חריגה מסמכות ע"י מנהל מע"מ אינה מבטלת שומת מע"מ

בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע כי אף על פי שמנהל מע"מ הוציא למערערת שומת עסקאות בחוסר סמכות, שעה שסוגיית שינוי סיווגה ממלכ"ר לעוסק תלויה ועומדת בפני בית המשפט, בנסיבות דנן אין מקום לביטולה של השומה, שכן הנזק העיקרי שעליו מצביעה המערערת הוא הצורך להגיש ערעור נפרד על השומה כדי לעכב את ביצועה. לאור זאת פסק בית המשפט הוצאות לטובת המערערת בגין הצורך להגיש ערעור.

הרקע העובדתי וטענות הצדדים

הערעור נסב על שומת עסקאות אשר הוצאה למערערת לתקופה שבין 2008-2007, לאחר ששונה סיווגה ממלכ"ר לעוסק. השומה הוצאה חרף העובדה כי המערערת ערערה על החלטת המשיב לשנות את סיווגה ממלכ"ר לעוסק. המערערת ציינה כי מטרותיה הן לאגד חברים הנכונים לתת עזרה, סיוע ושירות שאינו רפואי לחולים המאושפזים בבית החולים אסף הרופא.

לטענת המערערת, על פי הוראות סעיף 64(ג) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: "החוק"), לא היה המשיב רשאי למסור למערערת הודעה בדבר שומת עסקאות לשנים 2007 ו-2008 על בסיס הודעת שינוי הסיווג שהיא נשוא הערעור הראשון, בשעה שהערעור הראשון עודנו תלוי ועומד בפני בית משפט. לטענת המשיב, כל עוד הערעור הראשון תלוי ועומד, אין המערערת נדרשת להוציא חשבוניות ולהגיש דוחות בדרך הנדרשת על פי החוק מכל עוסק. ואולם, אין מדובר בעיכוב הוצאת שומה על פי הוראות סעיף 77(ב) לחוק.

דיון

בית המשפט מקבל את טענתה העקרונית של החברה כי בנסיבות המקרה לא היה המשיב מוסמך להוציא את השומה לשנים 2007 ו-2008. ממועד הגשת הערעור הראשון, חלה הוראת סעיף 64(ג) לחוק הקובעת כי "הגשת ערעור תעכב את ביצועה של החלטת המנהל, זולת אם החליט בית המשפט אחרת". מכאן עולה בבירור כי ההחלטה לשום את המערערת על פי מיטב השפיטה, מספר חודשים לאחר שהוגש הערעור על החלטת המשיב בדבר שינוי הסיווג ממלכ"ר לעוסק, מתבססת במפורש על אי ביצוע פעולות הנדרשות מעוסק כגון הוצאת חשבוניות ודיווח במסגרת ההגדרה כעוסק - שהן אותן פעולות שלעניינן אישר המשיב כי הן מעוכבות על פי הוראת סעיף 64(ג) לחוק, עם הגשת הערעור על שינוי הסיווג.

עם זאת, יש להגיע למסקנה שאין לבטל את החלטת המשיב לגופה למרות הפגמים שהיא לוקה בה. באשר לחריגה מסמכות - אומנם מקובל לומר כי מדובר בפגם חמור, אולם ייתכן כי במקרים מסוימים מדובר בפגם קל ואפילו בפגם טכני אשר לא גרם עוול.

נראה כי הנזק העיקרי שעליו מצביעה המערערת הוא הצורך להגיש ערעור נפרד על השומה כדי לעכב את ביצועה. טיעון זה בדבר נזק אשר נגרם כתוצאה מהצורך להגיש את הערעור כדי לעכב את הליכי השומה, אינו טיעון בדבר עוול של ממש אשר נגרם למערערת. אפשר בכל מקרה לפצות את המערערת בגין טרחה זו בדרך של חיוב המשיב בהוצאות בגין הצורך להגיש את הערעור. אין ספק כי אכן חייבת להיות קביעה חד משמעית שעל פיה המשיב מחויב לפעול בדרך הקבועה בסעיף 64(ג) לחוק, וכי אין כל מקום להתעלם מהוראות אלה ולהוציא שומה - על יסוד נימוקי שינוי הסיווג - כאשר תלוי ועומד ערעור על החלטה זו.

ואולם, אינטרס ציבורי משמעותי לא פחות הוא מתן אפשרות למשיב לגבות את המס אם אכן יידחה הערעור ותתקבל קביעתו בעניין שינוי הסיווג. אפשרות זו אינה צריכה להיות תלויה באורך התקופה שבה ייערך ההליך המשפטי. מכל האמור לעיל, התוצאה היא כי למרות הקביעה בדבר הוצאת השומה בחריגה מסמכות - אין מקום לביטולה של השומה לגופה, ודינו של הערעור בהקשר זה להידחות. עם זאת, בגין הצורך להגיש את הערעור כדי לעכב את הליכי הגבייה על פי השומה, יש לחייב את המשיב בהוצאות המערערת בסך 10,000 ש"ח.

תוצאה

הערעור נדחה (לעניין הבקשה לביטול השומה).

בבית המשפט המחוזי בתל אביב

לפני כב' השופטת דניה קרת-מאיר

ניתן ב-14.3.2011