את ChatGPT כהוכחה רפואית - מה פסק השופט?
פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה אינו עוסק רק במקרה הפרטי של עמרי כספי, אלא מחדד עקרונות חשובים בנוגע לאופן ההתנהלות של ועדות רפואיות. חובת האזהרה, שהוגדרה כ"מרכיב יסודי בהליך ההוגן", נועדה להגן על זכויות המבוטחים ולאפשר להם לקבל החלטות מושכלות בנוגע לעררים שהם מגישים.
בסיס לתביעות דומות
המקרה של כספי מדגיש את החשיבות שבשמירה על זכויות המבוטחים, בייחוד במקרים שבהם הפגיעה היא תוצאה של עבודה, כפי שקרה במקרה של כספי - במהלך משחק כדורסל. עבור רבים מהציבור, פסק הדין עשוי לשמש בסיס לתביעות דומות בעתיד, והוא מציב סטנדרטים ברורים לאופן שבו על ועדות רפואיות להתנהל.
למרות הניצחון המשפטי, המקרה מדגיש את הקשיים שעמם מתמודדים מבוטחים, הנדרשים להילחם על זכויותיהם מול המוסד לביטוח לאומי. עבור כספי, מדובר בסיום פרק מורכב במאבק משפטי שמשך תשומת לב רבה בזכות מעמדו כאחד מספורטאי העבר המוכרים בישראל.
הפציעה שבמרכז הפרשה היא ככל הנראה זו שחווה במהלך עונת החזרה שלו לקבוצת נעוריו, מכבי תל אביב. בבדיקות שנערכו בעקבות הפציעה התגלה אז כי סובל משחיקת סחוס, והוא אף נאלץ לעבור ניתוח. בהמשך הוא חזר לשחק, ולבסוף הוא הודיע על פרישה ממשחק פעיל ביולי 2021.
- 1.הדס 22/01/2025 10:43הגב לתגובה זומה זו.החוצפה הזו אלו מענקיםתשאנשיםצבעלי נכויות קשות יותר וקושימלהשתכר לא מקבלים
הבטחות בע"פ, הסכם לא חתום - והכרעה מפתיעה בביהמ"ש
אף שבית המשפט דחה את תביעתם של רוכשי דירה שטענו להפרת הסכם מכר בעל־פה, הוא קבע כי הקבלן פעל בחוסר תום־לב במשא ומתן - וחייב אותו לשלם להם פיצויים. השופט קבע כי, "מי שמנהל מו"מ למכירת דירה חייב לפעול בשקיפות ובהגינות, גם אם העסקה לא נחתמה לבסוף"
הפרשה שהובאה באחרונה לפתחו של בית משפט השלום עוסקת בזוג רוכשים צעיר שביקש לקנות דירה מקבלן בשכונה חדשה - עסקה שנראתה תחילה פשוטה וברורה, אך הסתיימה בסכסוך משפטי מורכב סביב שאלת תוקפו של הסכם מכר שנחתם לכאורה בעל־פה בלבד. בני הזוג טענו כי לאחר שסיכמו את כל פרטי העסקה עם נציג החברה, כולל מחיר, מועדי תשלום ותנאי מסירה, נמסר להם כי “הכל סגור” והם רשאים לראות את עצמם כבעלי הזכות בדירה. אלא שכמה שבועות לאחר מכן גילו כי החברה מכרה את אותה דירה לרוכשים אחרים, במחיר גבוה יותר. לטענתם, מדובר היה בהפרת הסכם מחייב שנכרת בעל־פה, והם דרשו פיצוי בגובה של מאות אלפי שקלים. מנגד, החברה טענה כי לא נחתם כל חוזה מחייב, וכי על פי הדין עסקת מכר במקרקעין מחייבת מסמך בכתב. לטענת הקבלן, מדובר היה בשלב מוקדם של משא ומתן בלבד, שלא הבשיל לכדי הסכמה מחייבת.
במהלך הדיון העידו שני הצדדים, וכן הוצגו התכתבויות בין הרוכשים לבין נציגי החברה. שמהן עלה כי אכן נוהל משא ומתן מתקדם, ואף סוכמו חלק מהפרטים המהותיים, אבל לא הושלמה חתימה פורמלית. השופט העיר כי “אין מחלוקת כי עסקה במקרקעין אינה נכרתת אלא בכתב, כקבוע בסעיף 8 לחוק המקרקעין”, אך הדגיש כי גם שלב המו"מ עצמו כפוף לעקרונות של תום לב והגינות.
בית המשפט דחה את הטענה לקיומו של חוזה מחייב. הוא קבע כי, “לא הוכח כי הצדדים התכוונו להיקשר זה לזה באופן סופי ללא מסמך חתום”. לדבריו, “העובדה שהחברה דרשה את חתימתם של הרוכשים על טיוטת חוזה והדגישה כי אין לראות בסיכומים המוקדמים הסכם מחייב, מלמדת כי גם לשיטתם לא נכרת חוזה”. עם זאת, השופט קיבל את טענת הרוכשים כי הקבלן נהג בחוסר תום־לב בשלב המו"מ, בכך שנתן להם להבין כי העסקה סגורה והדירה “שלהם”, מבלי לגלות כי במקביל הוא מנהל מגעים עם רוכשים נוספים.
"חוסר תום לב ברור"
בהחלטתו כתב השופט כי, “המצופה ממוכר דירה, ובפרט חברה יזמית, הוא לנהוג בשקיפות כלפי הצד שמולו הוא מנהל מו"מ. מתן מצג לפיו העסקה הושלמה, כאשר בפועל נמשכים מגעים עם אחרים, מהווה חוסר תום־לב ברור”. הוא הוסיף כי התנהלות זו גרמה לרוכשים להסתמך על ההבטחות, להוציא כספים, ולוותר על אפשרויות אחרות. לאור זאת, אף שבית המשפט דחה את התביעה להפרת חוזה, הוא פסק לזוג פיצוי בגין ניהול מו"מ בחוסר תום־לב. “החובה לנהוג בתום לב אינה מסתיימת בהיעדר חתימה”, נכתב בפסק הדין שפורסם, “והיא חלה גם בשלב שבו נראה שהעסקה קרובה להשלמה אך טרם נחתמה. צד שאינו מגלה לצד השני כי הוא מתכוון לחזור בו, פועל בניגוד להוראות סעיף 12 לחוק החוזים”.
- הקבלן נגד החברה המזמינה - איזה הסכם מחייב?
- מתווך יזכה בפיצוי המוסכם אף שלא היה גורם יעיל
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
עוד הדגיש השופט כי במקרה הזה נגרם נזק ממשי: הרוכשים הפסידו דירה אחרת שהיתה זמינה להם באותה עת, מתוך הנחה כי העסקה הנוכחית סגורה, ונגרמו להם הוצאות שונות בקשר לעסקה, כולל שכר טרחת עורך דין והתחייבות לקבלת משכנתה. לפיכך הורה בית המשפט על פיצוי כספי חלקי, שנועד לשפות אותם על הנזק שנגרם “כתוצאה מהסתמכותם הסבירה על מצגי הנתבעת”.
האם מסירת פרטים מצדיקה קבלת הודעות שיווקיות?
אדם הגיש תביעה נגד מטרות פיננסיות פמילי אופיס, בטענה כי נשלחו אליו מסרונים, מיילים והודעות וואטסאפ שיווקיות ללא הסכמתו, וגם לאחר שביקש להסיר אותו מרשימת התפוצה. בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב קבע כי החברה לא הוכיחה את קבלת הסכמתו של התובע, ודחה את הטענה שלה כי הוא פעל בחוסר תום לב, ואף "צבר הודעות" כדי להגיש תביעה נגדה
זה החל בהודעות קצרות שלכאורה לא מזיקות: מסרונים, מיילים, וגם הודעות וואטסאפ שהציעו לאורן קורנפלד להצטרף לשירותים פיננסיים שונים. ואולם לטענתו, הוא מעולם לא ביקש לקבל את ההודעות האלה, לא הביע כל עניין בשירותי החברה ששיגרה אותן, וגם לאחר שביקש להפסיק את הדיוור - ההודעות לא פסקו. כך נהפכה ההתכתבות השיווקית לשאלה משפטית עקרונית: עד כמה רשאית חברה להשתמש בפרטים אישיים של אדם כדי לשווק את שירותיה, ומהו גבול האחריות כשהאדם טוען שלא הסכים לכך.
פסק הדין שניתן בבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב–יפו, בפני הרשם הבכיר מיכאל שמפל, עסק בדיוק בשאלה זו. קורנפלד תבע את מטרות פיננסיות פמילי אופיס, חברה הפועלת בתחום ההשקעות וההכשרות הפיננסיות, בדרישה לפיצוי בסכום כולל של 16 אלף שקל. לטענתו, החברה הפרה את הוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), הידוע גם בשם חוק הספאם, כששלחה לו דברי פרסומת מבלי לקבל את הסכמתו המפורשת מראש. לדבריו, המסרים השיווקיים נשלחו אליו "במספר ערוצים - מסרוני SMS, הודעות וואטסאפ ודואר אלקטרוני", וכל זאת מבלי שנתן את רשותו. עוד הוא הוסיף כי גם לאחר שביקש להסירו מרשימת התפוצה, ההודעות נמשכו ממספרים שונים. בעיניו, מדובר בהתנהלות שפוגעת בזכותו לפרטיות ובאוטונומיה שלו לצרוך רק את המידע שבחר לקבל.
מנגד, החברה הנתבעת דחתה את טענותיו מכל וכל. בכתב ההגנה נטען כי קורנפלד מסר את פרטיו ביוזמתו, במסגרת רכישה או התעניינות בשירותי החברה, ולכן היא היתה רשאית לשלוח אליו הודעות שיווקיות. לטענתה, הוא אף הצטרף לשירותיה פעמיים - בפעם הראשונה ב-2023, ובפעם השנייה במאי 2024, ובשתי הפעמים הוא עשה זאת מרצונו החופשי. החברה טענה עוד כי בכל מקרה, כשביקש להסיר את פרטיו מרשימת התפוצה, היא טיפלה בבקשה באופן מיידי. הנתבעת טענה גם כי התובע מגזים בתיאור ההיקף. לדבריה, הוא הציג רק מספר מצומצם של הודעות, ולא עשרות כפי שטען. בנוסף, היא הוסיפה כי אם סבר שהתכנים אינם רצויים לו, היה עליו לבקש הסרה כבר עם קבלת ההודעה הראשונה, ולא להמשיך לקבל הודעות נוספות לצורך הגשת תביעה "על הסכום המרבי שבחוק".
מתי ניתן לשלוח הודעה בלי הסכמה?
בדיון שנערך בפני הרשם שמפל העידו שני הצדדים. קורנפלד שב על טענותיו והבהיר כי, "מעולם לא נרשמתי לשום שירות של הנתבעת, ולא התעניינתי בשירותיה". לדבריו, רק לאחר שהגיש את התביעה, חדלה החברה מלשלוח לו הודעות. מנכ"ל החברה טען מנגד כי "כל מי שמקבל הודעות מאתנו, נרשם בעצמו בטופס מקוון ומסר את פרטיו במודע. ללא רישום כזה לא ניתן לקבל הודעות כלל".
- השופט נגד הפיצוי: מחיקה מהדהדת לייצוגית נגד ספאם
- למה מותר למפלגות לשלוח מסרונים בלי הגבלה?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הרשם שמפל סקר בפסק דינו את הוראות החוק וקבע כי סעיף 30א(ב) לחוק התקשורת אוסר באופן מפורש על שליחת דבר פרסומת "בלא קבלת הסכמה מפורשת מראש של הנמען, בכתב". החוק מאפשר פנייה חד-פעמית לשם קבלת הסכמה עתידית, אך כל הודעה מעבר לכך, ללא אישור מפורש, מהווה הפרה. עם זאת, החוק כולל גם חריג: ניתן לשלוח דברי פרסומת לנמען מבלי שקיבל הסכמה מראש, אם מתקיימים שלושה תנאים מצטברים: שהנמען מסר את פרטיו במסגרת רכישת מוצר או שירות, שהובהר לו כי פרטיו ישמשו למשלוח פרסומות, ושהתוכן השיווקי נוגע למוצרים דומים בלבד. אלא שבמקרה זה, קבע בית המשפט, החברה לא הצליחה להוכיח שאף אחד מהתנאים האלה התקיים.
