דעה

עיתונאית שלוקחת עמלות על הבאת לקוח ליחצן - דילמה?

עמלת תיווך נהוגה וראויה, רק תלוי מי מבקש אותה. תמיר האס בטורו השבועי 'תורת היחצות' מעלה את הסוגיה ומנסה לתת תשובה - לחיוב או לשלילה
תמיר האס | (11)

שומו שמיים: "תמיר, אתה לא מאמין, עיתונאית שוחחה עם לקוח שלי וציינה בפניו שהיא מכירה משרד יחסי ציבור מוצלח ושכדאי לו לעבור", אמר לי ידידי: "מסתבר, שאותה עיתונאית הביאה כבר כמה לקוחות לאותו המשרד ושהיא ממליצה עליו באופן קבוע ומקבלת כסף על כל לקוח שמביאה". אתם בוודאי גם יכולים לנחש איך נראה הסיקור של הלקוחות הללו אצל אותה עיתונאית.

אל תהיו חזירים

קשה לומר שבענף יחסי הציבור יש פרגון יתר, אבל מדי פעם קורה שלקוח מגיע למשרד מסוים והוא לא בדיוק מתאים לאופי המשרד, שמנסה להעבירו לקולגה אחר. כלומר, לתווך. השאלה שעולה בנושא זה היא האם אתם נוהגים לתת עמלת תיווך? במידה וכן, אתם נוהגים כראוי. במידה ולא, כדאי שתתחילו לתת. אם לא בשם ההגינות אז לפחות בכדי שאותו מתווך ימשיך לפרגן לכם גם בעתיד.

דילמת היחצן

השאלה המעניינת היא מה קורה כשעיתונאי מציע לכם לקוח? מחד גיסא אם תציעו עמלה אזי שאתם מכניסים את עצמכם ובעיקר את העיתונאי לניגוד אינטרסים, וזאת אף על פי שההחלטה עצמה אם לקבל את התשלום היא שלו, אך עדיין יש אי נוחות בסיטואציה שכזו שכן עיתונאי לא אמור לקבל כסף ממשרד יח"צ.

אמנם אני לגמרי בעד שוק חופשי, אבל מתואר התמונה בפסקה הראשונה עולה שאותה עיתונאית שהציעה ללקוח של ידידי לעבור משרד, התבלבלה קצת בין תפקידו של מנהל הפיתוח עסקי לזה של המסקר וכפי שניתן להבין עקב קבלת תגמול כספי פוטנציאלי היא פיתחה מוטיבציה לא אתית לפגוע במשרד מולו היא עובדת. זו דוגמא מעולה שממחישה לאן עלול להוביל תגמול כלכלי של עיתונאים בכל הקשור לתיווך בין משרדים ולקוחות.

מצד שני

יכול להיות שהאינסטינקט שלכם יקבע שאסור שעיתונאי יתווך בין לקוח למשרד יח"צ ואין פה שום דילמה, אבל הסוגיה לא כזו פשוטה.

יש לפחות 3 טיעונים שעשויים לצדד בעד נתינת עמלה: (1) רמת העיקרון: באם אותו משרד יחליט שאינו מציע לאותו עיתונאי מתווך עמלה אזי שהוא מפלה בין אנשי המקצוע שונים. כלומר, אם קבלן בניין מציע לכם לקוח, או פרסומאי, אלו יקבלו עמלה והעיתונאי לא? (2) טווח ארוך: בנוסף, אם העיתונאי מצפה לקבל עמלה ולא יקבל, זה עלול לייצר אכזבה ולפגוע ביחסים שלכם בכל הקשור ללקוחות האחרים אותם הוא מסקר. (3) עבודה טובה גוררת המלצות: בהחלט יכול להיות שאותו העיתונאי פשוט מאמין ביכולתכם ויודע שאתם עושים עבודה טובה, ובמקביל מעוניין לשדך לאותו לקוח פוטנציאלי, חבר ותיק שלו למשל, משרד ראוי. ולכן התיווך בין השניים מתבקש. אז מה תעשו, תפרישו או לא?

לתלונות, הצעות ואף גידופים קלים:[email protected]

תגובות לכתבה(11):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 9.
    עומר 20/03/2011 17:33
    הגב לתגובה זו
    "אם קבלן בניין מציע לכם לקוח, או פרסומאי, אלו יקבלו עמלה והעיתונאי לא?" מה הקשר? אם הקבלן תווך בין לקוח למשרד נגמר הקשר ביניהם, אם הלקוח הגיע דרך עיתונאי, כנראה שהוא/המוצר שלו יחזרו בחזרה לעיתונאי. נשמע לי שאין פה דילמה, שעיתונאים יתפרנסו מעיתונאות, חלטורות כאלה רק מזמינות דברים לא ראויים.
  • 8.
    שרית 19/03/2011 21:25
    הגב לתגובה זו
    אין סוף לשחיתות עכשיו גם גם בתוך העיתונות . אלוהים ישמור .
  • 7.
    נילי 19/03/2011 00:29
    הגב לתגובה זו
    מה ההבדל בין זה, לבין זה שדורשים תשלום ברדיו , עבור הופעת מומחים?
  • 6.
    17/03/2011 15:33
    הגב לתגובה זו
    חשוף את התפוחים הרקובים
  • ת.ה 17/03/2011 16:07
    הגב לתגובה זו
    .
  • 5.
    בחיים לא שמעתי על זה, נשמע מצוץ מהאצבע (ל"ת)
    חיים 17/03/2011 00:31
    הגב לתגובה זו
  • ליצן 17/03/2011 12:45
    הגב לתגובה זו
    .
  • 4.
    לדעתי 16/03/2011 18:41
    הגב לתגובה זו
    .
  • 3.
    כל כסף שעובר בין עיתונאי ליחצ"ן הוא "כסף דמים (ל"ת)
    מר קטינג 16/03/2011 18:27
    הגב לתגובה זו
  • 2.
    מר קטינג 16/03/2011 18:22
    הגב לתגובה זו
    מספרים על ברנרד שאו, שבאחת ממסיבות החברה הגבוהה בלונדון הזמין לרקוד רוזנת יפת תואר. אגב ריקוד לחש באוזנה: ''את יפה מאוד, והייתי רוצה להזמין אותך לבלות איתי את הלילה...'' העלמה נעצה בו מבט כועס ''השתגעת?!'' ''אני נמשך אליך מאוד...'' המשיך הסופר המפורסם ''ומאחר שאני איש עשיר מאוד, אני מוכן לשלם עשרת אלפים ליש''ט, אם תיעני להזמנתי...'' הרוזנת הרהרה בשקט, וענתה ''או.קיי., אני מוכנה.'' ''...ומה בדבר חמישים ליש''ט?'' שאל ברנרד שאו. ''אתה חושב שאני זונה?!'' זעמה הרוזנת הכבודה. חייך ברנרד שאו וענה: ''את זה כבר קבענו... עכשיו אנחנו רק מתמקחים על המחיר.''
  • 1.
    זאב ינאי 16/03/2011 15:31
    הגב לתגובה זו
    דילמה חשובה מאוד. ראוי מאוד שתידון בוועדת האתיקה, כדי שנוכל לדעת איך להתנהל.
חיילים סייבר 8200
צילום: דובר צהל

משקיעים בחאקי: כך הפכו החיילים את הבסיסים לחממת השקעות לוהטת

השוק גואה, האפליקציות זמינות - ומחנות צה"ל הופכים לזירות של  מסחר ואמביציה; גם החיילים שחוזרים מהקרב משקיעים-מהמרים בשווקים; בינתיים כולם מרוויחים
ענת גלעד |
נושאים בכתבה חיילים בורסה

יום שלישי, 23:00. חדר המגורים בבסיס האימונים בדרום שקט יחסית. אור יחיד בוקע מהפינה שבה יושב סמל איתי כהן. רוב חבריו לפלוגה כבר קרסו מותשים מיום מפרך בשטח, אך הוא לא מצליח לעצום עין. הראש שלו עובד שעות נוספות על הגרף האדום המהבהב באפליקציית המסחר בטלפון הנייד שלו. איתי, לוחם בגדוד חי"ר, לא חולם רק על סוף המסלול או על הדרגות הבאות.

במקום סתם לגלול באינסטגרם, הוא מנצל את השעות השקטות כדי לנהל תיק השקעות קטן. "כשהחבר'ה מדברים על המשחק כדורגל אתמול, אני בודק מה עשה הביטקוין", הוא מספר בחיוך קטן. 

בין שמירה לשמירה ובין אימון ניווט למארב, איתי חולם במספרים, והוא לא לבד. בשנתיים האחרונות, המסכים של הסמארטפונים השתנו: אפליקציות משחקים פינו את מקומן לאפליקציות בנקאות, ושיחות על כדורגל או יציאות לסופ"ש הוחלפו בדיונים על מדדי S&P 500, קרנות מחקות וגם קריפטו. בסיסי צה"ל הפכו, בניגוד גמור לדימוי המסורתי של "תקופת ביניים" חסרת דאגות כלכליות, לחממת השקעות לוהטת, והשינוי הזה אינו מקרי. 

נקודת המפנה המשמעותית התרחשה בינואר 2022, אז נכנסה לתוקף העלאה דרמטית בשכר החיילים הסדירים - זינוק של 50%. עבור לוחם כמו איתי, מדובר בתוספת משמעותית שהפכה את המשכורת החודשית מכסף כיס סמלי לסכום המאפשר חיסכון משמעותי. "פתאום אתה רואה 'נכנס לחשבון 2,400 שקל'", הוא מסביר, "זה סכום שאפשר לעשות איתו משהו. להשאיר אותו בעו"ש זה פשוט לבזבז אותו על שטויות. הבנתי שאני רוצה שהכסף הזה יעבוד בשבילי".

 חלק מהשגרה, כמו טיול לשק"ם

הגורם השני שתרם לשינוי הוא הזמן. במיוחד בקרב המשרתים בתפקידי לחימה, שגרת השירות כרוכה בימים ארוכים של המתנה, שעות רבות בבסיס ויציאות מצומצמות הביתה (מגמה שהתעצמה משמעותית מאז ה-7 באוקטובר). הזמן הזה, שבעבר נוצל למנוחה או שיחות בטלות, מתועל כיום ללימוד. "אנחנו יושבים באוהל, אחרי שסיימנו את המשימות, במקום סתם לגלול בטיקטוק, אנחנו רואים סרטוני הסבר על בורסה. זה הפך להיות חלק מהשגרה, כמו טיול לילי לשק"ם", מספר איתי.

אלי כהן, שר האנרגיה והתשתיות. קרדיט: אופיר אייביאלי כהן, שר האנרגיה והתשתיות. קרדיט: אופיר אייבי

הצעת החוק לסגירת תאגידי המים אושרה בוועדת השרים לחקיקה

רשויות שיעמדו בקריטריונים שיוגדרו יוכלו לנהל את משק המים בעצמן, בתנאי למשק כספי סגור ולייעול ההוצאות במים ובביוב

ליאור דנקנר |

לאחר שנים שבהן תאגידי המים נמצאים תחת ביקורת ציבורית על ייקור חשבונות המים ועל ניהול מנופח, המערכת הפוליטית מתקרבת לשינוי במבנה משק המים. המהלך שמוביל משרד האנרגיה והתשתיות מבקש לאפשר לרשויות מקומיות לחזור לניהול ישיר של תחום המים והביוב, כפוף לעמידה בקריטריונים מקצועיים ושמירה על כך שהגבייה תישאר מיועדת לטיפול במים ובהשקעה בתשתיות.

על פי הצעת החוק של שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן, רשויות שיעמדו בקריטריונים שיקבעו יוכלו לנהל את משק המים בעצמן, זאת בתנאי שיישאר כמשק כספי סגור. המהלך צפוי לשים סוף לבזבוז ולניהול המנופח הקיים כיום ברבים מהתאגידים, ולהוביל לחיסכון בהוצאות משק המים והביוב. הצעת החוק אושרה היום בוועדת חוקה, ולאחר שתעבור לניסוח משפטי, היא צפויה לעלות לקריאה ראשונה בכנסת בעוד כחודש.

שר האנרגיה והתשתיות, אלי כהן אומר כי ״מטרת החוק שאנו מקדמים הוא ביטול תאגידי המים ברשויות יעילות. אין מקום במשק לעשרות תאגידים מנופחים עם מאות ג׳ובים מיותרים. זהו מקרה קלאסי בו הגולם קם על יוצרו ויצר בזבוז של מאות מיליוני שקלים בשנה. רשויות העומדות בקריטריונים יוכלו לנהל בעצמם את משק המים, וכך לחסוך מיליוני שקלים. מים הם מוצר צריכה בסיסי, ועלינו להבטיח שיטופל ביעילות מירבית במטרה להפחית את התעריף. הרשויות שיבחרו לבטל את התאגידים יתחייבו לניהול משק כספי סגור, באופן שיבטיח שההכנסות מהמים ישמשו אך ורק לצרכי ניהול משק המים והשקעה בתשתיות״.


עבודת המטה והמתווה לרשויות המקומיות

ההצעה לתיקון החקיקה מגיעה לאחר עבודת מטה מקצועית בנושא תאגידי המים, בהובלת מנכ״ל משרד האנרגיה והתשתיות יוסי דיין וצוות המשרד, יחד עם היועצים זאב בילסקי, ראש עיריית רעננה לשעבר, ועו״ד דרור שטרום, הממונה על ההגבלים העסקיים לשעבר.

בהתאם לתיקון, רשויות מקומיות שעומדות בקריטריונים שיקבעו יוכלו לפעול ללא חובת תאגוד, תוך שמירה על משק כספי סגור. היום אושרה הצעת החוק בוועדת השרים לחקיקה, ולאחר שתעבור לניסוח משפטי היא צפויה לעלות לקריאה ראשונה בכנסת בעוד כחודש.