ישראל קצרה שבחים רבים בכניסה למשבר העולמי, המשקיעים הזרים מתמקדים כיום באיתנותה הכלכלית, בהצלחתה המוניטארית - פיסיקאלית ובעמידות הבנקים במדינה, ומתעלמים כמעט לחלוטין מהחיסרון הגדול ועתיק היומין שלה - הסיכון הביטחוני-מדיני והגיאו-פוליטי, המלווה אותה לאורך השנים.

המהפך בהתנהגות הזרים השתקף להערכתי בצורה הטובה ביותר בהתאוששות המרשימה בשער השקל כנגד הדולר דווקא כשפרץ המשבר.

שנת 2011 והבאות אחריה עשויות להיות שנים של הכרעות מדיניות-ביטחוניות והנושא שוב יעלה על הפרק. הלקח שלמדנו מהמשבר האחרון הוא שהימנעות מהידרדרות במוקדי המתיחות השונים תהיה הכרחית על מנת למנוע הידרדרות חוזרת גם בשער החליפין של השקל.

על הצלחת המשק בשנים האחרונות אין חולק. למעט קפיצה מסוימת בקצב האינפלציה, צלחנו את המשבר הגלובאלי בנקל: הגידול בתוצר הואט במידה מוגבלת בלבד וביציאה מהמשבר ישוב לקצב המהיר שרשם לפניו; העודף בחשבון השוטף (במונחי תמ"ג) החזיק מעמד ובשנים הבאות יכפיל עצמו; הגירעון בתקציב המדינה לא הידרדר וביציאה מהמשבר אף יצטמצם; והחוב הציבורי (במונחי תמ"ג) יצטמצם אף הוא בשיעור ניכר. כך לפי הערכות קרן המטבע הבינלאומית. לא רבות הן המדינות שיכולות להתהדר כיום בתחזיות כאלו.

על מנת להמחיש עד כמה טוב נחשב מצבה של כלכלת ישראל בעולם, קרן המטבע הבינלאומית הגדירה קבוצה של מדינות מפותחות לא גדולות וכללה בה, יחד עם ישראל, את אוסטרליה, צ'כיה, דנמרק, הונג קונג, איסלנד, קוריאה, ניו זילנד, נורווגיה, סינגפור, שוודיה, שווייץ וטייוואן. ביצועי המשק בולטים לטובה בהשוואה למדינות הללו ומרשימים במיוחד בהיבטי החוב והעודף בתקציב הממשלה ובמאזן התשלומים. אלו הן אמות מידה חשובות מאוד מבחינת חברות המדרגות חוב ואשראי בפרט ומשקיעים זרים בכלל.

כאמור, אחד המדדים החשובים למידה בה השתקפה הצלחתה של ישראל הוא שער החליפין של השקל כנגד הדולר.

מתחילת 2001 עד אמצע 2007, לפני המשבר, היה שער החליפין של השקל כנגד הדולר נמוך (מפוחת) בהרבה מהשער שהתאים להפרשי האינפלציה והריביות בין שתי המדינות. לפי חישובי, שרר, לאורך התקופה, פער "בלתי מוסבר" של עשרות אגורות לרעת השקל.

מנגד, מאמצע 2007 עד היום, בעקבות המשבר, הצטמצם במהירות ולבסוף נסגר הפער לרעת השקל. השקל הפך מטבע בר המרה לגיטימי לכל דבר ועניין. בחודשים אפריל - אוקטובר 2008, כשהמשבר בעולם החריף, אף היה שער השקל גבוה (מיוסף) מהמתבקש. אין פלא שבנק ישראל החל להתערב בנמרצות בשוק מטבע החוץ בחודשים הללו.

אין ספק, השקל התאושש בצורה מרשימה בשלוש השנים האחרונות.

את המהלך הגדול שעשה השקל בתקופה זו אני מסביר כך:

לפני המשבר נתן את הטון מצבה הגיאו-פוליטי הרעוע של מדינת ישראל, בקביעת היחס המסויג כלפיה מצד המשקיעים הזרים. לכן, שער השקל כנגד הדולר היה מפוחת יתר על המידה ונאמר על סוכנויות הדירוג שלולא המצב המדיני ביטחוני היו קובעים לנו דירוגי אשראי וחוב גבוהים יותר. אולם, בשנים שקדמו למשבר המשק הישראלי התמיד לצמוח במהירות והדבר השתלם לו בהמשך.

בכניסה למשבר ובעקבותיו גרמו ההידרדרות המהירה במדינות רבות בעולם מחד, והאיתנות שהפגין המשק הישראלי מנגד, לכך שהמשקיעים הזרים זנחו את ההיבט הביטחוני - מדיני והתמקדו בהזדמנויות הכלכליות ועסקיות שישראל מציעה. כאמור, 4 שנות התרחבות כלכלית מהירה שהמשק הישראלי הציג עד אז השתלמו בתקופה קשה זו. לא לחינם צורפה ישראל לרשימת MSCI שווקים מפותחים ול-OECD דווקא השנה.

מה הלאה? מבחינה כלכלית גרידא, תהליך ההתאמה תם; להערכתי, שער החליפין הנוכחי משקף את התנאים הבסיסיים של כלכלת ישראל ואין כעת סיבה לפיחות או ייסוף חד. ברוב תחומי הכלכלה, אינני רואה התפתחויות, חיוביות או שליליות, שישנו משמעותית את פני הדברים.

אך השנים הבאות עלולות לשוב ולהבליט דווקא את השטחים מהם ישראל לא נהנית - הקשיים והאתגרים הרובצים לפתחנו בתחום הביטחוני -מדיני; זירות רבות, לרבות איראן, סוריה, לבנון וחיזבאללה והרשות הפלסטינית תתקרבנה, מן הסתם, לנקודות הכרעה.

להערכתי, תנאי חשוב לכך ששער החליפין של השקל ימשיך לשקף את איתנותו ומיצובו של המשק הישראלי בכלכלה העולמית, כפי שעשה טוב כל כך בכניסה למשבר העולמי וביציאה ממנו, הוא הימנעות מהידרדרות במוקדי המתיחות הללו.

ניסיון העבר מצביע על קשר הדוק בין הידרדרות במצב המדיני-ביטחוני לבין פיחות בשער החליפין של השקל; קשר זה הולך ומתהדק ככל שהידרדרות מחריפה ומתארכת ויכול להיווצר עוד לפני שההידרדרות מתרחשת בפועל.

דווקא בשל המהלך הגדול שעשה השקל בשנים האחרונות, החשש מתיקון חד (פיחות בשקל) במקרה של הרעה מדינית-ביטחונית גבוה כיום מבעבר. המשקיעים הזרים התרגלו בעמל רב לכך שהם יכולים לחלט חלק גדול מהרעות החולות שאפיינו את השקל בעבר בעת קבלת החלטות השקעה בארץ. אם המצב ישתנה - הם עלולים להעניש בגדול. בנק ישראל לא יהסס להעלות ריבית אם יחשוש מפיחות מהיר (אם כי הפעם יש לו כמות נכבדה של יתרות מט"ח שיוכל לשחרר במידת הצורך). על המשקיעים המקומיים לקחת זאת בחשבון.

הכותב הוא רונן מנחם, מנהל יחידת ההשקעות והאסטרטגיה החטיבה לנכסי לקוחות וייעוץ, בנק מזרחי טפחות