דעה

תוכן שיווקי זה "הרוצח השקט" - צריך לעגן את התופעה בעזרת 2 מילים

דורית שמואלי, בעלת משרד היח"צ 'דורית שמואלי תקשורת', מתייחסת לתופעת התוכן השיווקי
דורית שמואלי |

הפאנל על הרווח העתידי של תעשיית החדשות בכנס אילת לעיתונות 2010, לא נשא כותרת צעקנית ובומבסטית כבשנים קודמות בנושא ה"תוכן שיווקי", מכיוון שתוכן שיווקי בתוכניות הרדיו והטלביזיה הפך לדבר שבשגרה. למי שדואג, הגענו כבר עכשיו, ב 2010, לפרק המבשר על תחילת הסוף של העיתונות.

היום, בעידן של הצפת תכנים, חלקם חינמיים, אינטרנט בכלל ובלוגים בפרט, לא מספיק להיות כתב בעל כישרון יוצא דופן, אתה צריך להיות גם איש עסקים- למכור מקום בתוכנית רדיו או פינה בתכנית הטלוויזיה לכל המרבה במחיר, במסווה של תוכן עיתונאי.

התופעה של תוכן שיווקי בעיתונות בעיקר בתוכניות רדיו וטלביזיה בנושאי צרכנות, לייף סטייל הולכת ומתרחבת. אם בתקופה "הפרה היסטורית" כתבים ניזונו מסוכנויות ידיעות, חומרים שאספו בשטח , תחקירים ומקורות שונים, ובתקופה ה"מודרנית" כתבים ניזונו בנוסף מדוברים ומאנשי יחסי ציבור, היום, נדמה שחזרנו לימי טרום העיתונות, לתקופת שיעבוד שבה איש התקשורת נאלץ גם לדברר תוכן ממומן ולעיתים אם חפצה נפשו בתוכנית משלו למצוא בעצמו מימון לעבודתו ובכך להשתעבד לתוכן שיווקי.

בעל המאה הוא בעל הפינה?

תוכן שיווקי הוא בעצם ה"רוצח השקט"- זהו לא פרסום ממומן או גלוי, ולא חומר שניתן על ידי דוברים ואנשי יחסי ציבור, שנערכים תחת שיקולו של העיתונאי והעורך.

זהו קפיטליזם מהסוג הגרוע ביותר - לא מערכת לחצים רב כיוונית שמעליה עומד שיקול דעתם של הכתב והעורך, אלא הבטחה ל"פרסום" לכל מי שמוכן לשלם, כשהשיקול הוא כלכלי ומסחרי גרידא, ובמסווה של כתבה עיתונאית.

אם עד היום הטענה הייתה לרידוד תכנים ופנייה למכנה משותף רחב ונמוך ביותר, להשגת רייטינג גבוה ככל האפשר, כלומר, להבאת כמה שיותר צופים, אזי היום יש זלזול באינטליגנציית הצרכן שאיננו מודע כלל ל"פרסום הסמוי", כיון שאין גילוי נאות לגבי התכנים ובטח שאין כלל התחשבות בצרכיו. "שלא יצפה", העיקר שמישהו יקנה את הפינה, ישלם על מנת להופיע, ויממן את גוף התקשורת שגווע.

מיום ליום הולכים היחסים במדיה ונעשים דומים ליחסי הון ושלטון - בעל המאה הוא בעל הדעה אמנם, אך גם בעל הפינה - על חשבון עיתונות איכותית, מעמיקה וניטרלית ככל האפשר.

החשש - עיתונאים הופכים לאנשי מכירות

החשש הוא מהפיכתם של העיתונאים לאנשי מכירות - אין להם צורך בעט או בכישרון, אלא בכושר שיווק ומכירה של טורים, פינות, כתבות..

גילוי נאות, אפשרי? עיתונים מסוימים מעבירים את המסרים והחדשות כתוכן סלולארי שפותר את נושא המימון. פרסום, פינות ממומנות, קניית חדשות באינטרנט, נסיעה על חשבון חברות וסיקורן.

למען ההגינות והאתיקה העיתונאית אולי מוטב יהיה אם ייחקק חוק בנושא תוכן שיווקי גילוי נאות. אולם המציאות מצביעה על כך שגם חקיקה כזו לא תוביל בהכרח לפתרון. הקנסות הקיימים כיום על חריגות ממכסת הפרסום הסמוי במדיה הוויזואלית נמוכים עד כדי כך שכלי התקשורת מתעלמים מהם, בידיעה כי הרווח הכספי עבור אותם פרסומות יכסה די והותר קנסות כאלה. אולי קנסות גבוהים בהרבה, על המפרסמים עצמם, יעשו את העבודה שכלב השמירה הידוע כבר לא יעשה.

מה שכן, תקופה שבה השלטון לוקח את מושכות העיתונות לידיו, עלולה להתברר כתקופה חשוכה לא פחות. זה חלק מהתופעה, ככל הנראה יהיה קשה למנוע אותה אך חשוב לעגן את התופעה בשתי מילים גילוי נאות תחת שם הכתבה הממומנת על מנת להגן על קהל הצרכנים והצופים על מנת לא ליצור מצג שווא.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
משה בן זקן. מנכ"ל משרד התחבורה. קרדיט: שלומי יוסףמשה בן זקן. מנכ"ל משרד התחבורה. קרדיט: שלומי יוסף

הממשלה מקדמת שינוי בחוק שיפתח את הטבת המכס גם ליבואנים מקבילים

התיקון מסיר חסם ביבוא הרכב, מרחיב את היבוא האישי והמקביל ומוסיף דרישות מחייבות בהגנת סייבר לענף

ליאור דנקנר |

הממשלה מאשרת תיקון לחוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב, שמקודם על ידי משרד התחבורה והבטיחות בדרכים. התיקון עבר אישור בוועדת השרים לענייני חקיקה ומקודם בהליך מואץ.

בליבת התיקון עומד שינוי בדרך שבה מוחלת העדפת מכס על יבוא רכב, כך שהטבה שניתנה בפועל בעיקר ליבואנים ישירים, תוכל לחול גם על יבואנים שאינם ישירים. התיקון מסיר חסם שמנע עד עכשיו מיבואנים עקיפים, זעירים וביבוא אישי ליהנות מהעדפת מכס בהתאם להסכמי הסחר הבינלאומיים של ישראל. במשרד התחבורה ובשיתוף רשות המיסים מציגים את המהלך כניסיון להרחיב תחרות בענף דרך הגדלת היבוא המקביל והיבוא האישי.


הטבת המכס עוברת גם ליבואנים שאינם ישירים

עד היום, המנגנון הקיים אפשר ליבואנים ישירים לממש פטור ממכס בשיעור 7%, בהתאם להסכמי הסחר הבינלאומיים של ישראל, בעוד שיבואנים עקיפים, זעירים ויבוא אישי לא נהנו מההעדפה באותה צורה. בפועל נוצר יתרון מובנה לערוץ יבוא אחד על פני אחרים, ותחרות מצומצמת יותר על אותו קהל לקוחות.

התיקון מאפשר לרשות המסים להחיל את ההטבה גם על יבואנים שאינם ישירים. המשמעות היא הרחבת ההטבה לערוצי יבוא נוספים, מה שמצמצם את היתרון שהיה עד היום ליבואנים הישירים.

המהלך נשען על מודל שפעל כהוראת שעה בשנים 2023-2025. בתקופה הזו נרשם גידול בהיקף יבוא הרכב וניצול רחב יותר של העדפת המכס, וכעת הממשלה מבקשת לעגן את ההסדר כהסדר קבוע בחוק.


עובדים בתעשיית הביו מד קרדיט: גרוקעובדים בתעשיית הביו מד קרדיט: גרוק

האבסורד של תקציב 2026: האחות תשלם יותר, המנהל יקבל הטבה - כך נראית מדיניות מיסוי עקומה

הציבור חיכה לבשורה כלכלית, אבל הממשלה הציעה "פלסטר קוסמטי" שפוגע בעובדים - הפחתת שכר כפויה למגזר הציבורי במקביל להעלאת שכר לבעלי משכורות גבוהות

אדם בלומנברג |
נושאים בכתבה שוק העבודה תקציב

בעוד הציבור הישראלי ממתין לבשורה כלכלית לקראת שנת התקציב הבאה, הממשלה הניחה על השולחן במסגרת חוק ההסדרים ל-2026 הצעת חוק ל"ריווח מדרגות המס". על פניו, כותרת מפתה - מי לא רוצה לשלם פחות מס? אבל הפרטים חושפים תמונה מטרידה: הצעד הזה אינו תרופה לחוליי המשק, אלא פלסטר קוסמטי שמסתיר שבר עמוק.


כשבוחנים את הדוחות של רשות המיסים וה-OECD שפורסמו בחודש החולף, ניתן לראות שמערכת המיסוי הישראלית סובלת מעיוות יסודי: היא מכבידה על האדם העובד, אך נוהגת בכפפות של משי בבעלי ההון.


הדוח האחרון של רשות המיסים הוא כתב אישום כלכלי נגד השיטה. הוא מראה כיצד עקרון הפרוגרסיביות – ההנחה שמי שיש לו יותר משלם יותר – קורס בקצה הפירמידה. בעוד שמעמד הביניים והשכירים הבכירים משלמים מס אפקטיבי של כ-30%, דווקא המאיון העליון נהנה משיעור מס מופחת של כ-26.5% בלבד.

הסיבה היא הארביטראז' בין עבודה להון. שכר עבודה ממוסה עד 50%, בעוד הכנסות פסיביות מהון – דיבידנדים, ריבית ושכירות – נהנות משיעורים מופחתים. כש-63% מהכנסות המאיון העליון מגיעות מהון, התוצאה היא מערכת שמענישה עבודה ומתגמלת צבירת נכסים. גם בהשוואה בינלאומית, ישראל חריגה: נטל המס הכללי נמוך (26.8% מהתוצר), אבל התמהיל שגוי – יותר מדי מיסים עקיפים שפוגעים בחלשים, ומעט מדי מיסוי על ההון.


על הרקע הזה, הצעת האוצר הנוכחית נראית מנותקת מהמציאות, במיוחד כשבוחנים את "המורשת" הכלכלית שאנו סוחבים מהגזירות שהונחתו בתקציב 2025. עוד לפני שהתחילה השנה החדשה, ציבור השכירים בישראל כבר סופג מכה משולשת כואבת מכוח החקיקה הקודמת: