הרמטכ"ל

הקרב על מינויו של גלנט נמשך. מעריב שוב מזכיר בשערו, המוקדש בחציו העליון לעניין: הכל התחיל בתחקיר שלנו לפני שנתיים.

מעריב מסקר את כל הפרשה מתחילתה (4-5), וכפולת 2-3 מכילה שיחה עם חבר ועדת טירקל הטוען שהוטעה, וכן עם תביעת התנועה לאיכות השלטון להדיח את חברי הוועדה.

מה שכן, להבדיל מהקביעה הנחרצת של מעריב אתמול, שגלנט לא יוכל להיות רמטכ"ל, ואחרי הכחשת משרד המבקר, הכותרות היום מחוברות יותר למציאות העולה מהידיעות, ולא קופצות למסקנות נחרצות.

בישראל היום (כותרת ראשית, כפולת 2-3, עמוד 5), כרגיל, עולם הפוך: אהוד ברק מאמין אמון מלא בגלנט, לא עורך שום בדיקה ומצפה שזה ייכנס לתפקידו במועד, 14 בפברואר. ברק אומר גם שהוא מאמין במערכת המשפט. גם דברי רעייתו, קלודין, שהתראיינה לתוכנית הרדיו של שי ודרור זוכה לכר נרחב. דן מרגלית קורא לנקות את השולחן אבל הטון מעיד על אמונתו בגלנט.

טוב, נראה מה יגיד אחרי שיתקבלו הכרעות.

בכותרת הראשית של הארץ מובאת גרסת הרמטכ"ל (תוס': לעתיד, אם וכש): "לא שיקרתי, ייתכן שנפלו טעויות". מאיפה זה? גלנט מדבר? לא, מפרקליטיו.

שימו לב לתצלום הווילה של גלנט ממעוף הציפור. אשכרה הנסיך צארלס לא היה מתנגד לגור שם.

אגב, על פי "השתלשלות הפרשה" (לחצו על התמונה בלינק), הארץ הוא זה שהתחיל בדיון בעניין באוקטובר 2005, ומעריב - רק שלושנים אחר כך.

אמונו המלא של ברק בגלנט הוא כותרת גם בהארץ בעמוד 2.

שכניו של גלנט חלוקים בדעותיהם, אבל הכותרת היא על השכנה שחושבת שהוא מחוץ לחוק.

לידיעות יש כותרת נחושה מפי גלנט: "אני אהיה רמטכ"ל" (גמאני! גמאני!)

גם כותרת המשנה, הנפתחת ב"האלוף משיב אש" היא ציטוט שלו: "אני לא שודד קרקעות ולא שקרן. הטענות מסתכמות בטעויות מדידה ובפרשנות לחוקי התכנון".

הציטוטים האלו, כך כותב יוסי יהושוע, הם הכרזות של גלנט באוזני חבריו. יהושוע מסביר שגלנט מנוע מלהגיב עד פגישתו עם לינדנשטראוס בשבוע הבא.

גלנט הוסיף ל"חבריו":

"אני לא מציע לאף אחד לתפור חליפות... הפכו אותי לקבלן קרקעות, לשודד קרקעות. מישהו פה השתגע... אני אהיה הרמטכ"ל הבא למרות מה שמנסים לעשות לי".

המדבקה הצהובה על כפולת 2-3 אומרת: "גלנט מגיב לראשונה".

אפשר לומר זאת כך: יום אחרי שידיעות היסס במקצת הוא לוקח צד. הצד של גלנט. זה מצחיק, כי זה יוצר אחוות לוחמים בין ידיעות לישר"ה.

סיקור הפרשה משתרע עד ע' 5, כולל סיור סביב שטח המריבה והתפעמות מהבית המפואר.

סיכום: בעוד שלושה עיתונים מביאים מי פחות מי יותר את דברי גלנט ורעייתו וחבריו ופרקליטיו ואת מוצא פיו של ברק על פי הפירוט דלעיל, מעריב מתבצר בתחקירו.

מעניין מה יקרה עד 14 בפברואר.

Stayin alive

מפלגת העבודה מתעקשת להישאר בחיים.

עמיר פרץ מאיים לרוץ לראשותה. בהצלחה.

על פי סקר הארץ, העבודה עם שלי יחימוביץ תזכה לעשרה מנדטים.

Yes לסמים הקלים

קראו קראו את מאמר המערכת של הארץ. והמגיבים? מתלהבים.

עשן בקרונות

ישר"ה בדיווח קצרצר על עשן שהיתמר לצד קרונות רכבת בחיפה. הפעם חתום על הדיווח שלומי דיאז ולא איתי פרבשטיין, בן למשפחת פרבשטיין, משפחת רעייתו של שלדון אדלסון, שחתום היה על כתבת השער בנושא אסון הרכבת לא מזמן.

ממה מתה ג'וואר אבו רחמה?

ע"פ תחקיר צה"ל (החדש), נכון שהיא שאפה קצת גז מדמיע, אבל בעצם היא מתה בגלל טיפול יתר באטרופין.

הדברים נאמרו מפי "גורמי צבא", וכן מפי "גורם בטחוני" (כך במעריב).

לילך שובל כותבת בישר"ה שדו"צ ייתן תשובה רק בסוף התחקיר.

רק בישראל?

אושיות תרבות נדירות הגיעו אמש לבת מצווה של ילדה שאביה מרצה בכלא שבע שנות מאסר בגין הנחת מטען חבלה בביתו של גורם בשירות הביטחון (מתן צורי וירון ששון, ידיעות).

ענקי הרוח שהגיעו הם: עינב בובליל, אילנית לוי, איציק זוהר, קובי פרץ, משה פרץ.

מי העבריין ולמה האנשים האלו הגיעו לבת המצווה? האם בפקודה?

בלוגלנד

בנענע10 מתפרסמת ידיעה על כך שזאב חספר יפתח בלוג, מבקר המערכת, בו יבקר את מערכת החדשות של 10. הדברים מתפרסמים בהמשך להצהרת מנכ"ל חדשות 10, ראודור בנזימן, בכנס העיתונות באילת.

בבלוג יכתוב חספר "פעם בשבוע ולעתים יותר".

הידיעה הראשונה על כך התפרסמה ב-19 באוקטובר. אנחנו נמצאים היום ב-20 בינואר. כלומר, שלושה חודשים עברו, והבלוג, שלפתיחתו נדרשות חמש דקות (טוב, שש), עוד לא נפתח. גם בהצהרה מאתמול עדיין אין מועד מוצהר. מה קורה?

לפי אייס הוא ייכנס היום לתפקיד. מה זה אומר? למה לא להוציא כבר הודעה לעיתונות יחד עם הבלוג והפוסט הראשון?

נשים נשים

כמה טוב לשמוע שיש גם איגוד אנטי פמיניסטי, ותודה לח"כ יוליה שמאלוב ברקוביץ.

מחלקת מודעות

גם היום יש מודעה כפולת עמוד של ישר"ה במארקר, לרגל חגיגות "העיתון של ישראל" (להבדיל מ"העיתון של המדינה", כן?)

המגזין כביש 40 מציע מניות למכירה.

קצה האצבעות

לקורס "עיתונות צהובה" אפשר להוסיף את כותרת המשנה של כתבת השער בסופשבוע היום. הסכיתו.

"אחרי שנים ארוכות של חיפושים, צחי יערי סוף סוף הגיע אל השלווה. נאמר זאת כך: בנם של אהוד, פרשננו לענייני ערבים, וחוה, הרוצחת המפורסמת, שהתפרסם בין השאר בתור המטרידן הסדרתי של מיקי חיימוביץ, מצא בית חם בכנסייה הקתולית. עכשיו הוא חונך ספר ביכורים ומתפנה לדבר על הוריו הביולוגיים, המשפחה החדשה שמצא והמסלול המפרך שעבר, מטראומות הילדות ועד טקס ההטבלה" (עדי חשמונאי, טל אריאל אמיר)

ואתם, סופרים בראשית הדרך הרוצים להגיע לשער מגזין כלשהו, אלו החומרים שאתם צריכים. פחות מזה - לא הולך.

אציין שכבר נגררתי וקראתי את הכתבה. גון (ע"ש סנט גון האוונגליסט) נשמע בה צלול לגמרי. הוא לא מועד בלשונו בשום נושא, ותודו שזה קשה להישמע שפוי כשאתה מדבר על אמך הרוצחת ועל ההטבלה שעברת ועל הימים בהם ניסית להעביר חומרי תחקיר לעיתונים על אבא שלך, איתו היית מסוכסך, או על ימי הקרב על המיקי.

תוך כדי קריאה נזכרתי בכתבה שהתפרסמה ממש באחרונה - רק שאני לא מצליחה לזכור איפה - על התהליכים במוח שעוברים על המאמינים באלוהים, החווים התגלות, או משהו דומה. מישהו זוכר?

הנה היא בכלכליסט.

ליאור דיין כותב במדור האישי שלו, שם שם, שהוא רוצה לחזור לשרת בצבא (הוא השתחרר ב-2002 אחרי שמונה חודשי שירות). ליאור, אולי לא? אני מוחלת לך. השירות בקנטינה מספיק קרבי.

ובכלל, סופש נראה כמו תרבות מעריב: מתוך חמש כתבות, שני ראיונות עם שחקנים ושניים עם סופרים.

העכבריר מודפס על דפי כרומו דקיקים ועולה עשרה שקלים. רק רציתי להדגיש.

לחם עבודה Reloaded

לגלובס דרושים שני כתבים (בתחילת דרכם):

1. כתב/ת מדיה

2. כתב/ת אינטרנט

[email protected]

לעיתון יומי דרושה רכזת מערכת.

קו"ח:

[email protected]

(המודעה מתפרסמת בגלריה של הארץ. למה בלשון נקבה?).

מודעות המציעות תפקידים עיתונאיים (ולא יח"צ ותיקי לקוחות וכו') - מוזמנות, on the house.

לפני פיזור

יש צדק בעולם? ההוא חורג ב-350 מ"ר (בנוסף ל-63 דונם שיש לו), ואני חיה בדירת 40 מ"ר. טפו.