לקח מפרשת בר לב: התקשורת חייבת להטיל על עצמה מגבלות דרסטיות
היום, לאחר שלהבות האש שקטו גם בגזרה של ניצב אורי בר-לב, זאת הזדמנות טובה להתריע בפעם המיליון כי סיקור עיתונאי נרחב, פולשני ואגרסיבי אודות חשודים הנמצאים בהליכי חקירה עלול לייצר אווירה המקשה על המערכת לעשות עמם דין צדק. ולא פחות חמור מכך סיקור לא מרוסן בעניינים אלה עלול לפגוע פגיעה בלתי הפיכה באמון הציבור במערכות החקירה והמשפט, משום שהציבור יחדל לראות בהם גופים הפועלים בסביבה אובייקטיבית ונקייה מהשפעות חיצוניות. שהרי מתדמית ציבורית זו שואבות מערכות החקירה והמשפט את כוחן.
בשנים האחרונות אנו עדים לתופעה הולכת וגוברת בה התקשורת החלה פולשת יותר ויותר לתחומה של המערכת המשפטית, בין היתר בשל התגברות התחרות בין אמצעי התקשורת. מעיתונות מדווחת, החלה התקשורת לנקוט צד אקטיבי בשיח המשפטי; היא קובעת האם גרסתו של חשוד או נאשם אמינה או לא, היא בוחנת עדויות וראיות, יוזמת בדיקות פוליגרף ומרחיבה את הדיווחים לפרשנות משפטית לגופן של טענות הצדדים. רשויות החקירה, אשר מצידן זיהו את עוצמתה של התקשורת כמניעה תהליכים, מציגות בפניה עדויות וממצאים חדשים עוד בטרם אלה מגיעים לפתחו של בית המשפט. נדמה לעיתים כי התערבות היתר של התקשורת, כמוה כהעברת בירור האשמה מבית המשפט הדן בה על פי דין לציבור המוזמן לדון בה על פי אינפורמציה המובאת בעיתון.
האימפקט של התערבות כזו על התודעה הציבורית בנוגע לניקיון ההליך מהשפעות חיצוניות הוא עצום, ויש להניח במידה רבה של ביטחון, שהציבור עלול בסופו של יום להאמין כי התקשורת משפיעה גם על תהליך קבלת החלטות שיפוטיות בשאלות של אשמה וחפות. מציאות זו עלולה כאמור להיות הרסנית למערכות החקירה והשפיטה השואבות את בסיס כוחן מאמון הציבור כי מערכות אלה פועלות בסביבה ניטראלית ונקייה מהשפעות חיצוניות.
הסכנה שבתופעה זו אינה יכולה להידחות על בסיס ההנחה כי הציבור נבון דיו כדי להבין ששאלות של אשמה וחפות מוכרעות בבתי המשפט, שכן היא נוגעת בתהליכים חברתיים ותרבותיים רחבים יותר אשר עלולים להשפיע על עצם התודעה הציבורית הקשורה בתפישת ההליך כתקין. ואמנם, את הרקע למעורבותה ההולכת וגוברת של התקשורת בסיקור הליכים משפטיים יש לראות בהקשר רחב יותר.
בעשור האחרון ישראל מאופיינת בתהפוכות פוליטיות רבות ובהיעדר יציבות שלטונית, לצד תופעות הולכות ומתפשטות של שחיתות שלטונית. יוקרתם של הכנסת והממשלה ושאר המוסדות הפוליטיים הולכת ופוחתת. מצב דברים זה העצים את חשיבות התקשורת, עד שלא מפתיע שמחקרים שונים שנערכו בשנים האחרונות מלמדים, כי הציבור מציב אותה בראש מדרג בעלי הכוח, העוצמה והחשיבות בדמוקרטיה הישראלית.
על כן, דווקא בעודה נמצאת בראש הפירמידה, התופעה המתעצמת של חציית הגבולות העיתונאיים מחייבת את התקשורת במסקנות אופרטיביות מרחיקות לכת באופיין, שיעודדו הגבלה עצמית משמעותית בבואה לסקר הליכים משפטיים.
בעימות שבין עקרון השמירה על חופש העיתונות לבין הצורך בשמירה בלתי מתפשרת על טוהר ההליך המשפטי ותקינותו וזכותו של חשוד ונאשם למשפט הוגן, על התקשורת להפגין אחריות ציבורית ועמדה ערכית בלתי מתפשרת לפיה ידה של האחרונה תהיה במובהק על העליונה. ככל שהתקשורת לא תטיל על עצמה, ביוזמתה שלה, את המגבלות האמורות תהיה היא חשופה להטלת מגבלות, ואולי מגבלות חריפות עוד יותר, על ידי הרשות המחוקקת.
מאת: אלי שקד. מבעלי "שקד תקשורת ויחסי ציבור"
תן וקח - שחיתות מובנית בקשר בין בנק ישראל לבנקים
בצלאל סמוטריץ דורש מס יתר של 15% על רווחי הבנקים העודפים. זה לא פתרון טוב, אבל קודם צריך להבין את הבעיה - הבנקים עושקים אותנו כי הבכירים בבנק ישראל חברים של מנהלי הבנקים ומוצאים אצלם עבודה בהמשך - תראו את חדוה בר שמרוויחה היום מיליונים בבנק מזרחי טפחות ואיטורו והיתה המפקחת על הבנקים
לפני כחודש דיברנו עם פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל. שאלנו אותו על רווחי הבנקים הגבוהים. הוא הסביר שהוא והבנק המרכזי פועלים כדי לייצר תחרות. אמרנו שאם 7 שנים זה לא צלח, אז אולי סמוטריץ' צודק וצריך להעלות את המס. הוא אמר שבשום פנים ואופן כי זו התערבות פוליטית בבנקים וזה יפגע באמון המשקיעים והציבור. אז אמרנו לו שהוא יכול בקלות לדאוג ובצורה יעילה יותר לשינוי צודק ונכון דרך הקטנת הרווחים המופרזים של הבנקים ושיפור הרווחה של הציבור. מספיק להעלות במעט את הריבית בעו"ש. שהבנקים ישלמו ריבית על העו"ש בדיוק כפי שהם גובים על חובה בעו"ש.
"לא, זה לא קיים במדינות מערביות, זה גם התערבות בבנקים". אגב, זה קיים לתקופות מסוימות במקומות שונים בעולם, אם כי זה נדיר, אבל גם מערכת כל כך ריכוזית ומוגנת כמו הבנקים המקומיים לא קיימת בשום מקום. היא מוגנת על יד בנק ישראל, לוביסטים, משקיעים, מומחים מטעם, אנשים שחושבים שרווחים של בנק חוזרים לציבור כי הציבור מחזיק בבנקים (ממתי הבנקים הפכו למדינה שמקבל מסים מהעם ודואגת לרווחתו, בריאותו, ביטחונו, ומה הקשר בין גב כהן מחדשרה שעושקים אותה בעו"ש ואין לה פנסיה שמחזיקה במניות בנקים). וחייבים להוסיף - גם התקשורת מגנה על הבנקים, מסיבות כלכליות, מסיבות של פחד מהוראות מלמעלה ומסיבות של קשרים עסקיים וקשרי בעלות.
וכך יצא שגופים שחייבים את כל הרווחים שלהם למודל העסקי הפשוט של עולם הבנקאות - קבל כסף, תן ריבית נמוכה למלווים ותגבה ריבית גבוהה מהלווים, והאם עושים את זה במינוף של 1 ל-10 כי המדינה מאפשרת ומגבה - מרוויחים תשואה של 17% על ההון ו-15% על ההון. אף אחד לא מרוויח ככה, וכל זה כשהציבור מקבל אפס על העו"ש.
פרופ' ירון אמר בסוף השיחה שהנה מגיעה תחרות עם הרפורמה של המיני בנקים. אחרי שניתקנו הבנו שאולי הוא באמת מאמין בזה, או שהוא מערבב אותנו או שהוא תמים. אבל תמים ככל שיהיה הוא יודע טוב מאוד שלו עצמו ובעיקר לכפופים לו יש סיכוי טוב מאוד להיכנס למערכת הבנקאית. זה לא סתם להיכנס למערכת הבנקאית, זה להרוויח מיליונים. חדוה בר היתה מפקחת 5 שנים עד 2020. לפני שבוע היא נכנסה להיות דירקטורית בבנק מזרחי טפחות. היא מרוויחה מיליון שקל, יש לה סיכוי טוב להיות גם היו"רית בהמשך. לפני זה ובעצם במקביל היא גם יועצת, משנה למנכ"ל איטורו ועוד תפקידים. מיליונים זרמו לחשבון הבנק שלה, וזה בסדר, אבל אם היא היתה סליחה על הביטוי - "ביצ'ית" שעושה את העבודה למען הציבור ונכנסת בבנקים לטובת הציבור, האם היא היתה מוצאת עבודה?
- המפקח על הבנקים: “השוק השתנה מאז רפורמת בכר - נדרש עדכון רגולטורי”
- בקרוב: מוקד הונאות טלפוני 24/7 בכל הבנקים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אם בר היתה דואגת לתחרות, מסתכסכת עם הנהלות הבנקים, אבל מייצרת תחרות, מספקת ריבית טובה לציבור ועדיין שומרת על יציבות הבנקים (בנקים יכולים להיות יציבים גם ב-9% תשואה, לא רק ב-15%), האם היא היתה הופכת לחלק מהמערכת הבנקאית? יציבות הבנקים אבל זה לא אומר שהם צריכים להרוויח רווחים עודפים וזה לא אומר שזה צריך לבוא על חשבון הציבור, אבל בפיקוח על הבנקים נמצאים אנשים שרוצים להרוויח בהמשך. במקום לקבל 2 מיליון שקל בשנה בעבודה מפנקת, היא היתה מרצה בשני קורסים במכללה או באוניברסיטה (בלי לזלזל כמובן).
תן וקח - שחיתות מובנית בקשר בין בנק ישראל לבנקים
בצלאל סמוטריץ דורש מס יתר של 15% על רווחי הבנקים העודפים. זה לא פתרון טוב, אבל קודם צריך להבין את הבעיה - הבנקים עושקים אותנו כי הבכירים בבנק ישראל חברים של מנהלי הבנקים ומוצאים אצלם עבודה בהמשך - תראו את חדוה בר שמרוויחה היום מיליונים בבנק מזרחי טפחות ואיטורו והיתה המפקחת על הבנקים
לפני כחודש דיברנו עם פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל. שאלנו אותו על רווחי הבנקים הגבוהים. הוא הסביר שהוא והבנק המרכזי פועלים כדי לייצר תחרות. אמרנו שאם 7 שנים זה לא צלח, אז אולי סמוטריץ' צודק וצריך להעלות את המס. הוא אמר שבשום פנים ואופן כי זו התערבות פוליטית בבנקים וזה יפגע באמון המשקיעים והציבור. אז אמרנו לו שהוא יכול בקלות לדאוג ובצורה יעילה יותר לשינוי צודק ונכון דרך הקטנת הרווחים המופרזים של הבנקים ושיפור הרווחה של הציבור. מספיק להעלות במעט את הריבית בעו"ש. שהבנקים ישלמו ריבית על העו"ש בדיוק כפי שהם גובים על חובה בעו"ש.
"לא, זה לא קיים במדינות מערביות, זה גם התערבות בבנקים". אגב, זה קיים לתקופות מסוימות במקומות שונים בעולם, אם כי זה נדיר, אבל גם מערכת כל כך ריכוזית ומוגנת כמו הבנקים המקומיים לא קיימת בשום מקום. היא מוגנת על יד בנק ישראל, לוביסטים, משקיעים, מומחים מטעם, אנשים שחושבים שרווחים של בנק חוזרים לציבור כי הציבור מחזיק בבנקים (ממתי הבנקים הפכו למדינה שמקבל מסים מהעם ודואגת לרווחתו, בריאותו, ביטחונו, ומה הקשר בין גב כהן מחדשרה שעושקים אותה בעו"ש ואין לה פנסיה שמחזיקה במניות בנקים). וחייבים להוסיף - גם התקשורת מגנה על הבנקים, מסיבות כלכליות, מסיבות של פחד מהוראות מלמעלה ומסיבות של קשרים עסקיים וקשרי בעלות.
וכך יצא שגופים שחייבים את כל הרווחים שלהם למודל העסקי הפשוט של עולם הבנקאות - קבל כסף, תן ריבית נמוכה למלווים ותגבה ריבית גבוהה מהלווים, והאם עושים את זה במינוף של 1 ל-10 כי המדינה מאפשרת ומגבה - מרוויחים תשואה של 17% על ההון ו-15% על ההון. אף אחד לא מרוויח ככה, וכל זה כשהציבור מקבל אפס על העו"ש.
פרופ' ירון אמר בסוף השיחה שהנה מגיעה תחרות עם הרפורמה של המיני בנקים. אחרי שניתקנו הבנו שאולי הוא באמת מאמין בזה, או שהוא מערבב אותנו או שהוא תמים. אבל תמים ככל שיהיה הוא יודע טוב מאוד שלו עצמו ובעיקר לכפופים לו יש סיכוי טוב מאוד להיכנס למערכת הבנקאית. זה לא סתם להיכנס למערכת הבנקאית, זה להרוויח מיליונים. חדוה בר היתה מפקחת 5 שנים עד 2020. לפני שבוע היא נכנסה להיות דירקטורית בבנק מזרחי טפחות. היא מרוויחה מיליון שקל, יש לה סיכוי טוב להיות גם היו"רית בהמשך. לפני זה ובעצם במקביל היא גם יועצת, משנה למנכ"ל איטורו ועוד תפקידים. מיליונים זרמו לחשבון הבנק שלה, וזה בסדר, אבל אם היא היתה סליחה על הביטוי - "ביצ'ית" שעושה את העבודה למען הציבור ונכנסת בבנקים לטובת הציבור, האם היא היתה מוצאת עבודה?
- המפקח על הבנקים: “השוק השתנה מאז רפורמת בכר - נדרש עדכון רגולטורי”
- בקרוב: מוקד הונאות טלפוני 24/7 בכל הבנקים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אם בר היתה דואגת לתחרות, מסתכסכת עם הנהלות הבנקים, אבל מייצרת תחרות, מספקת ריבית טובה לציבור ועדיין שומרת על יציבות הבנקים (בנקים יכולים להיות יציבים גם ב-9% תשואה, לא רק ב-15%), האם היא היתה הופכת לחלק מהמערכת הבנקאית? יציבות הבנקים אבל זה לא אומר שהם צריכים להרוויח רווחים עודפים וזה לא אומר שזה צריך לבוא על חשבון הציבור, אבל בפיקוח על הבנקים נמצאים אנשים שרוצים להרוויח בהמשך. במקום לקבל 2 מיליון שקל בשנה בעבודה מפנקת, היא היתה מרצה בשני קורסים במכללה או באוניברסיטה (בלי לזלזל כמובן).
.jpg "ביטוח לאומי - צילום: Shutterstock")