"אני מקווה שנעבור את הגל העכור הזה לטובת שני הצדדים", כך אומר ל-Bizportal איש העסקים חמיס אבולעפיה. הצעיר מבין 5 הבנים למשפחת האצולה היפואית מאמין בשלום, אך מאוד מדוכדך מהמציאות. חמיס אבולעפיה: "אני לא אומר נואש כי שמעון פרס אומר שאין מצבים מייאשים יש אנשים מיואשים. לנו דיירי האזור הזה אין את הפריבילגיה להיות מיואשים". איך הייאוש משפיע עליך? "אם פעם חשבתי לברוח מהטירוף שיש כאן לאיזה ארץ אירופאית, אז היום אירופה שטופה באנטישימיות ובפאשיזם. החלטתי להישאר כאן ולהלחם על השפיות. יוסף בורג המנוח אמר שיש לנו שתי ברירות, או שנהיה תלוים זה בזה או שנהייה תלויים זה לצד זה. הרוב מעדיפים את הברירה הראשונה". מה דעתך על מעשי הרצח המזעזעים? "אין הבדל בין דם - כולנו נבראנו בצלם אלוקים. חטיפת שלושת הנערים היהודים, מעשה שלא יעשה וגם רצח הנער הערבי. זה נעשה על ידי אנשים מהשוליים של השולים ואסור לתת להם להוביל אותנו כעדר אל העימות. אנחנו צריכים לסכל את תוכניותם מבעוד מועד. אני כואב את כאבם של ההורים. הרחק מהקלישאות הפוליטיות אני קודם כל אדם, אבא לילדים וסבא לנכדים ולנכדות. כשאני שומע על דבר כזה אני ישר מזדהה עם האבא ואמא ומפגין סולידריות". אז מה הדרך הנכונה? "ההיסטוריונית ברברה טוכמן בספרה "מצעד האיוולת" (The March of Folly) אומרת שסכסוכים לא באים על פתרונם דרך חוד החנית, אלא בדרך של משא ומתן. האירלנדים אחרי אלפי הרוגים אמרו שהסכסוך מיצה את עצמו, ישבו ומצאו פתרון. אנחנו למעלה מ-100 שנים והרבה הרוגים. הסכסוך לא מיצה את עצמו רבעק? חלאס". אז מי צודק - למי שייכת האדמה? "מאסתי בקלישאה שצד זה צודק וצד זה צודק פחות. זה תובע מאיתנו הרבה דם - אני רוצה להיות חכם. שכל צד ייצא עם חצי תאוותו בידו". זאת ממש טרגדיה "שייקספיר הגדיר מה זאת טרגדיה והסכסוך באזור לצערי הרב עונה על ההגדרה הזאת. הטרגדיה היא ששני צדדים מסוכסכים צודקים. הפלסטינים צודקים בדרישתם להקמת מדינה ושייחיו כבני חורין וישראל צודקת בדרישה לחיות בביטחון. ההתנגשות בין הצדדים - זאת הטרגדיה של הסכסוך הישראלי ערבי". מה התקווה שלך? "אני רוצה לראות מנהיג. הסופר ג'ורג' אורוול אמר שמנהיג אמיתי הוא זה שסוחף אחריו את ההמון ואילו כאן זה ההיפך". אתה מתכוון לביבי, לאבו מאזן או לשניהם? "אני מדבר על שניהם, אבל זה יותר בולט אצל נתניהו. עם כי אני יודע שהוא עובר עכשיו תקופה קשה עם בנט וליברמן. ביבי צריך להגיד להם 'אין לנו מדינה אחרת וצריך להילחם על השפיות כאן'. אי אפשר להתנהל בטירוף, אלא צריך שפיות ומתינות. הלנצח נאכל חרב?". אתה מכיר את הטענות של יהודים על האלימות מצד הפלסטינאים? "אם יש לך שכן בעייתי אתה משחק לידיו? לא, אתה צריך לעמוד על המשמר ולהישאר שפוי. למדינת ישראל יש לה זכות להתקיים אבל צריך לפתור את העניין הפלסטיני. הרצח של הנער הפלסטיני, רצח שלושת הנערים, הרצח של שלי דדון, אלו מעשי רצח שלא ברא השטן. קורבנות חדשות לבקרים על סתם. יש קומץ בשני הצדדים שנהיו מפלצתיים ובהמיים. איפה השפיות? איפה ואהבת לרעך כמוך? איפה בנפול אוייביך אל תשמח - ובמותו אל יגל ליבך (חז"ל)". יש קריאות שמחה בקרב קיצוניים במות של חפים מפשע מהצד השני "יש לנו דרישה ברורה בקוראן לא לרצוח - אומרים שהאדם הוא בניינו של האל וארור הוא זה שהורס את הבניין. קראתי זאת אתמול בלילה וזה צימרר אותי. אני רוצה לשמוע את קולם של אנשי הדת משני הצדדים. אל תעשו שימוש אכזרי בדת כי דת זה דבר טוב. אל תרצח כתוב בעשרת הדברות". מה מצב העסקים במגזר הערבי בתקופה כזאת? "ביפו המצב בסדר, יש יותר הפגנות באזור ועדי עארה. זכותו של כל אזרח בחברה דמוקרטית לשבות, למחות ולהפגין, אבל חובתו גם לעשות זאת במסגרת החוק, אחרת אתה מפסיד את המומנטום ומפסיד את הקהל של מי שיכול להקשיב לך. כפרי המשולש זוכים כל שבת לביקור של רבבות ישראלים יהודים. מי שראה את מעשה הנוולה של הבערת הצמיגים - לא יילך לשם". אבל יהיה מי שיגיד - טוב הוא בטח דואג לעסקים שלו? "עסקים זה פת לחם. דרך הפרנסה אפשר להתקיים בכבוד וגם לעזור לאנשים אחרים. חלק מסוים נמנע מלהגיע כי לא נעים לו או שהוא נרתע, אבל אני מאמין שזה גל עכור שיעבור, כך אני לפחות מקווה". בפייסבוק יש אפילו קריאות להחרים עסקים של ערבים "אני לא רוצה להאמין שיש מי שקורא להחרים עסקים ערבים. לא אני ולא אבו-חסן הלכנו להפגין. מי שהפגין זה כאלה שתגרנותם - אומנותם, חיים מהמצב הזה. אי אפשר לשלול מאף אחד את הזכות להזדהות עם הכאב של האחר. נהפוך הוא, אך תעשה זאת בדרך תרבותית, בדרך שפויה שגם גדי וגילי יקשיבו לך. הסקטור הערבי דומה להפליא לסקטור היהודי: הוא אינו עשוי מקשה אחת. יש חנין זועבי ויש אחרים - היא לא מייצגת את כל המגזר הערבי וגם לא את החמולה שלה מנצרת. אני מסתייג מכל אלימות וגם מילולית".