אחת ויחידה: איך הפכה גרין ביי לסמל הכי מרגש של אמריקה?
"אני מאמין באדיקות כי שעתו היפה ביותר של כל אדם, ההתגשמות הגדולה ביותר של כל מה שחשוב מבחינתו, היא ברגע הזה בו הוא עבד את כלות נשמתו בשביל מטרה טובה ושוכב תשוש בשדה הקרב, כמנצח". המשפט הזה מדגים בצורה הטובה ביותר את רוחה של גרין ביי. הוא יצא מפיו של המאמן האגדי שלה בשנות ה-60', כנראה המאמן הטוב בכל הזמנים, וינס לומברדי. והוא לבטח יהדהד בראשם של הפאקרס כאשר יעלו למגרש בדאלאס למשחק הגדול בחייהם, הסופרבול.
אחד הדברים הראשונים שבוודאי עולים בראשכם לשמע השם גרין ביי הוא: איפה זה בכלל? ואכן, מדובר בסיפור יוצא דופן, שאפילו לברצלונה והפועל תל אביב (לשעבר אוסישקין) יש מה ללמוד ממנו. מדובר בקבוצת הספורט המקצועני היחידה בארצות הברית שהבעלים שלה הם האוהדים. מעבר לכך, מדובר בעיר קטנה, בצפון וויסקונסין על גדות אגם מישיגן, שמאכלסת 101 אלף תושבים בלבד. רק לשם השוואה, באשקלון יש כ-113 אלף איש.
ובכל זאת, לא רק שהפאקרס מחזיקים מעמד בליגה העשירה ביותר בעולם הספורט, הם משמשים כמודל שממנו אפשר ללמוד ואליו כדאי לשאוף. בדומה לברצלונה, למעלה מ-100 אלף אוהדים רשאים לקבוע בהחלטות ניהוליות חשובות, כשבכל כמה שנים מתבצעות בחירות לנשיאות. 112,158 אוהדים מחזיקים ב-4.75 מיליון מניות של הקבוצה, ואיתן בזכות להשפיע על עתיד הקבוצה.
למרות הסביבה הכלכלית הנוקשה של הספורט האמריקאי בשנים האחרונות, גרין ביי שומרת על מקום מכובד באמצע. אין לה בעלים נודף שטרות שיכול לשגר חבילות מזומנים בכל רגע בו יחפוץ, ובעלי המניות שלה מוגבלים לקניית עד 200 אלף מניות כדי שזה גם לא יקרה בעתיד. מה שיש לה זה ניהול נכון ושפוי, שמנצל את האהדה הגדולה מצד הצ'יזהדס (כינויים של האוהדים) במדינת וויסקונסין בפרט, ובכל איזור המידווסט בכלל, כדי לשמור על הגחלת בוערת. בדירוג האחרון של מגזין "פורבס", הוערך שוויו של המועדון במיליארד דולרים.
הסיפור של הגרין ביי פאקרס החל ב-1919. ארל "קרלי" לאמבו וג'ורג' וויטני קאלהון היו באמצע שיחת חולין בפינת רחוב בעיר, כשלפתע הבזיקו עיניו של לאמבו. "למה שלא נקים קבוצת פוטבול?", הציע למי שהיה יריבו במשחקי המכללות, שהסכים מיד. השניים לא בזבזו רגע. לאמבו, שעבד כלבלר תמורת 250 דולר בחודש, פנה לבוס שלו בחברת האריזה Indian Packing Company, וזה הסכים להקצות 500 דולרים לקניית תלבושות וציוד. הם מצאו חברים מתקופת הקולג'ים וסיפרו להם בחדר העריכה האפלולי של העיתון המקומי כי הם מוזמנים לשחק בקבוצה החדשה שלהם. ומאחר שהבגדים ומגרש האימונים היו שייכים לחברת האריזה, הקבוצה כונתה מיד פאקרס (Packers) - האורזים. הכינוי דבק, למרות שהחברה נטשה כעבור מספר חודשים בלבד.
ללאמבו וקאלהון היה תזמון מצוין. אחרי שנה ראשונה שבה שיחקו הפאקרס מול קבוצות אחרות מהאיזור וניצחו 10 מתוך 11 משחקים, הזדמנה לאוזניהם השמועה כי נפתחה ליגת פוטבול מקצוענית חדשה בארצות הברית. הם קפצו מיד על ההזדמנות ורכשו זיכיון כדי להיכנס לליגה. מה שקרה מאז לא היה כל כך פשוט. הדלת המסתובבת של התומכים הכלכליים הכניסה את לאמבו לחובות, וגרין ביי הייתה על סף פירוק. קרלי היה נואש, אבל במהלך ששינה את פני היסטוריית הספורט האמריקאית הגיע לעזרתו א.ב. טרנבול מאותו עיתון מקומי, וגייס לו 5 אנשי עסקים שכונו "החמישיה הרעבה" והקימו את תאגיד הפוטבול של גרין ביי. הם קבעו בחוקי המועדון כי יימכרו מניות של התאגיד לציבור הרחב והם אלה שיהיו הבעלים של הפאקרס. החוק הזה תקף עד היום ולמרות שבשנות ה-80' נקבע בחוקי ה-NFL כי מבנה ניהולי כזה הוא אסור, הפאקרס קיבלו פטור.
מאותו רגע, גרין ביי הפכה למכה של הפוטבול, ואולי של הספורט האמריקאי כולו. לאמבו עצמו אימן את הקבוצה, שזכתה החל מ-1929 בסדרה של 3 אליפויות, והחל במסורת של ווינריות. קבוצות מכל המטרופולינים הכי גדולים בארה"ב באו והלכו, הגיעו לעיירה הקטנה, הפסידו פעם אחר פעם, נעלמו מהמפה וצנחו לתהומות הנשייה. וגרין ביי הפכה לפיסת אמריקה שאין לה אח ורע.
זה עוד כלום לעומת מה שקרה ב-1959. לאחר עונת שפל בה גרין ביי ניצחה משחק אחד בודד, חיפש הנשיא הנבחר דאז, דומיניק אולייניצאק, מישהו שיוכל לשמש גם כמנהל המקצועי וגם כמאמן על המגרש. לאחר מסע חיפושים נרחב הוחלט למנות בחור אלמוני למדי, ששימש כעוזר מאמן בניו יורק ג'איינטס, וענה לשם וינס לומברדי. "מי זה לעזאזל וינס לומברדי?", סינן אחד החברים בהנהלה, כששמע על הבחירה, אבל תוך זמן קצר כל אמריקה ידעה מי הוא.
לאחר שהחזיר את הקבוצה למסלול הניצחונות בעונתו הראשונה וזכה בתואר מאמן השנה, לומברדי החל את השושלת המפוארת ביותר בהיסטוריה של הפוטבול. בעזרת אוטוריטה בלתי ניתנת לערעור, כריזמה כובשת ותשוקה בוערת וחסרת פשרות לניצחונות, הוא הוביל את הפאקרס לחמש אליפויות בין 1961 ל-1967, כשאת השתיים האחרונות הוא מנצח בשני משחקי הסופרבול הראשונים. כך הפכה גרין ביי ל-Titletown - עיר התארים.
לומברדי הפך לאגדה. הוא חקק בזיכרון הקולקטיבי ציטוטים אלמותיים, כגון: "אם הניצחון הוא לא הכל, למה סופרים את הניקוד?", "המקום היחיד בו הצלחה באה לפני עבודה הוא המילון" או "לא הפסדנו את המשחק, פשוט נגמר לנו הזמן". לאמבו ולומברדי עשו מספיק כדי ששמם יחיה לנצח. על שמו של הראשון נקרא האיצטדיון הענק של גרין ביי, בעוד ששמו של השני מוזכר בכל שנה עם הענקת "גביע לומברדי" למנצחת בסופרבול.
את הגביע הזה בדיוק ינסו הפאקרס להחזיר הביתה ביום ראשון. בארון התארים של הפאקרס יש יותר כאלה מלכל מועדון אחר (12), וההעפלה לסופרבול מספר 45 בדאלאס פותחת צוהר להעצמת המיתוס. מה שמדהים בגרסא הנוכחית של גרין ביי, זו שבנה הג'נרל מנג'ר טד תומפסון, הוא שלמרות השיטה האמריקאית, בה אין לך קבוצות נוער ומילואים ואתה מוגבל ביכולת התמרון שלך עם הסגל, לפאקרס יש דמיון מהדהד לברצלונה גם על המגרש. אז נכון, תומפסון לא גידל את המקבילים של צ'אבי ופיקה בבקתה ישנה למרגלות האיצטדיון, הכוכבים ארון רוג'רס וקליי מתיוס לא התרוצצו במגרשים של הליגה השלישית והרביעית עד שהגיע הזמן לזרוק אותם למים. אבל במסגרת האמריקאית, מה שהוא עשה זה הכי דומה שאפשר למתבצע בקאמפ נואו (אגב, שותפות הגורל לא מסתיימת פה. האיצטדיונים הביתיים של שתיהן נחנכו בפער של 5 ימים בספטמבר 1957).
בניגוד לשאר קבוצות ה-NFL, שעסוקות בלרדוף אחרי שחקנים חופשיים ולשלם מיליוני דולרים לשחקנים שלא מספקים את הסחורה, תומפסון מקדיש את זמנו למציאת כישרונות שאף אחד אחר לא טרח לחשוב עליהם. הוא מפעיל מערך של סקאוטים, שמספקים לו מידע על מאות אתלטים שבדיוק סיימו את הקולג'ים או שנזרקו מקבוצות אחרות מבלי לקבל הזדמנות. הוא לא הביא אף שחקן בעל שם כשחקן חופשי מאז 2006, אלא הסתפק בכישרונות צעירים בדראפט.
- 7.עמית 07/02/2011 08:45הגב לתגובה זוכל הכבוד על הכתבה
- 6.רן 05/02/2011 22:03הגב לתגובה זוגרין ביי באמת מודל לדוגמא, אין דברים כאלו !
- 5.גוגה 05/02/2011 18:32הגב לתגובה זוחסרות תמונות של גרין ביי?
- 4.דני 05/02/2011 11:45הגב לתגובה זוטוב ויפה שיצא לפני הסופרבול, למדתי ממנה הרבה . מקווה שיהיו עוד כתתבות כאלה
- 3.איתי 05/02/2011 11:44הגב לתגובה זואחלה של כתבה , כן ירבו
- 2.איתמר 05/02/2011 10:28הגב לתגובה זובוואלה הכתבות יותר רציניות, בהארץ הכתבה יותר מעניינת, אבל כל הכבוד על הרוחח האופקים. אה, רק תעשו לי טובה אחת, תפסיקו עם ההשוואה המפגרת הזאת לברצלונה בכל נושא, המשימה הושלמה, שטפתם למדינת ישראל את המח, יש לה כבר מספיק אוהדים בארץ.
- 1.רועי 05/02/2011 09:43הגב לתגובה זויופי של כתבה,היה מרענן לקרוא
מותגי השנה - 2025מסכמים שנה: 6 המותגים שנסקו ב-2025
שישה מותגים, שישה תחומי פעילות, ומכנה משותף אחד: 2025 הייתה השנה שבה מי שהצליח לחבר בין מוצר נכון, קמפיינים מדוייקים ולבסס קשר עם הצרכנים, השיג הרבה יותר משורת הרווח - מי המותגים שהובילו השנה ומה האתגרים שעומדים להם בדרך?
כבכל שנה, יש מותגים שהשנה האירה להם פנים ושמה אותם במקום אחר לגמרי מנקודת הפתיחה. זה יכול להיות גורל הנסיבות וזה בפעמים אחרות תלוי יוזמה ותעוזה של המותגים עצמם. חלק עשו פריצת דרך של ממש וחלק פשוט בלטו יותר מהאחרים, בזכות רצף של מהלכים שיצרו עקביות ושיח ציבורי חיובי לאורך השנה.
זה לא תמיד מתבטא בתוצאות הכספיות, "מותג השנה" זה מכלול של פעולות שהארגון עשה שהצליחו למקם אותו בתודעה הצרכנית. מפעילויות שיווק, מהלכי קד"מ מדויקים וגם ובעיקר החלטות אסטרטגיות שהקפיצו את המותג
השנה היו עשרות מותגים שניסו לתפוס מקום מרכזי, אבל בסופו של דבר צריכים להכתיר מנצחים. ורק שישה מהם - כל אחד מתחום אחר - הצליחו להתברג בקטגוריית "מותגי-העל" מבחינתנו ב-2025.
אלו השישה ששיחקו בליגה של הגדולים:
לאומי
השנה שבה הבנק עבר את רף מאה מיליארד השקלים והפך למותג הדומיננטי בשוק הבנקאות.
2025 הייתה בראש ובראשונה השנה של בנק לאומי. הבנק נהיה לחברה הציבורית הגדולה בישראל וחצה לראשונה שווי שוק של 100 מיליארד שקל. התוצאות שלו בתשעת החודשים הראשונים של מציגות רווח של 7.7 מיליארד שקל ותשואה על ההון של 17%, נתון גבוה גם בהשוואה בינלאומית. בנוסף, חילק לאומי דיבידנד רבעוני של 2 מיליארד שקל, הגבוה שנרשם אי פעם בבנק בישראל.
- "נראה שיפור בדירוג האשראי ב-2026": הנתונים שמפתיעים את השווקים
- חברות הביטוח עוקפות את הבנקים בדירוג האשראי - האם זה שינוי תפיסתי?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אלא שמעבר למספרים, המותג לאומי עצמו גם הוא המריא. המנכ"ל חנן פרידמן והסמנכ"לית מיטל שירן הראל בנו אסטרטגיית שיווק רחבה שהציבה את הבנק בנקודת פתיחה ברורה מול המתחרים. גל תורן הפך לדמות כמעט משפחתית בפרסומות, עומר אדם העביר את המסרים, ולאומי היה פשוט בכל מקום. הבנק גם הציב את השירות בקדמת הבמה, בפרט מול מזרחי טפחות, עם פתיחת מוקדים 24 שעות ביממה וחשיפת הטלפונים הישירים של מנהלי הסניפים.
מילואימניקים. קרדיט: Xבנק ישראל מסביר שחוק הגיוס הוא חוק השתמטות
בנק ישראל מתייחס לחוק הגיוס. הדברים ברורים וידועים, אבל הבנק נותן לזה תוקף, שם מספרים ומסביר בלשון פשוטה שזה "חוק השתמטות" ולא חוק גיוס. גיוס חרדים יוריד את העלויות למשק. בבנק מסבירים כי העלות הכלכלית המשקית של חודש גיוס של איש מילואים (בן כ-30) הנה כ-38 אלף שקל. הרחבת הגיוס של גברים חרדים באופן משמעותי יכולה להפחית במידה רבה את הנטל הכלכלי המשקי והאישי הנובע מהשימוש הנרחב של הצבא באנשי מילואים.
על פי בנק ישראל, הגדלת מחזורי הגיוס השנתיים בכ-7,500 גברים חרדים, למשל, (שתתבטא בהוספת כ-20,000 חיילי חובה לאחר הבשלת התהליך), אשר תאפשר חיסכון ניכר בהיקף המילואים, תקטין את העלות המשקית השנתית בלפחות 9 מיליארדי ש"ח (0.4 אחוז תוצר). זה מאוד משמעותי, וצריך לזכור שפוטנציאל הגיוס הרבה יותר גדול.
"הצעת החוק שתכליתה להסדיר את נושא גיוסם של צעירים חרדים לצה"ל לוקה בחסר", מדגישה הנהלת בנק ישראל, "יעדי הגיוס שהיא קובעת נמוכים והתמריצים הכלכליים לגיוס שכלולים בה הם בעלי אפקטיביות נמוכה. חשוב לתקן את נוסח החוק באופן שיענה על צרכי הצבא ולשם כך יקבע תמריצים חיוביים ושליליים אפקטיביים.
"סוגיית גיוס הציבור החרדי מלווה את החברה הישראלית מזה עשורים רבים. במהלך עשורים אלה משקלה של החברה החרדית גדל מאוד, מאחוזים בודדים ליותר מעשרה אחוזים היום, ועל בסיס התפלגות האוכלוסייה בגילים 15-0 הוא צפוי לשלש את עצמו בעשורים הבאים. לאור העליה החדה בהיקף הנדרש של שירות במילואים מאז ה-7 באוקטובר 2023, הפכה סוגיית גיוס הגברים החרדים לנושא ביטחוני עם השלכות מקרו-כלכליות משמעותיות. על כן, אנו מוצאים לנכון להביא את התייחסותנו לסוגיה בעת הזאת.
- הרוויח במילואים מעל 40 אלף שקל בחודש והוא פושט רגל; האם תגמולי המילואים יעברו לנושים?
- סמוטריץ' מבטיח - אבל לא בטוח שיכול לקיים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
"על פי אומדנים שגובשו בבנק ישראל, העלות הכלכלית המשקית המהוונת הנובעת מחודש גיוס של איש מילואים (בן כ-30) הינה כאמור כ-38 אלף ש"ח. 80% מסכום זה מבטאים את העלות הישירה והמיידית מאובדן התפוקה בעת שירות המילואים והיתרה את הפגיעה העתידית בגידול הפריון כתוצאה מהפסד ניסיון ו/או קידום בעבודה.
