הכותרות

כותרת מרכזית המוכתרת כחשיפה לידיעות (יוסי יהושוע): אלו לא התל אביבים, יקרים שלי, אלו החרדים: 45% ממקבלי הפטור הנפשי אלו חרדים.

באמת? כותרת ראשית?

האם הסיבה להתלהבות הגדולה היא חוק האברכים?

ומיילבק עצבני:

"אני לא מבין מה נסגר עם ידיעות. עד לאחרונה חשבתי שהם נלחמים בישראל היום. אוקיי, זה מסביר את כל הידיעות שלהם נגד נתניהו (ונגד השרה!). אבל הנה מתברר לאחרונה שהם בכלל נלחמים בהמודיע.

כל יום יש להם בעמוד הראשון וגם במוספים ידיעות נגד חרדים. הנה, היום למשל, על אחוז החרדים שמשתמטים על בסיס נפשי. אני לא יודע אם לצעוק "די!" או "דא!". גיליתם את אמריקה. כלומר את בני ברק. אפילו אם מדובר בנושא חשוב (והחרדים הם אכן נושא חשוב!), למה הוא הפך לנושא הכי חשוב עבור ידיעות? מה האינטרס הסמוי של העיתון של המדינה?

אולי הם מקימים עבור יאיר לפיד את מפלגתו העתידית? אבל אז הוא הרי יעזוב אותם ויילך לפוליטיקה, אז למה להם לעזור לו? או שאולי מדובר במתקפה מתוחכמת במיוחד נגד ביבי, והם בעצם תוקפים את השותפים שלו לקואליציה ולא אותו, אבל בעצם רוצים לפגוע בו? מכל מקום, מגיע לקוראים הסבר מה קרה לעיתון שלהם ומה הסיבה לכך שהם מקבלים בוקר-בוקר את התמהיל הזה. איפה העמודים הראשונים של פעם, שהיו מגוונים. מה נסגר עם מה שקורה בצבא? במשטרה? בכלכלה? במשפט? ומה נסגר עם נושאים חשובים באמת, כמו דנה ספקטור?"

בהארץ הכותרת הקשורה לחוק מצטטת את הרמטכ"ל, שמתנגד להצעת הממשלה ואומר "גיל הפטור לחרדים נמוך מדי".

מאמר המערכת - הממשלה נכנעת לתביעות הפוליטיקאים החרדים.

החלטת הממשלה במעריב מתבטאת בטור של עפר שלח המדבר על אחיזת עיניים, ליד הלחץ על בארסה לוותר על מימון מקרן קטאר התומכת בחמאס.

בישראל היום יש לעניין החרדים אזכור אניגמטי בהפניה מתחת ללוגו: "הקיצבאות: הממשלה החליטה לצמצם, הביקורת: זה לא מספיק".

ככה אנחנו, צנועים, לא מתלהמים.

ובע' 9, כן, רק שם, אפשר לקרוא את הכותרת הברורה והמעודדת: "קצבאות האברכים יקוצצו לראשונה זה שלושים שנה". רואים? גם זו דרך להסתכל על העניין.

ומתי טופכלד כותב "צעד ראשון בכיוון הנכון".

עידנינו, לא אינ-ד-ני-נו

הכותרת הראשית בישר"ה (פלוס שלושה עמודים) על המפכ"ל החדש, כמו גם זו של מעריב והכמעט ראשית של הארץ.

בידיעות הוא זוכה לכותרת גג, כאילו היו עורכי הדסק פקודיו הנאמנים: "בהצלחה, המפכ"ל". אבל סיפורו נדחק רק לכפולת 6-7. כל העמודים הראשונים - לחרדים.

מעריב בכותרת "משטרה אחרת". למה הכוונה? לכך שדנינו יצעיד את המשטרה למקום אחר?

לא, לכך שתשעה ניצבים יפרשו כעת. גם פה שלושה עמודים ראשונים מוקדשים לו.

אמיר אורן משעשע אותי עם הכותרת "סופה של המפכ"ליאדה" (במודפס, באתר לא התלהבו), ובטור שלו יש הסבר: שילוב של אולימפיאדה עם עד-לא-ידע. כן, כך בוחרים פה מפכ"ל.

נעדרת

בידיעות עדיין יש לסיפור מקום נכבד בשער, והוא מובא כולו בכפולת 14-15, המתארת בעיקר את פועלה של כריסטין לוקן בארגון CMJ. בכתבה הצדית מתוארות הפציעה והעדות של חברתה, קיי וילסון המפוקסלת.

בהארץ הסיפור עדיין בשער, תמונתה של הפצועה ("באדיבות ידיעות אחרונות", כך בכיתוב) לא מפוקסלת, זה העיתון היחיד שכך, ובכותרת הגג נכתב שהמשטרה פועלת בשני כיווני חקירה, לאומני ופלילי.

גם בישראל היום, עדיין בשער עם כותרת טווין פיקס: "מי רצח את כריסטין לוגן?", והסיקור בע' 7.

במעריב הוא נעלם מהשער לגמרי ואפשר למצוא אותו אי שם בע' 20. מה, בגלל שהיא לא יהודייה?

מישהו לא הבין את דבריה של הפצועה, וילסון:

- "הגעתי לחניון של חורבה. היו שם ילדים ולא רציתי להפחיד אותם, פשוט הסתובבתי כדי שהם לא יראו שהידיים שלי קשורות" (יוסי לוי, מעריב).

- "הגעתי למגרש פתוח שבו שיחקו ילדים. הסתובבתי והראיתי להם את הגב, הם ראו דם והזמינו אמבולנס" (דני אדינו אבבה וירון דורון, ידיעות)

- "ואז הייתי צריכה ללכת עוד עשרים מטרים והיו שם ילדים. לא רציתי להפחיד אותם עם הדם, אז פשוט הסתובבתי עם הגב אליהם כדי שיראו שיש לי ידיים קשורות ואז הם קראו למשטרה" (גילי כהן ויאיר אטינגר, הארץ)

מחזירים את הירוק לכרמל

אני שמחה לראות שבפרויקט שיקום הכרמל, שת"פ של ידיעות, ynet וקק"ל כבר לא מדובר על "נטיעות".

The Horror

אני לא נכנסת לאתר הזה. למה לי להתעצבן? אבל בגלל שקיבלתי את הכותרת הזו, לא יכולתי להתאפק.

אין גבול זה אנדרסטייטמנט.

בלוגלנד

סיפור מדהים עד מאוד:

בבלוג שלו, הומו סאפיינס, מתאר ד"ר גיל גרינגרוז, ד"ר באנתרופולוגיה אבולוציונית מאוניברסיטת ניו מקסיקו, אייטם מרתק ברדיו ללא הפסקה, ובו גבי גזית ונתן זהבי מדברים על סיקור קלוקל של התקשורת את הדיווחים המדעיים, וחוטאים מיליוני פעם בכל מה שהם מאשימים בו את התקשורת. נח בשבעים שגיאות.

ברשתתת

שימו לב לאתר הזה של גרינפיס, נגד תחנת הכוח הפחמית, שבו סלבז מצטלמים כשהם קבורים בפחם.

ולאתר הזה, של ה-Newseum בוושינגטון: יותר מ-800 שערי עיתונים מרחבי העולם מופיעים על מפת העולם באמצעות בחירה ולחיצה. למשל בישראל - השערים של ידיעות, מעריב והארץ בגרסה האנגלית. האתר מתעדכן בשוטף.

(תודה לנירית וייס, סטודנטית לדוקטורט בתקשורת, לא, לא זאת שתכף אכתוב עליה)

לחם עבודה

נירית וייס, לשעבר עורכת פנאי פלוס תערוך את ערוץ 24, ערוץ המוזיקה, במקום אורי סלעי.

VTV

לא צפיתי בסדרת הדרמה החדשה והכנראה מבטיחה, פלפלים צהובים, אבל אני מבינה שמבקרי הארץ והעכבר חלוקים בדעתם:

"רק על הגימיק של התאילנדים בתפקיד המקהלה היוונית אפשר היה לוותר. בין התפקיד המסורתי בקולנוע ובטלוויזיה הישראלית של דמויות סבילות-אילמות שרואות ואינן נראות לבין התפקיד של המספר יודע הכל, אפשר היה להתאמץ ולמצוא להם מקום יותר טוב אי שם באמצע". (זיו יצחקי, עכבר העיר אונליין)

או

"ההברקה הגדולה של הסדרה היא כנופיית הפועלים התאילנדים שיושבים כל היום כמו זקנות בקיבוץ ומרכלים. התאילנדים מתפקדים כמספרים/פרשנים של הסדרה ומוסיפים אלמנט קומי נוסף לסדרה שאמורה, מטבע הנושא שהיא עוסקת בו, להיות חמורת סבר, רגשנית, מצטדקת, נפוחה ומשעממת". (מורן שריר, הארץ)

מח' מבצעים שלום

מיילבק: "בשישי האחרון קניתי ידיעות וקיבלתי במתנה את פנאי פלוס, ואף היה כתוב במפורש: 'מתנה לרוכשי ידיעות אחרונות ביום שישי'. זה משהו חדש שלא היה עד כה... אני מניח שהמבצע הנוכחי בא כחלק מהמלחמה בישראל היום שכנראה מתחזק בימי שישי".

יש עורכים בבית?

זה לא דודי סלע. מי כן?

(ישראל היום).

לפני פיזור

הסיפור של אחר של מיברג, שנסגר אתמול, טלטל אותי. אני חושבת שאפילו יותר במהלך היום, כשהתנהל הדיון הארוך בפוסט, ובעיקר הבוקר, כשקראתי את הדיון שוב ברצף. לעניות דעתי, רוב המגיבים (שזה שונה לגמרי מ"רוב הקוראים") הרי כלל לא נכנסו לאתר אי פעם. ואם כן, זה היה לסיור חפוז בלבד. אולי משהו אקראי כזה. אבל דעה יש להם. אוהו, יש. הם מבינים מה יעבוד באינטרנט ומה לא, יש להם דעה נחרצת נגד תשלום על תוכן, והם משוכנעים שהרבה אנשים יעצו למיברג "עצת אחיתופל".

אז לא, המודל הוא רעיון ופיתוח שלו. ואני? אני האדם האחרון שבעולם שיעז להשיא למישהו עצות כלכליות.

אבל בעיקר מה שמקומם את המגיבים זו העובדה שאנשים שעזבו את הארץ מעזים לדבר עליה. כלומר לבקר אותה. לרגע חשבתי שאני נמצאת בפעולה בתנועת הנוער. באמת, אנשים מבוגרים, עם תום העשור הראשון של המאה ה-21 משוכנעים שליהודים/ישראלים מותר לחיות רק בישראל, ושאם הם עוברים למקום אחר, אחרי למשל חמישה עשורים בהם חיו כאן, על כל המשתמע, והחליטו, מאלף סיבות לעבור למקום אחר, שזהו, עליהם לסתום מעתה ועד עולם? איזו צורת מחשבה יכולה להוביל לכך, והאם יש עוד אומה כל כך קנאית והיסטרית למי שנפרדים ממנה לכמה שנים, או בכלל, כדי למצוא חיים אחרים במקום אחר?

מבקרי מיברג על כך שעזב אותם פה לבד בחושך הם גם אלו שיצרחו איך תום פרידמן, שבכלל מקנא באבי רצון מעז להגיד עליהם מילה, ובכלל, איך מי שלא גירז טנקים וישב עם מסכה במלחמת המפרץ א' מעז לצייץ. יש משהו כל כך ילדותי ואטום במחשבה הזו, ולכן מדכא אותי שהיא לא מאפיינת רק שיעורי חברה בתיכון או ערב תנועה.

טוקבקים