רצף המדליות של ישראל בפריז הזכיר לנו שישראל לא טובה רק בג'ודו: על החוף במארסיי התנגן אתמול המנון התקווה, כשתום ראובני עלה על הפודיום כדי לקבל את מדליית הזהב בשייט - הוא היה הישראלי הרביעי שעושה את זה. יחד איתו, גם שרון קנטור, השייטת הישראלית ואלופת העולם, הביאה הרבה כבוד עם מדליית כסף היסטורית. היא הפכה לישראלית הראשונה שזוכה במדליה אולימפית בשייט. בסך הכל, לישראל יש כבר 5 מדליות אולימפיות בשיט, 9 בג'ודו ושלוש בהתעמלות (נותרו: מדליה אחת בקיאקים וטקוואנדו). בראיון משותף שנערך מבית המלון במארסי, בו הם שוהים, מספרים קנטור וראובני על הרגעים שאחרי הזכייה. חשוב לציין כי בניגוד לקנטור, שמהרגע הראשון שסומה מראש כמי שיכולה להשיג מדליה, ראובני מעולם לא זכה במדליה בטורנירים הגדולים, אליפות העולם או אליפות אירופה. הזכייה שלו בזהב היא הפתעה. "אני מרגישה טוב, עדיין לא מעכלת את מה שקרה, בסך הכל שמחה ונהנית מהרגע", אומרת שרון. תום משלים: "דמיינתי את זה, היו לי תסריטים כאלה בראש, מהיום השני התחלתי להאמין שהיכולות שם. ראיתי את החברה האחרים וידעתי שאם אני מגיע לגמר הכל אפשרי. בגמר נהניתי מכל רגע, חצי הגמר היה לחוץ, כי מספיק שעוד אחד היה עוקף אותי והייתי מסיים רביעי. בגמר הייתי רגוע, מלבד הפתיחה. הייתי לחוץ כי ידעתי שהיה לי זינוק טוב וחששתי שפסלנו, אבל לא". הלחץ מסביב השפיע? שרון: "היו מלא אמוציות, זה התחיל מזה שדחו לנו את הגמר ביום שלם, כל הטירוף הזה נמשך עוד יום, אבל הרגשתי ביטחון. אני יודעת מה היכולות שלי והבאתי אותן לידי ביטוי בחצי הגמר. לגמר אתה מגיע ממקום של הנאה. המצב במדינה? זה נתן כוח שדחף אותנו קדימה, אבל בשום פנים לא לחץ. אני ותומר ספורטאים אולימפיים, זאת השליחות שלנו, הבאנו את המדליות ממקום של לתת כבוד למדינה, זה נותן קצת אור". גם ראש הממשלה מצא זמן לצייץ:

ברכות ענקיות לתום ראובני על הזהב ולשרון קנטור ולארטיום דולגופיאט על הכסף באולימפיאדה! בזמן שישראל מתמודדת עם אתגרים מורכבים, אתם מפיחים רוח של גאווה לאומית במפרשי האומה, ומזכירים לנו את עוצמתנו. גאווה ישראלית! 🇮🇱🏅🥈🥈🌊🤸🏻 pic.twitter.com/AOlUPcOdHo

— Benjamin Netanyahu - בנימין נתניהו (@netanyahu) August 3, 2024

"המסע שלנו היה קצת שונה, מה שקרה מסביב זה חיצוני יותר ואנחנו מתרכזים בעולם השיט, אנחנו יחסית טובים ומנסים להקליל את האווירה. אלה דברים שנמצאים בראש. תום היה פייבוריט מהצד שלי. "התחרות הזאת הייתה ארוכה, כל יום פה היה כמו נצח, היינו שעות במים, ניסינו ליצור שיוטים. היה עוד יום של מחשבות ומתח, פשוט ניסיתי להקליל את הכל, זאת סיטואציה שהיא שווה לכולם. אני לא מיוחדת בקטע הזה". איך ההרגשה לעלות על הפודיום? תום: "זה לא נתפס, כל רגע אני חושב שמישהו הולך להעיר אותי. זו הרגשה מטורפת, במיוחד בתקופה הזאת. ידעתי שאין משהו יותר טוב מלהשמיע את התקווה. שמח שעשיתי את זה, בשביל כל עם ישראל".  במהלך חלוקת מדליית הזהב, הדגל הישראלי נתקע בתוך חוט ההרמה. תום, חשבת למה זה קרה? תום: "לא ראיתי את הדגל, כי שרתי את ההמנון. כל כך קשה להתרכז במשהו אחד. הייתי באופוריה. אנחנו נוסעים לפריז להיות עם שאר המשלחת, היינו תקועים במארסיי תקופה ארוכה". מה עושים עם הכסף? מיליון שקל לתום, 700 אלף שקל לשרון. ועוד בלי מס. תום: "אני אישית לא מצפה לשנות יותר מדי דברים בחיים שלי. רוצה את עצמי בספורט ולהשקיע את הכסף שם ולהשקיע לעתיד, לשפר את החיים העתידיים שלי, משפחה וילדים". שרון: "לדחוף ילדים לספורט זה חשוב, בקטע של הערכים". תום, המאמן שלך, גל פרידמן, זכה בזהב באתונה לפני 20 שנה בדיוק – הזהב הראשון של ישראל. עכשיו הוא משחזר את ההישג כמאמן. סגירת מעגל. "הייתה פריקה של הרבה מתח. לגל היו תחושות טובות השבוע, אבל לא דיברתי איתו לפני, כי פחדתי לנחס. זה לא נתפס, אני לא קולט את זה. הקדשתי את המדליה לכל עם ישראל. לא הייתי חייל קרבי במלחמה, אז הדרך הכי טובה להחזיר זה היה ללכת לים, להתחרות ולהשמיע את התקווה. אני מקווה שכולם ירגישו שהם חלק מזה". אתה מאוד צעיר וכבר זכית בזהב. מה החלום? "החלום היה להיות גולש הרוח הכי מצליח בעולם, שתי מדליות זהב זה שיא שאני רוצה להשיג. עשיתי צעד משמעותי. ראיתי את המדליה של שרון, וחשבתי שאולי אפשר לעשות סדרה – זהב, כסף וארד. הדרך שלי עוד כל כך ארוכה. זה לא מבטיח לי את הזהב בפעם הבאה. עד השיוט האחרון היה קרב צמוד, יש לי מתחרים טובים – צריך לזכור את זה".