גלנטריה/ הרפז

חקירת הרפז ב זוכה במעריב רק לתחתית השער, שם התעקשו להיצמד למערכת היחסים בין ברק לאשכנזי. בישר"ה ובהארץ ובידיעות זו הכותרת הראשית.

בישר"ה בסוף הידיעה - שר הפנים חתם על צו עיכוב יציאה מהארץ לבועז הרפז, שרצה להמריא לונצואלה (קריביים, ונצואלה, מה יש להם?).

לזכות הארץ אציין את התצלום המצוין המרכזי בשער: אשכנזי, ברק וגלנט באותו פריים, מסתכלים שמאלה בדאגה. מועד הצילום: ספטמבר 2010 (כנראה). על החתום: אוליבייה פיטוסי.

ההודעה על החקירה התקבלה במערכות העיתונים אמש ב-23:00 לערך.

למרות שהשלמת הפערים המתבקשת, האינטואיטיבית והטבעית של הקורא הסביר תוליך אותו לפרשת המסמך, כנראה שלא בדיוק בכך עסקינן.

היועמ"ש צריך להוציא הודעה מפורטת יותר במהלך היום. הישארו קשובים.

רמז לכך אפשר למצוא למשל בכותרת הגג של ידיעות: "פצצה חדשה" ובידיעה של טובה צימוקי ואלכס פישמן: "הגילויים החדשים אינם קשורים ישירות לזיוף מסמך גלנט".

השניים מצטטים את הודעת המבקר מ-25 באוקטובר 2010, לפיה החקירה עוסקת במכלול פעילותו של הרפז במערכת הביטחון "סחר ורכש, קשרי גומלין עם גורמים שונים במערכת הביטחון ומשמעויותיהם וכל נושא אחר בהקשר זה".

האם לכך רמז ברק כשתקף את אשכנזי? שואלת כותרת המשנה של ידיעות (לדעת מעריב - לא ולא).

על פי ynet, מדובר בהיבטים פליליים בפרשת המסמך.

בהארץ גבולות הפרשה פחות ברורים. כך גם במעריב.

בן כספית חושף את מה ש(לכאורה) אהוד ברק לא רצה לספר: ברק חושב שאשכנזי חותר תחתיו בעניין הוראות פיקוד עליון.

כספית מסכם בעידון:

"אף אחד לא מנסה לגנוב לאהוד ברק את הצבא, האיש פרנואיד, רדוף ונגוע בתיאוריות קונספירציה מטורפות".

מדובר בדיאגנוזה רפואית לגמרי, אבל מי אמר שלכספית אין את הכלים?

אבל, יש לציין לזכות מעריב שלצד דבריו של כספית מובא טור מנוגד, של אדם רז, עמית מחקר בבית יגאל אלון:

"...מהדברים שפורסמו כאן נראה כי הצבא מערער על מרות הדרג המדיני ומפר חוקי יסוד. ולזה קוראים דמוקרטיה ומינהל תקין? בהיסטוריה של מדינת ישראל, כשחתרו תחת שר ביטחון ורמטכ"ל, גולדה מאיר קראה לזה "פוטש ללא שפיכות דמים". היום קוראים לזה "מטען צד בדרך לקריה".

הסיפור הנוסף של מעריב בנושא הוא כיצד הודח תחקירן הפרשה משירות מיל.

בכך הודה אתמול בראיון ברדיו גלי ישראל תא"ל מיל. צביקה פוגל, חבר של גלנט ולשעבר רמ"ט דרום.

אגב, התבלגן ל-nrg הערוץ המיוחד. אם לוחצים על קישור "לכל הכתבות" לא מגיעים אל כולן, אלא רק לאחרונות. מ-2011.

ומה אומר הבלוגר ריצרד סילברסטיין?

IDF Chief of Staff Ashkenazi Faces Criminal Investigation over Forged Memo

מרב מיכאלי מראיינת את גדי סוקניק על ראיון גלנט. לשאלתה אם הם חברים עונה סוקניק:

"לא, אני מכיר את האיש הרבה פחות מהרבה אחרים ואפשר לספור את מספר הפגישות שלנו בארבע עיניים על אצבעות יד אחת ויישאר עודף.

עד כמה משקל היה למסטינג של השייטת בבחירה שלו בך?

משקל גדול, במקרה הזה. אני מניח שמעבר לזה, לצטט את מה שהוא אמר, שהוא חיפש במה מרכזית ומראיין הוגן ואמין שהוא יכול לסמוך עליו, למרות שלא שירתנו יחד וגם לא הכרנו בשירות, אז העובדה ששנינו בוגרי אותה יחידה, אם כי בתקופות שונות ובדרגות שונות, מאוד הוסיפה לאמינות שלי בעיניו... הבהרתי לו... שהוא יישאל את כל השאלות הקשות, והוא אמר שאין לו שום בעיה עם זה, הוא רק רוצה לשבת מול בן אדם שהוא סומך עליו, לא שיכניסו אותו שוב לשדה המוקשים".

העיתון החדש לענייני צבא וביטחון, Israel Defense, יעסוק גם במלחמות הגנרלים ובזבל הפוליטי המתולע שמכרסם בצבא?

(שאלה מוכנה לעיתונאים שיראיינו את עמיר רפפורט, העורך, בשבוע הבא).

ענת קם

הסדר טיעון יוצג ביום ראשון:

"על פי ההסדר, קם תודה ותורשע בהחזקת ידיעות סודיות ובמסירתן ללא הסמכה - עבירות שעונשן המקסימלי הוא 15 שנות מאסר. בניגוד לאישום המקורי, לא תיוחס לה כוונה לפגוע בביטחון המדינה - שהיתה מאפשרת לגזור עליה מאסר עולם. בין הצדדים לא הושגה הסכמה בעניין העונש וכל צד יוכל לטעון לעונש כראות עיניו".

התקשורת לאן

דוד רטנר, דובר בית החולים רמב"ם כותב על שני ילדים שנפצעו בשדה מוקשים בהפרש של יומיים. האחד הוא דניאל יובל, שלא ירד לשנייה מהכותרת מאז (כולל על שער סופשבוע של מעריב היום), והשני הוא מ"כ משפרעם, רועה צאן ממשפחה ענייה. חובה לקרוא, כדי להבין שוב את המובן מאליו.

באופן פרדוקסלי פוצח היום מעריב, באותו סופשבוע, בסדרת כתבות בשם (המקורי) "תיקים באפלה". הראשונה: לאן נעלמה פרשת מוני פנאן (שרה ליבוביץ-דר).

בלוגלנד

אתמול נתתי כבוד רב למסדר הסיכות של גלנט. הנה פוסט של עידוק מאוגוסט בנושא זה.

מתברר שגלנט מסכך סיכות זה זמן רב.

לפני פיזור

ח-מוד, הלוגו של גוגל ליום המשפחה.

בילוי נעים עם כל משפחה שתמצאו לנכון.

וזכרו שכל המשפחות וגו.