נגד דון דרייפר שלא משקף את הפרסומאים
אייס ורדיו תל אביבמקדמים קמפיין תחת הכותרת "מי רוצה להיות דון דרייפר?", ואני שואל "מי באמת?!" האם דון דרייפר הוא דמות מופת? לדעתי, לא. האם יש בו פן חיובי, כלשהו? לדעתי, לא. יתר על כן, לעניות דעתי ואם לא איבדתי לחלוטין את היכרותי עם אנשי הפרסום בארץ, אף פרסומאי רציני לא היה רוצה שתדמיתו הטלויזיונית של דון דרייפר, תדבק בו.
דון דרייפר הוא מה שנהוג לכנות כיום 'טאלנט' איש קריאייטיב מבריק ומניפולטיבי היודע למכור ללקוחותיו חסרי הבינה את הרעיונות שהגה ממוחו הקודח או אלה שהגו אנשי הקריאייטיב הסרים למרותו, בשעה שהיה עסוק בלשגל את כל מי שזזה בקרבתו. ללא הבדל דת, גזע וגיל.
הוא, לכאורה, ממציא שיטת 'השתמש וזרוק'. אחריו התחילו לפתח את שיטת המוצרים החד פעמיים גם לשאר התחומים. דון דרייפר מאופיין כאיש בעל מראה מושך, מאותגר רגשית המסוגל לחשוב רק עם הראש של הזין.
כמי שזכה לחיות באותה תקופה אני יכול להעיד שהסדרה 'מדמן' הרוויחה את הצלחתה בזכות האותנטיות והדייקנות הקפדנית בכל פרט ופרט. אך גם הצעירים שלא חיו בתקופה ההיא יכולים לראות עד כמה דברים שהיו תקפים אז תקפים גם היום: הפכפכנותם ובוגדנותם של הלקוחות (הטבע האנושי הרי לא השתנה).
המתח ותחושת השבר הכרוכים בנטישת לקוח כמו השמחה וההתעלות הנובעים מרכש לקוח. המתח לקראת כל פרזנטציה, הפחדים מסכנת אובדן הלקוח, היריבות והתחרות בין העובדים בתוך המשרד, הניסיונות מצד משרדי פרסום לפתות עובדים מבריקים ממשרדים מתחרים. בעיקר כאלה ה'חשודים' ביכולתם להביא עימם לקוחות. קשיי ההסתגלות תחת בעלות חדשה והשאיפה לפרישה והקמת עסק עצמאי, כן ואפילו חיי המין התוססים. כל אלה שרירים וקיימים כיום בדיוק כפי שהיו אז.
אבל יחד עם זאת ולמרות כל הסממנים החיצוניים הללו עולם הפרסום עבר דרך ארוכה מאוד, מאז. וזה לא רק שלא מעשנים יותר במשרדי הפרסום אלא בעיקר בתחום המקצועי.
מאז עברו כ-50 שנה והפרסום השתכלל והתמקצע ומתנהל כיום בכלים כמעט מדעיים ונמדד באמות מידה מדויקות מאוד. הרעיונות הקריאייטיביים הם ברוב המקרים תולדה של עבודת פלנינג הנסמכת על מחקרים, סקרים ובדיקות אפקטיביות. גם אם פה ושם יש עדיין נטייה לסמוך על האינטואיציה ועל הניסיון.
גם הלקוחות-המפרסמים למדו דבר או שניים וקשה 'למרוח' אותם בסקיצות יפות או טקסטים שנונים. הם למדו לדרוש הנמקות מגובות נתונים לכל צעד ולכל רעיון המוצע להם. אין זה אומר שאין יותר לקוחות שלא יודעים לתת פידבק מנומק יותר מ"אני לא מתחבר לזה" או "לא נפלתי מהכסא" אבל הם כבר המיעוט ולא הרוב.
הפרסומאי בן ימינו הוא ההפך הגמור מדון דרייפר. הוא מקצוען, הוא מעודכן והוא בעיקר איש המבין שיווק, ברוב המקרים אף יותר מלקוחותיו ומכאן הוא שואב את סמכותו.
אם כך מתבקשת השאלה - את מי משרת הקמפיין הזה?
את ענף הפרסום? בוודאי שלא. אדרבה הוא גורם לו עוול. את הפרסומאים המועמדים לתואר? גם כן לא. הוא מעליב אותם ופוגע בדימויים המקצועי.
אז מי נותר? הוגיו ואבותיו של הקמפיין, הלא הם:-אייס ורדיו ת"א. וגם בזאת אני מטיל ספק. שני הגופים האלה מציבים את עצמם כגורמים לזילות הענף ממנו הם חיים.
בסך הכול הרעיון לקמפיין הזה מתאים היה לו להיוולד בראשו של דון דרייפר אבל לא בראשו של פרסומאי רציני מודרני.
- 7.גינגי 07/02/2011 21:34הגב לתגובה זואכן, כשמדובר בפגיעה במקצוע, לו הקדשתי 30 שנה ואני אוהב עד היום, אני מאבד את חוש ההומור שלי. גם כאשר הפגיעה היא לא במתכוון אלא סתם בשביל "הדחקה"
- 6.תנועת הצופים 07/02/2011 17:13הגב לתגובה זואכן לא מדובר בקמפיין מפואר,אבל משעשע ותו לא.
- 5.עתי בליליהיא 07/02/2011 16:36הגב לתגובה זווזהו
- 4.גינגי הומור גינגי (ל"ת)דני 07/02/2011 15:18הגב לתגובה זו
- 3.יואל זליכובני 07/02/2011 11:53הגב לתגובה זואגב, השאלה המעניינת הייתה אם בכל זאת היו מבקשים מכל אחת מהדמויות שנבחרו לכתוב מה הן מרגישות ביחס לדמותו של דון. זה כבר היה צעד אחד יותר מסקרן..
- 2.זותי 07/02/2011 11:26הגב לתגובה זועל איזה עולם פרסום אתה מדבר? של איזה מאה? קצת התקדמנו מאז..
- 1.מר בחור 07/02/2011 10:13הגב לתגובה זוההלצה הלא-מצחיקה של אתר 'מכובד' כאייס ותחנת רדיו שמשתפת פעולה עם ההבלים הללו עושה רק עוול למקצוע ולתדמיתו. דמות טלויזיונית איננה מייצגת את ענף הפרסום בימינו.
- קופי מן 08/02/2011 13:32הגב לתגובה זוהאתר הזה כבר ממש לא מכובד. הוא הפך להיות סתם לוח מודעות של ענף היח"צ והשיווק. גינגי צודק וחבל שכך
ביטוח לאומי: מאות אלפי זכאים יקבלו עד 1,200 ש"ח בחשבון
מענק חימום לקראת החורף בסכום של 600 עד 1,200 שקל לזכאים; למי מגיע ואיך לבקש מענק כזה?
המדינה תעביר מענקי סיוע לחימום - רובם ישולמו אוטומטית לחשבון הבנק של הזכאים. המוסד לביטוח לאומי בשיתוף משרד הרווחה יתחיל בימים הקרובים להעביר מענקי חימום לאזרחים הזכאים לכך, לקראת עונת החורף הקרבה.
מענק חד פעמי להקלה בחשבונות החימום
מדובר בתשלום חד פעמי, שמיועד להקל על ההוצאה של משקי בית מוחלשים בחשבונות החימום - בין אם מדובר בחשמל, גז, דלק או אמצעים אחרים. המענקים נעים בטווח של 600 עד 1,200 שקלים למשפחה, בהתאם לקריטריוני הזכאות. סכומים גבוהים יותר יועברו לקבוצות אוכלוסייה מסוימות, כמו קשישים או ניצולי שואה. לפי נתוני ביטוח לאומי, המענק הסטנדרטי לשנת 2025 עומד על 649 שקלים - סכום שנקבע בהתאם למנגנון חישוב שנתי המשלב עדכון קצבאות והוצאות אנרגיה ממוצעות.
מי זכאי למענק ומתי ייכנס הכסף?
ברוב המקרים, הזכאים לא יצטרכו להגיש בקשה - המענק יוזרם באופן אוטומטי לחשבונם, לפי נתוני הזכאות שכבר קיימים בביטוח הלאומי. ההעברות צפויות להתבצע כבר בימים הקרובים, חלק מהתשלומים יוקדם למועד שלפני 28 באוקטובר - תאריך תשלום הקצבאות החודשי.
בין מקבלי המענק נמצאים:
- מקבלי קצבת אזרח ותיק עם תוספת השלמת הכנסה
- מקבלי קצבאות נכות וסיעוד
- זכאים לקצבת שאירים שהגיעו לגיל פרישה
- חיילים משוחררים ונפגעי פעולות איבה
- ניצולי שואה
- משפחות עם ילדים בהכנסה נמוכה
- אחרי שקיבל מיליון: חשמלאי שנפל יפוצה בכ-130 אלף ש'
- פקידה בביטוח לאומי דרשה להכיר בלחץ כפגיעה בעבודה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בנוסף, מי שקיבל גמלת אזרח ותיק מיוחדת או תוספת בגין השלמת הכנסה באחד מהחודשים האחרונים - יזכה אף הוא לקבלת המענק.
לאוניד נבזלין (צילום: רמי זרנגר)לאוניד נבזלין ניצח את רוסיה - יכול לתפוס נכסים רוסיים בעולם ב-65 מיליארד דולר
פוטין הלאים לפני 20 שנה את יוקוס, חברת הנפט והגז הגדולה ברוסיה; נבזלין ובעלי השליטה שהם לא טלית שכולה תכלת, תבעו וזכו. פסיקת בית המשפט העליון ההולנדי היא סופית ומוכרת בעולם ועכשיו מתחילה המלחמה האמיתית על נכסי רוסיה ברחבי העולם
אחרי 20 שנות קרב משפטי מתיש, בית המשפט העליון בהולנד קבע את פסיקת הבוררות הגדולה בהיסטוריה, בסך של מעל 65 מיליארד דולר. זו פסיקה סופית, בלתי הפיכה וברת אכיפה נגד נכסי רוסיה ברחבי העולם. זהו סיום דרמטי לאחד מסיפורי הנקמה העסקיים המרתקים של העשור, שבמרכזו עומד, לאוניד נבזלין לצד נוספים שסירבו להיכנע למשטר פוטין.
הסיפור מתחיל ב-2003, כאשר ולדימיר פוטין החליט לעשות "דוגמה" ממיכאיל חודורקובסקי, המנכ"ל של יוקוס, אז חברת הנפט הגדולה והמצליחה ביותר ברוסיה. חודורקובסקי ביקר בגלוי את השחיתות של הקרמלין, והקרמלין לא סלח לו. בתוך כמה חודשים, מיכאיל חודורקובסקי מצא עצמו בכלא בסיביר אחרי משפט ראווה, והחברה שבנה, בעלת שווי שוק של מעל 33 מיליארד דולר שהעסיקה 100,000 עובדים - הועברה בכפייה לידי חברת הנפט הממשלתית.
ההפקעה הבלתי חוקית של יוקוס היתה בשיתוף של כל מערכת אכיפת החוק הרוסית: משטרה, תובעים ובתי משפט והיתה דרמטית במיוחד בגלל גודלה, אבל היא ביטוי נוסף לשיטה של פוטין והממשל הרוסי. מי שלא מתיישר לקו של פוטין - נעלם ומחוסל. זה קרה בעסקים נוספים, זה גם התבטא בפעילות של רוסיה בגאורגיה ואוקראינה. מדינה ללא חוקים. השלטון קובע הכל ומכופף את החוקים כרצונו.
נעשה כאן הפסקה קצרה, כדי להסביר שכמו תמיד הסיפור הוא לא שחור ולבן. נבזלין שהיה במקום הנכון בזמן הנכון קיבל יחד עם נוספים מניות שליטה בחברת הנפט והגז. למה, איך? מה זו המתנה הנדיבה הזו, וממי היא ניתנה? ברית המועצות היתה אז בנפילה וזה היה בית גידול לאוליגרכים שהיו בתפקידים פקידותיים או סמי-פקידותיים כמו בבנקים ממשלתיים וחברות ממשלתיות שהצליחו להעביר ולקבל נכסים רוסיים בנזיד עדשים. מאות רבות של אוליגרכים השתלטו על נכסים, בזכות ההתפרקות של המעצמה, והקרבה לשלטון. אז אולי זה לא המצב של "גנב מגנב פטור", אבל יש כאן שני צדדים למטבע. נבזלין אולי גם בשל הרקע התערה בחברה הישראלית , הוא תורם הרבה והוא רכש 25% ממניות עיתון הארץ כדי לייצר לו כסות מכובדת.
- לאוניד נבזלין - בעל מניות בעיתון "הארץ" נגד עמוס שוקן
- לאוניד נבזלין מקים מגזין תקשורת: רותם דנון ישמש כעורך הראשי של המיזם
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
המשקיעים לא ויתרו
שלושה בעלי מניות שליטה לשעבר ביוקוס, בהם הישראלי לאוניד נבזלין, לא ויתרו. ב-2005, הם יזמו הליכי בוררות נגד רוסיה במסגרת אמנת האנרגיה (ECT). תשע שנים אחר כך, ב-2014, הגיעה הפסיקה ההיסטורית: בית דין בוררות בלתי תלוי בהאג פסק פיצוי של מעל 50 מיליארד דולר, פסיקת הבוררות הגדולה ביותר שאי פעם ניתנה.
