דעה

ה'שיתוף' של שטראוס: יצירתי או ההיפך?

ניתוח קמפיין: עטרה בילר, אסטרטגית של מיתוג, מתייחסת לקמפיין של ענקית המזון שטראוס ומשווה אותו לקמפיין של חברה אחרת - מעבר לים
עטרה בילר | (9)

בשנת 1998 שלשה מהנדסי היי טק הגיעו עם כמה בקבוקי מיץ טבעי למועדון ג'ז וביקשו מהטועמים לבחור אם כדאי או שלא כדאי להם להתפטר ממשרותיהם כדי לייצר את המיצים הללו. אחרי שרוב הפתקים נכנסו לקופסא של quit, שלשתם עזבו את סיר הבשר כדי לפתוח חברת מיצים טבעיים. למותג הם קראו innocent, little tasty drinks והשאר היסטוריה.

מאז ועד היום החברה צמחה בשיפוע תלול, כאשר קוקה קולה שותפה כיום בעסקיה. אבל למרות העושר וההצלחה, המותג נותר תמים עד כדי חנוני בהוויה שלו. יזמי innocent שיתפו את הציבור בכל מחשבה, מהלך והתלבטות. הדיבור הוא בגובה העיניים, השקיפות היא טוטאלית והמותג innocent ממשיך לשתף את הציבור באורח שקוף עד כדי בוקיות הן בסטטוס העיסקי של החברה ("לנו יש עדיין מניות למרות שקוקה קולה אחלה אנשים") כמו גם גם בכל הפעילויות משתפות הצרכנים ("איך לסרוג כובע לבקבוקים ולמה זה עוזר לאנשים").

ברוח זו, יצאה לאחרונה חברת שטראוס במהלך שכוונתו דומה: שיתוף כל עם ישראל בכל מוצרי שטראוס עלית. לכאורה החלום הרטוב של עם שגדל עם שטראוס ועלית, ואכל ושתה את מה שהמדף הציע, בלי שמישהו בשטראוס או עלית שאל אותו איך הוא רוצה את הקפה שלו.

פתאום, בוקר אחד הוא קם ושואלים אותו לא רק איך הוא רוצה את הקפה אלא אומרים לו שהכל פתוח לדיון ושהוא יכול להשפיע על תעשיה שלמה.

אכן שטראוס מרגישה, אולי, מספיק חזקה, בטוחה וממוקמת כדי לפתוח את הדיון על המוצר הבא בכל קטגוריה וקטגוריה קבל עם ועדה, וכמובן קבל תנובה, טרה, אסם וכל השאר. האקט הוא אקט של אבו עלי למתחרים. לפתוח את דלתות הפלדה של מחלקת מחקר ופיתוח לעיני כל - אינו עניין של מה בכך.

ובכל זאת. למרות שהכוונות טובות ולכאורה ממש אי אפשר לרדת על המהלך של שטראוס, יש משהו לא נוח בכל הסצנה הזו. בניגוד ל-innocent, הרושם שמתקבל אינו רושם של תום ראשוני ושחרור החבל, בדומה ל-innocent. ההרגשה היא של מהלך מאניפולטיבי, ומחושב למשעי וכזה שברור לגמרי מה יוצא לשטראוס-עלית ממנו. פחות ברור למה כדאי לי, הצרכן, לעבוד בשביל שטראוס.

א.איחרתם. חמש - שש שנים אחרי שנושא המעורבות והשפעת הצרכנים בחיי החברה התלקח זה טיפה מאוחר מדי לצאת בהכרזה הנאיבית כל כך 'בוא להיות חלק משטראוס'.

ב.חנקתם. שנית, הרעיון לפתוח את כל מוצרי שטראוס לדיון ציבורי הוא יפה אבל חופש הפעולה שהמפעל נותן למשתמש הוא סדק צר ומנוהל. נכנסים לקטגוריה כגון קפה או מעדני חלב, נחשפים לטקסט תדמיתי מתקתק כגון "מעדני החלב שלנו הם היהלום שבכתר. מגוון של טעמים, אהובים ומוכרים כבר שנים", ושם מותר לכתוב רעיון שקשור במעדני חלב. האתר עצמו ממשיך לדבר בשפה הדידקטית סטרילית, שהיא שפת האם של שטראוס. שלשה כפתורים מפארים את מפעל שטראוס שלי "לשתף" (כפתור אדום), "להשפיע" (כפתור ירוק), "ליהנות" (כפתור כחול). גם כאן קיימת סטירה בין הכותרות שמתיימרות להראות כמו פסגת המדיה החברתית בה אתה, המשתמש, מייצר התוכן לבין החריצים הכל כך מנוהלים והכל כך צנטרליסטיים שחברת שטראוס מקצה לנו - האנשים הפשוטים.

ג.התנשאתם. קליפ ההסבר. כדי שנדע היכן וכיצד מגיעים רעיונות למוחנו, הכינה חברת שטראוס קליפ הוראות הפעלה ליצירתיות שלנו : "זה יכול לקרות לך מול המדף בסופר, זה יכול לקרות לך במקלחת או במטבח...". החברה אינה סומכת עלינו שנבין בעצמנו איך מגיע רעיון לעולם, כי עד כה כל הרעיונות הטובים הגיעו רק משטראוס ופתאום עכשיו זה עשוי להגיע מאיתנו, וזה כנראה עלול לכאוב.

ד.הקמפיין. למרות כוונת המשורר למסור את לוגו שטראוס לידי "כהן" או "רוזנברג", שמות הצרכנים - האפקט שמתקבל הוא הפוך. שטראוס לא מצליחה להשתחרר מהמשטר הטוטליטרי שלה באמת, ובגלל מי שהיא, זה נראה יותר כאילו שכהן ורוזנצוויג התגייסו לשטראוס ולא כאילו ששטראוס עושה לעם מחווה כלשהו.

ה.מגיע לכם.. רוב הרעיונות אינם פורצי דרך, אינם מצליחים לחשוב מחוץ לקטגוריה שהוקצתה להם, ועושים את מה ששטראוס עושה בין כך ובין כך: ממחזרים את הקיים. לדוגמא, אחד הרעיונות הפופולאריים הוא פירורי שוקולד לעוגה. עם יד על הלב ובלי לפגוע בשרון לוי דורון שהציעה את הרעיון, אין פה פריצת דרך אמיתית אלא מיחזור של מוצרים קיימים. ישנם פתיתי שוקולד על המדף, להכנת כדורי שוקולד, וישנם פירורי שוקולד לקישוט עוגות אותם כולנו מכירים (במלחיות של חברת הנמל המכונים "סוכריות לקישוט"), אבל נכון שאין פירורי שוקולד של עלית. וואלה.

לסיכום

שטראוס יכולה לסמן לעצמה כמה וכמה חיזוקים חיוביים על המהלך. היא משתפת, היא פותחת את סורגיה וסוגריה, היא מוחלת על כבודה והיא שמה לב ששם בחוץ יש אנשים עם דעה עצמאית. אבל היא לא באמת מוכנה לקחת סיכונים ולשנות את המשטר שמוליד מערכת יחסים ברורה ונוקשה: "תאגיד צרכנים". היא מובילה ברשתות השיווק אבל בוודאי לא מובילה בכל מה שקשור למסירת כוח לידי הצרכנים.

אסור לה לשטראוס להתחפש לחברה קטנה ומגניבה שפותחת את מוצריה לדיון אם היא מפחדת מהחגיגה והבלגן שהציבור יעשה. במלים אחרות - היא לא ממש לוקחת את הסיכון שמצפים ממנהיג לקחת.

תגובות לכתבה(9):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 9.
    מהלך מיושן ומשעמם (ל"ת)
    נרדמתי 10/03/2011 21:05
    הגב לתגובה זו
  • 8.
    חבל 08/03/2011 16:33
    הגב לתגובה זו
    יכול להיות שאני טועה, אבל בדרך כלל כדי לערוך מחקר לפי שכותבים איזה שהיא כתבה. אבל כנראה שאת לא ממש בעניין של לבדוק את הדברים שאת כותבת, העיקר שתצא איזה שהיא כתבה פופוליסטית עם כמה קלישאות.כדי שתבדקי מה בדיוק מסמלים השמות בשלטי החוצות לפני שאת כותבת את הפירוש לך. הפירוש שלך לסרטי ההדרכה באתר מראים על נסיון "לחפש" את הרע. אני לא חושבת שהרעיון של שטראוס גאוני, חדשני או שבאמת אכפת להם שהצרכנים יהיו שותפים. אבל ההבדל שהדעות שלי הגיעו אחרי מחקר מעמיק בקמפיין הזה. וחבל שאני לא יכולה להגיד אותו הדבר עלייך.
  • 7.
    הילד המוצלח 07/03/2011 14:04
    הגב לתגובה זו
    סתם פ'לטה ללא טעם
  • 6.
    "קיימת סטירה"??? מי סטר? (ל"ת)
    הצילו 07/03/2011 13:24
    הגב לתגובה זו
  • 5.
    נכון, מהלך חסר אותנטיות (ל"ת)
    יונתן 06/03/2011 21:20
    הגב לתגובה זו
  • 4.
    חדשנות 06/03/2011 20:32
    הגב לתגובה זו
    עדי (הלוא הוא קייזמן) הביא חדשנות של ממש וכמו שבקמפיין החליפו את השם שטראוס הוא הציב שם את השם גינצבורג (אסתי). בהחלט חדשנות שמצעירה את המותג ,רק משאירה את השטראוס בחוץ
  • 3.
    ניתוח מצוין ואפילו אמיץ (ל"ת)
    איתי 06/03/2011 18:05
    הגב לתגובה זו
  • 2.
    מר קטינג 06/03/2011 15:29
    הגב לתגובה זו
    הרי הישועה (או החדשנות) לא תבוא מהציבור ,אז עוד כמה חודשים ימצאו איזה שנים-שלושה מוצרים (יותר ליין-אקסטנשן,עאלק פירורי שוקולד וכד') יעשו על זה הרבה רעש (רני ידאג לזה) אחרי חצי שנה המוצרים יעלמו להם בשדות הציד הנצחיים של המוצרים החדשים וזהו עד המהלך היחצני הבא .
  • 1.
    אמנון 06/03/2011 15:23
    הגב לתגובה זו
    עודף עוצמה על כלום. למה לי להיות חלק מקונצרן, זה לא שיוף כנה, זה חיבוק מאולץ של חברה ענקית שכאילו עושה פרסונלזיציה. כשל אסטרטגי.
אבטלה מובטלים שירות התעסוקה
צילום: שירות התעסוקה

שירות התעסוקה: יותר משכילים ובעלי מיומנויות הפכו לדורשי עבודה

ניתוח נתוני השנים האחרונות מראה כי דורשי העבודה לא מגיעים רק מהשכבות המוחלשות אלא ישנם יותר משכילים, בעלי משלחי יד אקדמאיים ומאשכולות גבוהים שמחפשים עבודה


הדס ברטל |

הבוקר מפרסם שירות התעסוקה את דופק שוק העבודה המסכם את התנועות שנרשמו בשוק העבודה הישראלי במהלך חודש נובמבר, כאשר עולה מהם כי מספר דורשי העבודה שנרשמו, דומה למספר דורשי העבודה בשגרה שקדמה למתקפת ה-7 באוקטובר ופרוץ מלחמת חרבות ברזל. עם זאת, גם אם נדמה כי השוק התאושש לגמרי מהשפעות המלחמה, עיון בתמהיל דורשי העבודה מלמד על עקבותיה. כך, למשל,  עלה שיעורם של היהודים שאינם חרדים בקרב דורשי העבודה בהשוואה לשיעורם קודם למלחמה. מגמות אלו ואחרות משקפות את השפעת המלחמה על הרכבה האנושי של מצבת דורשי העבודה.  נתון בולט נוסף הוא עלייה בשיעור דורשי העבודה מאשכולות חברתיים-כלכליים גבוהים, 8 עד 10, לעומת ירידה בשיעור דורשי העבודה מהשכבות המוחלשות, אשכולות 1-3. הנתון עולה ממבט על  התפלגות דורשי העבודה מחודש נובמבר 2022, המלמדת על הצטרפותם של עוד ועוד דורשי עבודה בעלי מיומנויות גבוהות.

מנהלים עסקיים לעומת פועלים בתעשייה

לפי נתוני לשכת התעסוקה נראה כי תמהיל דורשי העבודה השתנה באופן משמעותי, כאשר ישנם יותר אקדמאים ומנהלים ופחות עובדים בלתי מקצועיים. כך, שאף שבמספר הכולל ניכר דמיון בין חודשי נובמבר בזמני שגרה לנובמבר השנה, נראה כי השפעת המלחמה ובכלל השפעת השנים האחרונות ניכרת בתמהיל דורשי העבודה.

מספר דורשי העבודה שהם מפתחי תכנה ומנתחי יישומים הוכפל בכפי 2.5 ממספרם בנובמבר 2019, זה שקדם למשברי השנים האחרונות- מכ-3.3 אלף ב-2019 לכ-8,000 השנה, ושיעורם עלה מ-2.3% ב-2019 לכ-6.3% השנה. בדומה, נרשמה עלייה משמעותית בשיעור המנהלים מקרב דורשי העבודה ובמספרם- מ-17.3 אלף  ב-2019 לכדי 22.8 אלף (מ-12.2% ל-18%) השנה. העלייה ניכרת יותר בקרב מנהלים בתחום השירותים העסקיים והמנהלים האדמינסטרטיביים, מ-6.2 אלף  ב-2019 ל-9.6 אלף (מ-4.4% ל-7.6%)   השנה. מגמה הפוכה נרשמה בקרב בעלי משלחי יד מרוויחי שכר נמוך.כך למשל, ירד מספר דורשי העבודה שהם עובדי ניקיון ועוזרים בבתים פרטיים, בתי מלון ומשרד מכ-9.8 אלף ב-2019 לכדי 6.1 אלף ( מ-6.9% ל-4.8% השנה). בדומה, ירד מספר דורשי העבודה שהם פועלים בלתי מקצועיים בתעשייה מ-5.7 אלף ל-3.8 אלף (מ-4% ל-3%) השנה.

 

אבטלה מובטלים שירות התעסוקה
אבטלה מובטלים שירות התעסוקה - קרדיט: שירות התעסוקה




יותר אבטלה בערים חרדיות וערביות

כבמרבית חודשי השנים האחרונות, גם בנובמבר 2025 הובילו את הרשימה אום אל פחם ורהט (6.1% ו-5.8%, בהתאמה), רהט ואום אל פחם (שיעור זהה של 5.7%), שאחריהן עכו (4.9%) ועפולה (4.6%), כערים הגדולות שבהן יש מספר הרבה דיותר של דורשי עבודה. עפולה היא העיר היהודית בעלת שיעור דורשי העבודה הגבוה ביותר. ככלל, גם החודש הערים עם שיעור דורשי העבודה הגבוהים ביותר הן פריפריאליות, חרדיות או ערביות, כשמנגד השיעורים הנמוכים ביותר נרשמו גם החודש בערים החזקות יותר כרעננה, כפר סבא ורמת השרון. בהשוואה לחודש שקדם, במרבית הערים נרשמה עלייה, אשר עמדה בממוצע על 2.9% - הבולטות ביותר נרשמו בראש פינה (17.8%), קריית גת (9.8%), ובאום אל פחם ורמלה (7.8%, כל אחת). מנגד, בחלק מהערים נרשמה ירידה, כאשר לרוב דובר בערים חזקות מהמרכז.

עובדים בתעשיית הביו מד קרדיט: גרוקעובדים בתעשיית הביו מד קרדיט: גרוק

האבסורד של תקציב 2026: האחות תשלם יותר, המנהל יקבל הטבה - כך נראית מדיניות מיסוי עקומה

הציבור חיכה לבשורה כלכלית, אבל הממשלה הציעה "פלסטר קוסמטי" שפוגע בעובדים - הפחתת שכר כפויה למגזר הציבורי במקביל להעלאת שכר לבעלי משכורות גבוהות

אדם בלומנברג |
נושאים בכתבה שוק העבודה תקציב

בעוד הציבור הישראלי ממתין לבשורה כלכלית לקראת שנת התקציב הבאה, הממשלה הניחה על השולחן במסגרת חוק ההסדרים ל-2026 הצעת חוק ל"ריווח מדרגות המס". על פניו, כותרת מפתה - מי לא רוצה לשלם פחות מס? אבל הפרטים חושפים תמונה מטרידה: הצעד הזה אינו תרופה לחוליי המשק, אלא פלסטר קוסמטי שמסתיר שבר עמוק.


כשבוחנים את הדוחות של רשות המיסים וה-OECD שפורסמו בחודש החולף, ניתן לראות שמערכת המיסוי הישראלית סובלת מעיוות יסודי: היא מכבידה על האדם העובד, אך נוהגת בכפפות של משי בבעלי ההון.


הדוח האחרון של רשות המיסים הוא כתב אישום כלכלי נגד השיטה. הוא מראה כיצד עקרון הפרוגרסיביות – ההנחה שמי שיש לו יותר משלם יותר – קורס בקצה הפירמידה. בעוד שמעמד הביניים והשכירים הבכירים משלמים מס אפקטיבי של כ-30%, דווקא המאיון העליון נהנה משיעור מס מופחת של כ-26.5% בלבד.

הסיבה היא הארביטראז' בין עבודה להון. שכר עבודה ממוסה עד 50%, בעוד הכנסות פסיביות מהון – דיבידנדים, ריבית ושכירות – נהנות משיעורים מופחתים. כש-63% מהכנסות המאיון העליון מגיעות מהון, התוצאה היא מערכת שמענישה עבודה ומתגמלת צבירת נכסים. גם בהשוואה בינלאומית, ישראל חריגה: נטל המס הכללי נמוך (26.8% מהתוצר), אבל התמהיל שגוי – יותר מדי מיסים עקיפים שפוגעים בחלשים, ומעט מדי מיסוי על ההון.


על הרקע הזה, הצעת האוצר הנוכחית נראית מנותקת מהמציאות, במיוחד כשבוחנים את "המורשת" הכלכלית שאנו סוחבים מהגזירות שהונחתו בתקציב 2025. עוד לפני שהתחילה השנה החדשה, ציבור השכירים בישראל כבר סופג מכה משולשת כואבת מכוח החקיקה הקודמת: