אנתרופיק בדרך לשווי של יותר מטריליון דולר - אבל הפוליטיקה עשויה לקבוע את המחיר
חברת ה-AI גייסה לפי שווי של 965 מיליארד דולר ומכוונת להנפקה שתעבור את רף הטריליון, אבל האיום הגדול מגיע דווקא מוושינגטון: רגולציה, מסים, התנגדות לדאטה סנטרים ופחד ציבורי מכוח גדול מדי אצל קומץ חברות
אנתרופיק מגיעה לרגע שכל חברת טכנולוגיה חולמת עליו, אבל גם חוששת ממנו. אחרי גיוס ענק של 65 מיליארד דולר לפי שווי של 965 מיליארד דולר, החברה שמאחורי קלוד נראית בדרך להנפקה שאמורה להכניס אותה לליגה כמעט דמיונית: מעל טריליון דולר, ואולי גם לאזור של 1.2–1.4 טריליון דולר אם השוק יישאר פתוח, התיאבון ל-AI יימשך והמשקיעים יבחרו לשלם על החלום עד הסוף. סבב הגיוס האחרון הובל בידי אלטימטר קפיטל, דראגוניר, גרינאוקס וסקויה, והוא הפך את אנתרופיק לאחת החברות הפרטיות היקרות בעולם. זה כבר חורג מטכנולוגיה. אנתרופיק בת חמש בלבד. בתוך זמן קצר היא הפכה מחברת מחקר שהוקמה בידי יוצאי OPENAI לאחת החברות הפרטיות היקרות בעולם, עם מוצר חזק למפתחים, לקוחות ארגוניים, ציפיות להכנסות אדירות וקשר עמוק לענן, לשבבים ולחוות שרתים. להרחבה: אנתרופיק מזהירה מסיכוני ה-AI - אבל הקונגרס לא ממהר לפעול
קלוד קוד, כלי הפיתוח של החברה, הפך לאחד ממנועי הצמיחה המרכזיים שלה מול לקוחות ארגוניים, והחברה נהנית גם מגיבוי של גוגל ואמזון. בוול סטריט אוהבים חברות כאלה. הן גדולות, ברורות ומציעות תחושה שהמשקיע עומד ליד אחת המהפכות הכלכליות החשובות של העשור. אבל דווקא עכשיו, כשהשווי כבר כמעט נוגע בטריליון, אנתרופיק מגלה שהשוק שלה נמצא גם בקלפי. חלון ההנפקה שמדברים עליו בשוק נמצא כנראה בטווח של כמה חודשים, סביב הסתיו, אולי אוקטובר אם התנאים יאפשרו זאת.
אנתרופיק כבר הגישה בארה״ב תשקיף חסוי להנפקה, אך לא פרסמה מועד, היקף גיוס או שווי יעד רשמי. להרחבה: אנתרופיק בדרך לוול סטריט: הגישה מסמכים חסויים להנפקה עצם ההגשה מאפשרת לה להתקדם במהירות, אך גם חושפת אותה בהמשך לבדיקת עומק של משקיעים, רגולטורים והציבור. זה עיתוי רגיש במיוחד. ארה״ב מתקרבת לבחירות האמצע, וה-AI הפך מאירוע של מהנדסים ומשקיעים לאירוע פוליטי יומיומי. עובדים חוששים ממשרות שייעלמו. רשויות מקומיות מתנגדות לחוות שרתים בגלל חשמל ומים. מחוקקים משני הצדדים מזהים נושא שמדבר ישירות לבוחרים. וכאשר חברה מבקשת להיכנס לבורסה לפי שווי של יותר מטריליון דולר, היא מקבלת יחס של תשתית לאומית. זה האתגר הגדול של אנתרופיק: היא רוצה שוול סטריט תראה בה חברת תוכנה עם צמיחה קיצונית, אבל וושינגטון עשויה לראות בה כוח שדורש פיקוח.
מנכ״ל החברה, דריו אמודאי, תרם בעצמו למורכבות הזאת. במשך תקופה ארוכה הוא הזהיר מפני סיכוני AI: פגיעה במשרות צווארון לבן, יכולות סייבר מסוכנות ומערכות חכמות שמתקדמות בקצב שמקשה על בני אדם לשלוט בהן. מבחינת החברה, זה היה חלק ממיתוג של אחריות ובטיחות. מבחינת הפוליטיקאים, זו פתיחה טבעית לדיון רגולטורי.
ברני סנדרס כבר הציע רעיון קיצוני: להעביר לציבור נתח של 50% מהבעלות בחברות ה-AI הגדולות דרך קרן עושר לאומית. לפי הצעתו, קרן כזו אמורה לצבור נכסים בהיקף של כ-7 טריליון דולר ולחלק לציבור דיבידנד שנתי. בצד הרפובליקאי נשמעות אזהרות חריפות מכיוון אחר, עם דגש על עובדים, משפחות, חשבון החשמל והעליונות של עמק הסיליקון על החיים של האזרחים.
גם הבית הלבן כבר קבע כי חברות טכנולוגיה צריכות לשאת בעצמן בעלויות תשתיות החשמל החדשות הנדרשות לחוות השרתים שלהן, ולא לגלגל אותן לצרכנים. נדיר לראות נושא שמחבר בין שמאל כלכלי לימין פופוליסטי, אבל AI מצליח לעשות זאת. כל צד מגיע מסיבה אחרת, ושניהם מגיעים לאותה נקודה: חברות ה־AI צברו כוח מהר מדי.
ה-AI לקראת האיום הגדול ביותר עליו - הרגולציה
המשקיעים יצטרכו לתמחר את זה. שווי של 965 מיליארד דולר בשוק הפרטי כבר דורש אמונה כמעט מוחלטת בצמיחה. שווי של 1.2 או 1.4 טריליון דולר דורש משהו נוסף: תחושה שהחברה תוכל להמשיך לרוץ קדימה בלי מסים ייעודיים, מגבלות יצוא, חסימות מקומיות לדאטה סנטרים, פיקוח כבד על מודלים או קרב מתמשך מול הממשל. כל אחד מהגורמים האלה יכול לשנות את המכפיל שהשוק מוכן לשלם. וזה כבר לא סיכון תיאורטי בלבד.
אנתרופיק התעמתה השנה עם הממשל האמריקאי סביב מגבלות השימוש הצבאי במודלים שלה, ובהמשך גם סביב הגבלות יצוא שהוטלו על מודלים מתקדמים שלה בשל חששות ביטחוניים. החברה טענה כי ההגבלות עלולות לפגוע בהכנסותיה ובמעמדה מול לקוחות עסקיים, בזמן שהיא מתקרבת לשוק הציבורי. ויש גם עניין פשוט, כמעט פיזי: AI צריך חשמל. הרבה חשמל. הוא צריך מים, קרקע, שבבים, קווי הולכה, אישורים, חוזים עם חברות ענן וקצב בנייה שמזכיר תשתיות לאומיות יותר מאשר סטארט־אפ קלאסי.
תוכניות הצמיחה של אנתרופיק, OPENAI ושאר מעבדות ה-AI נשענות על הנחה שהכסף מהגיוסים ומההנפקות יממן עוד ועוד חוות שרתים. אבל בשטח, הקהילות המקומיות מתחילות לשאול מי מרוויח ומי משלם. סוכנות האנרגיה הבינלאומית מעריכה כי צריכת החשמל של דאטה סנטרים בעולם תכפיל את עצמה כמעט עד 2030 ותגיע לכ-945 טרה־ואט שעה. מרכזי נתונים המיועדים ל-AI צפויים להיות מנוע הצמיחה המרכזי של הביקוש הזה. גם בארה״ב, רשות האנרגיה הפדרלית כבר דורשת ממפעילי רשתות החשמל לבחון מחדש את אופן החיבור של צרכנים גדולים, בהם חוות שרתים, כדי למנוע פגיעה ביציבות הרשת ועלייה בחשבונות החשמל של משקי הבית.
ה-AI שותה מים ושורף חשמל: מי ישלם על חוות השרתים?
כאן הנושא מתקרב לחיים עצמם. עבור משקיע, דאטה סנטר הוא תשתית צמיחה. עבור תושב בעיירה קטנה, זו עלייה אפשרית בחשבון החשמל, עומס על המים ותחושה שתאגיד ענק הגיע לקחת משאב מקומי לטובת רווחים רחוקים. עבור מתכנת צעיר, קלוד הוא כלי עבודה מרשים. עבור עובד במטה תפעול, בבנק, בחברת ביטוח או במשרד עורכי דין, הוא עשוי להיראות כמו סימן שאלה מעל הקריירה. החשש הזה כבר נמדד בסקרים. לפי סקר רויטרס־איפסוס מהחודש, רק שליש מהאמריקאים תומכים בקצב המהיר של בניית חוות השרתים, 57% מתנגדים להקמת מרכז נתונים סמוך למקום מגוריהם ו-77% חוששים שהתרחבות הענף תייקר את חשבון החשמל.
התנגדות כזו כבר מחלחלת למדינות ולרשויות מקומיות. במיין, למשל, נידונה השנה הצעת חוק להקפאת אישורים לחוות שרתים גדולות, על רקע החשש מהשפעה על החשמל, המים והסביבה. גם נושא המים הולך והופך למוקד רגולטורי. מחקר של מרכז המשפט, האנרגיה והסביבה באוניברסיטת ברקלי קובע כי הידע הציבורי על צריכת המים של חוות שרתים עדיין חלקי, משום שלא בכל מקום קיימת חובת דיווח מלאה. החוקרים מזהירים כי קהילות קטנות ואזורים הסובלים ממחסור במים עלולים לשלם מחיר גבוה יותר, אם תכנון התשתיות לא ידביק את קצב הבנייה.
לכן ההנפקה של אנתרופיק עשויה להיות רגע מבחן לכל שוק ה-AI. אם החברה תצליח לצאת לבורסה לפי שווי של מעל טריליון דולר, היא תסמן למשקיעים שהחגיגה עדיין פתוחה. כסף חדש יזרום למתחרות, לחברות שבבים, לענן, לאבטחת מידע, לתשתיות חשמל ולכל מי שמסוגל להתחבר לגל הזה. אם השוק ידרוש הנחה בגלל הסיכון הפוליטי, זה כבר יהיה מסר אחר: עידן ה-AI נשאר חזק, אבל הוא נכנס לשלב שבו החברה האמריקאית דורשת חשבון.
אנתרופיק מגיעה לרגע הזה עם יתרון גדול. יש לה מוצר שמדבר לשוק הארגוני, תדמית רצינית יותר משל חלק מהמתחרות, קשר חזק לעולמות פיתוח הקוד ומוניטין של חברה שמנסה לחשוב על בטיחות. אבל אותו מוניטין גם מקשה עליה. חברה שמזהירה מפני עוצמת הטכנולוגיה שלה מתקשה לבקש מהציבור לסמוך עליה בעיניים עצומות. בטווח הקרוב, הכול יתכנס לשאלה פשוטה: האם המשקיעים יראו באנתרופיק את מניית ה־AI הגדולה הבאה, או את החברה הראשונה שמגלמת בתוך השווי שלה את מחיר ההתנגדות הציבורית.
ההבדל בין טריליון דולר ל-1.4 טריליון דולר יכול להיות תלוי בהכנסות, בקצב הצמיחה ובמוצר הבא. אבל הוא יכול להיות תלוי גם במחוקק אחד, במדינה אחת שחוסמת דאטה סנטר, בסקר ציבורי שלילי או בקמפיין בחירות שמחליט להפוך את AI לאויב נוח. החברה רוצה להנפיק חלום. הפוליטיקה דורשת להבין מי ישלם עליו.
