דעה

לידיעת ביבי: ההכרזה הפלסטינית בדרך, אל תיכנס לעימות

שמוליק צרפתי על המהלכים השיווקים הנכונים שצריכים לעטוף את הכרזת המדינה הפלסטינית ועל האופן בו המנהיגות בישראל תחזיר לעצמה שליטה
שמוליק צרפתי | (4)

ערב ההכרזה הפלסטינית על מדינתם בגבולות 67 בעצרת האומות המאוחדות ומה נשאר לנו לעשות?

אמנע מהיבטים פוליטיים מאחר והאחרונים אינם מענייני ואנסה לגעת הפעם בהיבטים השיווקיים. מספר דיסציפלינות נוגעות בתגובתה של ישראל למהלך הפלסטיני בעצרת האומות המאוחדות המתוכנן לעשרים לחודש ספטמבר השנה.

הראשונה נוגעת למשא ומתן, עניין ממנו אנו והצד השני נמנעים דיי בעקשנות ובעקביות בעשורים האחרונים ומכאן הרלוונטיות שלו יורדת. השנייה נוגעת לתחום ניהול משברים. עבור שני הצדדים יכונן האירוע סוג משברי ואין סופו ידוע מתחילתו. השלישית נוגעת לתחום השיווק. כיצד יציג כל צד, כיצד יפרסם דברו, כיצד ייחצ"ן משנתו, באיזה תזמון ולמי.

והרביעית? הרביעית פוליטית כמובן ובכך אנחנו, קברניטנו - אלופים. הטקטיקה שנבחרה איסוף מקסימום בריתות עם מדינות מערביות לכאורה, זאת כדי להראות שהצד "הנאור" - עמנו (ראו לדוגמא: ניסיונות אל מול ניוזילנד, בולגריה, הונגריה ושות').

אז מה נכון יותר?

במקום לנסות להראות כמה אנו צודקים וכמה נאורים לצדנו, אנו צריכים להשתמש בשתי דיסציפלינות אחרות שצוינו; האחת, המהותית, מתחום ניהול משברים והשנייה, העוטפת, מתחום השיווק.

ידוע הוא כי ארגון המצוי במשבר עשוי להיחלץ ממנו במידה ויצא לתקשורת וייקח אחריות למעשיו. קרי, לא יודה בטעות, אלא ישדר שתי תובנות מרכזיות: "אני דואג", אני אחראי". כאשר ארגון יוצא בסוג הצהרות כזה, הוא מרכז עניין תקשורתי ומכאן הדרך לכיסוי יחסי ציבור - רחבה (אצלנו יחסי הציבור הטובים מסתכמים בד"כ במהדורות המקומיות ולא העולמיות). פעולה אחת מקיימת את שתי הדיסציפלינות במקביל.

ומה בפועל?

נצא מנקודת הנחה כי הצהרה תשוחרר ותעבור באו"ם. מנקודה זו, מומלץ לקברניטים (עם כל הענווה) לצאת לתקשורת ולהודיע על תמיכתנו במדינה פלסטינית בלי סייגים (את הסייגים תשאירו לדלתיים הסגורות; את התמיכה תוציאו החוצה), כמו גם על המתנתנו לצד שולחן המו"מ כדי ליישם את אשר נקבע בעצרת המכובדת; קרי, לא להראות מהלך דו פרצופי. לא לזלזל באו"ם, או בהצהרת הפלסטינים ולחכות רק לעימות.

ומה יקרה ממהלך זה בצד השני? הצד השני יופתע. הוא רגיל כל כך לעימותים עמנו ורק לכך מוכן (ראו כעת את שני הצדדים. האחד הכריז על הפגנות ותהלוכות ענק והשני הכריז על רכישת ציוד לפיזור הפגנות בעשרות מיליוני שקלים).

מה הרווחנו ממהלך כזה? אנו נקבל לגיטימציה ובעיקר נחזיר לעצמנו שליטה. שליטה שתאבד ברגע שאנו נהיה הצד הרע והמדינה תוכרז בכל מקרה. הצד השני יהיה עסוק במלחמות פלגים פנימיות על תנאים, גבולות וייצוג העם אל מול הישראלים.

דעה זו אינה פוליטית. אין מעניינה לקבוע מי הצודק ומהם הגבולות. זו טקטיקה השאובה משתי דיסציפלינות מרכזיות האמורה להחזיר את השליטה אלינו, את האהדה אלינו, את הלגיטימציה שלנו קודם כל בפני עצמנו ואח"כ בפני העולם.

תגובות לכתבה(4):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 4.
    "מרתק"??... לא ניסחפת קצת דפנה?... (ל"ת)
    אובייקטיבי 20/08/2011 12:35
    הגב לתגובה זו
  • 3.
    קלמן שחם 18/08/2011 18:22
    הגב לתגובה זו
    יופי של מאמר,כל כך הרבה שגיאות שנעשות ע"י מנהיגינו, בכל,שאך מובן כי את הנושא הזה הם יפספסו.
  • 2.
    מרתק... איפה ניתן למצוא עוד ניתוחים בסגנון זה (ל"ת)
    דפנה 18/08/2011 17:10
    הגב לתגובה זו
  • 1.
    צודק, רק חבל שרוה"מ בחיים לא ייאמץ את זה.. (ל"ת)
    ינשוף 18/08/2011 12:51
    הגב לתגובה זו
שי אהרונוביץ (צלם: גיל מגלד)שי אהרונוביץ (צלם: גיל מגלד)

רשות המסים הצליחה - 10 מיליארד שקל ממיסוי רווחים כלואים זורמים לקופה

רבבות רבות של עסקים ישלמו מסים על חלוקת רווחי עבר, חלק יעדיפו לשלם את הקנס; עד סוף נובמבר 3,000 בעלי מניות יבקשו בהתאם להוראת שעה לפרק את החברה שלהם כדי לדחות מסים; בקרוב: סימולטור באתר רשות המסים שיעשה סדר לגבי חבות המס שלכם - ביזפורטל עושים סדר בחוק כנראה הכי לא חוקי ולא הוגן שחוקק בישראל בשנים האחרונות

אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה רווחים כלואים

החוק על מיסוי הרווחים הכלואים מקומם מכמה סיבות. בראש וראשונה כי הוא לא היה אמור לחול על עסקים לגיטימיים, יצרנים, כלכליים. הוא היה אמור לחול על עסקים שיצרו מבנים של תכנון מס מתוחכם שבעיקר דוחה את המס על השכר. לא הוגן שכל העובדים במשק ישלמו מס, אבל עשירים יקימו חברה שדרכה יצליחו לברוח ממס וישלמו רק 23% מס על הרווחים. אם כולם משלמים עד 50%, אז בטח שעשירים צריכים לשלם 50%. 

אלא שרשות המסים שהתחילה בהתמקדות בגופים האלו ובעיקר בשיטה שנקראת - חברות ארנק, לקחה את ההזדמנות בשתי ידיים ומיסתה את כולם. כמעט כולם - חוץ מהעשירים. זה אפילו מקומם מהנקודה הקודמת. דווקא את העשירים שמשתכרים מעל 30 מיליון שקל ודווקא מבני שותפויות עם מעל 5 שותפים היא הוציאה מתחולת החוק. במילים אחרות, רצו למסות את אלו שמתכננים לברוח ממס, ובסוף מיסו את כולם והוציאו דווקא את אלו עם תכנוני המס, לרבות משרדי רואי החשבון ועורכי הדין הגדולים שהתחמקו מהמס הזה. 

המס הזה מסדר למדינה את הקופה ומקטין את הגירעון. הוא צפוי להביא 10 מיליארד שקל השנה ובכנס של יועצי המס, נציגי רשות המסים אמרו שהם בפרוש רואים את זה קורה, למרות כל הספקות שהיו בתחילת הדרך. זה המקום להדגיש כי רשות המסים מצליחה הרבה יותר מהתחזית. היא תגבה ב-30 מיליארד שקל יותר מהתחזית וכך היא בעצם "מצילה" את הגירעון. הכלכלה הישראלית חזקה גם בזכות גבייה חזקה. ההוצאות אומנם עלו מאוד בשנתיים של מלחמה, אבל המסים קיזזו חלק גדול מהעלייה הזו (שי אהרונוביץ מציל את הגירעון התקציבי; גביית המסים זינקה ב-16.6%)

רו"ח כארים כנעאן, ראש מטה מנהל רשות המסים, אמר בכנס של יועצי המס כי עד כה הוגשו מעל 1,200 בקשות לניצול הוראת השעה שמשמעותה בגדול סוג של שינוי מבנה החברה (פירוק, חלוקה) שבמסגרתו יש הקלות במס. מעביירם את הנכסים לבעל השליטה ודוחים את המס ובמקביל יש הקלה גם במס רכישה.

"אנחנו בקצב של 100 בקשות ביום, נגיע ל-3,000 עד סוף נובמבר", מעריך כנעאן. הבקשות האלו דווקא דוחות מס, אבל כנעאן מסביר כי צפי הגבייה נותר 10 מיליארד שקל; כשאתם רואים גירעון תקציבי נמוך, תזכרו שזה בזכות רשות המסים לרבות גביית מס על דיבידנדים (חלוקתם מפחיתה, מונעת את המיסוי על רווחים ראויים לחלוקה). רשות המסים בעצם אומרת דבר מאוד פשוט - הרווחתם בעבר - תשלמו את הרווחים האלו כדיבידנד, אל תאגרו רווחים בחברה. חלוקת דיבידנד מחויבת במס - בעל השליטה מחויב ב-30% וזה במקרים רבים עולה לאור מס על עשירים (הרחבה: מס על עשירים)

יאיר נתניהו (רשתות)יאיר נתניהו (רשתות)
תתביישו

"אל תיגעו בכסף שלנו" הדיל המפוקפק של נתניהו ולפיד

יאיר נתניהו יקבל משרה נחשקת בעלות שכר של 80 אלף שקל, צוות ולשכה. יאיר לפיד ימנה מקורבים לתפקידים בכירים - בושה; ולמה על זה הציבור לא יסלח  

מנדי הניג |

כנראה שחלק גדול מהעם מתייחס בסלחנות או באדישות כשנתניהו מקבל סיגרים מחבר. חלק גדול מהעם גם מעריך שמשפטי נתניהו הם כלום ושום דבר. מבלי להיכנס לשאלה אם יש צדק בדברים או לא, מה שברור הוא שעשרות רבות של מיליוני שקלים הושקעו מצד הפרקליטות במשפטים, וכשלוקחים את הזמן והמשאבים של כל המערכות שהיו מעורבות, כולל משטרה, בתי המשפט, מקבלים עלות של מאות מיליוני שקלים. 

אז מה? - צדק צריך להיעשות  גם אם עולה הרבה כסף. אין מחיר לצדק. הבעיה שלא בטוח שזה מה שחושב העם ואם בסוף התהליך הארוך והמייגע הזה נתניהו ייצא עם "מכה קלה", כמה סעיפי אווירה, אז אמון הציבור בפרקליטות ובמערכת המשפט יירד עוד יותר מהשפל שהוא נמצא בו היום. לא בטוח איך המשפטים האלה יסתיימו אבל מה שבטוח שהם כבר משאירים תחושה חמוצה. העם יזכור איך הפרקליטות התעקשה להכניס את נתניהו לדיון שעתיים אחרי שנחת מפסגה היסטורית בוושינגטון, או שהשופטים היו צריכים להיחשף לפרטים מסווגים הקשורים למערכה הבטחונית כדי שיואילו לשחרר את ראש הממשלה לאשר את התקיפות.

המעמד של בית המשפט והיוקרה שלו נפגעה אבל להבדיל משופטים ועורכי דין שמעמדם הציבורי ייפגע, הפוליטקאים לא יפגעו - אף אחד לא מצפה שהם יהיו הוגנים וישרים. לא נעים לומר, אבל, קבלת מתנות, שיחות עם עיתונאים, שיחות עם בעלי עיתון כדי להשפיע על סיקור, אלו לא דברים שפוליטיקאים לא עושים. העם סולח על זה, כל עוד זה לא על חשבונו, כל עוד לא פוגעים ומזלזלים בכבודו. אם מנצלים ו"גונבים" אותו, אז הוא זוכר את זה בקלפי. 

בסוף, כולם אנשים והכל אישי. מנסים לסדר עכשיו עבודה מכובדת ליאיר נתניהו בעלות שכר של 70-80 אלף שקל בחודש. זה היה אמור להיות בהסתדרות הציונית או בקק"ל. אלו ג'ובים עשירים בלי שליטה עם ייעוד-מטרה טובה, אבל עם שחיתות פוליטית גדולה. אלו גופים שמספקים ג'ובים למקורבים רבים, כולל בני משפחה. סכומי עתק שאמורים לשמש לטובת הציבור נגנבים בדרך הזו. אבל לא נראה שמישהו עשה זאת בצורה בוטה כמו הפעם. 

זה לא עניין של ימין ושמאל, זה עניין בסיסי יותר - כבוד. בלי טיפת כבוד עצמית, בלי טיפת כבוד כלפי המשפחה שלו ובלי טיפת כבוד כלפי הציבור, ניסה יאיר נתניהו להיות בתפקיד מכובד ולקבל שכר בעלות של 70-80 אלף שקל.