הכותרות

בלאגאן בין הכבאים לבין עצמם. אבל למה כתוב ב-ynet פרסום ראשון? מה עם הידיעה שהתפרסמה בשישי בהארץ בה נכתב מפורשות "אנחנו מפסיקים לשתף פעולה עם נציג הכבאות"?

במעריב משוכנעים שבגלל הכותרת של שלשום הועברו 300 מיליון שקל לכבאים, אבל דבריו של רותם סלע מאופקים: "מה שלא עשו 40 אלף דונם שרופים של יערות הצליח לעשות לחץ תקשורתי מרוכז: פחות מ-24 שעות לאחר שוועדת הכספים אישרה את התקציב הדו-שנתי ללא תוספת תקציבית למערך הכבאות, סיכמו אתמול משרדי הפנים והאוצר ומשרד רה"מ על תוספת שתעמוד על... כ-300 מיליון שקלים"

הידיעה מלווה בתצלום שער מעריב הנ"ל.

תמונה מעולה בשער ידיעות: נקודת גבול בין ישראל למצרים, שלשום (אסף גולן) בה נראית "שיירת מסתננים מאפריקה".

הכותרת הראשית: לרונן ברגמן יש מסמך רשמי האומר שישראל תקפה את הכור הסורי כמה שבועות לפני שהפך לרדיואקטיבי. המסמך (שכתבה שרת החוץ דאז, קונדוליזה רייס) הודלף אליו מתוך ויקיליקס שעוד לא הדליף אותו לכל.

ידיעות מדווח שהחיים כמשל יוצא שוב במסגרת הפרויקט של ידיעות ספרים - עם הספר פרוזה ישראלית. לא שווה מוסף מיוחד? לא שווה כתבי-ידיעות-מספרים-איך-הספר-היה-על-המדף-שלהם-ואיך-התחילו-עם-בחורים/ות-בעזרתו-ואו-ברחו-מביצפר/שינה-את-חייהם?

בועז ביסמוט בילה עם אחמדיניג'אד בטורקיה והצטלם איתו. בסוף אמר לו אחמדי: "איראן דוגלת בשלום ובצדק".

ההתעללות

אני לא מסוגלת לקרוא מה עבר על הילד הזה. לכן דילגתי על הידיעות והתיאורים הפלסטיים בעיתונים.

אני רק לא יכולה להפסיק לחשוב איך הורים מתמודדים עם האפשרות שמשהו כזה/דומה/אחר קורה לילד/ים שלהם איפשהו, והם לא יודעים.

VTV

בתוכנית הבוקר של קשת אתמול ראיינו טלי מורנו ודן שילון את אייל קיציס, לכבוד שיבת ארץ נהדרת אמש.

לא עדיף היה כבר ראיון בנעלי בית במטבח של קיציס מורנו?

אני מתרשמת מהפקת העל: דייר מהאח הגדול הספרדי ודייר מהאח הישראלי יתחלפו ביניהם. לשם כך השניים יסתגרו בחדרי מלון, ויעברו בידוק מיוחד בנתב"גייה.

ומה יקרה במטוס? מי ישגיח? והדיילת, כשתשאל מה הוא/היא רוצה לאכול, אולי תעביר לו/ה רמזים מוצפנים?

ארץ נהדרת. אכן תוכנית פתיחה מאכזבת. מצד שני, לא אומרים את זה על כל תוכנית פתיחה של ארצ"נ?

מצד שלישי, אני מתחברת ממש לכל מילה כמעט של הביקורת בעכבר.

כתבה לא תאמן על מימון הטיפול הרפואי של אריק שרון (ושל שמיר) בהשבוע עם גיא זהר. אם מישהו מוצא אותה ברשת, אנא שגררו.

נמצאה האבידה.

מוסף הארץ

חגיגות השנתיים לעופרת יצוקה בפרויקט רחב המתעד את הזוועות האזרחיות. כמו שכתב אחד המגיבים בהארץ, דעת הקוראים לא תשתנה. מי שחושב שישראל נהגה במצוינות אנושית יתרה ימשיך לחשוב כך, וגם מי שחושב ההפך.

בזכות הספר של אורנה דונת ממני והלאה - הבחירה בחיים בלי ילדים בישראל, בו אני מצוטטת, כתבה על אנשים שלא רוצים ילדים.

אבל למה זה מצריך פרסום שטויות של כמה מרואיינים?

"לא. אני לא רוצה ילדים. אני כל הזמן מתעסקת עם גלולות למניעת הריון. היה יותר פשוט אם לא הייתי יכולה להיכנס להריון".

"אולי תעשי ניתוח?" מציע בן זוגה, נועם שרון, אף הוא במלוא הרצינות. היא שוללת את הרעיון. "נדמה לי שצריך לעבור ועדה מיוחדת", היא אומרת, "חוץ מזה, זה יכניס אותי לגיל הבלות. אתה רוצה אשה עם אוסטאופורוזיס בגיל 35?"

מה שמפתיע אותי תמיד בכתבות הללו הם האנשים המתלוננים על בדידות מאחר שלא ילדו, או על נידוי חברתי, או על לחץ כבד המופעל עליהם. בכל הכנות, אין לי מושג על מה הם מדברים.

מוסף כלכליסט

אולי הספר הזה יעזור למקבלי ההחלטות שבינינו. כלומר לכולם.

7 ימים

ביום שני הייתה הכותרת הראשית בידיעות "45% מבעלי פטור נפשי הם חרדים" (יוסי יהושוע). הכותרת אומנם כיכבה בהמון תוכניות בוקר ברדיו באותו יום, אבל התרגושת היחידה שלי מכך הייתה שהנה, לצד התל אביבים המושמצים בעבור סעיף 21 יש גם חרדים. חצי בחצי (כמעט). למה לא התרגשתי (אולי אני היחידה שלא התרגשה, לא יודעת) ולא חשבתי שזו כותרת ראויה לראשית? כי שום דבר באשר להתנהלות האברכים מול הצבא/הרשויות, לא יפתיע אותי. באותו יום התקבל מיילבק זועם בנושא השחרת פני החרדים, שגם אותו פרסמתי (ר' בלינק שבתחילת הפסקה).

היום ממשיך אמיר שואן את הסיפור, מזווית אחרת: רוב החרדים (שפנו למודעה שהעיתון פרסם) לא רוצים לעבוד עם תלוש משכורת כמונו. למה? כי הם לא יכולים. כי הם כבר מקבלים קצבה על היותם תלמידי חכמים. הקצבה לא מספיקה להם, ולכן הם רוצים לעבוד.

המרואיינים של שואן אומרים שאנחנו אשמים. למה? כי נכנענו לרבנים ולעסקנים.

מנחם גשייד אומר בכתבה שהמדינה "לא נותנת לו (לציבור החרדי) דגים, וגם מחרימה לו את החכה", ורוצה לגרום למדינה "להפריד בין השירות הצבאי לבין מתן אישור להעסקת אברכים" (מה שמחזיר אותי לכתבה על הפטורים).

שואן מראה, אגב, שסל ההטבות לאברך עם עשרה ילדים, שהוא ואשתו לא עובדים, מגיע עד 27,375 ש' ברוטו.

תשובה נחרצת לשאלה כמה אברכים עובדים בשחור - אין.

ע"פ נתוני התמ"ת, 63% מהחרדים בני 20-64 לא עובדים.

ע"פ ד"ר יעקב לופו: "זה מגיע מהתפיסה הגלותית של לסדר את הפריץ".

נו אז? לא יודעת. אין פיתרון?

השבוע

עופר מתן כתב בהשבוע של הארץ איך מרמות הישיבות החרדיות את פקחי משרד האוצר.

7 לילות

מיקי גלוזמן, שפעם למדתי אצלו יוגה ("אני יותר מורה נערץ ליוגה מאשר מורה נערץ לספרות"), שעד לאחרונה היה גם ראש החוג לספרות, הוציא כתב עת חדש, אות (יחד עם מיכל ארבל) שיהיה "אקט של התנגדות לבינוניות, התנגדות להנמכת הרמה".

מאיה בקר, שמראיינת אותו לא רואה שם את הגאולה בגלל הערות שוליים שארוכות מהטקסט ומחקר הנע במרחב שבין ביאליק לאבות ישורון, קפקא ועמיחי.

למה אני מזכירה את זה? כי כל פעם שמישהו מוציא כתב עת בישראל אני לוקה בהתקף חרדה ורואה כבר איך הוא פושט את הרגל.

המוסף לשבת

כמו שהזכרתי כבר, אורי משגב מראיין את ד"ר עיז אלאדין אבו אל-עייש, שמחר יגיש כתב תביעה נגד מדינת ישראל. שלוש מבנותיו, כזכור, נהרגו מפגזי צה"ל. ישראל מתנערת מאחריותה לאירוע. עו"דו, מיכאל ספרד אומר:

"הוא אחד הלקוחות המוזרים שהיו לי... מהרגע הראשון הוא הנחה אותי להימנע מעימות עם המערכת. בתמימותו ובטוב לבו הוא היה בטוח שהם יבינו את טעותם".

שמחות קטנות בחדשות

אני שמחה שבמעריב הפנימו ש-30 הוא ה-20 החדש, וכן הלאה.

אשר על כן אפשר לקרוא שם על "צעיר בן 38..."

מקווה שגם צעירה בת 38 תזכה לתיאור הנ"ל.

בינתיים אותר הנסיוב שיציל את חיי המוכש הצעיר, תודה לאל.

רק לא הבנתי: חיפשו את הנסיוב בכל העולם, בתחתית שער הארץ נכתב שמחפשים בתאילנד, ובסוף הוא נמצא בבי"ח הדסה בירושלים? לא כדאי שתהיה תקשורת בין בתי החולים בישראל?

"5 בלוגים שאי אפשר לצאת מהם". ניסוח מפתיע, יש לציין.

חקירה פלילית נגד עיתונאי

חיים לוינסון מתייחס בהארץ (לא מוצאת באתר) לידיעה הזו שפרסם יהושע בריינר בוואלה! ביוני 2010, על "עליית מדרגה בקרב בין מתנחלי השומרון לבין מפקד החטיבה", ומדווח שהמשנה לפרקליט המדינה, עו"ד שי ניצן, הורה לפתוח בחקירה פלילית נגד בריינר בחשד ל"פגיעה בפרטיות והעלבת עובד ציבור", מאחר שהוא ציטט כרוז שהופץ נגד מח"ט שומרון.

וואוו. לא כשלושתלפים עיתונאים עלולים למצוא עצמם חשודים בפלילים לאור זאת?

מח' מנויים (ומכירות ושיווק) הארץ/ידיעות שלום

תודה, אתמול הגיעו אלי שני גליונות של הארץ סו"ש, ע"י שני שליחים שונים, בלי שהתקשרתי אפילו פעם אחת. שמעו, לא צריך להגזים. אני מסתפקת באחד בלבד.

אבל מה עם העכבריר? לאן הוא נעלם?

מזל שנציג פלאפון (פרטים בהמשך) הביא לי אתמול את הכי תל אביב, אחד הפמפלטים שמוציאה רשת שוקן לאחר מות העיר בדמי ימיו.

את המוצר עורכים אלעד ליפשיץ ויונתן סידון. לא ברור מהו דבר זה. בעמוד הראשון יש המלצות של חמישה אזרחים (דרור נובלמן, נועה מימן, אורי בנאי, ניב רסקין ואסף זמיר. לא כתוב מה טיבו של כל אחד מהם, הקוראים אמורים לדעת) לכל מיני אירועים תל אביביים. אחר כך יש עמודי חדשות שנראים כמו עמודי העיר ז"ל, המככבים גם בעכבריר (אותו כאמור לא ראיתי השבוע). בעמודי החדשות יש מדורון של רוני שוקן. טוב מה, יכתוב במעריב? ואז יש מדור על ארבעה אנשים שהלכו לאיבוד בעיר.

בהמשך - כתבה על כך שיש בעיר עשרתלפים דירות רפאים (כתבת מגזין יחידה). וביקורת מסעדות. ושלוש חנויות בכתובת מסוימת. ועוד כמה עמודים אקלקטיים, ובהם למשל אמא מג'נגלת בין החיים לכל השאר, וגם מדורי צרכנות ובילי ורכילות. וספורט.

שמישהו יסביר לי מה העניין? מה חסכתם? מה רציתם שיקרה? בשביל מה כל המהלך הזה של הסגירה והאיחוד ושינוע האנשים ופיטוריהם והעברתם להארץ ומה לא.

אני לא מבינה.

רשת שוקן כן שיגרה ידיעות תקשורת שיגרה את שרגא שזה ירחון, כמתברר, שמיועד לסינגלס, "כי זוגיות זה אוברייטד".

הירחון כנראה מיועד לגברים, כי ממאמר המערכת עולה ששרגא "לוקח מישהי לסרט", שהוא "מכביסט ממחנה איציק עובדיה" (אין לי מושג במה מדובר), וששרגא הוא חתול. נו, ככה כתוב, לא המצאתי.

אפילו בוקסת הקרדיטים מג'וננת: "עריכה ועצבים רופפים" - נעם גיל; עריכה גרפית וטירוף חושים - שלומי בטיטו" וככה זה נמשך.

מי חזר? המדור פסולי חיתון, שמקורו בכל העיר בשנות השמונים, אותו החייתי לפני כמה שנים בלחיות את חייה, הרבה אלכוהול, רווקים/ות מבוקשים, דמות הרווק בקולנוע וספרות ומדור אופנה. בלייזר בסכנה? לא יודעת, לא צפיתי בו כמה שנים. אבל למה ידיעות צריך בלייזר וסמי-בלייזר?

(בטעות גמורה חשבתי שגם זה מוצר של רשת שוקן, עם כל הנפגעים הסליחה).

ברשתת

הסרטונים הכי נצפים בטיובית.

והסרט על קרלה ברוני ששודר בערוץ 8. לצפייה חופשית. הבנתי שכל סרטי ערוץ 8 יועברו לצפייה חופשית ברשת.

סנונית?

לפני פיזור

זהו השבוע האחרון של 2010, שכרגיל, נגמרה בטרם החלה. לא, לא אסכם בו כלום, אבל בסופו צפוי דובדבן קטן.

אם מישהו חפץ לסכם דבר מה, לא אמנע ממנו.

פוסטים אורחים מוזמנים.

ולמען הדו קיום (ותודה לדניאל שבארצות הים) ומיסת חג המולד בבית לחם: