עומרי כספי
צילום: Ilya Melnikov

סל ניצחון: עמרי כספי גבר על הביטוח הלאומי בבית המשפט

כדורסלן העבר ערער על ההחלטה לבטל את אחוזי הנכות שנפסקו לו בעקבות פציעה שעבר במהלך משחק כדורסל ב-2019, והדרישה להשיב מענק בסך 170 אלף שקל שקיבל עקב כך. הסיבה לביטול ההחלטה היתה פציעה קודמת באותו המקום, אך בית הדין הארצי לעבודה קבע שהוועדה הרפואית לערערים


לא פעלה כראוי

עוזי גרסטמן | (1)


בית הדין הארצי לעבודה, בהרכב שבו היו חברים השופט אילן איטח, השופטת לאה גליקסמן והשופט אילן סופר, הכריע במקרה שמעורר עניין ציבורי רב בגלל האישיות שניצבת במרכזו - כדורסלן העבר עמרי כספי. מדובר במאבק משפטי שניהל כספי, שהיה הישראלי הראשון ששיחק בליגת ה-NBA, מול המוסד לביטוח לאומי, בעקבות פציעתו במשחק כדורסל. כדורסלן העבר נאלץ להתמודד כעת עם שינוי משמעותי בקביעת אחוזי הנכות שלו, בעקבות פציעה שעבר בברכו הימנית.




כספי, יליד 1988, שעוסק כיום בהשקעות בחברות הייטק וסטארט-אפים, נפצע בברכו הימנית במהלך משחק כדורסל ב-2019. פציעתו הוכרה כפגיעת עבודה, ובדצמבר 2020 קבעה ועדה רפואית מדרג ראשון כי נכותו היא בשיעור של 10%, ונפסק לזכותו מענק בסכום של 170 אלף שקל. הוא הגיש ערר, ובמרץ 2021 העלתה הוועדה לעררים את נכותו ל-11.8%. עם זאת, המוסד לביטוח לאומי טען שיש להתייחס לפציעה קודמת בברכו הימנית, ובהתאם לכך הוחזר העניין לדיון נוסף בוועדה הרפואית.





בדיון החוזר, שהתקיים באוגוסט 2022, קבעה הוועדה כי לכספי היה "מצב קודם" בברכו, ולכן נכותו הורדה לשיעור של 0%. בעקבות כך, המוסד לביטוח לאומי דרש מכספי להחזיר את המענק שקיבל על בסיס קביעת הנכות הקודמת. כספי ערער על ההחלטה זו לבית הדין האזורי לעבודה, אך ערעורו נדחה, והוא המשיך להיאבק בהחלטה בבית הדין הארצי.


חובת האזהרה חלה על ועדות רפואיות


השאלה המרכזית בדיון היתה אם הוועדה הרפואית לעררים פעלה כראוי בכך שלא הזהירה את כספי מפני האפשרות של הפחתת אחוזי הנכות. בית הדין הארצי דן בהרחבה בחובת האזהרה שחלה על ועדות רפואיות, תוך התייחסות לפסיקות קודמות ולהליך שהוביל להחלטת הוועדה.


בפסק הדין שפורסם נכתב כי, "לחובת האזהרה יש שתי מטרות: בראש ובראשונה, להבטיח למבוטח את זכות הטיעון. בנוסף, לאפשר לו לשקול את משיכת הערר שהגיש, אם הוא סבור כי הדבר משרת את טובתו". השופטים הבהירו כי הוועדה היתה מחויבת להזהיר את כספי מפני האפשרות להפחתת הנכות, בייחוד לאור העובדה שהדיון החוזר התקיים בעקבות ערעור של המוסד לביטוח לאומי.




משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

בית הדין הארצי קיבל את ערעורו של כספי, וקבע כי נכותו תיקבע על 10%, כפי שנקבעה בהחלטת הוועדה מדרג ראשון ב-2020, והמענק שאושר לו יישאר ברשותו והוא לא יידרש להשיבו. השופטים ציינו בפסק הדין שפורסם כי, "כאשר ועדה רפואית מתכנסת לדיון חוזר על בסיס פסק דין מחזיר, עליה לשקול מחדש את דרגת הנכות ולשקול את השלכות החלטתה, תוך מתן אפשרות למבוטח להיערך בהתאם".


בנוסף, בית הדין קבע כי הוועדה שגתה בכך שלא הזהירה את כספי לפני שהפחיתה את דרגת נכותו ל-0%. "הזכות להישמע אינה זכות פורמלית בלבד, אלא זכות מהותית שנועדה להבטיח כי תהליכים הנוגעים לזכויות רפואיות יתנהלו בהגינות ובשקיפות", כתבו השופטים.

קיראו עוד ב"משפט"



פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה אינו עוסק רק במקרה הפרטי של עמרי כספי, אלא מחדד עקרונות חשובים בנוגע לאופן ההתנהלות של ועדות רפואיות. חובת האזהרה, שהוגדרה כ"מרכיב יסודי בהליך ההוגן", נועדה להגן על זכויות המבוטחים ולאפשר להם לקבל החלטות מושכלות בנוגע לעררים שהם מגישים.


בסיס לתביעות דומות


המקרה של כספי מדגיש את החשיבות שבשמירה על זכויות המבוטחים, בייחוד במקרים שבהם הפגיעה היא תוצאה של עבודה, כפי שקרה במקרה של כספי - במהלך משחק כדורסל. עבור רבים מהציבור, פסק הדין עשוי לשמש בסיס לתביעות דומות בעתיד, והוא מציב סטנדרטים ברורים לאופן שבו על ועדות רפואיות להתנהל.


למרות הניצחון המשפטי, המקרה מדגיש את הקשיים שעמם מתמודדים מבוטחים, הנדרשים להילחם על זכויותיהם מול המוסד לביטוח לאומי. עבור כספי, מדובר בסיום פרק מורכב במאבק משפטי שמשך תשומת לב רבה בזכות מעמדו כאחד מספורטאי העבר המוכרים בישראל.



הפציעה שבמרכז הפרשה היא ככל הנראה זו שחווה במהלך עונת החזרה שלו לקבוצת נעוריו, מכבי תל אביב. בבדיקות שנערכו בעקבות הפציעה התגלה אז כי סובל משחיקת סחוס, והוא אף נאלץ לעבור ניתוח. בהמשך הוא חזר לשחק, ולבסוף הוא הודיע על פרישה ממשחק פעיל ביולי 2021.

תגובות לכתבה(1):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 1.
    הדס 22/01/2025 10:43
    הגב לתגובה זו
    מה זו.החוצפה הזו אלו מענקיםתשאנשיםצבעלי נכויות קשות יותר וקושימלהשתכר לא מקבלים
מאפייה לחם  בגט
צילום: Istock

“שש שנים בלי זכויות”: עובדת מאפייה שהתפטרה תיחשב מפוטרת

ויקטוריה בלייבה עבדה לילות ארוכים במאפייה בדרום, בלי תלושי שכר אמיתיים, בלי פנסיה ובלי תוספת שכר עבור עבודתה בלילה. אחרי שש שנים של עבודה מפרכת, היא הגישה מכתב התראה והתפטרה. בית הדין קבע: מדובר בהתפטרות בדין מפוטרת, ופסק לה יותר מ-390 אלף שקל. “התובעת הועסקה שש שנים מבלי ששולמו זכויותיה הבסיסיות”, כתבה השופטת רינת סיני־אלוש בהכרעתה

עוזי גרסטמן |

היא עלתה לישראל מאוקראינה בסוף 2016, מצאה עבודה במהרה במאפייה קטנה בדרום, והחלה לעבוד לילות שלמים כדי לפרנס את עצמה. במשך שש שנים עבדה ויקטוריה בלייבה במאפייה שבבעלות עשהאל ידאעי - 12 שעות במשמרת, לעתים יותר, כמעט בלי ימי חופשה, בלי הפקדות לפנסיה ובלי תשלום על שעות נוספות. רק כשהיא הבינה שדבר לא עומד להשתנות, היא שלחה מכתב התראה, ובחלוף שבוע גם מכתב התפטרות. אלא שבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע קבע כי מדובר למעשה בהתפטרות בדין מפוטרת, ופסק לה פיצויים נרחבים על עוולות שנמשכו שנים. פסק הדין, שניתן בידי השופטת רינת סיני־אלוש ביחד עם נציגי הציבור עינב מורדוך ויפה פחימה, מתפרש על פני עשרות עמודים ומתאר סיפור של עובדת שנוצלה בעבודה ממושכת בתנאים קשים, תוך הפרה בוטה של חוקי העבודה הבסיסיים ביותר.

בית הדין קבע כבר בתחילת פסק הדין כי תלושי השכר שהונפקו לבלייבה “חסרי כל ערך”. השופטת סיני־אלוש ציינה כי הם לא שיקפו את תנאי עבודתה או את השכר ששולם בפועל, וכי הנתבע עצמו הודה שהתלושים נערכו “מטעמים שאינם קשורים לתכלית שלשמה הם נועדו - שעניינם התחמקות משתלום מס”. בעדותו בבית הדין, אמר ידאעי במפורש כי, “חטאתי כלפי רשויות המס, נכון, מוכן לתת על זה את הדין”. בפועל בלייבה קיבלה את שכרה השבועי במזומן - 2,000 שקל בתחילת תקופת עבודתה, ו-900 שקל בשבוע בתקופה המאוחרת יותר. “אופן תשלום השכר אינו שנוי במחלוקת”, כתבה השופטת, “והנתבע הודה כי תשלום השכר חושב לפי דו"חות נוכחות שנערכו בזמן אמת, בהתאם לתעריף שנקבע בכל תקופה”.

אחת הסוגיות המרכזיות שעלו במהלך המשפט נגעה לשאלה אם העסק של ידאעי נחשב מאפייה או רק מקום לשיווק מאפים, שכן על פי ההגדרה המשפטית לכך תלוי גם תחולתו של צו ההרחבה בענף האפייה. בלייבה טענה שעבדה במאפייה עצמה, ליד התנור, כשהיא לשה בצקים ואופה פיתות. מנגד, הנתבע טען שעיקר עבודתה היה באריזה ובניקיון. בית הדין בחן את העדויות וקבע כי, “המסקנה היא שעבודתה של התובעת היתה בייצור פיתות, לרבות אפייתן בתנור ואריזתן”. בהתאם לכך, נקבע כי צו ההרחבה בענף האפייה חל על יחסי העבודה, וכפועל יוצא - בלייבה זכאית לתוספת לילה ולגמול שעות נוספות לפי ההסדרים הקבועים בצו.

“עדותו של הנתבע לקתה בחוסר עקביות"

בלייבה העידה כי עבדה שישה ימים בשבוע, במשמרות שנמשכו בין 12 ל-13 שעות ביום, כמעט תמיד בלילות. היא סיפרה שהיתה מגיעה לעבודה בין 22:00 ל-2:00 בלילה, ועובדת עד שעות הבוקר. בית הדין קבע כי אכן כך היה: “אין חולק שהתובעת הועסקה בשעות נוספות ובשעות לילה, מבלי שקיבלה תגמול על כך". הנתבע לא חלק על כך, ואף הודה כי שולם לה שכר אחיד לכל שעות העבודה, בלי גמול על עבודה מעבר לשמונה שעות ביום. השופטת הדגישה כי הנתבע אף לא הציג את כל דו"חות הנוכחות, אף שהודה כי הם קיימים. “עדותו של הנתבע לקתה בחוסר עקביות... והדו"חות המצויים ברשותו לא הוגשו לתיק", נכתב בהכרעת הדין. בהתאם לכך, חישב בית הדין את גמול השעות הנוספות ותוספת הלילה לפי דו"חות שנמצאו, ופסק לבלייבה סכום של 82,809 שקל עבור שעות נוספות ו-163,461 שקלים כתוספת לילה.

בלב פסק הדין עומדת ההכרעה הדרמטית: האם מדובר בהתפטרות רגילה, או בהתפטרות בדין מפוטרת, המזכה בפיצויי פיטורים. בלייבה טענה כי אחרי שנים שבהן הופרו זכויותיה, היא שלחה לנתבע מכתב התראה וביקשה להסדיר את התשלומים בתוך שבעה ימים, אך הוא התעלם ממנה והשיב לה בזלזול. רק אז היא שלחה מכתב נוסף, ובו הודיעה על התפטרותה. ידאעי טען מצדו כי בלייבה תכננה לעזוב ממילא, משום שהתכוונה לעבור דירה ולעזוב את בן זוגה. אבל בית הדין לא קיבל את גרסתו. השופטת סיני־אלוש קבעה כי, “אין חולק כי נסיבות העניין עונות על התנאי הראשון, בדבר נסיבות אחרות שביחסי עבודה שבהן אין לדרוש מהעובד כי ימשיך בעבודתו. התובעת הועסקה משך שש שנים מבלי ששולמו זכויותיה הבסיסיות". עוד היא הוסיפה כי, “התובעת הוכיחה כי בזמן אמת לא היה בכוונת הנתבע לפעול לתיקון ההפרות. אי מתן התראה סבירה אינו שולל את זכאותה לפיצויי פיטורים". בהתאם לכך, נקבע כי יש לראות בהתפטרותה של בלייבה כפיטורים לפי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, והיא זכאית לפיצויים בסכום כולל של 44,254 שקל.

גולשים באינטרנט אפליקצייה משתמשים
צילום: Istock

צילם גבר עירום בחוף והפיץ ברשת - האם זו פגיעה בפרטיות?

בית משפט השלום באשדוד קבע כי תושב העיר שצילם גבר עירום בחוף ציבורי והעלה את הסרטון לעמוד הפייסבוק שלו, והתיעוד אף שותף באתר חדשות מקומי, פגע בפרטיותו ופרסם עליו לשון הרע. אף שהתובע חשף את עצמו ברבים, השופטת רוני סלע הדגישה כי אין בכך משום הסכמה כלשהי לפרסום של זה ברשת. הנתבע חויב לשלם פיצוי בסכום כולל של 10,000 שקל והוצאות משפט

עוזי גרסטמן |

בתחילת ספטמבר 2019 ירד תושב אשדוד אל חוף הים בעיר. הוא בחר לשהות במקום כשהוא עירום לחלוטין, שוכב על החול ומתהלך אל תוך המים וחזרה. המתרחצים האחרים הביטו בו במבוכה, חלקם קראו לו לכסות את גופו, אך הוא לא שעה לקריאות. בין הנוכחים בחוף היה גם גבר אחר, שבילה שם עם בתו בת התשע. אותו גבר שלף את מכשיר הטלפון, צילם את הסצנה, ובהמשך העלה את הסרטונים לעמוד הפייסבוק שלו. הסרטונים זכו לחשיפה, חלקם פורסמו גם באתר חדשות מקומי, והובילו למאבק משפטי עיקש על גבולות חופש הביטוי, הזכות לפרטיות ומשמעותו של המרחב הציבורי.

במרכז פסק הדין שניתן בידי השופטת רוני סלע בבית משפט השלום באשדוד, עומדת השאלה עד כמה אדם שבחר לחשוף את גופו במרחב ציבורי רשאי לטעון לפגיעה בפרטיותו, כשאחרים מתעדים אותו ומפיצים את החומרים שצילמו ברשת. התובע טען כי הנתבע צילם אותו ללא הסכמתו כשהוא בעירום מלא ופרסם את הסרטונים והצילומים בפייסבוק ובאתר חדשות מקומי. לטענתו, גם אם גופו נחשף לעיני המתרחצים באותו חוף, הרי שהפצת התמונות ברשתות החברתיות גרמה לו נזק תדמיתי כבד, השפלה ובושה מתמשכת.

בכתב התביעה סיפר התובע כי לאחר הפרסום זיהו אותו חבריו ובני משפחתו, בין היתר משום שהטשטוש בסרטונים ובכתבה לא היה אפקטיבי. הוא הוסיף כי בעקבות אותו יום הוגשה נגדו תלונה לשיטור העירוני, אך התיק נסגר מבלי שיוגש נגדו כתב אישום. עם זאת, כך לדבריו, "הכתם נשאר" והוא המשיך לסבול מהשלכות האירוע במשך זמן רב. התובע דרש בתחילה פיצוי של 100 אלף שקל - 50 אלף מהנתבע ו-50 אלף מהאתר - ואולם לאחר שמחק את התביעה נגד האתר, נותרה התביעה הכספית נגד הנתבע בלבד, בסכום כולל של 50 אלף שקל.

הנתבע טען שעשה זאת כדי להתריע בפני הציבור

מנגד, הנתבע טען כי לא חטא כלל. לדבריו, הוא מצא עצמו נדהם לנוכח מראהו של התובע, שהתהלך בעירום לעיני נשים, גברים וילדים, ובהם גם בתו הקטינה. הוא תיעד את ההתרחשות, הזמין משטרה, ולטענתו העלה לפייסבוק רק סרטון אחד שבו לא נראה איבר מינו של התובע, אלא רק המעצר עצמו. "לא פרסמתי את שמו של התובע ולא כל פרט מזהה", טען האיש להגנתו, "רק סרטון שצולם במרחב הציבורי". לטענתו, הוא עשה זאת כדי להתריע בפני הציבור, שכן מדובר במעשה שיש בו פגיעה חמורה בסדר הציבורי ובחוש הציבורי של decency. בעדותו טען הנתבע כי פעל מתוך "חובה מוסרית וחברתית" להזהיר אנשים אחרים. לדבריו, מדובר ב"אמת דיברתי" כמשמעותה בחוק איסור לשון הרע.

במהלך הדיון נחשפו פערים בגרסאות. בעוד הנתבע טען כי פרסם רק את סרטון המעצר שבו נראה התובע לבוש חלקית, התובע וחבריו טענו בעקביות כי פורסם גם סרטון נוסף - זה שבו נראה התובע שוכב עירום סמוך לקו המים. השופטת התרשמה כי אכן פורסמו שני סרטונים: האחד מתעד את המעצר, והשני מציג את התובע במערומיו, ללא טשטוש. "עדותם של התובע ושני העדים מטעמו היתה מהימנה", היא כתבה בפסק הדין שפורסם, והוסיפה כי גם לשון הפוסט עצמו - "מצחיק או עצוב תחליטו אתם... השאלה מה אתם הייתם עושים? גרסת החייזר" - משתלבת דווקא עם פרסום שבו נראה אדם עירום ולא לבוש.