העובדות

---------

גב' עיסא וולא (להלן: "העובדת") הועסקה כאחות במרכז הסיעודי נאות השרון בע"מ (להלן: "המעבידה") במשך תקופה של למעלה משישה חודשים ופוטרה בעת היותה הרה ללא היתר, וזאת בניגוד לחוק עבודת נשים, תשי"ד-1954 (להלן: חוק עבודת נשים").

העובדת הגישה תביעה בבית הדין האזורי נגד המעבידה, כשלטענתה, פיטוריה נבעו מהריונה וכן ללא קבלת היתר כנדרש ע"פ חוק עבודת נשים.

לטענת המעבידה, הפיטורים התבקשו לנוכח רשלנות ותפקוד לקוי של העובדת במהלך טיפול בחולים.

בית הדין האזורי לעבודה קבע בפסק דינו, כי העובדת הועסקה תקופה של למעלה משישה חודשים ופוטרה מעבודתה אצל המעבידה בעת שהייתה הרה ובניגוד לחוק עבודת נשים, וחייב את המעבידה לשלם לעובדת, בין היתר, שכר עבודה בגין החודשים למן מועד פיטוריה ועד למועד הלידה ופיצוי בגין אי קבלת דמי לידה.

המעבידה הגישה ערעור לבית הדין הארצי, אשר מכוון בעיקרו כנגד קביעותיו העובדתיות של בית הדין קמא, ובכללן הקביעה, כי העובדת הועסקה במשך תקופה של למעלה משישה חודשים, הקביעה כי העובדת הייתה הרה במועד הפיטורים וכן הקביעה כי הסיבה לפיטורים נעוצה בהריונה ולא ברשלנותה הנטענת של העובדת. כמו כן, נטען כי בית הדין קמא התעלם מתמיהות רבות שהועלו בנוגע להיות העובדת הרה.

פסק הדין

----------

בית הדין הארצי דחה את הערעור וקבע, כי לעניין המחלוקת הנוגעת לתקופת העסקתה של העובדת, הוא איננו סבור כי יש מקום להתערב בקביעתו של בית הדין האזורי, לפיה העובדת הועסקה על ידי המעבידה במשך תקופה של למעלה משישה חודשים, שכן ע"פ מכלול הראיות שהוצגו בפני בית הדין קמא, נראה כי קביעתו סבירה ואין מקום להתערב בה, שכן התערבות ערכאת הערעור בממצאי מהימנות ובקביעות עובדתיות המושתתות על התרשמות מעדים היא חריגה ושמורה לנסיבות קיצוניות ויוצאות דופן.

לעניין המחלוקת השנייה, אשר נגעה להיותה של העובדת בהריון במועד הפיטורים, קבע בית הדין הארצי כבית הדין האזורי, כי טענות המעבידה, לפיהן העובדת לא הייתה הרה בעת הפיטורים הועלו רק בשלב הסיכומים בבית הדין האזורי ומהוות שינוי חזית אסור. האיסור "לשנות חזית" עיקרו בכך שבעל דין אינו רשאי לחרוג מגדר המחלוקת, כפי שזו הוצבה בכתבי הטענות, אלא אם כן נענה בית המשפט לבקשתו לתקן את כתבי טענותיו, או אם הצד שכנגד נתן לכך את הסכמתו, במפורש או מכללא.

זאת ועוד, לעניין קביעת בית הדין האזורי כי הסיבה לפיטורים נעוצה בהריונה ולא ברשלנותה הנטענת של העובדת, קבע בית הדין הארצי כי לאחר שנקבעה בבית הדין האזורי, כאמור, עובדת הריונה של העובדת בעת הפיטורים, כלל אין צורך להידרש לסוגיית טיב תפקודה של העובדת, שהרי נפסק לא אחת בעבר כי ההגנה הניתנת בסעיף 9(א) לחוק עבודת נשים בקשר להריונה של העובדת - המחייבת מעביד בקבלת היתר מאת שר העבודה לפיטורי עובדת הרה - הנה הגנה אבסולוטית ואף שר העבודה עצמו אינו רשאי לשללה מן העובדת על ידי היתר פיטורים. כמו כן נקבע, כי אין נפקא מינה לעניין תחולת הגנת הפיטורים אם המעבידה ידעה על ההיריון או אם העובדת הודיעה על הריונה, ומתי המעבידה ידעה על כך או העובדת הודיעה על כך, ובלבד שבשעת הפיטורים הייתה העובדת למעשה במצב של הריון. באין חולק, כי לא נתקבל במקרה הנדון היתר מן השר לפיטורים, שאלת טיב תפקודה של העובדת עובר לפיטוריה אינה רלוונטית כלל להליך זה ופיטוריה היו שלא כדין.

לאור כל האמור, בית הדין דחה את הערעור בעיקרו.