עומרי כספי
צילום: Ilya Melnikov

סל ניצחון: עמרי כספי גבר על הביטוח הלאומי בבית המשפט

כדורסלן העבר ערער על ההחלטה לבטל את אחוזי הנכות שנפסקו לו בעקבות פציעה שעבר במהלך משחק כדורסל ב-2019, והדרישה להשיב מענק בסך 170 אלף שקל שקיבל עקב כך. הסיבה לביטול ההחלטה היתה פציעה קודמת באותו המקום, אך בית הדין הארצי לעבודה קבע שהוועדה הרפואית לערערים


לא פעלה כראוי

עוזי גרסטמן | (1)


בית הדין הארצי לעבודה, בהרכב שבו היו חברים השופט אילן איטח, השופטת לאה גליקסמן והשופט אילן סופר, הכריע במקרה שמעורר עניין ציבורי רב בגלל האישיות שניצבת במרכזו - כדורסלן העבר עמרי כספי. מדובר במאבק משפטי שניהל כספי, שהיה הישראלי הראשון ששיחק בליגת ה-NBA, מול המוסד לביטוח לאומי, בעקבות פציעתו במשחק כדורסל. כדורסלן העבר נאלץ להתמודד כעת עם שינוי משמעותי בקביעת אחוזי הנכות שלו, בעקבות פציעה שעבר בברכו הימנית.




כספי, יליד 1988, שעוסק כיום בהשקעות בחברות הייטק וסטארט-אפים, נפצע בברכו הימנית במהלך משחק כדורסל ב-2019. פציעתו הוכרה כפגיעת עבודה, ובדצמבר 2020 קבעה ועדה רפואית מדרג ראשון כי נכותו היא בשיעור של 10%, ונפסק לזכותו מענק בסכום של 170 אלף שקל. הוא הגיש ערר, ובמרץ 2021 העלתה הוועדה לעררים את נכותו ל-11.8%. עם זאת, המוסד לביטוח לאומי טען שיש להתייחס לפציעה קודמת בברכו הימנית, ובהתאם לכך הוחזר העניין לדיון נוסף בוועדה הרפואית.





בדיון החוזר, שהתקיים באוגוסט 2022, קבעה הוועדה כי לכספי היה "מצב קודם" בברכו, ולכן נכותו הורדה לשיעור של 0%. בעקבות כך, המוסד לביטוח לאומי דרש מכספי להחזיר את המענק שקיבל על בסיס קביעת הנכות הקודמת. כספי ערער על ההחלטה זו לבית הדין האזורי לעבודה, אך ערעורו נדחה, והוא המשיך להיאבק בהחלטה בבית הדין הארצי.


חובת האזהרה חלה על ועדות רפואיות


השאלה המרכזית בדיון היתה אם הוועדה הרפואית לעררים פעלה כראוי בכך שלא הזהירה את כספי מפני האפשרות של הפחתת אחוזי הנכות. בית הדין הארצי דן בהרחבה בחובת האזהרה שחלה על ועדות רפואיות, תוך התייחסות לפסיקות קודמות ולהליך שהוביל להחלטת הוועדה.


בפסק הדין שפורסם נכתב כי, "לחובת האזהרה יש שתי מטרות: בראש ובראשונה, להבטיח למבוטח את זכות הטיעון. בנוסף, לאפשר לו לשקול את משיכת הערר שהגיש, אם הוא סבור כי הדבר משרת את טובתו". השופטים הבהירו כי הוועדה היתה מחויבת להזהיר את כספי מפני האפשרות להפחתת הנכות, בייחוד לאור העובדה שהדיון החוזר התקיים בעקבות ערעור של המוסד לביטוח לאומי.




משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

בית הדין הארצי קיבל את ערעורו של כספי, וקבע כי נכותו תיקבע על 10%, כפי שנקבעה בהחלטת הוועדה מדרג ראשון ב-2020, והמענק שאושר לו יישאר ברשותו והוא לא יידרש להשיבו. השופטים ציינו בפסק הדין שפורסם כי, "כאשר ועדה רפואית מתכנסת לדיון חוזר על בסיס פסק דין מחזיר, עליה לשקול מחדש את דרגת הנכות ולשקול את השלכות החלטתה, תוך מתן אפשרות למבוטח להיערך בהתאם".


בנוסף, בית הדין קבע כי הוועדה שגתה בכך שלא הזהירה את כספי לפני שהפחיתה את דרגת נכותו ל-0%. "הזכות להישמע אינה זכות פורמלית בלבד, אלא זכות מהותית שנועדה להבטיח כי תהליכים הנוגעים לזכויות רפואיות יתנהלו בהגינות ובשקיפות", כתבו השופטים.

קיראו עוד ב"משפט"



פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה אינו עוסק רק במקרה הפרטי של עמרי כספי, אלא מחדד עקרונות חשובים בנוגע לאופן ההתנהלות של ועדות רפואיות. חובת האזהרה, שהוגדרה כ"מרכיב יסודי בהליך ההוגן", נועדה להגן על זכויות המבוטחים ולאפשר להם לקבל החלטות מושכלות בנוגע לעררים שהם מגישים.


בסיס לתביעות דומות


המקרה של כספי מדגיש את החשיבות שבשמירה על זכויות המבוטחים, בייחוד במקרים שבהם הפגיעה היא תוצאה של עבודה, כפי שקרה במקרה של כספי - במהלך משחק כדורסל. עבור רבים מהציבור, פסק הדין עשוי לשמש בסיס לתביעות דומות בעתיד, והוא מציב סטנדרטים ברורים לאופן שבו על ועדות רפואיות להתנהל.


למרות הניצחון המשפטי, המקרה מדגיש את הקשיים שעמם מתמודדים מבוטחים, הנדרשים להילחם על זכויותיהם מול המוסד לביטוח לאומי. עבור כספי, מדובר בסיום פרק מורכב במאבק משפטי שמשך תשומת לב רבה בזכות מעמדו כאחד מספורטאי העבר המוכרים בישראל.



הפציעה שבמרכז הפרשה היא ככל הנראה זו שחווה במהלך עונת החזרה שלו לקבוצת נעוריו, מכבי תל אביב. בבדיקות שנערכו בעקבות הפציעה התגלה אז כי סובל משחיקת סחוס, והוא אף נאלץ לעבור ניתוח. בהמשך הוא חזר לשחק, ולבסוף הוא הודיע על פרישה ממשחק פעיל ביולי 2021.

תגובות לכתבה(1):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 1.
    הדס 22/01/2025 10:43
    הגב לתגובה זו
    מה זו.החוצפה הזו אלו מענקיםתשאנשיםצבעלי נכויות קשות יותר וקושימלהשתכר לא מקבלים
תוכניות בנייה
צילום: צילום מסך, אתר חברת מכלול

בוטל היתר בנייה למלון שתוכנן ברחוב הירקון בתל אביב

פרויקט המלון החדש שתכנן איש העסקים ספי צביאל, שכולל 55 חדרי אירוח ו-32 דירות, נעצר לאחר שתושבי רחוב ארנון הסמוך טענו כי יאבדו את הנוף לים שמלווה את חייהם במשך שנים. ועדת הערר המחוזית קבעה כי אוחדו מגרשים בניגוד לתוכנית, אושרו שימושים מעורבים שאינם מותרים, והעירייה חרגה ממדיניותה. בהחלטה מפורטת נקבע כי, “אין מקום לאשר את הבקשה כפי שהוגשה”

עוזי גרסטמן |

הבוקר שבו קיבלו תושבי רחוב ארנון בתל אביב את החלטת ועדת הערר המחוזית היה שונה. במשך חודשים ארוכים ליוותה אותם תחושת חוסר אונים, כשממולם - ממש מול החלונות, במקום שבו האור המערבי והים נפרשים דרך חלונותיהם כבר עשרות שנים - תוכנן לקום בניין גבוה, רחב, כזה שהיה משנה לחלוטין את קו הרקיע שנראה מאחוריהם. אותם תושבים, שחייהם השקטים יחסית התעצמו דווקא בזכות המרחק מהטיילת הרועשת והקרבה לאוויר הים, לא היססו לפעול. הערר שהגישו נגד היתרי הבנייה שאישרה עיריית תל אביב לפרויקט המלון החדש ברחוב הירקון 164-162, נראה בתחילה כמו מאבק מול רוח. אלא שהחלטת ועדת הערר, המשתרעת על פני עשרות עמודים, הפכה את הקערה על פיה.

מדובר בשני מגרשים גדולים יחסית - כל אחד מהם בשטח של כ-600 מ"ר - שעליהם תכנן היזם ספי צביאל, באמצעות א.פ.צ השקעות, להקים שני מבנים בני שבע קומות, בחיבור תפקודי ומבני כמעט מלא. הבניינים היו אמורים לכלול 55 חדרי מלון ו-32 דירות מגורים, עם ארבע קומות מרתף משותפות וקומת גג. מבחינת היזם, מדובר בהמשך טבעי למלון אולימפיה הישן, שעמד על חלקה 211 מאז שנות ה-70. מבחינת התושבים, זהו שינוי דרמטי במרקם השכונה - כזה ש“יחסום את הנוף לים שממנו נהנו במשך שנים רבות”, כפי שנכתב בערר.

הוועדה המקומית לתכנון ובנייה תל אביב אישרה בתחילת 2025 את שתי הבקשות להיתר, אך התושבים, שמתגוררים ברחוב ארנון מאחורי המגרש, לא ויתרו. ועדת הערר המחוזית לתכנון ובנייה מחוז תל אביב קיימה דיון ב-31 ביולי 2025, ולאחר הגשת השלמות טיעון מצד כל הגורמים, קיבלה החלטה תקיפה וברורה: ביטול ההיתר. בהכרעתה נכתב כי, “אין מקום לאישור הבקשה להיתר כפי שהוגשה".

הוויכוח על ייעוד הקרקע: מגורים או מלונאות?

אחד המוקדים המרכזיים במחלוקת היה השאלה מהו הייעוד התכנוני התקף של שתי החלקות. התושבים טענו כי לאורך השנים אושרו תוכניות ייעוד שונות, שבהן נקבע מפורשות כי מדובר במגרשים למלונאות בלבד, וכי כל שינוי יעוד למגורים מהווה "סטייה ניכרת". מנגד, הוועדה המקומית טענה שהתוכניות המאוחרות, ובעיקר תוכנית 3444 ותוכנית 2770, פקעו משום שלא מומשו בזמן, ולכן חזר תוקפן של התוכניות הראשיות, המייעדות את הקרקע למגורים.

ועדת הערר בחרה שלא לאמץ את עמדת היזם והעירייה. בהחלטה נקבע כי אמנם התוכניות שאפשרו מלונאות פקעו, אך הדבר לא פותח פתח לשימושים מעורבים. “תוכנית רובע 3 לא נועדה לשנות ייעודים קיימים, והיא חלה על כלל המקרקעין המיועדים למגורים בתחומה… אולם בשום מקום בתכנית רובע 3 לא מופיע השימוש למלונאות”, כתבה הוועדה בהכרעת הדין שלה.

הודעה בסמארטפון צילום: ביזפורטלהודעה בסמארטפון צילום: ביזפורטל

בית המשפט דחה בקשה להשיב סמארטפון שנלקח בחקירה

בקשתו של עלאא עוויסאת לקבל בחזרה את הטלפון הנייד שנתפס בחקירתו נדחתה, לאחר שסירב למסור את הסיסמה. אף שהחקירה הסתיימה והוגש כתב אישום, קבע בית המשפט כי פוטנציאל ראייתי ממשי עדיין קיים, וכי ייתכן שבעתיד ניתן יהיה לפרוץ את המכשיר. בפסק הדין הובהר שסירוב החשוד למסור את הקוד משליך על מאזן השיקולים, וכי אין מדובר במקרה שבו "ייצא חוטא נשכר"

עוזי גרסטמן |


ברגעים שאחרי סיום החקירה, כשכתב האישום כבר הוגש וההמתנה למשפט החליפה את החשש של ימי המעצר, עלאא עוויסאת ביקש להשיב לעצמו לפחות דבר אחד: את הטלפון הנייד שלו. זה אותו מכשיר שנלקח ממנו עם מעצרו, ושלטענתו אין עוד צורך חקירתי. בעיני המבקש, הדלת שנסגרה עם סיום החקירה היתה אמורה להחזיר אליו את קניינו, אבל בית משפט השלום בירושלים סבר אחרת, ובפסק דין מפורט קבע כי בשלב זה לא יוחזר המכשיר.

הסיפור המשפטי הזה נוגע למפגש הטעון שבין זכותו הקניינית של אדם לבין כוחן של רשויות החקירה להחזיק בחפציו לצורכי ראיות. במקרה הזה, אותו טלפון נייד, שהוא חפץ יומיומי לכאורה, נהפך למוקד סכסוך בעל חשיבות משפטית ועקרונית. עוויסאת, שנעצר בחשד להסעת מספר רב של תושבים זרים ללא אישורי כניסה לישראל (שוהים בלתי חוקיים) - חלק מפרשה רחבה יותר, כך לפי המדינה - מצא את עצמו מבקש לשים סוף לחלק שבו המכשיר שלו מוחזק על ידי המשטרה. אלא שהסיסמה, שלא נמסרה, נהפכה לגורם מכריע בהחלטה שלא להחזירו.

בית המשפט מתאר כבר בפתח החלטתו את נקודת המחלוקת המרכזית: "המשיבה לא הצליחה לחדור לטלפון של המבקש, מאחר שהוא סירב למסור את סיסמת הכניסה למכשיר". עוויסאת טען כי החקירה בעניינו הסתיימה, כתב אישום כבר הוגש ולא קיים עוד צורך בחומר המצוי במכשיר. בנוסף, הוא ציין כי המדינה לא ביקשה לחלט את הטלפון וגם לא ביקשה להאריך את ההחזקה שבו מעבר לתקופת 30 הימים שמותרת לפי סעיף 32 לפקודת סדר הדין הפלילי. לטענתו, לאחר שנכשלו כל ניסיונות הפריצה, זכותו הקניינית גוברת.

פוטנציאל ראייתי ממשי במידע שבטלפון

אלא שהמדינה הציגה תמונה שונה. בתגובתה לבית המשפט היא טענה כי מדובר בפרשה רחבה שבה מעורבים גורמים נוספים שעדיין לא נתפסו, וכי ישנו פוטנציאל ראייתי ממשי במידע המצוי בטלפון. אלא שהגישה אליו נחסמה בשל סירובו של עוויסאת לחשוף את הקוד. המדינה לא התכחשה לכך שהסירוב מקשה על החיפוש במכשיר, אך הודתה כי ההתפתחות הטכנולוגית המהירה עשויה לאפשר בעתיד את הפריצה. בית המשפט ציין כי "ייתכן שבעוד זמן מה תחול התפתחות טכנולוגית שתאפשר זאת".

כאן נכנס השופט אופיר טישלר לבחינה מדוקדקת של כלל השיקולים. מצד אחד, זכותו של עוויסאת לקבל את רכושו בחזרה, והעובדה שמכשיר טלפון נייד נהפך בשנים האחרונות לחפץ אישי מרכזי, שאובדן השליטה בו פוגע באופן ממשי בחיי היומיום. מצד אחר, האפשרות ששמירתו בידי המדינה תוביל בעתיד לחשיפת ראיות משמעותיות הנוגעות הן לעוויסאת והן לאחרים. בית המשפט הדגיש כי "במידע האצור בטלפון הנייד, המוחזק בידי המשטרה, טמון פוטנציאל ראייתי ממשי". עוד הוא הוסיף בהכרעתו כי מסירת המכשיר לידי המבקש "עלולה להביא להעלמת ראיות".