אג"ח להשקעה: בעלת האסדה בלוויתן בפוקוס; גזפרום "רוכבת" על לוב
כמדי שבוע מפרסם בית ההשקעות כלל פיננסים המלצות השקעה בשוק האג"ח העולמי. השבוע נבחרו בין היתר שני ניירות מסקטור האנרגיה, האחד של טרנסאושן - שותפה של משפחת עופר בחברה הפרטית פסיפיק דרילינג, וכן האג"ח של גזפרום שהוזכרה לאחרונה גם בשל התעניינותה בתחום הגז והנפט בישראל.
חברת טרנסאושן (Transocean), אשר נחשבת לקבלן הקידוחים הגדול בעולם, הינה שותפה (50%) בשתי ספינות של פסיפיק דרילינג, חברת ספינות קידוח במים עמוקים אשר נמצאת בבעלות פרטית של משפחת עופר. טרנסאושן הינה גם בעלת האסדה המבצעת את קידוחי האקספלורציה במאגר "לוויתן".
עקב הפסקת פעילות הקידוח במפרץ מקסיקו ירדו הכנסות טרנסאושן בשיעור של 18% וה-EBITDA ירד בשיעור של 29%, אך החברה השכילה לצמצם את החוב נטו שלה בשיעור של 26%. ההון העצמי של החברה הינו פי שלוש מהחוב נטו שלה ויחס החוב נטו ל-EBITDA עומד על 1.9 בלבד, לעומת 1.7 בשנה שעברה לפני האירוע במפרץ מקסיקו
"בשורה התחתונה, המינוף של החברה לא גדל משמעותית ומכיוון שהאג"ח עדיין נסחרת במרווח גבוה יותר מאשר ערב האירוע במפרץ מקסיקו הנייר עדיין מהווה הזדמנות קנייה", כך לדברי נדב אופיר, אנליסט האג"ח הבינלאומי בכלל פיננסים. האג"ח הדולרי של החברה לשבע שנים נסחרת בתשואה של 4.5% ובמרווח של 165 נקודות בסיס מעל אג"ח ממשלת ארה"ב.
מי מרוויח מהמהומות בלוב?
המלצה נוספת של אופיר מתייחסת לגזפרום הרוסית. חברת האנרגיה האיטלקית ENI הודיעה כי גזפרום תספק גז לאיטליה במקום הגז שהיה אמור להתקבל מלוב.
- 2.כלכלן 28/02/2011 15:18הגב לתגובה זולאהכל מתומחר ברציו..לפי תחשיב מעודכן היא בדיסקאונט של 25 אחוז לפחות כל זה רק על התגליות הקיימות ועוד לפני באפשרות שתהיה תגלית נפט
- 1.מבין עינין 28/02/2011 12:14הגב לתגובה זושלא תגידו שלא אמרו לכם גזפרום מתענינת ברציו רוצי רציו רוצי.....
צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.
